3 ספרות

לתקן את הצרימה של המציאות – על ספרות בילוש לנוער

מדוע ספרי בילוש וריגול לנוער הפכו לתופעה במו"לות הישראלית

יוני 14, 2018  

התכונה העיקרית של הבלש (הטוב) היא תכונה ילדית מאוד: הסקרנות. כמו הילד, הבלש מגלה את העולם. לכן קל להבין מדוע הסוגה זוכה למימושים מעניינים ופופולריים גם בספרות ילדים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. לי עברון הגיב:

    יופי של כתבה.
    נזכרתי פתאום בספרי ננסי דרו שאהבתי בילדותי – האם הם תורגמו בכלל אי פעם לעברית…?
    ואני כל כך מזדהה עם הדינמיקה של רינת פרימו עם הכתיבה! צחקתי מרוב הזדהות 🙂

  2. אור ארנסט הגיב:

    איזה יופי!
    לפני יותר מעשור פרסמתי ספר הרפתקאות: "החבורה – סכנה במבוך המחילות" – באיוריו של אמיתי סנדי. הוא היה אמור להיות הראשון בסדרה המתארת פשעים שחבורת ילדים מפארק הירקון בתל אביב מפענחת (אולי יום אחד עוד אמשיך אותה… 🙂
    http://or-ernst.tumblr.com/

  3. שהם סמיט הגיב:

    (לאור ארנסט) המשיכי! והנה בקורת קצרצרה שכתבתי לפני עשור על "החבורה במבוך המחילות":

    "החבורה", תשובה ישראלית לספרי אניד בלייטון ( אם"החמישיה הסודית" ו"השביעיה הסודית") התגלה כמותחן מקצועי (לבני 7-12) חביב מאוד, מותח ממש, קולנועי ( אזור פארק הירקון ותחנת הכוח רדינג פוטוגניים מאוד בתפקיד לוקיישן אפלולי) וכתוב היטב! כלומר, באותה שפה פונקציונאלית האופיינית לז'אנר. יותר מזה, זהו רומן שמנשבת בו רוח של נאורות: בנות החבורה אינן נופלות בכוחן וביוזמתן מן הבנים – ולא פעם אף עולות עליהם, הבנים חושפים צדדים רגישים, ה"רעים" (צמד מבריחי סחורות גנובות) אינם מאופיינים – כמו בחסמב"ה – על פי מוצאם האתני, ובני החבורה, המתגוררים בצפון תל-אביב, אינם מייצגים את הצפונבון הממוצע, לא בהוויתם ולא בעיסוקיהם הצופיים (והם גם אוהבים לקרוא!). מעבר לכך, הבה נאמר זאת בפומפוזיות: המותחן הוא פשוט שיר הלל לחברות יפה ושוויונית בין בנים ובנות, וגם בין גדולים וקטנים. כמו שאר ספרי "סימנייה", גם "החבורה" מצטיין בעיצובו ובאיורי הרטרו השל אמיתי סנדי. מי שמוטרד מילדים לא-קוראים, דומני שזהו ספר שישאב אותם.

כתיבת תגובה