2 איור

למחוק וליצור – ראיון עם איה גורדון-נוי

ראיון עם המאיירת איה גורדון-נוי לכבוד צאת הספר "נונה ומחק האוויר"

ספטמבר 16, 2015  

לרגל צאת הספר "נונה ומחק האוויר", שכתבה אורית גידלי ואיירה איה גורדון-נוי (הוצאת כנרת), שוחחנו עם המאיירת של הספר, על תהליך העבודה, על המפגש המחודש עם דמותה של נונה, ועל החלטות אמנותיות ורגשיות בעבודה על ספר ילדים.

כיצד ניגשת לעבודה על ספר ההמשך בכיכובה של נונה? איך יוצרים רציפות וויזואלית של שני ספרים מאוירים לילדים קטנים, ובכל זאת שומרים על ייחודיות של כל ספר?

קודם כל היה כיף לחזור ל"צוות עבודה" מוכר ואהוב: יעל גובר, אורית גידלי ואני (לצערנו אורית רובינשטיין המעצבת היתה בחופשת לידה). אחרי ההצלחה של הספר הראשון בארץ ובעולם, היתה תחושה שיהיה לנו פשוט לעבוד שוב יחד. אבל עם תחילת העבודה הופיעו אצלי החששות: ומה אם נונה לא תהיה מוצלחת כמו נונה הראשונה? ואולי זה לא נכון להפוך אותה לדמות סדרתית? למה לא לספר סיפור סביב דמות חדשה לגמרי כדי שלא יהיה בסיס להשוואה בין נונה של 2011 לנונה של 2015?

 

noona_pin1

כדי לשמור על זיקה וויזואלית של סדרה, השתמשתי באותו קונספט וויזואלי, אותן הנחות יסוד שהנחו אותי בעבודה על נונה הקודמת: אותם רקעים, אותה צבעוניות מתקתקה, וכמובן הטכניקה שבה אני משלבת רישום חופשי לצד חפץ תלת ממדי מצולם. הדיאלוג בין נונה לחפץ הוא הסיפור של נונה.

בספר החדש נונה גדולה יותר (מבחינת הגיל), והדבר בא לידי ביטוי גם באיור. אנא פרטי על כך.

מאז נונה הראשונה עברו שלוש שנים. אני השתנתי בזמן הזה, ויחד אתי, באופן טבעי, גם האיור שלי השתנה וגם נונה, בדיוק כמוני: קצת התבגרה, קצת התעגלה… כמו בחיים, לא?

למזלי, גם בטקסט נונה התבגרה והשתנתה. בסיפור החדש היא כבר בבית ספר ולא ילדת גן, היא כבר יודעת לקרוא, ההומור שלה מתבסס על משחקי כתיבה, חיי החברה שלה מורכבים יותר, והיא גם הפכה להיות דמות פועלת יותר – היא כבר לא רק מתבוננת ולא תמיד עושה רק דברים נחמדים. לפעמים היא מעצבנת בכוונה, שובבה יותר, ובהחלט מושכת אש. נונה של 2015 היא דמות אימפולסיבית שמתקשה בהעמדת פנים. בוא נגיד שהיא לא ממש פוקר פייס. וכך גם איירתי אותה הפעם, עם דגש על הבעות פנים. היא בעצם לא יודעת להסתיר את הרגשות שלה, וגם המחק לא תמיד עוזר לה בזה.

 

noona_pin2c

לאורך הסיפור היא מנסה להסתיר ולתקן את אותה אימפולסיביות, לכן היא נורא פעלתנית ועמלנית. היא כל הזמן עושה דברים: רצה, מביאה, מוחקת, מסתירה. היא נורא מתאמצת להיות: להיות כמו הבנות האחרות, להיות קולית, להיות משעשעת, להיות חכמה, להצחיק. עד שבסוף היא מתעייפת מעצמה ומאותה מלחמה אבודה של להיות מה שאתה לא.

