3 רשימות ומאמרים

"מהרגע שנתת לו את שמו הוא קיים מאז ומעולם" / שרי אילן

הסיפור של "הסיפור שאינו נגמר" ופסיכולוגיית-העצמי

אפריל 9, 2015  

מאמר זה מפגיש בין ספר הפנטזיה "הסיפור שאינו נגמר" שכתב הסופר מיכאל אנדה לבין פסיכולוגיית-העצמי שנהגתה על ידי הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט ופותחה על ידי ממשיכיו בארץ. המאמר יאפשר לחוות את האופן שהספר והתאוריה מהווים זולתעצמי זה לזה. השקפת העולם המשותפת, האופטימית, המאמינה ברוח האדם ובפוטנציאליות האינסופית להחלמה ולהתמרה משותפת לשני ההוגים וליצירותיהם. ההתבוננות התיאורטית והמשוקעת בספר מעשירים זה את זה. מושגים תאורטיים כמו זולתעצמי, אמפתיה, הבנת השבר בעצמי – סיבותיו והדרך לריפויו – מעניקים מבט פסיכולוגי להבנת היצירה הספרותית. האינסוף היצירתי, הפוטנציאליות הבוראת של מבט ושל מילים וסיפורים, ראיית האהבה כהתמרה נוספת, מעשירים, מתוך העומק שבמבט הספרותי, את התיאוריה. הספר והתיאוריה והחיבור שמאמר זה יוצר ביניהם נתונים   בהתקיימות גומלין interbeing)) שמקווה להזמין גם את הקורא להשתתף בסיפור שאינו נגמר.

מבוא

הסיפור שאינו נגמר מספר על בסטיאן, ילד עצוב ובודד הצולל לתוך ספר מסתורי הכתוב בשני צבעים. מסופר בו על ממלכה פנטסטית ההולכת ומתכלה על ידי הלא-כלום. בתחילה עוקב בסטיאן אחר הרפתקאותיו של אטריו, ילד אמיץ שהקיסרית הילדותית שליטת הממלכה קראה לו למצוא מרפא לה ולממלכה. בהמשך בסטיאן עצמו נכנס לספר ולסיפור ועובר מסע בעקבות משאלותיו.(1)

ספרי פנטזיה רבים עוסקים במסע של גיבור ילדי. אזכיר רק כמה מהם: דורותי ב"מסע לארץ עוץ" (2),  פרודו ב"שר הטבעות" (3) בלבו ב"ההוביט" (4), הארנבונים ב"גבעת ווטרשיפ" (5) וליירה ב"טרילוגיית האופל" (6). במקביל למסע החיצוני רצוף התלאות והסכנות חווים הגיבורים במסעות אלה גם מסע פנימי של התפתחות. דורית הופ במאמרה המרתק על "הסיפור שאינו נגמר" כותבת: "זהו למעשה סיפור של מסע התוודעות תו-נפשי, שבמהלכו ובאמצעותו לומד הילד בסטיאן את עצמו – את מגבלותיו ותעצומות נפשו – ובסופו הוא נותן פשר ומשמעות לחייו וחוזר לעולם המציאות, שממנו נמלט בתחילה". (7) המאמר שלפנינו מתבונן במסע של בסטיאן כמסע של טיפול במבט של פסיכולוגיית-העצמי ומתייחס ל: גורמים המרפאים על פי גישה זו, למהלך הטיפול, להישגי הטיפול הקוהוטיאני, וממדי העצמי הסופיים והאינסופיים.

הספר פותח בכתובית לא מובנת זו:

שרי אילן

 

ובהמשך כתוב:
2

מאמר זה מציע כי הספר המופלא הזה מזמין אותנו כבר ממילותיו הראשונות ללבה של ההתבוננות של פסיכולוגיית-העצמי – התבוננות מבפנים, התבוננות סובייקטיבית. הנחת היסוד שקוהוט הניח מתחילת המשגתו את השדה הפסיכולוגי היא היותו מוגדר על ידי אינטרוספקציה ואמפתיה (8) וכי כדי שהפסיכולוגיה תרפא עליה להיות סובייקטיבית (9). ניתן לראות את הזולת רק מתוך עולמו, כמו שאנדה אומר "כמובן". יש להיכנס פנימה לתוככי עולמו של האחר  להבין כיצד העולם נראה לו מבפנים, ואז מה שבתחילה נראה כלא ניתן לפענוח הופך מובן:

3

 

האמפתיה הטיפולית היא של משוקעות מתמשכת באחר בעזרתה לא רק נכנסים לנעלי האחר אלא נהיים נעלי האחר. האחר של הספר הוא ילד בשם בסטיאן בלתאזר בוקס, ילד כבן עשר, חיוור, שמן וקצר נשימה. אנו למדים כי ילדי כיתתו רודפים אותו, מתנכלים לו ומכנים אותו בשמות גנאי על שהוא מדבר עם עצמו וממציא דברים שאינם קיימים – הוא חלש. גם הסיבות לשבירות העצמי של בסטיאן מפורטות: אמו נפטרה ממחלה, ואביו מסוגר ביגונו ומנותק מבנו יחידו. בסטיאן קצר הנשימה חסר את החמצן האמפתי שכה דרוש לצמיחתו של ילד. בהמשך, כשבסטיאן מתחיל בקריאת הספר שלקח מחנות הספרים, הוא קורא על שליחים שונים ומשונים המגיעים מכל קצות ממלכת פנטסיה לדווח לשליטת הממלכה, הקיסרית הילדותית, על תופעה מבהילה הפושׂה בכל רחבי הממלכה – תופעת הלא-כלום.

