התכנית מצליחה לעקוף את השאלה הנפיצה "למה התכוון היוצר", תוך שהיא מביאה פרשנות מחוברת לקרקע של הרקע ליצירה, כולל גרסת היוצר ועוד עדים מסביב.

השטאנץ הקבוע של הפרקים הוא מצד אחד ברכה לצופים הצעירים: גם אם הם מאבדים את זנב השיחה, הם יודעים שתכף פרידמן ישתולל עם גיטרה חשמלית בשיר שמסביר מושג טכני או מסכם תפיסה אמנותית

1 במה ומסך

לה ג'וקונדה והחיים עצמם / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "כאן ואומן"

נובמבר 8, 2015  

היתרון של תכניות הטלוויזיה החינוכית, מטבען, הוא במרחב הנדיב שניתן להן ללמד. רואים שאין בערוץ הזה פחד מנושאים גדולים, או מדיון בהם באופן מעמיק וקומוניקטיבי כאחד. הכוונה היא להטמיע את הידע – לשאוף לכך שהנושא יהפוך "גרסא דינקותא" של הילדים בני זמננו. להוביל אותם אל משבצת קטנה של ידע שירגישו בה בבית, גם אחרי שנים, כשייחשפו למידע נוסף או אפילו סותר. כפי שאצלי תמיד תהיה פינה חמה לטרובדורים של ימי הביניים כי ראיתי אחד כזה בתכנית "דני וגיל במסע בלתי רגיל" שלימדה היסטוריה, או לזיהום הירקון כי דובר עליו בתכנית "Gabby and Debby", שלימדה אנגלית.

"כאן ואומן" (חינוכית, 2 פרקים ביום) עומד במשימה היטב כמתווך להיכרות קלילה עם אמנות וויזואלית מימי הרנסנס ואילך. מונק, דה וינצ'י, רנואר ועוד רבים עוברים בסך, מתראיינים ומספרים על חייהם ויצירתם. התכנית מצליחה לעקוף את השאלה הנפיצה "למה התכוון היוצר", תוך שהיא מביאה פרשנות מחוברת לקרקע של הרקע ליצירה, כולל גרסת היוצר ועוד עדים מסביב.

מתוך התכנית

מתוך התכנית

הצופים-הילדים יושבים מרותקים למסך ומגחכים מפעם לפעם. לשאלתי הם פסקו: זו אחלה סדרה, ואנחנו מבינים הכול. אני לא בטוחה עד כמה בן ה-7 הבין באמת מהי פרספקטיבה, אבל לפחות הוא יודע שיש דבר כזה ולאיזה תחום תוכן הוא קשור. ודאי גם לא יצליח לעכל את עולמו החרדתי של מונק, אבל הוא זוכר את שמו ואופיו האפל, כמכר ותיק.

טל פרידמן, המגלם מספר תפקידים בכל פרק, נמצא באזור הנוחות שלו בתכנית הזו, שמאפשרת לו לגלם טיפוסים אקסצנטריים שונים. הוא גם מנחה התכנית, וגם מגלם את מודעיו של האמן שמבליחים לראיונות קצרצרים ומשעשעים. כך למשל, הוא מופיע בתפקיד לה ג'וקונדה, המספרת שלאונרדו היה שכן שלה ואף נהג לשלוח לה הודעות מטעם ועד הבית. לאונרדו עצמו מכחיש. מטרת ההבאה של שתי הגרסאות היא להבהיר שיש חילוקי דעות באשר לזהותה של המונה ליזה.

הסייד קיק של פרידמן הוא עמליה, שאותו מגלם יוסי סגל. הליהוק הוא מעין בדיחה פנימית של צופי החינוכית, כי סגל גילם את דמות הבן של קוזילביץ' (אחיו, שמוליק סגל ז"ל) ב"קרובים קרובים" המיתולוגית. כאן הוא מגלם את מפיק התכנית, עוזר טכני שאינו פוצה פה, ומסיע אמנים בקלנועית לתוך האולפן. העניין משעשע בתחילה ואחר כך הופך תפל – מה ההצדקה לשתיקה הזו? האם משלמים לו לפי מילה ורצו לחסוך? עם כל הסימפתיה לסגל הצעיר, הדמות קורסת בקלות רבה מדי.

השטאנץ הקבוע של הפרקים הוא מצד אחד ברכה לצופים הצעירים: גם אם הם מאבדים את זנב השיחה, הם יודעים שתכף פרידמן ישתולל עם גיטרה חשמלית בשיר שמסביר מושג טכני או מסכם תפיסה אמנותית (רעיון מבריק שתפקידו לחזור על ההסברים התאורטיים בצורה קליטה נוספת). מצד שני, אחרי כמה פרקים השטאנץ קצת מייגע – אוטומטי מדי. בכלל, לסדרה נבחר הפורמט של תכנית לייט נייט דלת תקציב – מדוע בעצם? החסרים תכניות אירוח אנחנו? זה נראה כרעיון של מבוגרים שמשווקים את מה שמצחיק אותם אישית. הלא מדובר בצופים בני שמונה, נניח, כמה תכניות אירוח הם כבר הכירו שצריך למשוך אותם לתוכן דרך הפורמט הזה דווקא? האם בגלל שפרידמן הוא כוכב "ארץ נהדרת", הוא נדון לשחזור מתמיד של "המופע של לארי סנדרס"?

