1 ספרות

לשים את מלאכת יצירת ספרי הילדים בישראל על המפה העולמית – ראיון עם ליאורה גרוסמן ודייב יעקב

ראיון עם ליאורה גרוסמן ודייב יעקב, על הפקת, עיצוב ותפעול הביתן הישראלי ביריד ספרי הילדים בבולוניה, 2016

אפריל 13, 2016  

בכל שנה מתקיים יריד ספרי הילדים הבינלאומי בבולוניה, איטליה, שאליו מגיעים עשרות אלפי מבקרים, בהם מאיירים, סוכנים ספרותיים, סופרים, עורכים ומוציאים לאור, ובאמצעותו ניתן להיחשף למגוון העצום של ספרות ואיור לילדים. השנה התהדר היריד בביתן ישראלי מעוצב וגדוש בספרים רבים, זאת בניגוד לשנים הקודמות. על מלאכת הפקת הביתן וכל התוצרים הנלווים לו הופקדו המאיירים ליאורה גרוסמן ודייב יעקב. ועכשיו, אחרי שהרוחות נרגעו וכולם חזרו ארצה, שוחחנו אתם לסיכום החוויה.

נדמה שהביתן הישראלי היה העניין המדובר ביותר השנה בבולוניה בקרב היוצרים הישראלים. אחרי שהחוויה נגמרה – מדוע לדעתכם חשוב כל כך שיהיה ביתן שכזה ביריד? מה הערך המוסף שהקמתו מביאה? מה ביקשתם להשיג באמצעותו ואכן קרה?


ליאורה:
להבדיל מדייב, שזו הייתה הפעם הראשונה שלו ביריד – עבורי זו הייתה הפעם השביעית. הכרתי את היריד לפני ולפנים – החל מהחלוקה שלו לאולמות, לביתני הוצאות, וביתני ארצות; המשך במיקום המדויק של כל ביתן וכלה בחוויית המשתמש של המו"ל, הסופר והמאייר. ההיכרות האישית הזו הביאה למיקוד של המטרות והיעדים שלנו בביתן. נתחיל בחוויית המשתמש: לרוב, אין עיצוב לביתן הישראלי – ומשתמשים בנתון. הנתון (כמו שרואים בתמונות שלפני ההקמה) – כולל לוחות פורמייקה אפורים, מדפי מתכת (לא כולם במצב טוב), שולחנות חומים ומבאסים, וארבעה כיסאות לבנים. זהו. עם זה יש לעבוד. הביתן נותן מקום למכון לתרגום, מארח מדי פעם הוצאה כזו או אחרת, וזו הפעם השנייה שבה פנו לאנשי מקצוע כדי להפוך אותו למוקד אמתי של איכות. "איכות" היתה בעצם הגדרת העבודה שלי – ולפי זה פעלנו, דייב ואני. היעדים שלנו היו:

א. להעניק לביתן עיצוב שמביא את ישראל לפרונט, בלי להתבייש. אני למשל, מאד גאה בתעשיית ספרי הילדים הישראלית – שלמרות הקשיים הרבים (למשל, חוק הספרים ושלוש שנות הבצורת שבאו בעקבותיו), מצליחה להוציא כל שנה כותרים נפלאים, בעקשנות הראויה להערצה.

ב. למצב את ישראל כמקום שבו יוצרים איכות. אנשים שהיו ביריד בשנים קודמות סיפרו שכל יוצר שהוציא ספר לאור הורשה להציג אותו בביתן, בלי קשר לאיכותו. כך נוצר בליל של ספרים טובים לצד ספרים גרועים, וספרים גרועים סוחבים הכול למטה. מספיק שמבקר ייקח ליד ספר שהאיור שלו/העיצוב שלו/הטקסט שלו לא טוב, וכבר הוא לא ירצה להסתכל הלאה. השקענו שעות ארוכות בבחירה של ספרים, בשיתוף פעולה עם ההוצאות המרכזיות. בנוסף, פתחנו דלת ליוצרים עצמאים. כל מי שרצה יכל להגיש לנו ספר לשיפוטנו. הקריטריונים שלי לבחירה היו: אחידות ברמה בין טקסט (שחייב היה לעבור עריכה תכנית ולשונית), תמונה (איור משובח) ועיצוב גרפי. זה היה אגב סיוט לא קטן – אני מאיירת, ומצאתי את עצמי אומרת "לא" לקולגות, חברים, ואפילו עורכים שאני עובדת אתם. לזכותם יאמר, שבדרך כלל הם לא נטרו לי על כך.

