4 ספרות

לפחד יש ריח / תמר ורטה-זהבי

פרק ראשון מתוך הספר "לפחד יש ריח" מאת תמר ורטה-זהבי

מאי 16, 2012  

שנת 2005, שנת ה"התנתקות" מגוש קטיף, היתה שנה סוערת לכולם, בייחוד לנריה. נריה בן העשר, בן למשפחה דתית לאומית, שביום בהיר מחליט אביו להצטרף לארגון "רופאים לזכויות אדם". האב מרבה לבקר בכפרים הפלסטינים מעבר לקו הירוק ומספר לבנו על רשמיו ותובנותיו. ככל שמשתנה תפיסת עולמו של האב ואויביו הופכים לידידיו, כך מתערערת מערכת היחסים עם אשתו ושני ילדיו המתבגרים השייכים למחנה הימין הקיצוני.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. מאת טלי:

    מעניין ומעורר סקרנות לקרוא את ההמשך.

    מבחינה פוליטית – כמי שנמצאת קרוב לתמר ורטה זהבי, אני שמחה לגלות שהיא כותבת גם ספר מנקודת מבט של סביבת מתנחלים ומעיזה לטפל גם ב"חומר הנפץ"החברתי-פוליטי הזה, בנוסף לחומרים הישראלים-פלסטינים בהם היא היטיבה לטפל ברגישות ואומץ בכמה מספריה האחרים.

  2. מאת דרור:

    חבל שלא פורסם הספר המרתק במלואו

  3. […] "סלטה לאחור" וכך גם בספרה החדש – "לפחד יש ריח" (כולם ראו אור בהוצאת עם עובד), מיצבה עצמה ורטה-זהבי […]

  4. מאת שושנה:

    ניסיתי ליצור קשר ישירות עם הסופרת אך לא הצלחתי להשיג אותה. כמתנחלת בעצמי מצאתי אי דיוקים רבים ומצערים בספר. עצוב לראות עד כמה אפילו מישהי שמתיימרת לשקף את החיים של אנשים דתיים נכשלת כשלון חרוץ.
    בספר המתנחלים מתוארים כחבורת פנאטים, מתפרעים, חמומי מוח. האמת רחוקה מכך. בספר האם מוצגת כדמות תוקפנית שכל מטרתה היא להשגיח על הילדים ולאסור עליהם ללבוש בגדים בצבעים עזים, לדבר בנים בנות וכולי. בשום משפחה אמיתית המצב לא כזה. מובן מאליו שהאם נותנת לילדים חופש לבלות, לצאת לקניות, מפגשים חברתיים וכן הלאה. האח האלים במשפחה הוא גם כזה מרושע – רע, גס, מסריח תמידית. אחיי הגדולים והדבקים בהשם הם אנשים עדינים וטובי לב, משרתים בצבא, לומדים תורה, תורמים דם ומסייעים בכל.
    מצער אותי לראות שהסופרת מנסה לשקף צדדים רבים אך למעשה מציגה את הצד שלה בלבד: שהיא מתארת כיצד נופלים פגזים ובגללם היהודים מרעים לערבים, ולא מזכירה את העובדה שהערבים עצמם הפילו את הפגזים. והמרגיז מכל: היא מתארת כיצד אנשי גוש קטיף מקללים את החיילים, מתכננים תוכניות זדוניות ונאבקים. האמת הפוכה בדיוק. ביום שבו כל החיילים הגיעו האנשים הכניסו אותם לבתיהם, הגישו להם מים וניסו להראות להם עד כמה המעשה שהם עושים חמור. ונקודה אחרונה: הספר נגמר בהפי אנד שקרי לחלוטין. עד היום, שנים רבות לאחר הגירוש, הפינוי, ההתנתקות, מה שלא יהיה, אנשים רבים עוד לא הצליחו למצוא לעצמם בית אמיתי חלופי.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.