4

 

השליחים מגלים בהמשך כי גם הקיסרית הילדותית, השליטה של פנטסיה, חולה, ומחלתה קשורה לתהליך ההרס המתרחש בממלכתה. הלא-כלום המחריב את עולם פנטסיה מהדהד גם את הייאוש השואב את כוחותיו של בסטיאן. בהמשך הספר מסתבר משהו מפתיע נוסף: לא רק פנטסיה, הקסרית ובסטיאן חולים, אלא גם העולם האנושי חולה.

ברוח מילותיו של תיך-נאת-האן : "מאחר שהעולם חולה אני חולה, מאחר שאנשים סובלים אני סובל".(10)

לדעתי אנדה מתאר עולם חולה שההרס בוא אינו רק הרס פיזי נורא אלא גם הרס של רוח האדם. הלא-כלום מכרסם ברוחני ובמוסרי. הלא-כלום מזכיר הן בחזותו והן במהותו את העיוורון הלבן של סאראמגו. (11) התבגרותו של אנדה עברה עליו בצל עליית הנאציזם. אביו שהיה צייר סוראליסטי הוחרם על ידיהם. הוא עצמו השתמט מהגיוס לצבא הגרמני בגיל 16 והצטרף לתנועה אנטי-נאצית. קוהוט, שהוא בן תקופתו, בהתייחסו לחורבן שהביא עמו הנאציזם כותב גם על המחיר המחריד של עולם נטול אמפתיה. (12) מרגש לחשוב כי גם אנדה וגם קוהוט, אף על פי שעולמם וחייהם הושפעו ישירות מהנאציזם, נותרו בני אדם כה אופטימיים; כתיבתם מעידה על הפוטנציאל האנושי ליצור עולם טוב יותר.

הגורמים המרפאים – אופנויות של היות זולתעצמי

זולתעצמי

באלינט ממשיג אזור בנפש אותו הוא מכנה אזור היצירה – אזור אשר הכוח המאפיין אותו הנו הדחף ליצור ולהמציא. לטענתו, תופעות של יצירה אומנותית שייכות לאזור זה, אך גם שלבים ראשוניים של החלמה, וגם שלב ההחלמה הספונטנית ממחלה גופנית או נפשית שייכים לאזור זה! באלינט רואה בו אזור של אחד בניגוד לאזור של התסביך האדיפלי שהנו אזור של שלושה ולאזור השבר הבסיסי    Basic Fault)) שהנו של שניים. (13) לדעתי, ניתן אולי לראותו לא כאזור של אחד אלא כאזור של שניים שהם אחד: זולת וזולתעצמי. באזור זה של כוליות אחדותית מתרחשת תנודתיות של אמפתיה שיש בה השלמה בין שניים שהם תמיד מעין אחד (9). אמונתי היא כי זה מה שמאפשר תהליכי החלמה ויצירה, שלא יוכלו להתרחש במקום בו העצמי הוא בבדידות מוחלטת.. על העצמי להיות מוחזק באזור הפרדוקס בו הוא לבד אך לא בודד, חי את ליבתו הפרטית בלי ידיעה על ההחזקה שהוא נתון בה. (14)

בסטיאן לוקח ספר מחנות הספרים:

6

 

הוא מסתגר עם הספר בעליית הגג בבית ספרו ונכנס לסיפור שאינו נגמר תרתי משמע.

זולתעצמי תורם ללכידות העצמי ולהתפתחותו, והוא יכול להיות קטע של מוזיקה, נוף ים, חתול או ספר. כמו שתיך-נאת-האן כותב: "גם פעמון יכול להיות בודהיסטווה". (15) צליל הפעמון החיצוני הנכון יכול להישמע בתוכנו, להחזיר אותנו לעצמי האמיתי שלנו ואף להוביל להארה, לפי תיך נאת האן, או להתמרה על פי קוהוט.

הספר מהווה זולתעצמי עבור בסטיאן – ההתפתחות שבסטיאן עובר נעשית  באמצעות הספר. בתחילה ההתפתחות היא כשבסטיאן מלווה  בקריאה את מעלליו של הגיבור אטריו בן העשר שהמשימה להציל את ממלכת פנטסיה מוטלת עליו, ובהמשך כשאטריו מגלה כי רק יצור אנושי יכול להושיע את הממלכה מסכנת החידלון המאיים להכחידה. בסטיאן נכנס לתוך "הסיפור שאינו נגמר" והופך גם הוא לגיבור בתוך ממלכת פנטסיה. הספר ובסטיאן, עצמי וזולתעצמי, ממוזגים בכוליות. הם שלובי הוויה מצויים בהתקיימות גומלין. במילות הספר כשבסטיאן שואל את האריה גרוגראמן המוות הססגוני:

7

8

"מהרגע שנתת לו את שמו הוא קיים מאז ומעולם".