מתוך אירוע הפתיחה

מתוך אירוע הפתיחה

ג. לייצר "בית" עבור יוצרים ישראלים ביריד בבולוניה. בדרך כלל היוצרים מסתובבים בין ביתנים אחרים – מנסים להביא ספר לתרגום, עומדים בתור להראות תיק עבודות, או יושבים בפגישות בענייני זכויות (רכישה ומכירה). אין להם נמל בית, וזו חוויה מתסכלת. בנקודה מסוימת אתה רוצה לעצור, לשבת, להשוויץ לחבר'ה, לבכות לחבר'ה, לדבר עברית. איכשהו יצא לנו להצליח מאוד בנקודה הזו. לא רק שדוברי העברית ישבו שעות בביתן, והפכו אותו לחם ומזמין – הגיעו גם המון נציגים מארצות אחרות, מאיירים, סופרים ומו"לים ועשו את הפגישות שלהם אצלנו, להפתעתנו המוחלטת. (לא היה לנו אכפת. כל מוכר בחנות יספר לכם, שכשהחנות מלאה, באים עוד קונים).

ד. למכור זכויות לתרגום. זו כמובן מטרה חשובה, אבל לא יכולנו להבטיח דבר. זה לא היה תלוי בנו. עשינו כמיטב יכולתנו. יצרנו דף לכל ספר שהצגנו – כולל תמונת עטיפה, שם סופר ומאייר, סינופסיס, ובעלי הזכויות כולל פרטי ההתקשרות אתם. את כל זה מחשבנו, ודייב בגאוניותו, הכניס את כל הקטלוג לדף פליקר שניתן להעביר הלאה באמצעות קישור פשוט. חוץ מזה, כל מי שרצה יכל לקבל דף מידע על ספר יחיד, TU תרגום (אפשרנו ליוצרים לצרף תרגום משובץ בתוך האיורים מהספר. מסיבה כלשהי, הדבר הפשוט הזה – העברת מידע ממוחשב, לא נפוץ בבולוניה. לרוב אנשים נותנים עלונים, שנזרקים בסוף היום. אני רציתי שאנשים ישבו ברכבת בדרך למלון ויסתכלו בנייד). העברנו את המידע לעשרות אנשים. מה יצא מזה? אין לדעת, אבל הרבה אנשים גילו עניין בספרים ספציפיים, והעברתי לא מעט טלפונים ישירים של בעלי זכויות. בהצלחה לכולם. אם לסכם הכול במשפט אחד – הצלחנו לשים את מלאכת יצירת ספרי הילדים בישראל על המפה העולמית. לפחות ככה אנחנו מרגישים.
האם הייתה התעניינות מצד מבקרים, עורכים וכו' בספרים הישראליים שהוצגו בדוכן? 

דייב: בהחלט! הייתה התעניינות רבה. אם נניח לרגע בצד את הבחירה המוקפדת של הספרים שמדברים בעד עצמם – דרך התצוגה שלהם בשילוב של האיורים בשחור לבן ברקע לצד צברי ענק מקרטון – כמו הקפיצו את כל הניראות שלהם בכמה וכמה רמות. הספרים בלטו מאוד. ולמרות שהיו בביתן בסך הכול מאה ספרים, הביתן נראה עשיר מאוד ומגוון. האפקט הזה גרם לא מעט מו"לים, מאיירים, סוכנים ושאר מתעניינים להיכנס, לבחון, לשאול המון שאלות ולבקש פרטי התקשרות. חזרה על עצמה על הפליאה אל מול הרב גוניות שיש בענף ספרות הילדים בישראל – רבים היו די בהלם שיש לנו הוצאות ספרים, סופרים ומאיירים רבים כל כך במדינה כזו קטנה. בחצי "יום החופש" שלי הסתובבתי בין כל הביתנים והצגתי עצמי כמפיק של הביתן הישראלי. הבאתי לפגישות יזומות בביתן אנשי מפתח מהוצאות ספרים מלטביה, סין ואנגליה שבאו לבחון ולהתעניין בעשייה המקומית. חלקם לא ידעו שיש ביתן ישראלי ביריד.

