4 ספרות

"להשמיע את קולי האישי" – ראיון עם נירה הראל

שיחה עם הסופרת והעורכת נירה הראל על כתיבה ותרבות לילדים

פברואר 2, 2011  

נירה הראל, ילידת 1936, בעלת תואר שני בחינוך. סופרת, עורכת, יזמית וחלוצה בתחומי התרבות לילדים. היתה העורכת הראשונה של הדו-שבועון לילדים "פילון", עסקה בעריכת ספרות ילדים בהוצאות "מסדה" ו"עם עובד" ויזמה את פרויקט "מצעד הספרים" של משרד החינוך. לפני ארבעים שנה (בשנת 1970) ראה אור ספרה הראשון "קטנים כגדולים". מאז פרסמה הראל עשרות ספרים בהוצאות שונות, שחלקם הפכו לנכסי צאן ברזל של ספרות הילדים בישראל ותורגמו ללשונות זרות. בין הספרים: "שפת הסימנים של נועה", "כשמתרגלים קשה להפסיק", "צרות", "דווקא כן ואי אפשר", "סיפורי הבית המשותף", "מיקי, תפסיקי!", "כובע חדש", "אבא אחר", "אפשר להשאיר הודעה", "את זה!", "מפתח הלב" ו"סבא בישל מרק". לפני כעשור הקימה יחד עם דני קרמן את אתר "דףדף", שהפך למקור המידע המקוון המרכזי לספרות ילדים. מלמדת עריכת ספרי ילדים בחוג לתרבות עברית ומולו"ת של ספרי ילדים בחוג לתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב. זכתה שלוש פעמים בפרס בן-יצחק (על "שפת הסימנים של נועה, "דווקא כן ואי אפשר" ו"שרשרת זהב" שערכה), זכתה בפרס השוויצרי "קרן מרחב הילדים" על ספרה "אפשר להשאיר הודעה" ובעיטור מטעם אותה קרן על הספר "מפתח הלב", פרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת 1986 על ספרה "כובע חדש" והספר "אחד יותר מדי" זיכה אותה בשני פרסים: עיטור אנדרסן לשנת 1994 וצל"ש אוזן החמור בגרמניה לשנת 1998. זכתה גם בפרס פניה ברגשטיין לשנת 2002 על ספרה "כזה חבר" ובפרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2008.

סיפרת בעבר שספרך הראשון "קטנים כגדולים" שינה את חייך. באיזה מובן, ומה הייתה תפיסתך באשר לכתיבה לילדים בתחילת דרכך?

השינוי בחיי החל ביום שבו נתתי לראשונה ביטוי בכתב לביקורת עצמית ולתסכולים שלי, כאם. ראשיתו הייתה בשתי רשימות, האחת על אמא שנסעה לירושלים והשנייה על טיול עם אבא, שנכתבו בגוף ראשון, מפי ילד. הכתיבה בקולו של ילד, הייתה בשבילי דרך להשמיע את קולי האישי. שלא מצא את ביטויו בעיסוקי בהוראה. הגילוי שילדים אהבו את ספר הרשימות הראשון שלי "קטנים כגדולים" הוביל אותי לכתיבה ישירה להם, במקום כתיבה למבוגרים עליהם, וממורה לאזרחות ומפתחת תכניות לימודים, הפכתי לסופרת. העיסוק המקצועי שלי בחינוך בשנים שקדמו לכך השפיע על ראשית כתיבתי, שהשתנתה לימים.

הדינאמיקה המשפחתית (במיוחד זו ההורית) מאד בולטת בכתבייך. האם את מעבדת חוויות פרטיות לכדי סיפור ומהי המשמעות של הדינאמיקה הזו עבורך?

"הג'ונגל המשפחתי", על מערכות היחסים המסועפות שבו, בין ילדים לבין עצמם, בינם ובין ההורים, הסבים, הסביבה הקרובה, היה מאז ומתמיד מרחב מרתק בעיני. רבים מהסיפורים שכתבתי, מקורם בחוויות ילדות אישיות שלי שחברו לחוויות ילדות של ילדי, ולחוויות שלי כאם. בכל פעם שעלה בידי לפתח גרעין חוויתי לכדי סיפור שביטא אמון ביכולת של ילדים להתמודד עם קשיים, חשתי סיפוק רב. היום אני דורשת מעצמי לכתוב סיפור טוב, ללא כוונות נוספות.

