ספרות

ללכת אחרי החלום – ראיון עם ליאת רוטנר וארז צדוק

ראיון עם יוצרי הקומיקס "מיקו בל - נער השיקויים"

פברואר 7, 2016  

ארז צדוק הוא קומיקסאי ומאייר, בוגר "בצלאל", וליאת רוטנר היא סופרת ילדים מצליחה. השניים חברו ליצירת ספר הקומיקס "מיקו בל", שראה אור לאחרונה בהוצאת "דני ספרים". לכבוד צאת הספר, שוחחנו אתם על יצירת קומיקס מקורי בישראל, על תהליך העבודה ועל חלומותיהם.

עטיפת הספר

עטיפת הספר

שלום, מה שלומכם? איך קרה שחברתם יחד ליצור את הספר "מיקו בל"?

ליאת: הרבה זמן רציתי לכתוב ספר פנטזיה מהסוג הזה: ילד שמגלה שסבא שלו הוא רוקח שיקויים מסתורי ואז מוטל עליו לנהל את החנות. יש בזה המון קסם ואופציות והדמיון שלי משתולל. אך כשניגשתי לעבודה עלה הרעיון בהוצאת הספרים לעשות מזה קומיקס, ואני מיד חשבתי על ארז – חבר מהתיכון שהקשר בינינו התחדש כשעבדתי כעורכת עיתון לילדים וחיפשתי קומיקסאי. הוא בעיניי אחד המאיירים המעולים בארץ. הסתבר שגם ארז היה במגעים עם הוצאת הספרים הזאת במקביל אליי, וככה כולנו "עפנו" על שיתוף הפעולה.

ארז: כן, ממש גורל. עם סיום התואר בתקשורת חזותית ב"בצלאל", שלחתי את פרויקט הגמר שלי, "טרנקילו" (קומיקס אוטוביוגרפי שעוסק בטיול-אחרי-צבא שלי לדרום אמריקה וההסתבכות עם משטרת ההגירה של ארצות הברית בסיומו) לכל הוצאות הספרים בארץ, בתקווה שאוכל להוציאו לאור. אחת ההוצאות שחזרו אליי היא "דני ספרים", שם אהבו מאוד את הספר ואת יכולות האיור שלי, אך פחות האמינו שיש מספיק קהל בוגר שקורא קומיקס בארץ. לשמחתי, הם מאמינים מאוד בקומיקס לילדים ולנוער, ושם בעצם נפתחה הדלת עבור ליאת ועבורי, וההזדמנות לאחד כוחות.

02

כיוון שמדובר בספר קומיקס – איך התחלקה העבודה ביניכם? האם קודם הטקסט היה כתוב, ורק אחר כך האיורים, כמו בעבודה מסורתית על ספר לילדים?

ליאת: מבחינתי הספר כבר היה כתוב כי עמדתי להוציאו כספר פרוזה רגיל. אבל כשהוחלט להפכו לקומיקס המרתי אותו לתסריט קומיקס, שלב אחר שלב. זה לקח כחודש, אבל בסיום העבודה העברתי לארז שהחל לאייר. ממש כתבתי מה קורה בכל ריבוע, כולל תנוחת הגוף, הפרצוף והמבט, מה יש ברקע, ומה אמור להיות כתוב בבועת הטקסט.

דוגמא לתסריט של ליאת

דוגמא לתסריט של ליאת

ארז: כבר כשקיבלתי את הטקסט כספר פרוזה – אהבתי אותו, וליאת השכילה להפוך אותו לקומיקס בצורה ממש טובה. היא שידרגה את הסיפור בכך שהוסיפה המון רגעי אקשן, כיאה לקומיקס משובח. בספר הראשון הקורא זוכה להכיר את מרבית הדמויות ולכן היתה לי עבודה מאתגרת בעיצובן. בקצרה, אני קודם עושה סקיצה עם טקסט של כל הקומיקס ולאחר שהיא עוברת עריכה והגהה אצל חגי ברקת, העורך של "דני ספרים", אני עובר לשלב הפנסילינג (עיפרון), חוזר על הקווים בדיו דיגיטלי, וצובע. אני יודע שזה נשמע פשוט אבל זה ממש לא. קומיקס זאת עבודת נמלים, ויחד עם זאת מעבודות האיור המהנות והמספקות ביותר עבורי.