האם ראיתם מגמה כלשהי בתגובות לספרים? האם היו כאלה ש"תפסו" יותר את העין, או שעוררו יותר עניין בגלל סגנון האיור, למשל?

ליאורה: היו ספרים שתפסו את העין מיד. הם היו רבים אגב. אני יכולה לחשוב מיד על שלושת הספרים שהוציאה "ספרית נח", על הספר "ביצה של תנין", ובביישנות מסוימת – "נוצה של אהבה" של שפרה הורן שאיירתי אני. הספר "קלידוסקופ" עורר עניין בקרב הוצאות עם אוריינטציה יהודית מכמה ארצות. הספרים של דויד גרוסמן, כמובן. הספרים של גלעד סופר (את העותק בערבית של "שפן" מסרתי למעריצה שרופה מקטלוניה, בתום היריד), ועוד רבים אחרים. לא היה ספר שלא עיינו בו ארוכות. מצד שני – הגיע מו"ל שביקש לראות ספרי קומיקס ישראלים. הראיתי לו כמה, והוא פסל את רובם (חוץ מספרי ספרית נח) בטענה הבאה: "אצלנו בצרפת, ובכלל באירופה – קומיקס הוא תרבות מאוד מפותחת מבחינה חזותית. אני לא אתרגם משהו שמבחינת איור ובטח מבחינת עיצוב לא עונה לקריטריונים שלנו".

מעבירים דפי זכויות להוצאת ספרים סינית

מעבירים דפי זכויות להוצאת ספרים סינית

דייב: הבחנתי במשיכה כמעט אוטומטית לספרי "ספרית נח", ספריו של עומר הופמן, שחר קובר וגלעד סופר (בייחוד בקרב הוצאות מיפן וקוריאה). נרשמה מגמה מאוד בולטת של חיפוש אחר ספרים שעומדים ברמה זהה הן מבחינת איור והן מבחינת העיצוב. הגישה הזו הוכיחה עצמה במרבית הביתנים ביריד – ההתייחסות לספר ילדים התבססה על שני המשתנים האלו וספרים שהיו "חזקים" פחות באחד מההקשרים נדרשו פחות משמעותית.

בשונה מדוכנים אחרים ביריד, הדוכן הישראלי זכה לעיצוב מאוד מובחן. מה היה הקו המנחה בעיצוב הדוכן, וכיצד הוא בא לידי ביטוי בפועל?

ליאורה: אתם מכירים את זה: ישראלי נוסע לחו"ל ומשכנע את עצמו שהוא בעצם נטמע בסביבה? "אני לא אראה כמו תייר"! הוא מכריז בקול רם. אני רציתי, בעיצוב הביתן, להכריז בדיוק ההפך. היה לי חשוב לבחור סמל שהוא כל כך ישראלי וכל כך בולט, שישראלים יגידו "אוי באמת, זו קלישאה!" (מה שבאמת קרה…) כך נבחר הצבר מימין ומשמאל לכניסה לביתן (הוא יצר מין "גדר", שמאחוריה היה מאוד נעים ואינטימי לשבת), ובאמצע יצר את המילה "ישראל" באנגלית. הצבר, זאת אני יודעת עוד מתערוכת "אני מכאן" שאצרתי לפני שנתיים – הוא לא רק סמל לישראלי שורשי (דוקר מבחוץ ומתוק מבפנים וכל זה), אלא גם סמל לערבי באיור ישראלי של אחרי 68'.

ליאורה גרוסמן ודייב יעקב בפתח הביתן

ליאורה גרוסמן ודייב יעקב בפתח הביתן

הרקע לביתן היה איור קו שחור לבן, של בניינים בארץ, והקפדתי לתת מקום לנוף ישראלי על כל גווניו: היו לי מסגדים, ורבי קומות, חלונות ומרפסות (הרי זו חוויה כל כך ישראלית), וביניהם הייתה תלויה "כביסה" בצורה של גלויות של מאיירים שעוד לא פרסמו ספרים – גם אותם בחרתי בקפידה. הגלויות נושאות לוגו של מדינת ישראל (זה היה חשוב לי. זה כמו שבצרפת מסמנים אוכל ושתייה איכותיים, בדגל צרפת, כשמשתמע מכך שהמדינה גאה במוצר המסומן). עשיתי איור קו (ולא איור מושקע ומוקפד בצבעי עפרון), כי לא רציתי לעשות לעצמי תערוכת יחיד בבולוניה – הספרים, מבחינתי היו העיקר. איכשהו יצא שהקקטוסים (אותם בנתה בכישרון רב אמנית הקרטון אליאן קצ'קה), בלטו עד כדי כך, שהיה מאוד קל למצוא את הביתן הישראלי למרות מיקומו. יופיים משך המון אנשים, שצילמו אותם מכל זווית, שלא לדבר על המון מקסיקנים שרצו להבין למה "גנבנו" להם את הסמל שלהם. זה בסדר. דברים כאלה מביאים לדיאלוג, בתחומים רבים. קקטוס מקסיקני יש לציין, שונה לחלוטין במראהו מהצבר שלנו. ניחא.