"סבא בישל מרק", איור: עפרה עמית (הקיבוץ המאוחד, 2007)

האם את חושבת כי ישנם אספקטים שעל ספרות הילדים להתרחק מהם?

סופר טוב יכול לגעת בכל נושא. אין נושאים פסולים, ישנה כתיבה גרועה. ככלל, עצם ההתייחסות לספרות ילדים כאל כתיבה על נושאים אינה מקובלת עלי. בספר טוב לילדים ישנם כמה נושאים ומה שחשוב לבחון הוא כיצד בנויה העלילה, איך מעוצבות הדמויות וכך הלאה, כפי שבוחנים ספרות באשר היא. את התשובה לשאלה אם טקסט מתאים לילדים צריך לתת עורך הספר, בין אם מדובר במקור ובין אם בתרגום. כיוון שהתאמה לילדים היא עניין תלוי תרבות ותלוי תקופה, יתכן שבמקום אחד ובנקודת זמן מסוימת יוגדר טקסט כמתאים לילדים ובמקום וזמן אחרים הוא יידחה כבלתי מתאים.

בשנות השמונים החלטתי להוציא לאור שני ספרים לועזיים לנוער. אחד מהם דן באמצעים להיזהר ממחלת האיידס ובשני היה בין השאר מקרה של הריון מחוץ לנישואים. שני הספרים נכשלו מבחינה מסחרית. אני מניחה שהיום היו מקבלים אותם ביתר פתיחות. נוסף לפערים בין חברות, בשאלה איזו ספרות מתאימה לילדים, קיימים בתוך כל חברה פערים בין ילדים מבחינה שכלית ורגשית, גם אם גילם הכרונולוגי זהה. ספרים שמתאימים לאחדים מהם אינם מתאימים בהכרח לאחרים, וגם את זה כדאי לזכור.

ספרייך אוירו על-ידי מאיירים רבים. מה אופן עבודתך מול המאייר? מהו איור מוצלח לטעמך?

אופי העבודה מול מאייר תלוי באישיותו. מרבית המאיירים שאיירו את ספרי רצו לשתף אותי, ולהתייעץ אתי במהלך עבודתם . מיעוטם בחרו לאייר את הספרים לפי טעמם ובינתם ,ללא מעורבות. כל האיורים בספרי אהובים עלי. עצם הפרשנות החזותית לטקסטים שלי מעוררת בי פליאה בכל פעם מחדש. אין לי תנאים מוקדמים ביחס לעבודה עם המאייר ואני שמחה כשמאפשרים לי להיות מעורבת.

הנה סיפור קטן בעניין הקשר בין סופר למאייר: המאייר אבנר כץ אייר את ספרי "כובע חדש", שגיבוריו הם ילד וסבו. במהלך העבודה לא היה בינינו קשר. כשהיו האיורים מוכנים, ראיתי אותם לראשונה. 'אבל כך לא נראה הסבא', אמרתי. 'איך את יודעת?' שאל אבנר. 'אני יודעת, כי כתבתי על אבא שלי,' אמרתי. 'ואני ציירתי את אבא שלי,' אמר אבנר.

בתשובה לשאלה מהו איור מוצלח לטעמי, אביא כדוגמה את איוריו של דני קרמן לספרי "מעשה בשרביט קסמים". האיורים בספר הזה לא רק משלימים את הסיפור, אלא יוצרים אותו ביחד עם הטקסט. למעשה, ישנם בספר שלושה סיפורים שונים: זה שמסופר במילים בלבד, זה שמסופר בציורים בלבד וזה שמסופר במילים ובציורים גם יחד, שהוא הסיפור במלואו. איורים, שמשקלם בספר כל כך מהותי, הם בעיני איורים  מוצלחים במיוחד.

"מעשה בשרביט קסמים", איור: דני קרמן (עם עובד, 2006)

על עבודת העריכה לספר "שרשרת זהב" – מה הנחה אותך בבחירת השירים והאם נכון לומר שאסופה שכזו, כמוה כקביעת קאנון?