 

noona_pin2b

אנא שתפי אותנו בתהליך העבודה – התלבטויות, אתגרים, וכו'. 

ב"נונה" הראשונה היתה התלבטות גדולה איך ייראה מכשיר הקסמים המיוחד הזה. היו המון מחשבות ורעיונות, אבל אף רעיון לא היה גם מיוחד וגם ברור מספיק. אחרי אינספור ניסיונות עלה רעיון המקל של בועות-הסבון, שהתחבר לבועות הדיבור. הבחירה בחפץ יומיומי מוכר ומזוהה לכל ילד וההמרה שלו למשהו קסום, מנגישה את הקסם לכל אחד. אתה לא חייב להיות הארי פוטר כדי שיהיה לך קסם. גם בספר הנוכחי עלתה השאלה איך ייראה המחק. האם הוא צריך להיות "מחק מן השורה"? אולי יהיו לו כנפיים? אולי הוא יהיה בצורת טיל שאפשר לרכוב עליו באוויר? מה יהיה מנגנון המחיקה? איך נונה תמחק דברים?

מכשיר הקסמים

מכשיר הקסמים

 

 

המכשיר הסופי

המכשיר הסופי

noona_pin6a

אחרי התלבטויות רבות החלטתי לנקוט באותה גישה פשוטה כמו בספר הקודם: לקחת מחק רגיל שכל ילד מכיר, מהסוג שמקבלים בבית ספר, עם כל הפירורים שממלאים את המחברת, וליצור כך את הקסם.

noona_pin6c

גם לגבי הצבעוניות של הספר ושל נונה היו לי התלבטויות. אחרי שהספר הראשון ראה אור נשמעו מדי פעם ביקורות וציקצוקים לגבי כמות הוורוד בספר. למה נונה כזאת וורודי? למה היא מתקתקה? למה היא כל כך מגדרית? לקחתי לתשומת לבי את ההערות וניסיתי להלביש לנונה מכנסיים ולבחור לה סקלת צבעים לא בהכרח נשית. אבל ככל שהתקדמתי עם הספר, הרגשתי לא שלמה עם האפיון החדש של נונה, הרגשתי שהיא לא מתנועעת בחופשיות בכפולות.

ניסיתי לדייק את הירוק, ניסיתי כל מיני טקסטורות, עד שהבנתי שאני מתעסקת בטפל. נונה היא ורודה. הוורוד הוא חלק ממנה וחלק מתפיסת העולם שלה ושל אורית גידלי. כן. היא ורודה, היא מותק. האם מי שהוא ורוד ומָמי לא יכול להיות גיבור עם עומק רגשי? האם המתקתקות שלה גורמת לה להיות פסיבית ושטחית? איזה שטויות. פתאום הבנתי שאלו בדיוק הרעשים שנונה שומעת מהבנות במסיבה. דווקא בגלל זה נונה חייבת להישאר ורודה!

 

נונה ירוקה

נונה ירוקה

 

נונה במסיבה עם הבנות

נונה במסיבה עם הבנות

 

הספר החדש – בדומה לקודם – עוסק בין השאר בכוחן של מלים. האם התייחסת לתמה הזאת בעבודת האיור שלך, ובאיזה אופן?

כן, בטח, זה היה לי מאוד חשוב שהטקסט יהיה נוכח באופן פיזי, ממש כמו חפץ. בועות הדיבור קיימות לא רק כדי שהמעצב יכניס לתוכן טקסט, אלא הן דבר ממשי. פיזי. כך הדמויות יכולות לעמוד לפני הדיבור, או מאחוריו, הדיבור נשלח לחלל כמו סטירה או כמו ליטוף ולכן אפשר גם למחוק אותו. כשנונה מתחילה למחוק עוד ועוד, העמדתי אותה בגשם של בועות דיבור מחוקות. רציתי לתת תחושה של רעש פנימי שלא מפסיק. כמו יום מאוד מעונן שיורד בו עוד ועוד גשם, כך גם המלחמה הפנימית של נונה ב"שללינג" – שזו בעצם המלחמה של "איך צריך להתנהג כדי להיות חלק מהחבורה" – יוצרת סביב נונה ענני מחיקות שמפריעות לה.