כיצד הדוכן הישראלי תרם (בכוונה הראשונית וגם בפועל ביריד עצמו) למאיירים ומאיירות ישראלים?

דייב: כמאייר שהגיע בכלל כמפיק ועוד בפעם הראשונה ליריד הזה, זו הייתה חוויה מכוננת. נורא קל להיבלע בתוך השפע של היריד. העובדה שהיינו ביתן זכיר ומשמעותי עבור המאיירים הישראליים בפרט ועבור מבקרים זרים ככלל היא ללא ספק ההגדרה של המלה "הצלחה". הביתן התחיל ברגל שמאל – היו לנו המון כשלים טכניים ובעיות של חוסר זמן וציוד שצצו ברגע האחרון. הביתן קם על ידי מאיירים ותופעל על ידיהם, ומכאן נובע הכוח שלו. שלוש מאיירות נהדרות (ענבל לייטנר, נועה ויכנסקי ואניה דרגצ'ב) באו מבחירתן החופשית ובזמנן הפנוי ונתנו יד בהקמה ובתפעול. עורכים בכירים מהוצאות הספרים בארץ הפכו אותו למשרד שלהם ונכחו בו במהלך מרבית שעות הפעילות, מה שאפשר ללא מעט מאיירים לשבור את הדיסטנס מולם ולתקשר אתם בערוץ חלופי. והביתן? הפך בינתיים לבית, תחנת כוח שאתה מטעין בה אנרגיות, וזו הייתה אחת מהמטרות.

הביתן באוויר 2

אבל אם נניח את ההקשר הרגשי בצד, נוצרה תשתית מאוד חזקה מבחינה עסקית: העיצוב, הקהל הרב שנכח והאווירה הכללית אפשרו לנו למלא אחר המטרה העיקרית שלשמה באנו – לקדם, להפיץ ולקשר את תעשיית ספרי הילדים הישראלית. נשלחו דפי מידע רבים, עלה דיווח יומי של הביתן באתר "פרוטפוליו" של יובל סער ושלחתי ישירות מהמקום (אלוהים יודע איך) צילומים של הספרים בתצוגה ליוצרים ולמאיירים שהוצגו בגלויות – מה שריגש אותם מאוד. כולם לקחו חלק, בין אם פיזית ביריד ובין אם מאחורי מסך המחשב בארץ. יצרנו ביתן אישי שחלק באופן ציבורי ושקוף מההתחלה את כל תהליכי הבחירה, ההקמה והקידום – זה הביתן של כולם, הביתן של ישראל. הראינו שאנחנו ביחד בתהליך הזה, כולם למען כולם. הגדילה לעשות ליאורה גרוסמן (ששולטת בשפות בצורה נפלאה) להקריא פיזית את הספרים שלא היה להם תרגום, למתעניינים. הביתן הזה היה שיתוף פעולה אחד גדול שהראה את הכוח של החברה הישראלית ואת הרצון הכן והאמתי בקידום הענף בעולם.