תהליך עבודה על עמוד קומיקס

תהליך עבודה על עמוד קומיקס

04a

04b

04c

עיצוב דמויות

עיצוב דמויות

06

07

ליאת – כסופרת מוכרת לבני הנעורים, איך היה בשבילך המעבר לסוגה ספרותית ספציפית כל כך כקומיקס? באיזה אופן זה הכתיב את הסגנון ואופני הביטוי הספרותיים? האם המעבר היה קשה עבורך?

ההמרה לקומיקס לא הייתה קשה בכלל כי צורת הכתיבה שלי היא מאוד "תסריטאית" מלכתחילה. גם בספרי הנוער "הרגילים" שלי אני אוהבת להסביר איך נראות הדמויות, איזה פרצוף הן עושות ומה קורה ברקע מבחינה וויזואלית. אני אוהבת לפרט את המחשבות שלהן וליצור דברים מגניבים שקורים ממש מעל פני השטח. זה דברים שמאוד קל לאייר או להפוך לסרט.

כמה מספריה של ליאת רוטנר

כמה מספריה של ליאת רוטנר

ספרו לנו קצת על הספר ועל הגיבור שלו. כיצד הוא נוצר, מה מייחד אותו?

ליאת: הגיבור הוא למעשה ילד רגיל לגמרי, והבעיות שלו רגילות ומוכרות מאוד אצל ילדים בזמננו. אלא שהוא זוכה לפתרון קסום, להזדמנות לעולם אחר, מופלא, שבו הוא הקובע, והוא נותן דרור לדמיונו ולמוחו המפותח. ברגע שהוא מוצא את יומן המתכונים לשיקויים של סבא שלו ופותח את הדלת לחנות השיקויים הקסומה – הוא הופך לרוקח השיקויים הגדול. ואז הוא מנהל חיים כפולים: מבחוץ הוא אותו ילד יתום עם בעיות חברתיות ולימודיות, אך כשהוא נכנס לחנות ולובש את החלוק – הוא מומחה השיקויים החשוב והחכם שרבים תלויים בו.

ארז: מיקו לא עושה שימוש בכוח, כפי שמנסים אויביו שרודפים אחריו; אלא במוחו, באומץ לבו, ביושרו וגם בענווה ובתמימות שלו. בסופו של דבר הוא לומד להעריך את עצמו, לרכוש חברים גם בעולם הרגיל, ובעיקר להתמודד מול פחדיו הגדולים – הפחד מכישלון והפחד מדחייה.

כניסה למרתף השיקויים

כניסה למרתף השיקויים

מה דעתכם על תחום הקומיקס לילדים ולנוער בארץ? אנחנו ממעטים לראות יצירות מקוריות בתחום הזה לילדים, בניגוד בולט למדינות אחרות במערב.

ליאת: אין כמעט קומיקס כמו שלנו בארץ וחבל לנו על כך, אבל מצד שני זכינו להיות מהמעטים שמתחילים אותו כאן… זה דרש הרבה אומץ ופחד מכך שהספר לא יתקבל.

ארז: נכון מאוד. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שהוצאת ספרים תומכת בקומיקס ישראלי מקורי כבר משלב התסריט עד הגימור הסופי, בלי לפרסם פרקים ממנו מדי שבוע בעיתון ילדים כלשהו. זה סיכון גדול מאוד עבורי ועבור ההוצאה, שעבורה אין הצלחה קודמת שעליה היא יכולה להסתמך. "זבנג" לדוגמא, פורסם קודם כל כסדרה שבועית מצליחה של שניים-שלושה עמודים ואוגד לספר עב כרס לקראת שבוע הספר. למרות זאת, חשוב לי לציין שהתחום כן נמצא בצמיחה מתמדת בזכות תרגומים מוצלחים במיוחד לרבי מכר עולמיים בתחום כמו "הקמע", "בון" ו"שאזאם!" שאני אישית אוהב מאוד.