 

noona_pin7c

בספר הקודם הכנסנו הגדרות מלים ברקע האיורים. המלים הגדירו את מצב הרוח של נונה. בספר החדש בועות הדיבור המחוקות והריקות מחביאות בתוכן את המסר.

המלה כוונה, מתוך הספר הראשון

המלה כוונה, מתוך הספר הראשון

 

בהזדמנות זו אני רוצה לענות על שאלה שהרבה שואלים אותי בהקשר של נונה. העבודה על האיורים בשני הספרים נעשתה תחת עבודת הבימוי הקפדנית של אורית גידלי, וכל הבועות, הבדיחות וההערות-אגב שבפי הדמויות הן חלק אינטגרלי של הטקסט ולא המצאות שלי. אצל אורית יש משמעות בטקסטים לכל הברה או אות שכתובה או מחוקה.

מה חשוב לך במיוחד כמאיירת כשאת עובדת על טקסט לילדים?

ככל שאני מאיירת יותר שנים, האהבה שלי לאיור ספרי ילדים רק גדלה. אני מנסה באמצעות האיורים להפוך את הסיפור לחווייתי יותר, לתת לילדים פתח להיכנס אל תוך הסיפור מעוד זווית. כשאני מאיירת חשוב לי שהדמויות שאני יוצרת יצרו הזדהות ויגעו לילדים בנשמה. שהם יזדהו עם הדמות באופן כזה שהם ממש יחוו את מה שהיא חווה – את העלבון ואת השמחה.

כשאני רואה ילדים שפועלים בעקבות האיורים שלי אני מלאת סיפוק: יש ילדים שפונים אלי ומספרים לי שהם רוצים גם לאייר, ילדים ששולחים לי איורים שהם איירו בעקבות הספרים שלי, הורים לפעמים מספרים לי שהילד שלהם מתעקש ללקק את הסוכריות שהדבקתי באיור, או שהוא נוגע שוב ושוב באיור לבדוק אם הוא תלת ממדי. לפעמים ילדים פונים אלי ושואלים, איך את עושה את זה? איך נונה מחזיקה את מכשיר הקסמים, את מציירת את זה או מצלמת? איך את מדביקה? הידיעה שהאיורים שלי מעוררים מחשבה וסקרנות, מגרים לעשייה, מאוד משמחת אותי. אני חושבת שהאיורים שלי יוצרים אשליה של חיבור למציאות קונקרטית ולכן הם לא נשארים כפנטזיה ששמורה רק בתוך עולם הספר, אלא נושקים למציאות של הילד.

איור ששלחה אלי ילדה, עפרי קהאן בת שש, שציירה בעקבות הספר "בדיוק כמו שרציתי"

איור ששלחה אלי ילדה, עפרי קהאן בת שש, שציירה בעקבות הספר "בדיוק כמו שרציתי"

 

איורייך משלבים איור ידני וקולאז' – כיצד את מחליטה מה לאייר ומה להכין כקולאז'?

אין לי נוסחה קבועה. עבודת האיור שלי תמיד מתחילה מהחלטות מאוד אינטואיטיביות, ולאט לאט, תוך כדי עבודה, האיורים מתגבשים לקונספט אחד צלול. בספרי נונה עבודת הקולאז' שלי שונה ואינה ידנית. אני משלבת בפוטושופ חפץ תלת ממדי ורישום, ובכך יוצרת מציאות טיפה סוראליסטית. המשחק והדיאלוג בין החפץ לנונה הם הסיפור של הספר. גם משחקי הגדלים בין נונה לחפץ משמשים כדי להקצין את הסיטואציה הדמיונית, שהרי אי-אפשר למחוק מלים, ולהדגיש לקורא הצעיר שמדובר כאן בדימוי.