ליאורה גרוסמן מקריאה ומתרגמת למולית ספרדיה ספר שהיא התעניינה בו

ליאורה גרוסמן מקריאה ומתרגמת למולית ספרדיה ספר שהיא התעניינה בו

בהנחה שיצא לכם קצת להסתובב בדוכנים אחרים ולראות מה קורה במדינות אחרות – איפה לדעתכם אנחנו עומדים מבחינת איור ותפיסות אמנותיות ביחס לספרות הילדים העולמית? האם אנחנו דומים למדינות מסוימות?
דייב: ישראל ממוקמת במקום גבוה ללא ספק ביחס לעולם. יש לנו כישרונות רבים, מנעד רב של שפות וגישות, וזה היה נהדר לראות שמדינה קטנה כל כך מייצרת עושר כזה גדול. זו גם התגובה שקיבלנו מהמבקרים הזרים. מאיירים מכל רחבי העולם באו להציג את הפרוטפוליו שלהם בביתן – מצב יוצא דופן כשלעצמו. עד כדי כך הותיר הביתן רושם. הפער העיקרי שבלט בהשוואה בין ישראל לשאר העולם – אך לא באופן גורף – הוא התקציב והחופש שהוא מאפשר. מדינות מתוקצבות יותר הביאו אתן ספרים בפורמטים והדפסות יוצאי דופן וככלל הפקות יקרות יותר. יכולתם למצוא שם ספרים עם איור אמנותי ופחות קומוניקטיבי, בחירות פחות "רווחיות" ובעיקר בחירת תוכן וקו שככל הנראה לא היו עוברות בשוק הישראלי ואילוציו. יש לנו את הכישרונות ואת התשתית לעשות הכול, הדבר היחיד שמונע מזה לקרות הוא כאמור – כסף.

המאיירים הזרים מציגים תיקי עבודות

המאיירים הזרים מציגים תיקי עבודות

האם היו מדינות מסוימות שהרשימו אתכם במיוחד? משהו עורר בכם השראה?
ליאורה: אני התרשמתי דווקא שיש סטגנציה מוחלטת בעיצוב הביתנים. כמובן יש את הביתנים שמוציאים מאות אלפי יורו, ושמים קירות גבס, ומדבקות ענק (לידינו היה הביתן המרשים מאד של הוצאת "פילמריון"). יש ביתנים שממחזרים עיצוב ישן (קרואטיה. דווקא התפאורה שלהם היתה נפלאה, שנה שעברה מאד התפעלתי ממנה. השנה הם השתמשו בה שוב, וכבר לא היה מעניין). יש ביתנים עלובים מאוד. יש ביתנים יפים מאוד (ברזיל). הרוב קצת קליני ומאד מעוצב. בביתן שלנו – כך אמרו לנו לפחות מבקרים מארצות אחרות – היתה תחושה של "אמנות" ושל "עבודת כפיים", ומישהי הגדילה לעשות ואמרה לנו שהביתן שלנו מזכיר לה מהו איור ולמה הוא נועד. מה שעורר בי השראה היה ספר אחד ויחיד. בתערוכה התקיימה השנה תערוכה בה הוצגו 50 איורים מתוך הספרים הכי בולטים של השנה האחרונה. היה ספר אחד, "The Arrival" משנת 2006 של מאייר בשם Shaun Tan שתיאר (בלי מלים, זה ספר אילם), את ההגירה מסין לאמריקה. הוא צויר בשחור לבן, בטכניקה שלי, ופשוט נכנס לי ללב. אחריו לא ראיתי יותר כלום.

דייב: הביתן של ברזיל היה נהדר וגם של סין ריתק אותי מאוד. הבעיה עם הביתנים – להוציא ביתן עשוי קרטון שחור של KASMIR PROMET באולם  30 – שכולם נראו פלוס-מינוס אותו הדבר. חנויות ספרים מרהיבות בהפקות ענק, אבל בו זמנית מנוכרות במקצת. האכזבה הגדולה ביותר שלי הייתה מול הביתן ההודי, שהיה הראשון שהלכתי אליו והיה עכור כמו המים בגנגס – עם תצוגה דלה ומעט מאוד ספרים. האכזבה הזו התפוגגה לאור ההשראה הענקית שקיבלתי שם שהגיעה ברובה מהמאיירים המתחילים – הישראלים בפרט והזרים ככלל. שורות על שורות של מאיירים נרעדים עם תיקי עבודות שמחכים לראיון, עומדים באמונה ותשוקה אמתית למקצוע הזה ומחכים לפרוץ ולחלוק את היצירה שלהם עם העולם.

 

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת עמית:

    כאחד מאותם ישראלים שעבר בביתן מספר פעמים, אני רוצה להודות לליאורה ודייב שאכן עשו עבודה נהדרת ואירחו את כולם בצורה לבבית.
    בנוסף, יש להוקיר תודה לאלדד נספח התרבות באיטליה ולאביבית המקסימה שעזרו בכל מה שאפשר.
    היה נהדר ונתן לנו המון השראה וחומר למחשבה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.