12 במה ומסך

למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? / דבר העורכים

על כמה סוגיות שמעורר הפסטיגל, לכבוד חג החנוכה המתקרב

דצמבר 8, 2011  

כאשר אנו המבוגרים מסתכלים על תרבות הילדים, לא פעם איננו מצליחים לשים בצד את הפן הנוסטלגי ואת החוויה הפרטית שלנו, הנטועה בזמן ומקום קונקרטיים. האם יכול להיות שהטרוניה כלפי הפסטיגל במתכונת של השנים האחרונות – כמופע גרנדיוזי שבו מופיעים הכוכבים הגדולים ביותר – נובעת מתחושת אובדן התמימות הכללית המאפיינת את הגישה המודרנית?

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

12 תגובות:

  1. ערן הגיב:

    עדיין יש הבדל עצום בין הפסטיגל של העבר לבין הפסטיגל או יותר נכון הפסטיבל של ילדותינו להיום – לא רק ברמת המבצעים שהיו ברובם זמרים מקצועיים ולא כוככבי אינסטנט – אלא גם באיכות הכותבים והמלחינים וזאת מעבר לנוסטלגיה ולעודף התמסחרות הכללי של חנוכה

  2. עירית הגיב:

    אני זוכרת את הפסטיגלים (והפסטיבלים) של שנות ילדותי. השתתפו בהם כוכבי ילדים מוערכים, כגון ציפי מור, אלי גורנשטיין ואחרים, וגם זמרים מקצועיים.

    בשנים האחרונות, כוכבי הפסטיגל הם פליטי ריאליטי, מנחים מערוץ הילדים (שאיכותו מוטלת בספק, לפחות לדעתי) ושאר דוגמגישים שכל קשר בינם לבין ילדים מקרי בהחלט.

    אז פלא שהאיכות ירדה?…

  3. ד"ר אריאל פרידמן הגיב:

    צר לי אך אינני מסכימה אתכם כלל.
    הבעיה עם הפסטיגל איננה אי היכולת להבחין בהפקה המושקעת של הפרויקט השנתי הזה.
    דווקא הפקה זו ממש – היא המדאיגה אותי.
    האריזה הצעקנית והוולגרית – גם אם מושקעת – מדאיגה . העובדה שהילדים אוהבים ואף נוהים אחר ההפקה הנוצצת איננה עדות לשום דבר. זהו ייצוג של תוכן ותפיסות עולם מקוממות ולדעתי פוגעות בילדים ובסביבה התרבותית של כולנו. הגודש והעודף של רעש ויזואלי וקולי והפצצה של פעלולים וטכנולוגיות בשירות ההצגה הזו, הם בעיני פגיעה אקולוגית – לא פחות.
    ילדים "צריכים" בעיני דברים אחרים לצורך הרחבת הרוח והנפש שלהם. מן הראוי היה שילדים יחוו כחוויה אסתטית אחרת מאשר חריזה ספרותית כגון : "השיק של התיק מהבוטיק" (ראו קישורית מצורפת לעיל) ושאר דברי שירה על אביזרים וטכנולוגיות תקשורת שאי אפשר בלעדיהם.
    תרבות -ילדים "אותנטית" זו נוצרת, מעוצבת ומשווקת בידי מבוגרים שתפיסת העולם שלהם היא קפיטליסטית. היחס שלהם לילדים הוא כאל קליינטים ולכן צריך להחניף להם, לדבר כביכול ב"שפה" שלהם כשלאמיתו של דבר זוהי תרבות מבוגרים שטחית ומסחרית.
    אין בדברי אלה רומנטיזציה של מושג הילדות ותרבות הילדים מן העבר אלא ויכוח על מה מכילה וראוי שתכיל תרבות הילדים היום!