10

ארז – כאמן קומיקס, מה הדבר החשוב ביותר ששמת עליו דגש בעבודה על "מיקו בל"? מהם הדגשים העיקריים ביצירת נרטיב בספר קומיקס?

מבחינתי, הדבר הכי חשוב היה לוודא שהקומיקס יהיה מאוד נעים ומזמין לעין, כלומר שהעמודים לא יהיו עמוסים מדי בטקסט. אני חושב שאחד היתרונות של הקומיקס על פני ספרי פרוזה, הוא האיזון בין הספרות הכתובה למאוירת. יש המון ספרי קומיקס טובים שבהם יש עמודים שבקושי משאירים מקום לאיור. הבעות פנים ומחוות גוף הן בין הדברים החשובים עליהם אני שם דגש, מכיוון שזהו האמצעי העיקרי להעברת המסר אל הקורא.

דוגמא לשלושה עמודים מאוחדים

דוגמא לשלושה עמודים מאוחדים

ארז – מהם מקורות ההשראה העיקריים שלך כמאייר?

הו – הא! מלא! מאיפה להתחיל? אתחיל מהדבר הראשון שעולה לי לראש: "בלאקסד" – קומיקס אירופאי מדהים שכתב דיאז קנלס ואייר בכישרון רב מדי (הו הקנאה!) גוארנידו. מדובר במותחן בלשי פילם נוארי שמתרחש בעולם שכולו חיות מואנשות, ובראשן בלאקסד, בלש להשכרה, פנתר שחור, שפותר תעלומות רצח ושחיתות. הבעות הפנים, הבימוי, הצביעה האטמוספרית המופלאים שלו פשוט שאבו אותי פנימה.

12

"בון" של ג'ף סמית' הוא גם מקור השראה לא קטן עבורי, מבחינה עלילתית וכמובן מבחינה איורית. אני ממש אוהב את הקו של סמית', הרכות שבה הוא משתמש במכחול, השימוש שלו בכתמים השחורים אתם הוא יוצר קונטרסט מעניין. חוץ מזה, אני חושב שהעיצוב דמות של בון היא גאונית בפשטות שלה. סמית' בעצמו הושפע מאוד מאמן קומיקס ידוע ומעולה בשם וולט קלי שיצר את סדרת הקומיקס המצליחה "פוגו".

מימין: "בון", משמאל: "פוגו"

מימין: "בון", משמאל: "פוגו"

בארץ אני מתחבר מאוד לקו והעיצוב של מישל קישקה, שעל הקריקטורות המשעשעות שלו גדלתי בתור ילד, והרישום היפהפה והמקוריות של אסף חנוכה ב"ריאליסט".

קריקטורה של מישל קישקה - מחווה שלי אליו

קריקטורה של מישל קישקה – מחווה של ארז צדוק

האם קראתם קומיקס כילדים, ואם כן – מה תפס אתכם בסוגה הזו?

ליאת: אני לא כל כך התחברתי לקומיקס, אבל רק כי ספרי הקומיקס היחידים בארץ שהיו באמת איכותיים היו קצרצרים מאוד. ואני אהבתי סיפורים ארוכים ומורכבים.

ארז: האם קראתי קומיקס? בוא נגיד שנשמתי קומיקס בתור ילד. קומיקס זאת אהבה שרק הלכה והתעצמה, ואני חייב לזקוף זאת לטובת מישהו שכבר הזכרתי קודם – אורי פינק. עד "זבנג" הייתי בטוח שאני הולך להיות מתחרה מספר אחת של אולפני דיסני. אחרי "זבנג" עדכנתי גרסה – אהיה מתחרה מספר אחת של אורי פינק. סתם, אין לו מתחרים, הבנאדם גאון! כשסיימתי לקרוא את הספרים שלו מכל הכיוונים, גיליתי את "אסטריקס", "טין טין" ואת "בבא" של שי צ'רקה, כמובן. היום הספרייה שלי עמוסה בכל טוב מכל הסוגים.

