20 איור

לצייר ילדה שהיא תנין / ליאורה גרוסמן

על תהליך העבודה על הספר "עמליה רוצה תנין"

מאי 21, 2014  

ילדה כזו, צריכה להיות "ילדה עם שיניים". התנין, כך חשבתי – הוא לא רק חיית מחמד. תפסתי אותו כמין אלטר אגו של הילדה, ולכן חיפשתי בכיוון הזה. רציתי ילדה שהיא מתוקה אבל מתוחכמת, אולי גותית, אולי יאפית, היא ורודה ומתוקה, ובו זמנית יש בה עוקץ, איזה שונות וחריגות. השיער הורוד, די הדהים את דלית לב עורכת הספר ואת יעל איכילוב הסופרת, אבל אחרי השוק הראשוני, הן הבינו את הראש והתאהבו.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

20 תגובות:

  1. תודה רבה על הטור המעניין והמרשים. האיורים שלך נהדרים (חולשות הספר נמצאות במקומות אחרים).

  2. מאת עטרה:

    מקסים! ומאלף! והספר מעלף.

  3. מאת ליאורה גרוסמן:

    קראתי שוב, וראיתי שקצת לא ברור מה שסיפרתי על קוואי והנטאי, אז הנה מילון מונחים למי שצריך אותו:
    א. קוואי – בעברית "חמדמדות". סגנון מתוק וחסר אונים של דמויות – למשל "הלו קיטי" של חברת סנריו, שהפך לזרם אופנתי אדיר ביפן של שנות השמונים. הקוואי חדר לכל מקום – מוצרים, בתים, אופנה, מוזיקה.
    ב. הנטאיי – זרם הקצה במנגה פורנוגרפית – בו מסורות יפניות פוגשות פורנוגרפיה הארד קור ואלימות ברוטאלית. כמו זרמים אחרים רבים במנגה, הדמויות המרכזיות בו, לרוב נשים – מעוצבות בסגנון קוואי (שיער צבעוני, עיניים עגולות ענקיות וכו'), מה שמבעית עוד יותר – בגלל החיבור בין הדימוי הילדי לאנומליה מינית בלתי נסבלת.
    ג. כמו שאמרתי – קוואי, ממנו שאבתי את ההשראה המקורית שלי לעמליה, היה שם קודם, ומאחר והוא הפך לתופעה חברתית ולהגדרה של כל מה שיפה ביפן של אז (כמו שאנחנו מסכימים למשל על ונוס של בוטיצ'לי) – הוא חדר למנגה בסערה. איורי נשים עם שיער צבעוני, בגדים פרובוקטיביים (או בלי בגדים בכלל) ועיני עגל תוהות-בוהות הן הדמויות המשמשות בכל סוגות המנגה בלי יוצא מן הכלל.
    ד. ההבדל בין קוואי ומה שעשו ממנו אחר כך מאד פשוט – במנגה למבוגרים מצויירות נשים ולא ילדות קטנות. לא לבלבל בין הסגנון (הוא אידאל היופי המקומי) לבין המהות.
    ה. זה מה שאני הבנתי מהקורס שלי, ומעבודת המחקר שעשיתי עבור אורי ברטל (שאני מזמינה אותו לקרוא את הכתבה עוד היום). אם חסר לי משהו – אני מקווה שהוא ישלים אותו.

  4. מאת יונתן:

    מרתק. ליאורה גרוסמן, עשית עבודה מעולה, והצגת את הדברים כאן יפה. היה מעניין לקרוא את נקודת המבט שלך אחרי הרשימה האחרונה שהתפרסמה כאן.

  5. מאת מימי בילו:

    עבודה נפלאה ומרגשת

  6. מאת דקלה:

    מרתק ומהפנט. תודה.

  7. זה מקסים מה שכתבת ועוד יותר משוקק (אפשר להגיד ככה?) לראות את הספר. אבל נוספה גם צביטה על האבא פירט והאמא בתולת ים. אצלם הייתי רוצה לבקר.

  8. מאת ליאורה גרוסמן:

    מרית, בוריאציה מסויימת – אבא פיראט ואמא בתולת ים עשויים להיות נושא קלאסי למנגת הנטאיי… תחשבי על זה. איך נולדה להם ילדה?

  9. עקבתי אחרי תהליך העבודה כבר בפייסבוק של ליאורה, אבל איזה כיף לראות את כולו!
    אני ממש אוהבת את החיפושים, הניסיונות וההשראה, ואת אדירה.

    שמרי את ההורים הגותיים לספר אחר, אולי ״אמא של איתן בכת השטן״?

  10. אני חושבת וחושבת :)

  11. מאת גלעד:

    ליאורה, כמו תמיד אצלך התהליך מרתק, מעמיק ומעשיר, והתוצאה הסופית מהממת, לא פחות.