מוכר ספרים בעל שם מיוחד- זולתעצמי כ"האחר המודיע"

בעל חנות הספרים קרל קונרד קורנדר  נמצא בתחילת הספר ורואה את בסטיאן במצוקתו; אליו יחזור בסטיאן בסוף המסע הארוך כילד שונה מאוד מהילד שהגיע בראשונה. לדעתי, קרל   קורנדר  הוא מי שקולקה מכנה "האחר המודיע". (9) ומהי ההודעה? "ההודעה היא ההד המקדים לקיומו של העצמי המכונָן על ידיו". מר   קורנדר  מתבונן בילד עצוב עיניים, מבוהל ומתנשף שמגיע לחנותו, ורואה בו את הפוטנציאל, שהוא נותן לו מילים במפגש השני ביניהם.

9

כמו דברי האריה נתינת השם בוראת, וראייתו של זולתעצמי מוציאה מהכוח אל הפועל.

רמז ספרותי לכך שמר   קורנדר  הוא "האחר המודיע" טמון בשמו – הוא מרמז על חיבור מיוחד ומתרים  בין שניהם. כמו ששמו של בסטיאן מורכב משלושה שמות המתחילים ב-B כן שמו של   קורנדר (בלועזית) מורכב משלושה שמות המתחילים ב-C.

פעמים רבות, כאשר שומעים ממטופלים על ילדותם נעדרת האמפתיה, כי הוריהם בשל פגיעותם לא יכלו להיות זולתעצמי לילדיהם, עולה התהייה במפגש: מה מאפשר למטופלים אלה להיות מי שהם היום מתוך ילדות שכזו? מהניסיון הטיפולי עולה כי לא מעט פעמים מוזכר סבא מאיר פנים, שכנים מזמינים, מחנכת רואה כדמויות משמעותיות בילדותם של מטופלים כאלה. להרגשתי אלו "אנשים טובים באמצע הדרך", שכמו   קורנדר  עבור באסטיאן, מהווים זולתיעצמי יקרי ערך לעצמי המתהווה של הילד. אולי נוכחותם לעתים צנועה בכמותה אך עצומה באיכותה ובהשלכותיה, דבר שבא לידי ביטוי בחיוניות של ההיזכרות בהם בטיפול.

לוחם עם דרקון מזל – יחסי זולת עצמי של תאומוּת

בחלקו הראשון של הספר נבחר אטריו משבט ירוקי העור הספרטנים האמיצים והנדיבים לצאת למסע חיפוש אחר ריפוי למחלה המסכנת אֲנוּשוֹת את פנטסיה ואת הקיסרית הילדותית. על פי הספר נדרש הגיבור לצאת  אל מה שאינו ניתן להבנה כדי לחפש את הלא-ידוע, "…into the unfathomable to look for the unknown   – הגדרה לא רעה לטיפול! אטריו מצטייר כילד רציני צנוע ושקול. הוא נחוש ואמיץ ביותר. האומץ שלו (16) מתגלה בכל הספר בנכונותו השלווה לסכן את חייו למען השליחות העמוקה שנטל על עצמו. לאטריו אין הורים והוא גודל על ידי כל השבט.

10

במהלך הרפתקאותיו של אטריו עליו להתייצב מול המראה המתוארת כ"מאיימת מכל האיומים", כי במראה זו אתה רואה את העצמי האמיתי שלך. כשהוא מתבונן בה הוא רואה את בסטיאן, ובסטיאן רואה אותו. אטריו ובסטיאן מחוברים דרך הדמיון הפנימי הרב ביניהם. אטריו מהווה זולתעצמי של תאומוּת הן בכך שהוא חולק עם בסטיאן את מסעו על פחדיו והן כי הוא מהווה מודל היכול לפחדים אלו. בכתביו של קוהוט מקומו של הזולתעצמי של תאומות קטן יחסית, רק לקראת סוף דרכו, בספרו "כיצד מרפאת האנליזה", הוא נותן ליחס זה מקום שווה ערך למראה וההאדרה (17) דרך אחרת היא לראות גם ביחסי זולתעצמי של תאומות צורה ראשונית של יחסי זולתעצמי המהווה מראה. ניתן להיווכח בכך על ידי המקום הראשוני ביותר שיש לאטריו בתהליך התגבשות העצמי של בסטיאן. כמו כן כאשר באסטיאן עצמו נכנס לתוך הסיפור, לקראת סוף דרכו במסלול המשאלות, הוא עובר תהליך החלמה שמתחיל במשאלה:

11

ורק אחריה באה המשאלה הזאת:

12

המשאלה לתאומות קודמת למשאלה להתפעלות. כלומר ניתן להרהר ברעיון כי תאומות במובן של השתייכות למין האנושי, לשבט או לקהילה הנה בסיסית וקודמת אף לצורך להיראות באופן של יחידיות וייחודיות – היעדר החיבור האנושי הזה מעורר אימה. אטריו מגלם בהתנהלותו גם את האתי שבהתייצבות האמפתית עבור הזולת, למשל בסיום הספר כאשר בסטיאן אינו יכול לחזור לעולמו כי לא סיים אף אחד מהסיפורים שהתחיל, אנו קוראים:

13

זהו הסובייקט האתי העומד במקום האחר על פי משנתו של עמנואל לווינס. (18)

אטריו רוכב על פלקור, דרקון המזל, יצור של אוויר, חום וחדווה טהורה. הוא יצור קליל, השוחה באוויר כמו דג במים. במהלך משברים קשים מנשוא הפוקדים את אטריו בדרכו המאיימת והמיוסרת, פלקור מפגין ביטחון קבוע שהכול יבוא על מקומו בשלום. אטריו שואל אותו נואשות: הכיצד? ופעם אחרי פעם פלקור עונה בקולו שנשמע כמו פעמון מוזהב:  "עם מזל". פלקור האופטימיסט הנצחי מאיר את האופטימיות הטמונה הן בלבו של אנדה והן בגישות פסיכולוגיות המאמינות בחוזקו ובבריאותו האינהרנטית של האדם. קוהוט, כשנדרש להסביר מדוע מטופל שלו, על אף ילדותו הקשה נשאר בריא ולא פסיכוטי אומר (17)

בניסוח מסכם:  כשמטופל זה היה ילד, חשוף לסיטואציה ההרסנית מבחינה נפשית והמחניקה התפתחות עצמי שתיארתי, הוא עדיין הצליח לשמור על שיור משמעותי מהעצמי הגרעיני שלו בחיים, ובאופן זה להישאר מסוגל להגיב, פוטנציאלית לפחות, להזדמנויות חדשות לגדילה נוספת בהקמת מבנים מחודשת.
במונחים טכניים, פוטנציאלית הוא נותר ניתן לאנליזה. במונחים אנושיים יום-יומיים ניתן לומר כי הוא מעולם לא איבד תקווה.

קיסרית ילדותית או יחסי זולתעצמי של האמרה

לשליטה של כל עולם הפנטסיה הקיסרית הילדותית יש מספר מאפיינים משמעותיים: היא קיסרית, כלומר דמות שניתן להישען עליה, והאלמנט שלה הוא נשי. כאשר בסטיאן נותן לה שם הוא מכנה אותה ילדת ירח היא כמו הלבנה הנקבית המחזורית המתחדשת כל פעם מחדש, והיא ילדית כי האמפתיה שלה היא גם אמפתיה של ילד. הקיסרית מקבלת את כל ברואיה ללא תנאי וללא שיפוט. היא דמות של האמרה כי החיבור עמה הוא לא למען גדלותה ולא למען גדלות נתיניה – היא נמצאת שם למענם ולצורך קיומם והתרחבותם מעבר לעצמם, כמו המפגש שלה עם באסטיאן שמאפשר לו להתרחב מעבר לעצמו ולצאת למען הצלת פנטסיה:

14

המפגש עמה ממחיש את החוויה הלא מפוצלת המכוננת בעלת העוצמה המיוחדת של להיראות על ידי זולתעצמי של האמרה.

15

במהלך כל הסיפור מציינות הדמויות השונות והמשונות של פנטסיה את הקבלה נטולת השיפוט של שליטתם. כאשר אטריו ובסטיאן ביקורתיים או בולמים התנהגות כלשהי של אחת הדמויות, המענה הוא כי הקיסרית מקבלת את כל ברואיה כפי שהם. היא מקבלת את הפוטנציאל הטמון בכל אחד על כל ביטויָו, לא רק את הביטויים השבורים של עצמם. קבלה זו היא המאפשרת לדעתי עושר כה עצום בממלכת פנטסיה.

מהלך הטיפול

הקיסרית הילדותית נותנת לבסטיאן קמיע . זה אותו קמיע  המייצג את כוחה ומגן על אטריו במסע שלו. בסטיאן האנושי יכול לקרוא את הכתוב על גבו של הקמיע  וקורא "עשה מה שליבך חפץ" . כך הוא יוצא לדרך למסע בעקבות המשאלות. האדם על פי קוהוט הוא לא האדם האשם אלא האדם הטרגי. האדם שלא מממש את מלוא תוכנית העצמי הגרעיני שלו. זו גישה, כפי שקוהוט אמר, שגילתה את הטרגיות של המבוגר בילד המבוגר שלא יחיה עצמו במלואו. (19) חשבתי על האפשרות להרחבה האופטימית כל כך של כלל היסוד הפרוידיאני "תגיד את כל העולה על דעתך" (20) ל- עשה מה שליבך חפץ שמשתמע ממנו: אני אהיה שם עבורך, כי זו הדרך ללוות ביציאה מהטרגיות. עד מהרה אנו מגלים שכמו כל משימת חיים אמיתית או משימה טיפולית ההליכה בעקבות המשאלות אינה פשוטה כלל ועיקר, כמו שאומר האריה רב ההוד גרוגראמן המוות הססגוני לבסטיאן:

16

דרך חוויית הספר ניתן להבין את גודל האתגר של מסלול מימוש העצמי הגרעיני של כל אחד מאתנו. לכאורה כל כך פשוט לעשות במידת האפשר את מה שלבנו חפץ, אך כמו שגורגראמן אומר בהמשך: "מה אתה יודע על משאלות הלב"? גם הגילוי של מטרת הלב העמוקה וגם ההליכה בעקבותיה הם משימת חיים הדורשת כנות ונאמנות לאני האמיתי. תיאורים של מסעות טיפול ומסעות רוחניים, שאנו שותפים להם אם באופן אישי אם בקריאה ממחישים זאת בעוצמה.