בתחילת הסיפור נונה מתלהבת מהמחק והוא משמש אותה כדי למחוק ולהסתיר את ההתלהבות המוגזמת שלה, אותה ההתלהבות שגורמת לה להיות נלעגת על ידי הבנות האחרות. ככל שהיא משתמשת במחק יותר, היא מבינה את הכוח שלו ומשתמשת בו גם כלפי אחרים. היא משבשת את הדיאלוגים בין הילדים ויוצרת סיטואציות שמצחיקות אותה. הבעיה היא שכשהיא צוחקת היא שוב מתלהבת מעצמה, ומיד מוחקת, וכך היא עסוקה כל כך במחיקות עד שהיא מוחקת את עצמה – תרתי משמע. בכפולה המתארת את זה יכולתי ממש למחוק את נונה, ושוב הטכניקה של שילוב צילום של חפץ, שכל ילד מכיר ורואה עשרות פעמים ביום, עם רישום אפשר לי להפוך את הדימוי למציאות פיזית.

בעבודה על הספר "נונה קוראת מחשבות" סללנו יחד – אורית גידלי יעל גובר ואני – את הדרך הוויזואלית של נונה, ובעצם רוב ההחלטות הוויזואליות נקבעו אז. למשל, כפי שציינתי, היו לנו אינספור שיחות והתלבטויות לגבי מכשיר הקסמים. ככל שהפעלתי יותר את הדמיון, מכשיר הקסמים הפך ליותר ויותר סתמי. דווקא הרעיון לקחת חפץ קיים ולא לצייר משהו דמיוני הפכה את הקסם של נונה למשהו אמתי שמדבר עם הקוראים ומעביר את המסר שהקסם לא נמצא רק אצל נונה, בגלל המכשיר, אלא הוא נמצא אצל כל ילד/ה שרוצים לראות ולהאמין. זה המשחק של השימוש בדימוי קיים, ברדי מייד – הוא מאפשר ליצור הזדהות. כשאני מקריאה את הספר, ילדים צועקים: גם לי יש כזה!!! נכון, גם לך יש כזה, עכשיו בואו תחשוב מה אתה יכול לעשות עם זה.

לכן, כדי להעצים את חוויית המפגש בין הדמויות לחפץ, ניקיתי כמה שיותר את שאר האלמנטים – רקעים ופרטי סביבה בסיסיים. וכך המיקוד נשאר בדיאלוג הזה שבין הדמויות לחפץ.

מה הנחה אותך בעיצוב הראשוני של דמותה של נונה (בספר הראשון, כמובן), כיצד בחרת את מאפייניה

והאם הטקסט הכתיב דבר מה מבחינת העיצוב?

למעשה אין תיאור פיזי של נונה, אבל ההתנהגות שלה שידרה לי משהו מאוד אופטימי. והדימוי הראשוני שעלה לי בראש עם קריאת הטקסט היה "שמש".

למרות שנונה נעלבת מגילי, היא עדיין רואה בו את הטוב, היא לא שומרת לו טינה והיא מצליחה לראות אותו מעבר לשריון החוּכם שהוא עוטה על עצמו בתחילת הספר. נונה היא ילדה שמאמינה בטוב והיא פועלת ויוזמת על מנת לפתור את הבעיות שהיא נתקלת בהן. זה הכוח שלה וזה הייחוד שבה. האהבה האוניברסלית שלה כבשה את לבי והיה לי חשוב לאפיין אותה ככזאת: ילדה אהובה שיודעת לאהוב.

יחד עם זאת נונה היא לא פריירית, ויש בה משהו ממזרי ושובב. בסופו של דבר, אחרי מיליון סקיצות, הגעתי לנונה ג'ינג'ית ופרועה, כמובן עם נמשים, וכמו שציינתי – ורודה מאוד!

