13 ספרות

לגעת בקרפד – חלק ראשון / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על ספרה של נטלי באביט, "מעיין הנצח"

ינואר 3, 2016  

"השבוע הראשון של אוגוסט מִשתהה בשׂיא הקיץ, בפסגת השָנה כולה, כמו מוֹשב בגלגל ענק המתנודד בשיא גובהו כשהגלגל עוצר. השבועות שקודמים לו הם הטיפוס מעלה-מעלה מן האביב הניחוחי, השבועות שאחריו הם הַצניחה מטה-מטה אל צינת הסתיו, אך השבוע הראשון של אוגוסט הוא דומֵם וחם, וגם שָקט במידה משוּנה, בִּבקרים לבָנים ושטוחים, בשעות צהריים מסַמאות ובשקיעות מגואָלות בצבע רב מדי. את הלילות פולֵחַ לפעמים ברק, אלא שהוא עושה זאת לבדו. בלי רעם, בלי הגשם המֵקל. ימים מוזרים אלה, ימים בלי נשימה, ימים מלוֹהטים, הדוחקים באנשים לעשות דברים שבלי ספק יצטערו עליהם אחר כך."

הפתיחה הנפלאה הזאת לקוחה מספרה המופתי של נטלי באביט, "Tuck Everlasting", שיצא לאחרונה בעברית תחת השם "מעיין הנצח" בתרגום של אסף שור, במסגרת סדרת "הרפתקה" של אוקיינוס ומודן (לתרגום המצוין תוקדש רשימה נפרדת).

ויני פוסטר בת האחת-עשרה מגלה באקראי שבחורש הסמוך לביתה ושייך למשפחתה יש מעיין המעניק לשותים ממנו חיי נצח; תגלית זו נקשרת קשר הדוק לדמותו של עלם יפהפה ששותה מן המעיין – ג'סי טאק, שבראותה אותו "ליבה יצא אליו בו ברגע". בעקבות המפגש עם ג'סי נעשית ויני מעורבת מאוד בגורל משפחתו – משפחת טאק, אנשים פשוטים ותמימים ששתו מן המעיין בבלי דעת לפני שנים רבות. ויני נקשרת אל המשפחה בידידות עמוקה ובאחריות משותפת לשמירת סוד המעיין שהיא מבינה עד מהרה – הברכה הטמונה בו אינה אלא קללה, ואם ייוודע דבר קיומו לציבור הרחב ייגרם אסון.

עטיפת הספר (יח"צ), איור: בתיה קולטון

עטיפת הספר (יח"צ), איור: בתיה קולטון

בתיאור התמציתי הזה של העלילה אין כדי להמחיש כמה נהדר הוא הספר. כתיבתה של נטלי באביט, כפי שמציין אסף שור באחרית הדבר שלו, רצופה "תיאורי טבע נפלאים", המחוברים לבלי הפרד לנושאו של הספר – מחזוריות החיים (והמוות), והצורך, ההכרח, לקבל אותה. שכן, כפי שמדגישה מיי טאק, אמו של ג'סי, יותר משהעניק המעיין אלמוות לבני משפחת טאק, הוא עצר אותם: "את מבינה, ילדה? המים – הם עוצרים אותך בדיוק איפה שאת. אילו היית שותה מהם היום, היית נשארת ילדה קטנה לנֶצח. לעולם לא היית גדֵלה. אף פעם."

אנגוס טאק, בעלה של מיי, סמוך ובטוח שהשתייה מן המעיין היא אסון וקללה. כמוהו, נטלי באביט עצמה אינה מהססת לנקוט עמדה: אסור שדבר קיומו של המעיין ייוודע, וגם כשהטאקים – בעזרת ויני – עושים מעשים הנוגדים את החוק והמוסר כדי להגן על הסוד, מעשיהם הכרחיים ואינם הופכים אותם לדמויות שליליות. אך נקיטת עמדה במקרה זה אין פירושה דוגמטיות. המורכבות המוסרית שמחזיק הספר עצומה: דוגמה אחת מני רבות: הידידות בין ויני לבין משפחת טאק מתחילה במעשה חטיפה. בני משפחת טאק לוקחים את ויני נגד רצונה, אמנם מתוך חוסר ברירה ובהתחשבות מרבית, ואמנם ויני לא ממש מתנגדת; ובכל זאת. תיאור רגשותיה של ויני בסיטואציה הזאת מעיד על אומץ לבה של הסופרת:

"לא פעם רדפו את ויני חזיונות מטרידים על מה שעלול לקרות אילו יחטפו אותה. אלא שבין החזיונות האלה לא היה אפילו אחד שבו היו החוטפים שלה מבוהלים ממש כמותה. תמיד דמיינה חבורה של גברים בעלי גוף עם שפמים שחורים וארוכים, שצוררים אותה בשמיכה וסוחבים אותה כמו שק תפוחי אדמה בעודה מתחננת לרחמים. במקום זאת, הם – מיי טאק, מיילס וג'סי – הם שהתחננו. 'בבקשה, ילדה… ילדה יקרה… אל תפחדי.'"