מטרת האסופה הייתה לכנס את השירים העבריים הטובים ביותר שנכתבו לילדים, לדעתי, מבין אלה שעמדו במבחן הזמן. עצם ניסוח המטרה ביטא שילוב של טעמי האישי בטעמם של רבים לפני. נכון שהאסופה כמוה כקביעת קאנון השירה העברית לילדים, אבל אין להפריז בחשיבותה. זה איננו הניסיון הראשון ליצור קאנון שכזה ובוודאי גם לא האחרון.

מה דעתך על ספרות הילדים הישראלית של השנים האחרונות? האם ניתן לזהות יוצרים חדשים בולטים ומשמעותיים?

עשרות שנים עסקתי בביקורת ספרות הילדים הישראלית ובחיפוש אחר כותבים טובים לילדים. תחילה כעורכת "פילון", אחר כך כעורכת ספרים ובעשור האחרון כעורכת "דףדף". לא הייתי רוצה לעסוק בכך גם כאן. אני שמחה ביוצרים צעירים מוכשרים שמוכנים להגדיר את עצמם כסופרים לילדים ולעסוק בכתיבה ברצינות ומצטערת שדי באצבעות יד אחת כדי למנות אותם. בימים אלה זכתה אחת מהם בפרס אקו"ם ליצירה המיועדת לילדים. ברכות לשהם סמיט.

ספרך "שפת הסימנים של נועה" זכה להצלחה רבה ועיריית חולון אף עצבה גן בהשראתו. מנין הגיע הרעיון לסיפור המיוחד ואיזו השפעה יש לדעתך למחווה שנעשתה לו?

הרעיון לסמן במספר צמות את ימות השבוע היה של בת אחותי, נועה בת הארבע, שידעה מגיל רך את סדר ימות השבוע. כשראיתי שלוש צמות לראשה ושמעתי מפיה ש"זה בגלל שהיום יום שלישי", כתבתי סיפור על ילדה שאינה מצליחה לדעת את סדר הימים, כמוה, ונעזרת לשם כך בצמותיה. הצלחת הספר, מזה למעלה משלושים שנה, הפתיעה אותי והמחווה שעשתה לו עיריית חולון שימח את לבי. בזכות הפופולריות של הספר ילדים מזהים את שבע הצמות כשהם מגיעים לגן ומרגישים שפגשו חברות אהובות. אין לי מושג מהי השפעת המחווה על הספר. אני מתברכת בהשפעה שהייתה לספר על מקבלי ההחלטות בעיריית חולון.

גן סיפור בחולון (התמונה מתוך דף הויקיפדיה של נירה הראל)

בספרייך ניכרת הרגישות ללשון ולאופן הביטוי הילדי, כמו גם לזווית המבט הייחודית של הפעוט או הילד. האם זהו תנאי הכרחי עבורך לכתיבה לילדים?

התשובה המיידית חיובית. נקודת המבט של הילד חיונית בעבורי. היא נקלטת על ידי באמצעות אחד מחושי, ומזינה את כתיבתי מתחילתה. ואילו הספרים שיצאו בשלוש השנים האחרונות: "סבא בישל מרק", "מעשה בשרביט קסמים" ,"צילה וגילה", מוכיחים שקיימות זוויות ראייה נוספות, וזווית הראייה של הילד איננה בלעדית.

יוזמתך "מצעד הספרים" הפכה לאחד הפרויקטים החשובים בתחום הספרות והחינוך לילדים. מה הייתה המטרה מאחורי הרעיון, וכיצד את מתרשמת מיישומה של היוזמה?

הרעיון לקיים את מצעד הספרים נולד אצלי לפני שנים ,תוך כדי חיפוש מתמיד אחרי דרכים לעודד ילדים לקרוא, מתוך הכרה בחשיבות הקריאה. בשלב הראשון נרתמו למימושו משרד החינוך והטלוויזיה החינוכית. שורה של חידונים אזוריים על הספרים שנבחרו הגיעה לשיאה בחידון ארצי שצולם בטלוויזיה החינוכית. החידון האזורי הראשון שהתקיים בספרייה ברמלה, אליו הגיעו ילדים נלהבים מכל הארץ, שהניפו כרזות עידוד לנציגיהם, זכור לי היטב. הטלוויזיה החינוכית משכה את ידיה מצילום החידון, אבל מספר בתי הספר המעוניינים להשתתף בפרויקט הלך וגדל. משרד החינוך נטל על עצמו את המשך הפרוייקט ואני התנתקתי ממנו. היום, כשמאות בתי הספר מקדישים זמן ומרץ למצעד, וסופרים מציינים בקורות חייהם את מיקומו של ספרם בדרוג הספרים האהובים, נראה לי שמדובר ביוזמה מוצלחת.

