יצירה מקורית

מאה ימים עם ירושה אבוט / דלית פסח

על איור הספר "אבא ארך רגליים" במסגרת פרויקט ייחודי

אוקטובר 16, 2017  

אז איך קרה שבחרתי לבלות מאה ימים עם ירושה אבוט.

פרויקט "מאה ימים ש…." הוא פרויקט שבמהלכו יוצרים משהו במשך מאה ימים ברציפות, ומעלים לאינסטגרם. נמרצת – בעקבות חוזה טרי – החלטתי להצטרף להרפתקה הזו כדי להרחיב את פורטפוליו האיור שלי.

בחרתי לאייר את ספרה של ג'יין וובסטר "אבא ארך רגליים" אותו איירה באיורים קלילים ומצחיקים, כמו הספר עצמו. (פרט רכילותי חסר משמעות אך מעניין לגבי הסופרת – היא קרובת משפחה של הסופר מארק טווין).

לאלו מכם שלא מכירים את הספר, מדובר בחליפת מכתבים חד צדדית של נערה יתומה בשם ירושה אבוט, הנשלחת לקולג' על ידי "נדבן" עשיר, המבקש בתמורה שהיא תשלח לו עדכון חודשי על התקדמותה.

ירושה, כמו ירושה, מציפה אותו במכתבים נרגשים, מצחיקים, מפתיעים, מלאי חוויות קולג' וריגושי נערה. היא הופכת אותו בעל כורחו לבן משפחה, כולל סיום מפתיע.

daddy6Ns

מאה ימים זה לא מעט.

בכל ערב הייתי ממהרת לפגוש את ירושה המקסימה, המצחיקה, שבינתיים החליפה את שמה לג'ודי.

נשאבתי וחוויתי את האופטימיות שלה, את הסקרנות הבלתי נלאית, את ההשתאות מול דברים טריוויאליים, את ההתרגשות מריהוט חדר משלה, מישיבה במסעדה, מרכישת ספרים, או מהיותה בעלת שש שמלות. בעולם השפע שלנו זה הקסים אותי. ממש קינאתי בה על שגילתה לראשונה את שייקפיר, את אופליה, את רומיאו ויוליה, את "נשים קטנות", את "ג'יין אייר", ואין מקסים כמו המשפט: "אבא ארך רגליים יקר, שמעת מימיך על מיכאל אנג'לו?!"

daddy4s

ניגשתי לפרויקט בקלילות אגבית, ולאט-לאט התגבשה לי תמה שלמה וברורה איך הוא אמור להיראות.

כיוון שהספר הוא ספר מכתבים, בחרתי לשלב מוטיבים של בולים, של חותמות דואר, של מעטפות וניירות מכתבים. באיור אחד המכתב עצמו מתקפל להיות החדר של ירושה/ג׳ודי במעונות, על חלק מהאיורים מופיעים טקסטים כתובים בכתב יד מתוך המכתבים עצמם. ירושה שלי עלתה מתוך הנייר וקבלה ניראות לא מוקפדת ,לא מודעת ליופייה.

daddy3Ns

אבא ארך רגליים קיבל דימוי משל עצמו. כיוון שלא פוגשים אותו בספר, בחרתי לייצג אותו בדוגמת פסים על רקע כחול כהה, כמו ציטוט מתוך חליפה יוקרתית. שילבתי אותו כמוטיב חוזר באיורים, מרמזת על זהותו האמתית: קופסאות מתנה שקיבלו סרט כחול מפוספס, כרטיס ברכה בדוגמא המפוספסת, מפית על שולחן אוכל, מטפחת כיס או כרטיסי תאטרון מעוטרים בפאטרן הזה – כולם מרמזים עליו.

כשהגעתי לסוף הספר, לא רציתי לתת לקסם להתפוגג, ובחרתי להשאיר אותו מסתורי. לא ציירתי את דמותו המלאה, על אף שזהותו מתגלה.

daddy13s

בכל יום נהניתי לקרוא את התגובות לפוסטים שהעליתי. חלק מהעוקבים הכירו את הסיפור וחזרו אתי אחורה בזמן בנוסטלגיה מתרפקת, חלקם גילו את הסיפור לראשונה ושאלו מי זאת לעזאזל ירושה?! והיו אלו שהסיפור חי ורלוונטי עבורם – כמו חבורת תאטרון בלוס אנג'לס שבדיוק עכשיו מעלה הפקה של המחזמר, וחלקו רעיון לשיתוף פעולה. כיף גדול!

הפרויקט הסתיים, חלפו מאה ימים, וקשה לי להיפרד. רוצה לשלוח לירושה את מילותיה שלה: "כפי שתראה, אני הולכת והופכת עצמאית. העמדת אותי על רגלי, ועכשיו אני יכולה להלך כמעט בעצמי."

daddy8_bigs

אני ממשיכה לפרויקט הבא ומאפשרת לה עוד רגע קט אתכם לפני שמחזירה אותה למדף. אולי עד שתהיה לי נכדה…

(העותק שבידי יצא בהוצאת י. מרכוס ירושלים. עברית: אפרת כהן, בשנת 1973)

דלית פסח – מעצבת – מאיירת – אמנית. בוגרת המרכז ללימודי עיצוב ויטל – תל אביב. בעלת סטודיו לעיצוב דיו-עולמות. בשנים האחרונות עוסקת גם באיור, כתיבה והדפס רשת. מאיירת וכותבת את הבלוג האישי VIC

 

 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.