אחר כך נאספים בני משפחת טאק – החוטפים, כאמור – סביב ויני "כמו ילדים לרגלי אמם, כל אחד מהם מבקש לזכות בתשומת הלב שלה, ולא פעם דיברו כולם ביחד ונכנסו זה לדברי זה מרוב להיטות."

איור: עינת צרפתי

איור: עינת צרפתי

בני משפחת טאק מספרים לוויני כיצד שתו מן המעיין לתומם, ורק כעבור שנים רבות עמדו על השפעתו. תגובתה של ויני, ש"לא האמינה באגדות" ו"לא ידעה מה לחשוב על הסיפור היוצא מגֶדר הרגיל שזה עתה שמעה" אולי משקפת את תגובתו של הקורא. לפני עידן ההצלחה הגדולה של ספרי פנטזיה לנוער ("מעיין הנצח" נכתב ב-1975), נטלי באביט אינה מוצאת לנכון להתריע בפני הקורא שהנה הוא עובר מן המציאות אל עולם פנטסטי, דמיוני או מיתי: המעיין הפנטסטי, המיתי, נמצא בתוך המציאות, בתוך החורש ששייך לביתה המציאותי של ויני, ובני משפחת טאק הם אמנם בני אלמוות, אבל אין בהם שום דבר אלוהי, להפך: הם אנשים פשוטים מאוד, והדבר ניכר באופן דיבורם. מיי טאק עצמה אומרת זאת: "אני שואלת את עצמי למה זה קרה לנו. אנחנו האנשים הכי פשוטים שיש. בְּנֵי טאק. לא מגיעות לנו ברכות כאלה – אם זאת באמת ברכה בכלל. ובאותה מידה אני לא מבינה איך מגיעה לנו כזאת קללה – אם זאת קללה. ככה או ככה, אין טעם לנסות להבין למה דברים קורים כמו שהם קורים. ככה זה וזהו, ולחשוב יותר מדי לא ישנה כלום."

נטלי באביט מתווה רקמה עדינה לא רק של מורכבות מוסרית אלא גם של תנודות רגשיות. ויני, שמרבית היום שעבר עליה בתור חטופה היה הרפתקה מהנה, מתחילה להרגיש אחרת כשהערב יורד והיא סועדת בחברת הטאקים בביתם, בדממה. "ובַשקט שהשתרר כך, וסיפק לה זמן למחשבה, הרגישה ויני כיצד התרוממות הרוח שאחזה בה, ואיתה העונג המשולח שחשה, מתערערים וקורסים. […] אכילה, הבינה עכשיו, היתה דבר אישי מאוד […] טוב, ברור שהם משוגעים, חשבה בתקיפות פתאומית […] כל המחשבות האלה פרצו באחת מתוך איזה אגַף אפֵל בתוכה."

על אף המעלות והמורָדות, בחירתה של ויני בסופו של דבר חד-משמעית: היא חברתם של הטאקים, ובוחרת לסייע להם כאשר הם זקוקים לעזרה. אבל עומדת לפניה גם בחירה נוספת: ג'סי טאק היפה, שהיא התאהבה בו ממבט ראשון, מעניק לה בקבוקון של מים מן המעיין. הוא מציע לה שכשתגיע לגילו, שבע-עשרה, תשתה מן המים ואז תוכל להיות לבת זוגו, שותפתו לחיי נצח.

איור: עינת צרפתי

איור: עינת צרפתי

עיתוי ההצעה, ובכלל עיתוי המפגש של ויני עם ג'סי ועם המעיין, משמעותי מאוד בעיניי. ויני בת אחת-עשרה, ילדה העומדת על ספה של התבגרות מינית; על סף התהליך הכאוטי, המפחיד, ומנקודת מבט איסטניסית-ילדית – המגעיל הזה, מציע לה ג'סי פתח מילוט שייפתח בדיוק בעֵבר האחר של מנהרת ההתבגרות – גיל שבע-עשרה הרומנטי. להישאר לנצח בני שבע-עשרה, צעירים ויפים – לרגע ניתן לדמות שהשיקוי שהציע ג'סי לוויני אינו שיקוי חיים אלא שיקוי מוות.