כמי שהיתה העורכת הראשונה של עיתון "פילון", מה דעתך על איכותם ונחיצותם של עיתוני הילדים כיום?

אני לא עוקבת מקרוב אחר המתרחש בתחום העיתונות לילדים כיום, לכן אתייחס רק לחלק השני של השאלה, בדבר נחיצותם של העיתונים. נראה לי שאתרי האינטרנט לילדים תפסו את מקומם של העיתונים המודפסים. האינטרנט עונה על  הצורך של ילדים היום להתבטא, להשתייך ולבלוט. הוא מציע סיפוק מיידי, און ליין, ולעיתונים מודפסים קשה להתחרות בו.

עיתון פילון, איור: אורה איתן

טענות רבות מושמעות על האינפלציה בשוק ספרי הילדים. האם את שותפה לתחושה זו של עומס יתר על פני צמצום וניפוי מחמיר יותר?

אני שותפה לתחושה זו. יותר מדי ספרי ילדים רואים אור אצלנו. התוצאה היא שאנשים מתקשים להבחין בין ספרים ראויים לבלתי ראויים והדבר פוגע בעיקר בספרים טובים חדשים שאינם זוכים לתשומת לב ויורדים מהמדפים במהירות. בצד שפע הספרים החדשים שדוחקים את אלה שראו אור שבוע לפניהם, חסרה התייחסות ביקורתית רצינית לספרי ילדים. אילו הייתה התייחסות כזאת, עשוי היה השפע הזה להיות לברכה. אלא שהמדיה, ברובה המכריע, אינה מתייחסת אל ספרי ילדים כלל, ובוודאי שלא על פי אמות מידה ספרותיות. מי שמחפש ספר חדש וטוב לילדים בחנות או בספרייה, מוצא את עצמו פעמים רבות אובד עצות. במקרה הטוב הוא פונה לעבר ספרים המוכרים לו מן העבר, במקרה פחות טוב הוא קונה ספר בזכות מחירו המוזל ובמקרה הכי רע הוא יוצא בידיים ריקות.

בהמשך לשאלה הקודמת – כעורכת, מה נהגת לחפש בספרות לילדים, אלו אפיונים היו חשובים עבורך בהכרעה האם להוציא ספר לאור?

אפשר לומר בקצרה שהשתדלתי להוציא לאור ספרים איכותיים, בעיני, במקור ובתרגום. חיפשתי רעיונות מקוריים, גיבורים מעניינים, עלילות מרתקות, וסגנון ייחודי. ניסיתי לתת מענה לחסרים שאיתרתי בספרים מסוג מסוים, לגוון את היצע הספרים של ההוצאה, לטפח כותבים צעירים ולעודד סופרים לכתוב לילדים, כדי להעמיד על המדף מדי שנה ספרים שיזכו לחיים ארוכים.

לפני כעשור הקמת יחד עם דני קרמן את אתר "דףדף" לעידוד קריאה. למיטב ידיעתנו, זהו הפרויקט הראשון שהשתמש במרחב המקוון כאמצעי תקשורת עם ילדים בנוגע לספרות. נשמח אם תפרטי על הרעיון לאתר, הקמתו והשפעותיו.

ערב פרישתי מהוצאת "עם עובד", חיפשתי עיסוק חדש שיעניין אותי וגם  יסתמך על הניסיון המקצועי הרב שצברתי. כיוון שספרות ילדים הייתה חשובה בעיני מאז ומתמיד, עלה בדעתי להקים אתר אינטרנט שיוקדש לעידוד קריאה. למרבה השמחה נענה המאייר דני קרמן לבקשתי ונתן יד לתכנון האתר החדש ולעריכתו בשנותיו הראשונות, ויצאנו לדרך מרתקת.