בתחילת הדרך משאלותיו של הילד בסטיאן מעידות על צרכיו של האני הגרנדיוזי הארכאי. הוא שואף להיות היפה ביותר, המהיר ביותר, החזק ביותר, האמיץ ביותר, הידוע ביותר וכך הלאה.  בהמשך, בלב הספר, משתבש מסעו של בסטיאן בעקבות המשאלות. הדבר בא לידי ביטוי ציורי וספרותי בכך שבתחילה הוא והפמליה שלו הולכים סחור-,לאחר מכן בסטיאן כמעט מחריב את לבה של  פנטסיה. ניתן להבין את עוצמת שיבושי הדרך לא רק בקושי האינהרנטי לגלות את מסלול המשאלות הנכון, כפי שרמז האריה, אלא גם בכשלים חמורים של זולתיהעצמי שלו: לדעתי נכשלת הקיסרית בכך שהיא עוזבת אותו לבדו ולכן נואשותו למוצאה מחדש.

17

צריך לזכור כי בסטיאן כבר חווה טראומה של אובדן, כך שנטישת הקיסרית היא גם רה-טראומטיזציה. אטריו, המודאג מהמחירים שבסטיאן משלם ברגרסיה שהוא עובר, נכשל ברצונו לזרז דרך מה שלא ניתן לזרז – ובסטיאן חווה את יחסו כלפיו כבגידה השומטת את הקרקע מתחת לרגליו. הקיסרית ואטריו פועלים מתוך כוונה טובה – כמונו לא אחת כמטפלים, אך התנהגותם אינה אמפתית כלפי צרכיו העמוקים של בסטיאן. מבחינתו החוויה פוגעת והרסנית, הוא מרגיש בודד, זנוח, פגוע ונעלב ומגיב בזעם נרקיסיסטי (21) – שבא לידי ביטוי בהתחברותו לאקסידה, הקוסמת המרשעת שגרה בארמון,  היד הרואה – שמוביל כמעט להרס פנטסיה ולאובדן שלו. על פי ויניקוט הרגרסיה המיטיבה הפכה לנסיגה () /(withdrawal22) רק התמזגותו מחדש של הגיבור עם זולתיעצמי נכונים ומתקנים, אשר מחברים אותו למשאלות של העצמי הגרעיני שלו, מביאים בהמשך לריפוי המסומן בהגיעו למֵי החיים.

 הישגי הטיפול – צורות והתמרות של נרקיסיזם  

חלקו הגדול של הסיפור שאינו נגמר כמו חלק גדול מכתביו של קוהוט מוקדש להפצעת העצמי. במילים אחרות, הריפוי מתרחש באזורי הצורות של הנרקיסיזם. המסע הטיפולי של בסטיאן – היותו נתון ביחס אמפתי עם זולתיעצמי – מכונן את העצמי המובנה שלו; מילד חרד שדימויו העצמי ירוד אנו עדים כיצד במהלך הספר, ממשאלה למשאלה משתנה בסטיאן לנגד עינינו. עד שבחזרו לעולמו הוא מתואר:

18

קוהוט מפרט את מטרות הטיפול על פי פסיכולוגיית-העצמי:17)

ההנחה הראשונה נוגעת לתוצר התפקודי שפסיכולוגיית העצמי מצפה לו מההתרחבות והמהמיצוק הטיפוליים של המבנים הנפשיים של העצמי. אנו סבורים, כפי שהדגשתי קודם לכן, שבאופן אופטימלי תוצר זה הוא תלת-חלקי: (א) שיכולתו של המטופל להשתמש ביעילות בזולתי עצמי תגבר; (ב) שלפחות מגזר אחד בצעמי של המטופל, מקוטב השאיפות ועד קוטב האידיאלים, יוכל לתפקד ביעילות; ו(ג) שהמטופל יימצא בעמדה שתאפשר לו להקדיש עצמו למימוש התוכנית הגרעינית שבמרכז העצמי שלו.

בסיומו של הספר יחסיו של בסטיאן עם אביו ועם מר קורנדר  מעידים על כך שבסטיאן רכש בהדרגה את היכולת למגע אמפתי עם זולתיעצמי בשלים. בהתנהלותו אנו רואים כאמור גם את הנינוחות, את הביטחון העצמי השקט ואת השינוי בדימוי הגופני שהוא חווה.

תוצר טיפול שלישי הוא המימוש של התוכנית הגרעינית של בסטיאן כאדם. בתחילת הספר הוא מתואר כיוצר של מילים, של סיפורים ועולמות ובמהלך הספר הוא הולך ומפציע ביכולתו, וכשאנו מגיעים לסיומו אומר מר   קורנדר :

19

במונחיו של קוהוט, עד כה ליווינו את בסטיאן במה שניתן לכנות תהליך הריפוי של "האדם הטרגי", תוך שאנו חווים עם הקריאה ר את איחויו של הילד השבור. אך גדולתו של ה"סיפור שאינו נגמר" הוא בזה שהוא אינו נגמר. לדעתי הוא מוביל גם למחוזות של מה שרענן קולקה מכנה "האדם המיסטי הנוגע ביקום לא רק כברואו אלא כבוראו". (23) הספר ממחיש כיצד בסטיאן הוא גם ברואו וגם בוראו של הסיפור שאינו נגמר.