ואמנם, ככל שקוראים ב"מעיין הנצח" מתחילים הדברים להצטייר אחרת: לא המוות הוא ניגודם של החיים, אלא ישנו מעגל, ישנה "עסקת חבילה", שכוללת את החיים ואת המוות (ואת הכאוס, הפחד, הגועל והיופי הכרוך בהם), את הפוריות ואת השינוי, ולעומת זאת ישנו קיום מוקפא, סטטי, שאינו חיים של ממש – קיומם של הטאקים. כדי להחליט (במודע או שלא במודע) לקבל או לדחות את "עסקת החבילה" הזאת מוכרחה ויני לפקוח את עיניה ולהכיר בחיים ובמוות, במהותם. לכן הסיפור המיתי על ילדה בת אחת-עשרה הפוגשת במשפחה של בני אלמוות מיתרגם אצלי לסיפור על ילדה בת אחת-עשרה שנתקלת במוות בפעם הראשונה. ואמנם, כשמופיע האיש בחליפה הצהובה – דמות חשובה בספר ובעלילתו, שלא אפרט בעניינה כאן – ויני "פתאום נזכרה בסרטים השחורים הנוקשים שנתלו על דלת הבית בזמן ההלוויה של סבה".

איור: עינת צרפתי

איור: עינת צרפתי

וישנה עוד דמות בסיפור הזה, דמות פשוטה וגסה הרבה יותר מבני משפחת טאק, שהופעתה מקרית ושרירותית עוד יותר: קרפד אחד, שמלווה את ויני למן ההתחלה. כמו חוויית ההיחטפות שהייתה שונה מכפי שדמיינה ויני כי תהיה, כן הנגיעה בקרפד (וכמוה, נדמה לי, כל אותן חוויות חיים ומוות שמגען שונה מכפי שאנו מדמיינים לנו בגיל אחת-עשרה):

"[ויני] הרימה את הקרפד ונשאה אותו מחוץ לטווח הסכנה [כלב שניסה לתפוס אותו] והיישר אל הדשא שבתוך הגדר.

תחושת גועַל מילאה אותה. הכלב ייבב ושרט את הגדר לשווא, ואילו היא עמדה בלא ניע, הביטה בקרפד ומחתה את ידה שוב ושוב בחצאיתה. אז נזכרה בתחושה האמיתית של הנגיעה בקרפד, והגועל נעלם [ההדגשה שלי – לע"ו]. היא כרעה ונגעה בעור שעל גבו. הוא היה קשה ורך בעת ובעונה אחת. וגם קריר."

נדמה לי שהרגע הזה, הנגיעה בגבו של הקרפד, הוא-הוא לב הספר: החיים והמוות, כל עסקת החבילה הזאת, עלולים להיראות בלתי נסבלים; אבל התחושה כאשר חווים את הדברים בפועל אינה התחושה שדמיינו לעצמנו מראש; היא משהו "קשה ורך בעת ובעונה אחת", מורכב, רב-משמעי – ורב-ערך.

"מעיין הנצח" מאת נטלי באביט, תרגום: אסף שור. איורים: עינת צרפתי. סדרת "הרפתקה" הוצאות אוקיינוס ומודן, 2015.

 

לי עברון-ועקנין – משוררת, מתרגמת ועורכת.

כתיבת תגובה

13 תגובות:

  1. מאת Ori Dot:

    כתבת נפלא. מעורר ומגרה. את לא במקרה שייכת לפלנטת טאק? :)
    לא תמיד העסקה כלכך גרועה. אנמכיר עסקאות כאלה שמביאות טוב, אהבה ו- CARE ונצח.
    תראי את STAR TRACK 4, 5 ו- 6. לא את האחרון. יש שם מסכת ענקית על רע וטוב. על חיים ומוות. על איך נולדות אהבות וגיבורים, מעבר לאלימות שהסדרה מציעה.

  2. מאת לי:

    תודה רבה-רבה, אוֹרי! אזכור, סטאר טרק 4, 5 ו-6.