  4. חמוטל הגיב:

    מעטים השירים בפסטיגלים הישנים ששווים משהו (גם כשהזמרים היו מצוינים), אולי 2-3 מכל שנה, כך שאין פה משהו לגמרי חדש, זה תמיד היה שואו מתחנף.
    אבל מה שהיה יחסית חינני בתמימותו לפני 20 שנה, נראה היום ככה:
    http://www.youtube.com/watch?v=DkvkL884kxA
    לייק לייק לייק!!!!! צחצוח שיניים עם בקבוק ג'ק. לייק!!!! לייקוש!! הורססססס!
    מנת המישכל שלי צנחה בשידור חי תוך כדי צפיה בדבר הזה, כך שאני אפילו לא יכולה לנסח את הגועל שלי במילים.

  5. רונית רוקאס הגיב:

    שלוש (!) פעמים צפיתי בפסטיגל. שלוש פעמים כתבתי ביקורת על הפסטיגל ל"הארץ", ובשנה הרביעית שלי כמבקרת הצגות הילדים שם סירבתי. אמרתי, די. אין לי מה לומר עוד. בשלוש הפעמים האלה הייתי עם שני ילדי, אף שבפעם האחרונה שלנו הייתי צריכה להתחנן על נפשי, בואו איתי, אני לא יכולה ללכת לבד. מבין כל התופעות התרבותיות שמציקות לי בתרבות הילדים – סרטי דיסני, למשל, תופעת "דמדומים" – הפסטיגל לא אהוב עלי כלל אבל גם לא מטריד אותי יותר מדי. הוא אמנם מסמן את המורד התרבותי הוולגרי שאנחנו נתונים בו, אבל לא משם נינזק, נדמה לי.

  6. שהם סמיט הגיב:

    את הרשימה הזו פרסמתי ב"עכבר העיר" לפני שנתיים. עדיין אקטואלית, למרבה הצער.

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1022,209,43028,.aspx

  7. אלה זילברמן הגיב:

    ראשית – אני מודה לצוות האתר שהתייחס למייל ששלחתי לו (ומודה על הכבוד שנתנו לי כשכינו אותי "אשת חינוך צעירה"! ).

    בתקופה האחרונה הזדמן לי לנהל המון שיחות בנושא הפסטיגל בפרט ותרבות היחד ככלל, וכמעט בכולן עלו טיעונים כאלו ואחרים שקשורים ל"פעם" – איך הפסטיגל היה פעם, אילו כוכבי ילדים מוכשרים היו פעם וכו'. במכוון, אני נמנעת מלמקד את הדיון בנושא סביב זה. כמו כולם גם לי יש נטייה נוסטלגית (אפילו לתקופות שלא חייתי בהן), אבל לצערי העיסוק בעבר לא מקדם אותנו.

    לטעמי, בלי קשר למה שהיה פעם, על הילדים שחיים וגדלים היום על סף שנת 2012 לצרוך תרבות ראויה. עם כל המגבלות והחסרונות שמביאה איתה התקופה הזו, צריך להתעקש ולתת לילדים את הטוב והאיכותי – על אף תרבות הריאליטי והפייסבוק שהם נמשכים אליה ועל אף הניכור החברתי.

    העולם השתנה לבלי הכר בשנים האחרונות. תחשבו על עצמכם, על איך החיים שלכם נראו לפני עשור בסך הכל. אי אפשר להשוות בכלל. הטכנולוגיה מנהלת אותנו בצורה שאנחנו כמעט ולא יכולים להתנגד לה. אבל כשזה מגיע לילדים יש לנו אחריות – התפקיד שלנו הוא לדאוג למתן, לבקר ולסנן את התכנים שהילדים שלנו צורכים.

    לטעמי, גם למופע הכי גדול של חנוכה יש אחריות כזו. לצערי, כנראה שיוצריו לא מסכימים איתי כלל.
    צפיתם בקליפ של הפסטיגל? בואו ונסקור בזריזות את בתי השיר:
    נפתח בלוג, נצ'וטט, נשיר ביוטיוב, נצטלם במסיבה ונתייג ת'תמונה, תוריד ת'קובץ תשמור ותן לי לייק או איגנור, אם תרצה לשאול גוגל יודע הכל, בא לי תיק מבוטיק זה השיק, בוא לשחק משחק חדש שמשודר בHD ושמור לי על דיסק און קי, אנגרי בירדס, זה חלום של מקום זה דוט קום… וכו' וכו'.