יונג מחלק את עולם היצירה האומנותית לשתי אופנויות: אופנות פסיכולוגית ואופנות חזיונית. האופנות הפסיכולוגית עוסקת בכל טווח חוויותיו של האדם או בניסוחו של יונג  The psychological mode works with materials drawn from men's conscious life – with crucial experiences, powerful emotions, suffering, passion, the staff of human fate in general".

האופנות החזיונית היא: " ….a primordial experience which surpasses men's understanding… it arises from timeless depths".  (24) לדעתי, ה"סיפור שאינו נגמר" הוא יצירה אומנותית שמכילה את שתי האופנויות האלה גם יחד, הפסיכולוגית והחזיונית. ייתכן כי האופנות הראשונה של יונג עוסקת באזור הצורות, באזור המימוש הפסיכולוגי של האדם, והאופנות החזיונית מביאה אותנו לאזור של ההתמרות, כי היא נובעת מהעל-אישי. הפילוסוף קן וילבר מבחין בין רוחניות רדיקלית ושורשית לבין רוחניות המיועדת לשיפור, להרגעה ולארגון של חיינו באופן טוב ובריא יותר בלבד. הוא ממשיג שני מושגים: תרגום והתמרה. התרגום יוצר משמעות עבור העצמי, ההתמרה, שהיא הרוחניות הרדיקלית, מאפשרת הליכה מעבר לעצמי. לטענתו "הדרך השנייה – דרך ההתמרה – שונה במהותה. בדרך זו תהליך התרגום עצמו מאותגר, נבחן, מעורער ולבסוף מפורק. אם בתרגום גלומה דרך חדשה שבה יכול ה'עצמי' לחשוב על העולם, הרי שבהתמרה ה'עצמי' עצמו נחקר, נבחן ונלפת בגרון ונחנק למוות". (25) ואומנם בחלקו השני של הספר בסטיאן עובר תהליך של אובדן עצמי כדי לגלות את העצמי. כל מילוי של משאלה חדשה משכיחה ממנו חלק מהוויתו הקודמת עד אשר:

20

דוב אלבוים בספרו "מסע בחלל הפנוי" מתאר מסע נפשי רוחני שעבר. הוא כותב:

הכניסה לעומק החלל הפנוי מתוארת פעמים רבות בספרות הקבלית והחסידית ככניסה למצב של עיבור בספרות החוכמה והבינה, האלוהיות או הנפשיות. זוהי נקודת המעבר בין ה"אין" ל"יש". האדם מתפשט מכל מלבושיו, חוזר למצבו הקיומי הראשוני ביותר עוד בטרם העלה על עצמו תחפושות ודימויים שונים שמגבילים את חירותו: האדם כמו שב למצב הקדום שעדיין טמון בתוכו לגרעין אישיותו לשורש נשמתו. (26)

במסע של איבוד עצמי ומציאת עצמו מחדש בסטיאן מגלה:

21

וכמו שמתפשטת המחלה בכול, כן גם הריפוי:

22

קוהוט מציע חמש התמרות של נרקיסיזם: יצירתיות, אמפתיה, הומור, קבלת החלופיות של החיים וחוכמה. (27) לדעתי, אנדה מציע התמרה נוספת והיא – היכולת לאהוב. התגלית של בסטיאן ושל הספר היא האושר הצרוף הטמון ביכולת לאהוב, היא בכך שזו המשאלה האנושית העמוקה ביותר, ובכך שקבלה עצמית מלאה ואמיתית שלובה לחלוטין ביכולת לאהוב. להרגשתי זו התמרה שמאחדת מחדש את שני קווי ההתפתחות שקוהוט שירטט:  קו ההתפתחות של אהבת אובייקט וקו ההתפתחות של נרקיסיזם. בסטיאן השותה ממי החיים מאופיין בחדווה ובקלילות המאפיינים את מימוש האני הגרעיני.

העצמי הסופי והאינסופי

עיקרון נוסף הנוגע להתנהלות העצמי הוא ההשלמתיות הקיימת בין המצב הפתוח-הווירטואלי, קוסמי, האינסופי, לבין המצב המסוים, המובנה, הסגור והתנועה שביניהם. הספר מבטא פעמים רבות את תנועה זו.

על כריכת הספר מופיע קמיע  הקסם  של הקסרית ועל פניו שני נחשים ענקיים – לבן ושחור – אחוזים זה בזנבו של זה, והם מהווים את המעבר בין אינסופ העולמות של עולמות המציאות והפנטזיה. הנחשים נתונים במעגל שאם לדברי הספר יישבר אזי היקום יתפרק, אך במתח העוצמתי הקיים ביניהם כל העולמות מתקיימים. זה המצב הסמלי שלדעתי בו סופיות ואינסופיות מוחזקות יחד בהשלמה.