  3. מאת עדי:

    לי, הדברים שכתבת יפה כל כך מתחברים נהדר לשלל רעיונות מתחום הפסיכואנליזה, על החיים כתנועה מתמדת לעומת המוות הסטטי, ועל פוריות לעומת קיפאון. במיוחד שלחת אותי אסוציאטיבית לברונו בטלהיים, שבספרו "קסמן של אגדות" מתאר את הצפרדע כסמל להתפתחות המינית. מעניין להסתכל על זה גם כך. יפה לראות איך בעומקם של הדברים (ושל החיים) שפות שונות מתחברות.
    נהניתי מאוד לקרוא.

  4. מאת לי:

    תודה רבה, עדי, באמת חשבתי על בטלהיים אבל בסופו של דבר המחשבה הזאת נשארה ברקע. :)

  5. מאת עטרה:

    נהדרת ♥

  6. מאת לי:

    תודה רבה, עטרה!

  7. מאת ינשופופר:

    עטרה, סליחה שאני מגיב לך כאן, אבל לעניות דעתי ילדים לא תמיד 'זורמים'…. לפעמים הם מלאים קבעונות ודעות מוצקות (וחלקיות בעליל), ורק ההתבגרות מאפשרת, לפעמים, להרחיב את המבט והמחשבה.
    בכלל, אני מתקומם נגד הרעיון שאנו נולדים מושלמים ואז רק הולכים ומתקלקלים :) ובעצם, הלוא זה אחד הנושאים שהספר מדבר עליהם: מהו שיא החיים שהיה כדאי להקפיאו בדיוק אז? או שכל רגע בחיים ראוי להקפאה (למיצוי, ולזכירה – זה מזכיר לי, אגב, את הספר "לבד בברלין" שבו הגיבור מסלק את האפשרות לעמעם את רגע מותו ומתעקש לחוות גם אותו בשלמות.)
    גם החלוקה המעט חד מימדית, בין זוגות של קטבים (פוריות מול סטטיות, וכולי) מקוממת אותי. הספר לא חד מימדי, הוא מורכב ואת רעיונותיו לא ניתן לסכם בצורה של רשימה… בני משפחת טאק הם לא סטטיים, הם שונים זה מזה וגם יחסם למעיָן שונה. על אף קפאונם, כביכול, הם מלאים חמלה, רגישות, מחשבה ואף מניעים את העלילה בצורה מפתיעה.
    ולגבי הקרפד, הוא רירי ומוצק כאחד, מגעיל ומושך, לא הטוטם המושלם :) ואולי דווקא משום כך נבחר הוא לייצג, במידת מה, את הגחמנות הבלתי נתפסת של החיים והמזל.

  8. מאת לי:

    ינשופופר, אני נהנית כל כך מהאהבה העמוקה שלך לספר…
    ומה שכתבת על הרגעים הראויים למיצוי, להקפאה, לזכירה, האיר לי את הדברים בעוד אור חדש. ואיזה יופי תפסת את הקרפד בסוף! :)

  9. מאת ינשופופר:

    לי, תודה רבה!……. אני מודה שאני אולי, קצת, אהמ, רכושני כלפי הספר :) (הוא אחד מהספרים בה"א הידיעה שלי. נתתי אותו פעם במתנה והעובדה שאין להשיגו בתרגום הקודם מצערת נורא)

  10. מאת לי:

    גם בעיניי הוא מאוד שלך :)
    ו… קרפד דיאם :))

  11. מאת ינשופופר:

    אוי!! אני צריך להתקרפד….. סליחה, להתפרקד על זה :)

  12. מאת עטרה אופק:

    ינשופופר – תודה על מה שכתבת, אני אוהבת מאוד כשמעירים לי ומאירים את עיניי. אבל אני האחרונה שתגיד (או תחשוב) שאנחנו נולדים מושלמים ואז הולכים ומתקלקלים… מצד שני, אין ספק שילדים – לפחות בקטנותם, מטבע הדברים – צומחים ומשתנים וגדלים הרבה יותר ממבוגרים, שפוחדים לעתים קרובות להעמיד בסימן שאלה את עצמם, את אמונותיהם ואת הרגליהם. חבל שאני לא יודעת מי מסתתר מאחורי הכינוי… (אולי תגלה לי בפלטפורמה אחרת?)

  13. מאת ינשופופר:

    שלום עטרה, על הגמישות של ילדים לעומת מבוגרים אני אמשיך לחשוב….. תודה! בכלל, בזכות המאמרים על הספר הבנתי לגביו דברים שלא חשבתי עליה ם קודם לכן, ומצד שני התחדדו לי הדברים שמאוד אהבתי בו…

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.