    זה מה שמבטא את עולם הילדים? זה מה שמכילים החיים שלהם? רשימה של פעולות מחשב?
    ילדים הם סקרנים, שמחים, עצובים, מתחברים, מתאהבים, נפגעים, לומדים ועוד ועוד ועוד. הם עוברים אינספור חוויות. מה שהמופע הכי גדול של חנוכה רוצה לשקף להם מכל מה שחייהם מכילים, הוא פעולות מחשב?

    בעיניי זה מקומם. ועוד יותר מקוממת העובדה שהמופע מכיל שירים באנגלית, כמו שהם, בלי שינוי.

    כל אלו משקפים בעיניי זילזול ענק בילדים ובעולמם, לא משנה כמה גרנדיוזי ומושקע מבחינה הפקתית יהיה המופע (למרות שאני מסכימה מאוד עם ד"ר אריאל פרידמן, זה לא פרמטר בעיניי לאיכות בכלל אלא להיפך).

    שוב, אני רוצה להודות לכם על שהעליתם את הנושא והבאתם אותו לדיון. מי ייתן וזה ישפיע על מישהו, אי שם…

  8. לינוי גל הגיב:

    אחרי שצפיתי (בזעזוע הולך וגובר) בכמה קליפים של הפסטיגל, התחוור לי למה כרטיס עולה 210 ש"ח. הם בטח היו צריכים לשלם הון תועפות על כל זכויות היוצרים:

    טיק טוק – (לא טרחו אפילו לנסות לעשות לו אדפטציה לנושא הפסטיגל, או לתרגם אותו לעברית. מועדונים ואלכוהול זה בהחלט נושא ראוי לילדים)
    http://www.youtube.com/watch?v=DkvkL884kxA&feature=relmfu

    פס הקול של "שודדי הפיראטים" –
    http://www.youtube.com/watch?v=PeUZp6kxi1I&feature=relmfu

    Dance on the floor – Jennifer Lopez –
    http://www.youtube.com/watch?v=mIQ7GIB8RrQ&feature=relmfu

    וכמובן, "שיר" הנושא של הפסטיגל (שממש אין לי כוח לחפש את שמו). בל נשכח את השימוש בתוכנות פייסבוק, יוטיוב, אפליקציות כמו angry birds וכו' וכו'. אין כאן כמעט מילה מקורית.

    אה, סליחה יש את השיר הנהדר "כל המדינה שכונה", כי צריך קצת שמח וכפיים –
    http://www.youtube.com/watch?v=iHD_GdW7tYk&feature=related
    שפוך ז'רגון טכנולוגי לקערה ים-תיכונית ויש לך להיט.

    אף אחד מהמופיעים הוא לא זמר, לא יוצר ולא כותב את השירים שהוא שר (אולי למעט מירי מסיקה. אולי). זו לא "תחרות זמר", כפי שהכרזות החביבות של שנות השמונים מכריזות, ובטח לא של "ילדי המדינה". זו הפקה דלה בתוכן ועשירה באפקטים ויזואליים (לא כאלה מרשימים, לדעתי). אני מסכימה עם אלה על כך שכבר אין "לאהוב" – יש "לעשות לייק", אין "לדבר" – יש "לצ'וטט". אין רגשות, יש שימוש ציני בפונקציות.
    מחליא.

    כמה עצוב שזה כבר לא ככה –
    http://www.youtube.com/watch?v=EStucfvaqbY

  9. יעל הגיב:

    לדעתי, הפסטיגל הוא לא הבעיה אלא התוצאה, יש הרבה תרבות איכותית בארץ, אבל היא לא פופולרית.
    וכאשר מופע שם לעצמו למטרה למשוך אנשים ולהרוויח כסף הוא ידבר בשפה שהם מכירים, הפסטיגל לאו דווקא מקלקל את הילדים, הוא פשוט מקצין את המציאות היום יומית שלהם.