כל מהותו של  הסיפור שאינו נגמר היא היותו סופי ואינסופי כאחד. כאשר בסטיאן  בשל משאלתו להיות החכם מכולם מגיע למנזר הכוכבים של נזירי הידע, הוא נשאל על ידי שלושת ראשי המנזר מעמיקי המחשבה – אם האינטואיציה, אבי החזון ובן ההיגיון – מהי פנטסיה?

23

כנזירים הוגים מעמיקי חשוֹב הם מקדישים יום להתבוננות ובתשובה הם חוזרים כששאלה זאת בפיהם:

24

ועוד יממה.

25

בשלב זה מבקשים הנזירים מעמיקי הידע לראות את האמת. בעזרת אבן קסומה שקיבל במהלך מסעו, בסטיאן מאפשר להם לראות את עליית הגג, שם נמצא הספר ושם – כמה מפתיע – שלוש חיות מפוחלצות, שכל אחת מהן דומה לאחד משלושת הנזירים. הסיפור הוא גם סופי – סיפור בתוך ספר שממוקם במקום מסוים. אך הוא גם אינסופי- העתיד חוזר פה אל תוך העבר שיצר אותו, והפנטזיה נכנסת לתוך המציאות שממנה היא יצאה. הסיפור שאינו נגמר הוא סיפור בתוך ,תוך סיפור, בתוך סיפור, שגם אנו חלק ממנו ומאינסופיותו. הוא אינו נגמר, כי כמו שאנדה מציין אין לפנטסיה גבולות, אין בה מגבלות של זמן או מקום. האינסופיות מודגשת בהשלמתיות  של מה שיכול להיתפס כניגודים. הביטוי הדרמתי ביותר לכך היא ביחס בין פרילין, יער העד, וגרוגראמן, המוות רב הצבעים:

26

27
תובנה פוטנציאלית מרגשת טמונה כאן עבור הילד שאמו מתה.

הסיפור שאינו נגמר אומנם כתוב במילים שהן סופיות, אך הסופר מרמז על אינסופיותן של המילים בכותבו את הספר באקרוסטיכון. אנדה מרמז בכך על המיסטיקה של האותיות, על כך שכמותן מוגבלת אך כמות צירופיהן אינסופית – וכן גם השמות. פנטסיה תתקיים כאשר בני אדם יתנו לה שם, כמו שמפורט בשיר של האוראקל הדרומי

28

29

במתן שם ישנה בריאה. גם אלוהים בורא על ידי קריאה בשם וגם אדם בגן עדן קורא שמות "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה". קריאה בשם לינארית זו נמצאת בתוך אינסופיות קסומה יותר, אינסופיות פותחת. השם מאפיין ובכך  מזהה ומשייך וגם מקבע ומגביל, אך הפעולה של הקריאה בשם על ידי האחר הרואה  פותחת אין סוף פוטנציאלים ובוראת, כמו שמגלה קורנדר  בסיום הספר:

30

גם שמו של הסופר מיכאל אנדה מכיל סופיות אנדה [Ende]- סוף בגרמנית, ואינסופיות מיכאל- המלאך הנוגע באינסוף האלוהי.

הסיפור האישי והסיפור הטיפולי של כולנו יכול להיות סגור מעגלית וחסר מוצא, ויכול להיות אינסופי, כאשר אחד מתייצב עבור האחר כזולת עצמי המאפשר לו צמיחה ויצירתיות. או במילותיו של יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח. זה כל האדם".(28) הספר שלפנינו נוגע כאמור בפוטנציאליות האינסופית אך גם בסכנה של החנקתה על ידי הסופי. דוגמה מאלפת לכך מוצגת במעבר בין שני חלקי הספר: בסטיאן יודע כי עליו להיכנס לפנטסיה על ידי נתינת שם חדש לקיסרית, אך הוא אינו עושה זאת כי הוא בוש במשמניו ובעליבותו. כמו רבים, פגיעותו הנרקיסיסטית כה גדולה שהיא מעכבת אותו מפריצת גבולות העצמי, ממימוש העצמי ומהתייצבות בוראת בעולם. הקיסרית נוקטת צעד חמור והולכת לאיש הזקן של ההר הנודד ,שבפוטנציה הם יכולים להיות משלימים, אך המפגש  גורם לקריסת היחסים ביניהם לסגירות וסופיות. המדרגות בדרך לאיש הזקן של ההר הנודד מזהירות את הקיסרית:

31

32הזקן גם כותב וגם מספר את הסיפור – לא הסיפור שבסטיאן מאמין שהוא הסיפור, אלא הסיפור שבסטיאן כבר כלול בתוכו. כדי להציל את הממלכה  ולהכריח את הילד לפרוץ מקיפאונו מאיימת הקסרית בסגירת הסופי את האינסופי, ואילו הזקן מספר את הסיפור במעגליות שיכולה להימשך לנצח נצחים:

3334

למזלנו, בסטיאן העז ונתן לקיסרית שם חדש, ופנטסיה חזרה לאינסופיותה. דרך מקסימה נוספת לאינסופיותה של פנטסיה היא בכך שהדמויות הרבות מספור, שאנו פוגשים אותן במהלך הספר, נכנסות ויוצאות מעלילותיו. פעם אחר פעם, כשאנדה מזכיר את אחד מהגיבורים האלה, הוא מרמז להמשך עלילותיו כשאומר  "אך זהו סיפור אחר והוא יסופר בפעם אחרת" גם ההתבוננות על המפגש בין הספר לתיאוריה ובין ספרות ופסיכולוגיית-העצמי מזמין עוד סיפורים רבים שיסופרו בזמן אחר.