ייחודו של "דףדף" מראשיתו היה בפנייתו אל אוהבי ספרות ילדים בכל גיל, החל בילדים בגילים שונים וכלה במבוגרים. האתר שומר על צביונו הייחודי ומתנהל בעיקרו על בסיס התנדבותי, מתוך אהבה לעניין. במרוצת השנים התבססה המודעות לתכניו של "דףדף" בקרב ילדים, הורים ומורים והוא משמש את כל הקהלים בהיקף רחב.

בספרך החדש, "צילה וגילה", ניתן למצוא שוטטות, דינאמיקה משפחתית והפתעות דרמטיות, מאפיינים  בולטים ביצירתך. כיצד רקמת הפעם את סיפור המעשה, שהוא רענן ומקורי? נשמח אם תפרטי על ההומאז' לביאליק ועל העבודה עם שמואל כץ על האיורים.

בניגוד למרבית ספרי ,שנקודת המוצא והמבנה שלהם ברורים לי, אין לי הסבר באשר לתהליך היצירה של הספר הזה. ככל שאני יכולה לזכור, היו אלה מילותיו של חיים נחמן ביאליק ששבו והתנגנו לי בראש "בָּנוֹת שְתַיִם , בֻּבּוֹתַיִם, צִילִי וְגִילִי עִמִי פּה" והפכו, באופן בלתי ברור, לסבתותיים  צילה וגילה . כתיבת סיפור העלילה שעשעה אותי מאוד.

"צלה וגלה", איור: שמואל כץ (כנרת 2010)

חוויה מיוחדת במינה הייתה לי העבודה על הספר עם העורכת תמי הראל , בתי. הבחירה לפנות למאייר שמואל כץ הייתה שלה. שמואל קיבל את פני שתינו  בלבביות רבה בסטודיו היפה שלו בקיבוץ געתון. בצד השמחה על עצם פנייתנו אליו , ניכר בו שהיסס אם לקבל על עצמו את המשימה, הן משום שהספר היה שונה ממרבית הספרים שנהג לאייר והן מפאת גילו ובריאותו הרופפת.
"אני בן שמונים ושלוש", אמר, "אני יכול להבטיח שאתחיל לאייר, אבל לא יכול להבטיח שאגמור". חלפה שנה עד שהושלמו האיורים ובאתי לגעתון לקחת אותם. הייתה זו פגישתנו האחרונה. כעבור זמן קצר חלה שמואל ולא שב לאיתנו. הספר ראה אור לאחר מותו.

לדף היוצר של נירה הראל באתר "דףדף".

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. מאת דינה:

    תודה לנירה הראל ולעורכי "הפנקס" emil hereעל ראיון מעניין ומגוון. הגיוון נובע כמובן מהמגוון ביצירה של נירה הראל וגם משפע התחומים, שבהם היא

    תורמת לספרות הילדים הישראלית.

  2. מאת רחל סטולרו:

    ראיון נהדר, הרבה תודה.

  3. מאת יעל רוזמן:

    תודה לנירה על הראיון המרתק ותודה נוספת ועמוקה על שנים שבהן היתה לי הזכות ליהנות מהעריכה שלה ,ומהיזמה שלה. ספר שנירה החליטה לקבל ולהוציא לאור עבר מבחינתי את המבחן וידעתי שיקבל טיפול מדויק , בהיר וחכם. האמון שלי ביכולת השיפוט שלה הוא כה רב גם כאשר החליטה שספר מסוים אינו ראוי לדפוס קיבלתי זאת בהבנה (גם באכזבה מסוימת , כמובן) אבל בעיקר בידיעה שנירה אינה מתפשרת על האמת שלה.

  4. מאת הדסה גולן:

    יופי של כתבה על יופי של סופרת
    זוהי כתבה מקיפה המאפשרת מבט רחב ומרתק על מכלול הנושאים הקשורים בכתיבה לילדים
    דרך פתיחת חלון רחב לעולם היצירה של נירה הראל,

    נקודה חשובה בעיני, העולה מכל אלה, היא ההדגשה על חסרונה של התייחסות ביקורתית איכותית
    לספרים הנכתבים לילדים הנוחתים עלינו כמבול השכם והערב .
    בקורת כזו תאפשר למעונינים בבחירה איכותית של ספרים אלה,הבחנה בין ראויים יותר לכאלה
    שאפשר לוותר עליהם.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.