תמונה של ספריית הקומיקס של ארז צדוק

תמונה של ספריית הקומיקס של ארז צדוק

"מיקו בל" הוא למעשה הרפתקה אחת גדולה, דרמטית ומצחיקה, בעלת יסודות פנטסטיים – ספרו לנו על הבחירה בסיפור מסוג זה, וכיצד עבודת האיור הושפעה מהבחירות הספרותיות.

ליאת: יש כל כך הרבה סיפורים על ילדים שמקבלים כוחות פלא או שינויי צורה משלהם, אבל אין כמעט משהו שבו לילד עצמו אין כוח – אלא את היכולת והמומחיות לרקוח שיקויים שיעשו את כל הדברים האלה. כילדה היה לי קשה מאוד להתרכז בכיתה, ובימים ההם גם לא היה ריטלין. אני אוהבת את זה שמיקו הוא נטול כוחות קסם אלא פשוט חכם ובר מזל. הדמיון המופרע והחולמנות שלו הם דווקא יתרון בתפקידו כרוקח שיקויים מופלא.

ספלאש של הקרנף

ספלאש של הקרנף

ארז: מדובר בסיפור קומיקס שטומן בחובו המון רגעי הומור, והרגשתי שהסגנון האיורי שיישרת את הסיפור הכי טוב הוא הקרטוני. חוץ מרגעי ההומור, הז'אנר הספרותי בספר הוא פנטזיה ומתח, והיה לי חשוב שהצביעה תיתן את האווירה המתאימה לכך. אני אוהב מאוד צביעה אטמוספרית, ואפשר לראות שהפלטה הצבעונית משתנה מאוד בהתאם למקום ולזמן ההתרחשות. העלילה בספר הראשון מתפרשת על פני יום שלם, וממש כמו העלילה היא עוברת מיום ללילה, אור לחושך, מגלוי וברור למסתורי ואפל.

השוואות פנלים של אווירות בתוך הקומיקס

השוואות פנלים של אווירות בתוך הקומיקס

האם עתידים לראות ספרים נוספים של "מיקו בל"? ובנוסף – מהו פרויקט החלומות שלכם?

ליאת: אם תאהבו מספיק את "מיקו בל" הראשון – אנחנו מבטיחים המשך! כי כמו שניתן לראות בספר, הוא בהחלט דורש "המשך יבוא". כמו כן, יש לנו עוד ספרים על הפרק, ואם הקומיקס הישראלי יתקבל כמו שאנו מקווים, אנחנו חולמים להמשיך לשיתוף פעולה בספרים נוספים.

פרויקט החלומות האישי שלי – שיהפכו את אחד מספרי הפנטזיה שכתבתי לסרט הוליוודי עתיר תקציב בארצות הברית… אבל אם נהיה ראליים יותר, אני שואפת להמשיך את סדרות הספרים ולפרסם עוד ספרים לפי הביקוש של הקוראים.

ארז: לגבי "מיקו בל", אני מסכים עם ליאת. מספר ספרי ההמשך יהיה בהתאם לדרישת הקהל, ואנחנו בהחלט מקווים שהקהל ינהר לקנות את הספר והכי חשוב ייהנה ממנו.

פרויקט החלומות שלי – חוץ מלכבוש את העולם? שיום אחד אמצא את השלווה הדרושה בשביל להביא אל הכתב והאיור סיפור ששוכן לי בראש כבר המון המון זמן. וכחלק מהגשמת החלום, הייתי שמח שהוצאת "סקולסטיק" ירכשו את הזכויות להוצאתו לאור בכל העולם.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.