13 ספרות

לגעת בקרפד – חלק ראשון / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על ספרה של נטלי באביט, "מעיין הנצח"

ינואר 3, 2016  

ככל שקוראים ב"מעיין הנצח" מתחילים הדברים להצטייר אחרת: לא המוות הוא ניגודם של החיים, אלא ישנו מעגל, ישנה "עסקת חבילה", שכוללת את החיים ואת המוות (ואת הכאוס, הפחד, הגועל והיופי הכרוך בהם), את הפוריות ואת השינוי, ולעומת זאת ישנו קיום מוקפא, סטטי, שאינו חיים של ממש

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

13 תגובות:

  1. מאת Ori Dot:

    כתבת נפלא. מעורר ומגרה. את לא במקרה שייכת לפלנטת טאק? :)
    לא תמיד העסקה כלכך גרועה. אנמכיר עסקאות כאלה שמביאות טוב, אהבה ו- CARE ונצח.
    תראי את STAR TRACK 4, 5 ו- 6. לא את האחרון. יש שם מסכת ענקית על רע וטוב. על חיים ומוות. על איך נולדות אהבות וגיבורים, מעבר לאלימות שהסדרה מציעה.

  2. מאת לי:

    תודה רבה-רבה, אוֹרי! אזכור, סטאר טרק 4, 5 ו-6.

  3. מאת עדי:

    לי, הדברים שכתבת יפה כל כך מתחברים נהדר לשלל רעיונות מתחום הפסיכואנליזה, על החיים כתנועה מתמדת לעומת המוות הסטטי, ועל פוריות לעומת קיפאון. במיוחד שלחת אותי אסוציאטיבית לברונו בטלהיים, שבספרו "קסמן של אגדות" מתאר את הצפרדע כסמל להתפתחות המינית. מעניין להסתכל על זה גם כך. יפה לראות איך בעומקם של הדברים (ושל החיים) שפות שונות מתחברות.
    נהניתי מאוד לקרוא.

  4. מאת לי:

    תודה רבה, עדי, באמת חשבתי על בטלהיים אבל בסופו של דבר המחשבה הזאת נשארה ברקע. :)

  5. מאת עטרה:

    נהדרת ♥

  6. מאת לי:

    תודה רבה, עטרה!

  7. מאת ינשופופר:

    עטרה, סליחה שאני מגיב לך כאן, אבל לעניות דעתי ילדים לא תמיד 'זורמים'…. לפעמים הם מלאים קבעונות ודעות מוצקות (וחלקיות בעליל), ורק ההתבגרות מאפשרת, לפעמים, להרחיב את המבט והמחשבה.
    בכלל, אני מתקומם נגד הרעיון שאנו נולדים מושלמים ואז רק הולכים ומתקלקלים :) ובעצם, הלוא זה אחד הנושאים שהספר מדבר עליהם: מהו שיא החיים שהיה כדאי להקפיאו בדיוק אז? או שכל רגע בחיים ראוי להקפאה (למיצוי, ולזכירה – זה מזכיר לי, אגב, את הספר "לבד בברלין" שבו הגיבור מסלק את האפשרות לעמעם את רגע מותו ומתעקש לחוות גם אותו בשלמות.)
    גם החלוקה המעט חד מימדית, בין זוגות של קטבים (פוריות מול סטטיות, וכולי) מקוממת אותי. הספר לא חד מימדי, הוא מורכב ואת רעיונותיו לא ניתן לסכם בצורה של רשימה… בני משפחת טאק הם לא סטטיים, הם שונים זה מזה וגם יחסם למעיָן שונה. על אף קפאונם, כביכול, הם מלאים חמלה, רגישות, מחשבה ואף מניעים את העלילה בצורה מפתיעה.
    ולגבי הקרפד, הוא רירי ומוצק כאחד, מגעיל ומושך, לא הטוטם המושלם :) ואולי דווקא משום כך נבחר הוא לייצג, במידת מה, את הגחמנות הבלתי נתפסת של החיים והמזל.

  8. מאת לי:

    ינשופופר, אני נהנית כל כך מהאהבה העמוקה שלך לספר…
    ומה שכתבת על הרגעים הראויים למיצוי, להקפאה, לזכירה, האיר לי את הדברים בעוד אור חדש. ואיזה יופי תפסת את הקרפד בסוף! :)

  9. מאת ינשופופר:

    לי, תודה רבה!……. אני מודה שאני אולי, קצת, אהמ, רכושני כלפי הספר :) (הוא אחד מהספרים בה"א הידיעה שלי. נתתי אותו פעם במתנה והעובדה שאין להשיגו בתרגום הקודם מצערת נורא)

  10. מאת לי:

    גם בעיניי הוא מאוד שלך :)
    ו… קרפד דיאם :))

  11. מאת ינשופופר:

    אוי!! אני צריך להתקרפד….. סליחה, להתפרקד על זה :)

  12. מאת עטרה אופק:

    ינשופופר – תודה על מה שכתבת, אני אוהבת מאוד כשמעירים לי ומאירים את עיניי. אבל אני האחרונה שתגיד (או תחשוב) שאנחנו נולדים מושלמים ואז הולכים ומתקלקלים… מצד שני, אין ספק שילדים – לפחות בקטנותם, מטבע הדברים – צומחים ומשתנים וגדלים הרבה יותר ממבוגרים, שפוחדים לעתים קרובות להעמיד בסימן שאלה את עצמם, את אמונותיהם ואת הרגליהם. חבל שאני לא יודעת מי מסתתר מאחורי הכינוי… (אולי תגלה לי בפלטפורמה אחרת?)

  13. מאת ינשופופר:

    שלום עטרה, על הגמישות של ילדים לעומת מבוגרים אני אמשיך לחשוב….. תודה! בכלל, בזכות המאמרים על הספר הבנתי לגביו דברים שלא חשבתי עליה ם קודם לכן, ומצד שני התחדדו לי הדברים שמאוד אהבתי בו…

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.