 שרי אילן – פסיכולוגית קלינית. משתייכת לאיגוד הישראלי לפיסכולוגית העצמי. מורה ומדריכה.


רשימה בבליוגרפית

1. .. אנדה מ., הסיפור שאינו נגמר. תל אביב, כנרת, זמורה-ביתן, 2002
2. באום פ., הקוסם מארץ עוץ. כפר מונש, עופרים, 2001.
3. טולקין ג'.ר.ר., שר הטבעות הטרילוגיה. תל אביב, זמורה ביתן מודן, 1979.
4. טולקין ג'.ר.ר., ההוביט. תל אביב, זמורה ביתן מודן, 1976.
5. אדמס ר., גבעת ווטרשיפ. תל אביב, זמורה ביתן מודן, 1976.
6. פולמן פ., חומריו האפלים הטרילוגיה. ירושלים, כתר, 1997.
7. הופ ד., אתה הקורא ואתה הנקרא – מסע לארץ פנטזיה. שיחות, ז'(3): 233 – 227, 1993.
8. Kohut H., Introspection, empathy and psychoanalysis. An examination of the releationship between mode of observation and theory. J. Amer. Psychoanal. Assn. 7: 459-483, 1957.
9. קולקה ר., בין טראגיות לחמלה. בתוך: היינץ קוהוט, כיצד מרפאת האנליזה? תל אביב, עם עובד, 2005.
10. Nhat . Hanh, T., The heart of the Buddhas teaching. Transforming suffering into peace, New York: Broadway Books, 1999.
11 סאראמאגו ז., על העיוורון. תל אביב, הספריה החדשה, 2000
12. Kohut H., Introspection, empathy and the semi-circle of mental health. Internat. J. Psychoanal. 63: 395-406, 1982.
13. Balint M., The basic fault. Therapeutic aspects of regression. London, Tavistock Publications, 1968.
14. Winnicott, D.W., Human Nature. London: Free Association Books; New York: Schocken Books, 1988; New York: Brunner/Mazel, 1991.
15. נאת האן ת. (1988) לב ההבנה. הארות על סוטרת הפראג'נאפאראמיטה. תל אביב, פראג, 2001.
16. קוהוט ה., על אומץ לב. בתוך: היינץ קוהוט, פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם. הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה. תל אביב, תולעת ספרים, 2007.
17. קוהוט ה. (1984) כיצד מרפאת האנליזה? תל אביב, עם עובד, 2005
18. אפשטיין ד., קרוב ורחוק. על משנתו של עמנואל לווינס. תל אביב, משרד הבטחון, 2005.
19. קוהוט ה., שיחות עם היינץ קוהוט. בתוך: היינץ קוהוט, פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם. הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה. תל אביב, תולעת ספרים, 2007.
20. Freud S., On beginning the treatment (further recommendations on the technique of psychoanalysis). S.E., XII, 1913.
21. קוהוט ה. (1972) הרהורים על נרקיסיזם וזעם נרקיסיסטי. בתוך: היינץ קוהוט, פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם. הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה. תל אביב, תולעת ספרים, 2007.
22. Winnicott D.W. (1954) Withdrawal and regression in: Through pediatrics to psychoanalysis. pp. 255-261 London, Karnac Books, 1992.
23. קולקה ר. המימד הרוחני בפסיכואנליזה, תרומתה של פסיכולוגיית העצמי. הרצאה מתוך יום העיון לכבוד צאת ספרו של היינץ קוהוט, פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח אדם, 2007.
24. Jung C.G., The spirit in man, art, and literature. Princeton, Princeton University Press, 1966.
25. ווילבר ק., רוחניות מהפכנית אמיתית. בתוך: שי טובאלי, בוקר טוב עולם. 20 מורים רוחניים על החיים ועל הארה. תל אביב, למשכל, 2003.
26. אלבוים ד., מסע בחלל הפנוי. תל אביב, עם עובד, 2007.
27. קוהוט ה. (1966) צורות ותמרות של נרקיסיזם. בתוך: היינץ קוהוט, פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם. הרהורים בגישה פסיכואנליטית חדשה. תל אביב, תולעת ספרים, 2007.
28. עמיחי י. פתוח סגור פתוח. ירושלים, שוקן, 1998.

 

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת אורית הראל:

    מאמר מעולה משובח ביותר, מאיר עיניים. תודה גדולה!!! מאוד נהניתי והחכמתי
    ישר כוח!

  2. מאת דפנה חיימוביץ':

    המאמר הרציני והמושקע, שחשף פרשנויות פסיכולוגיות החבויות בסיפור, העמיק, הרחיב והעשיר את יכולת ההתבוננות שלי בסיפור ומעבר לו. תודה רבה.

  3. […] על הספר, אתר "הפנקס" הקדיש לו החודש סדרת רשימות מרתקות (כולל ראיון עם המתרגמת), ומרית בן ישראל מיטיבה כדרכה […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.