  12. מאת הדס גרטמן:

    ליאורה, קראתי את המאמר הקודם, ואת התגובות, וקראתי עכשיו, גם אני כבר משתוקקת להחזיק את הספר ולראות הכל מקרוב (שאקפוץ לביקור?) אבל בעיקר התרגשתי מהדרך שבה הסברת כל-כך בבהירות ובאופן רחב, את תהליך העבודה ואת הדרך שבה נוצרה עמליה. זה מרתק ומקסים ומעורר השראה.

  13. מאת רונית:

    כתבה מרתקת, תודה על השיתוף בתהליך היצירה

  14. מאת רונית רוקאס:

    ליאורה, ההסבר ותהליך העבודה מענגים ממש, והם מדגישים את מה שהיה נדמה לי כל הזמן – כל עבודת האיור ביקשה לטעון משמעות במקום שבו היא היתה חסרה בטקסט.

  15. מאת ליאורה גרוסמן:

    רונית (רוקאס) – אני לא רואה את זה ככה. אני אגיד לך מה ראיתי כשקיבלתי את הטקסט, שבעיני הוא מכונן ונפלא – מצב הפוך. טקסט קצר מאד, פתוח מאד, על סף האניגמטי, שנועד להכיל את האיור (אני לא מדברת על הפרשנות שלי, אלא על איור בכלל), ליצור איתו מערכת יחסים מרתק, להשאיר לאיור את הבמה ובו זמנית לתת לו משמעות ותוכן. בשבילי, כמאיירת – זו היתה מערכת יחסים חדשה לגמרי עם טקסט, ועם סופרת שבעיני היא מכוננת. אני חושבת שהספר הזה שובר מוסכמות גם במובן הזה (ולא אני בניתי אותו ככה). במקום שהטקסט יצעד לבד בראש המצעד, כמו שאנחנו רגילים מקדמת דנן – הטקסט של יעל הולך יד ביד עם האיור, לפעמים לוקח רגע אחורה, מבליט את האיור, וחוזר לעמוד לצדו. יעל איכילוב, שבעיני היא סופרת מחוננת, לא פחות – לא לקחתה בהיבריס הידוע של סופרים, שמבקשים לתאר כל סיטואציה, להסביר כל מצב רוח, ולפעמים – לבחור את הצבעים, להחליט איזו סיטואציה תהיה במרכז האיור, ובאופן כללי להחזיק למאייר את היד ולהגיד לה לאן ללכת. היא יצרה מערכת יחסים אמיתית, שבה אני, כמאיירת לא הייתי צריכה "לחתור" תחת הטקסט, מפני שיעל השאירה לי מקום גדול מאד להגיד, או יותר נכון לצייר, את מה שבא לי.

  16. מאת ליאורה גרוסמן:

    התכוונתי שיעל היא סופרת מחוננת אבל גם מכוננת זה טוב.

  17. מאת מיכל:

    נהניתי לקרוא את דברייך, האיורים נפלאים, הדמויות פשוט מושלמות, חבל כל כך שכמה מהאבות שלא עברו את האודישן יעלמו לנצח מהדפים. במאמר הקודם ראיתי את התמונה של המשפחה בזמן הארוחה, עם ספינת הסושי וחליצת הבקבוק, זה היה מהמם! איך לא חשבו על זה קודם??
    מעבר לזה, מעניין לקרוא את מקורות ההשראה שלך (ניקול ראידמן ונוחי דנקנר, בלי לשים לב מחלחלים לחיינו מכיוונים לא צפויים:) ובמיוחד מעניין לקרוא על ההשראה היפנית, הייתי שמחה מאוד לקרוא כאן מאמר שלם בנושא.

  18. מאת טלי:

    מרתק, מרתק, מרתק!

  19. מאת גילה רונאל:

    ליאורה יקירתי,
    כתבה מאלפת כמו הציורים והספר. אני שמחה על המהומה, שכן היא גורמת תמיד לשיח פורה בין טקסט ואיור, מבט שמרתק אותי תמיד. אני מבקשת להאיר נקוד שעלתה באחת הכתבות על הספר והיא השיח ההורי עם עמליה. בעוד עמליה הוצגה כילדה מניפולטיבית שהוריה נעתרים לגחמת ליבה וקונים לה רחמנא ליצלן תנין, אני חוויתי בסיפור שני הורים, שנענים לתשוקת הלב של ביתם, ובינינו, מי מאיתנו לא רוצה שיהיה עבורו מישהו בעולם שיעזור לו להגשים תשוקת לב?. דווקא חוסר הדידקטיות של הספר משכה את ליבי. כאמא לשניים גדולים וכמי שעובדת עם הורים כבר הרבה מאוד שנים, אני בעד סמכות הורית אבל גם בעד שובבות והומור. הספר מביא פנטזיה לחיים ונותן תקווה למי שאינו רוצה לחיות חיים שגרתיים, מי שכמה להכניס לחייו…. תנין זה או אחר.

  20. מאת ימה:

    רשומה נפלאה
    כמה מרתק ומעניין להיחשף לתהליך שלם של יצירה
    במיוחד מה לא נכנס לתוצר המוגמר ולמה
    תודה !

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.