בואו נחשוב על צורות נוספות למסירת מידע, שמובאות בתכניות אחרות של החינוכית: ב"שרגא ביש גדא" מביימים סצנות מחיי הדמות ההיסטורית שבה עוסק כל פרק, וכן יש שיחה אינפורמטיבית של הגיבורים על הדמות. ב"שוסטר את שוסטר" המידע נמסר דרך הניסיון לפענח חידה בלשית. ב"החפרנים" (שנסקרה כאן בעבר) יש גם כן תכנית אירוח המשולבת בפינות עם שלל מגישים. שם זה עובד יפה בגלל מגוון השחקנים והטירוף הספציפי של כל אחד.

במקרה שלפנינו התוצאה קצת מייגעת, כי, כאמור, סגל אינו פוצה פה, והרוב מונח על כתפיו של פרידמן, כולל משא ומתן עם מנהלי הערוץ הדמיוני ובדיחות על הכשלים בהפקה. כשמבטיחים להקת רקדניות למשל, מסתבר אחרי רגע שלהפקה היה תקציב לממן רקדנית אחת בלבד, וגם זה בלי מונית כך שהיא תקועה בחדרה כרגע. מצחיק, אבל כאמור, לעוס מאוד, ואפילו ב"החפרנים" בני השמונה כבר ראו דברים כאלה. אבל רוב הבדיחות הללו עוברות מעל לראש. מה אכפת לילדים מבעיות התקציב של הערוץ? מה כל כך דחוף לחברת אותם לנעשה מאחורי הקלעים של טלוויזיה מסחרית?

בואו נחשוב מה יכלה "כאן ואומן" לחדש מבחינת הפורמט, כך שיהיה נגיש ועדיין יעביר כמויות של מידע. הרעיון לביים מפגש עם היוצר בתוך הנוף הביתי שלו כנראה נפסל בגלל הקושי הטכני לשחזר באופן משכנע ארמון בפירנצה של הרנסנס או רחוב בנורבגיה של המאה ה-19. אבל ניתן היה למשל לבנות את התכנית בתפאורה של בית מכירות פומביות או חנות לחומרי אמנות ויצירה, כך שתישמר האמינות של היכולת לשלוף בכל פעם ציור אחר ולהצביע על מאפייניו. כך גם ניתן היה להכיר לצופים הצעירים פרקטיקות תרבותיות קיימות הרלוונטיות לנושא – חנות או גלריה היא מקום שקיים ב"חיים עצמם" ואינו מטא-מקום (מאחורי הקלעים) של מטא-נושא (תכנית ראיונות).

התוכן הלימודי של "כאן ואומן" עובר, אבל לא פחות ממנו עובר הסאב-טקסט: מונק ורפאל הם בימינו לא יותר ממרואיינים בטוק-שואו, ועליבות ההפקה מקרינה גם עליהם. זה אומר שדבר אחד חיוני לא מצליחה הסדרה להמחיש: את הנשגבות של אמנות גדולה, את ההיזקקות שלנו אליה ואת הרטט שיכול היה לעבור בצופה (גם הילד) במפגש מול ציור עז מבע. אבל תמיד יהיו לנו הבדיחות של פרידמן.

 

"כאן ואומן" – מבית היוצר של הטלוויזיה החינוכית. מנחה: טל פרידמן, משתתפים: יוסי סגל, מעיין בלום. שנת הפקה: 2015

 

אביבית משמרי – ילידת 1968, כותבת, עורכת ואמא לשניים. בעלת תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב. ספרה "הזקן השתגע" יצא ב-2013 בהוצאת "חרגול מודן" וזכה בפרס רמת גן לספר ביכורים. ספרה "הנפש קמה באמצע הלילה" יצא ב-2015. בעלת הבלוג "כותבת מוחקת".

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת דפנה חיימוביץ':

    לאחר צפייה עלי להודות שאני מסכימה עם הטענה של אביבית שהסדרה לא מצליחה להמחיש "את הנשגבות של אמנות גדולה, את ההזקקות שלנו אליה…" מה שהיא כן מצליחה זה להגחיך את האמנות והאמנים בדרך שנבחרה להצגתם ובשימוש בבדיחות התפלות. כנראה שהמטרה למשוך את הצעירים לצפייה בתוכנית הרדודה והשגת רייטינג היא שכיוונה את יוצריה ומפיקיה של התוכנית.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.