  10. נוגה הגיב:

    אני תמיד רציתי להיות ילדת פסטיגל ( אלה הבנות שהיו רוקדות מאחורה) אבל אמא שלי,
    בחוכמתה, שתחייה, מעולם לא הרשתה לי, כי החזרות גזלו הרבה זמן ובערך חודש היעדרות מבית ספר.
    היה לי עצוב מאד לגלות שאין יותר ילדות פסטיגל… יש רקדניות בוגרות –
    דבר שבאחת גוזל מהמופע הרבה מן התמימות שלו והופך אותו להרבה יותר מיני –
    כי גם ב2011, אנחנו אובייקטיות. אי אפשר להתעלם מזה. (בעבר הבנות הגדולות היו מיעוט, רוב הרקדניות היו בגילאי 10-14)

    מלבד זאת, רגשותי חלוקים לגבי ההפקה הזו- כמעצבת גראפית אני מתרשמת מהרבה ממה שנעשה על הבמה ובקליפ,
    (+ האנשים עם ראשי האייקונים ממש הצחיקו אותי)
    ואני גם חושבת שאין מה להצטער על כך שהטכנולוגיה השתלטה על עולם התוכן שלנו – ילדים ומבוגרים כאחד, וזה לא נושא אסור.

    אבל לי יש תחושה שמי שכתב את כל זה (מי זה באמת?) לא מספיק בקי בעולם התוכן הזה, וודאי שלא שייך לדור ה- y.
    הקליפ הוא גיבוב של ניים דרופינג חסר פשר, ב"שכונה של מדינה" אומרים "העליתי ליוטיוב" עם פתח בל', יעני, מיודע, היוטיוב, ועולה מכך ניחוח קשיש למדי,
    ובשיר ששרה דנה פרידר, המסר שעולה מהפתיח והכל הוא: "תזדהו איתי, אני כמוכן, ואתן מפגרות לגמרי"
    אין לי בנות בגיל הזה ויכול להיות שזה נכון- אבל מה שמצחיק ב"ארץ נהדרת", לא עובד לי בפסטיגל, שלא אמור להיות פארודי אלא באמת מכוון לילדים. או שלא סיפרו לי משהו.
    אין בכך חדש, תעשיית הפרסום מאז ומעולם העליבה ילדים בנסיון למכור להם משהו, וזה כנראה עובד להם אם הם ממשיכים עם זה. אני רק רוצה שיוחזרו ילדות הפסטיגל, הן היו הגיבורות האמיתיות של המופע הזה, מבחינתי.

  11. תמר הגיב:

    נחמד לראות ש"הפנקס", שחורת על דגלו את חוסר הפשרות ביחס לאיכות בתרבות ילדים ונוער, יוצא נגד השנאה האוטומטית וה"קלה" ביחס לפסטיגל.
    אני חושבת שאוהבים לשנוא את הפסטיגל בגלל הפער בין המעטפת הנוצצת והמתוקתקת לבין התוכן הריקני ובגלל ההצלחה האוטומטית. יש משהו מעליב בהצלחה הברורה מאליה של הפסטיגל וזה מכעיס אותנו כאנשים חושבים וביקורתיים.
    בתור בוגרת אני כן צורכת "טראש" לפעמים, ויודעת לבצע את ההפרדה בין איכות לבידור. אני לא יודעת איך אחנך את ילדי ההיפותטיים, ואם אחליט לקחת אותם לפסטיגל זה יהיה תוך כדי דיון וביקורת ולא אופציה אוטומטית לבילוי בימי החופשה. אם זה בכלל יעניין אותם.

  12. […] שלוש שנים העלינו ב"הפנקס" את השאלה למה אנחנו אוהבים לשנוא את ה"פסטיגל", וכיוון שהמצב נותר בעינו, ביקשנו לברר לעומק את הסוגיה […]

כתיבת תגובה