גלגוליה של נונה

גלגוליה של נונה

noona_pin_3b

noona_pin_3c

noona_pin_3d

 

בספר החדש יצרתי שלוליות מים בשביל הדגה של נונה. השלוליות מיקמו את הספר בחורף והובילו אותי להלביש את כל הדמויות בבגדים חורפיים. לנונה הענקתי סריג צמרירי וחם במיוחד… בדיוק כמוה.

 

הספר החדש מבטא באופן ישיר מאוד רגשות עזים כמו התלהבות, התרגשות, עצב ולעג. כיצד בחרת לבטא את הרגשות הללו?

בספר החדש נונה הפכה לעוד יותר אמוציונלית ועוד יותר ממזרית, לכן הבעות הפנים שלה מאוד מוקצנות. כשנונה שמחה – היא ממש שמחה, וכשהיא עצובה – היא ממש עצובה.

noona_pin9

 

גם הקומפוזיציות מוקצנות. יש הפרדה ברורה בין קבוצת הבנות לנונה. היא לא שייכת להן, היא לא חלק מהן, ולכן בכפולות שנונה מופיעה אתן, תמיד ישנה הבחנה בין שני מישורים מקבילים שלא נפגשים. תמיד יש את החלוקה של "הן" ו"היא". רק עם גילי נוצרת קירבה ודיאלוג אמתי.

noona_pin10

 

להעצמת הרגשות נעזרתי גם בכל האלמנטים שאספתי לאורך הספר, אם זה פירורי המחק שמגבירים את הרעש והופכים לגשם מעל והר טינופת מחיקות מלמטה; או בועות הדיבור המחוקות שהולכות ונראות כמו עננים שמכבידים על נונה; וכמובן השלוליות שמרמזות על ים של דמעות כשעצוב, ושפריץ שמחה כששמח. בתחילת העבודה על כל ספר שאני מאיירת אני מגבשת את החומרים שירכיבו את העולם הוויזואלי של הספר, ואלו הכלים שבהם אני משחקת לאורך כל הספר. אני מקפידה לצמצם ככל האפשר את האלמנטים כדי ליצור שפה ברורה ומדויקת.

בספר החדש השחקנים שלי הם: נונה, בנות, גילי, מחק, פירורים, מגפיים, שלוליות, בועות דיבור. אלו החומרים שמהם הרכבתי את האיורים כולם.

אנא שתפי אותנו בזיכרון מיוחד או בחוויה מיוחדת מהעבודה על הספר החדש.

אולי זה קצת אינפנטילי מצידי, אבל בכל ספר שאני מאיירת, באופן לא מודע ולפעמים אף מיסטי, תמיד מגיע השלב שהדמות הראשית ואני הופכות לישות אחת. כלומר, מה שקורה לדמות קורה גם לי. לדוגמא, כשאיירתי את "הלן ואני" (שמספר את סיפור חייה של הלן קלר), הרגשתי שאני הולכת ומתעוורת; בתקופת האיורים לספר על דיאן פוסי הרגשתי שאני כמוה, סולדת מבני האדם ומעדיפה חברת גורילות, או כל חיה אחרת; עם סיום העבודה על הספר "גיבור" של מיה סביר, הילדים שלי הביאו הביתה גורת כלבים שהם מצאו בפחי הזבל. הגורה היתה זהה לכלב שאיירתי לספר.

גם בעבודה על "נונה ומחק האוויר" הרגשתי בשלב מסוים שנונה ואני מתערבבות זו בזו. גם אני, כמוה, תמיד ורדרדית מדי, מתלהבת מדי ואימפולסיבית. אף פעם לא חושבת לפני שאני מדברת, ואז אומרת דברים מיותרים. והנה זו היתה עוד דוגמא לעוד דבר מיותר שלא צריך להגיד. ואז משכתבת ומוחקת כותבת שוב ומוחקת מפרסמת ומתחרטת שלא מחקתי.

אילו רק היה לי מחק אוויר…

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. ראיון מלבב במיוחד.

  2. מאת שיר:

    נונה מצחיקה ומתוקה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.