1 פרויקטים מיוחדים

מה קוראים השבוע בספרייה? המכשפה מאגם הקיכלים!

פברואר 19, 2017  

המלצתה של גלית ראב"ד:

מאת אליזבט ספיר / עברית: אבירמה גולן / ציורים: חנה נבון / כתר (סדרת ספרי כתרי), 1979/ 168 עמ'.

בשנים שקדמו לפריחה הנוכחית של הספרות לילדים-ונוער, כשתרגומים מעטים יחסית היו בנמצא, היה הספר הזה בשבילי בגדר תגלית משמחת מאוד. הוא התיישב לי על המדף בביטחון לצדן של "אן שרלי" וג'ודי מ"אבא ארך רגליים" – עוד סיפור על נערה יתומה יוצאת דופן שמצליחה לכבוש את מקומה בעולם ולמצוא אהבה.

להבדיל מהספרים הנ"ל, ספרה של ספיר הוא גם רומן היסטורי, ומתוארת בו תקופה שקדמה רבות לזמן כתיבת הספר – המאה ה-17 באמריקה הצפונית הפוריטנית. קריאה בספר שנכתב מתוך השקפה ליברלית ופמיניסטית לעומת התרבות והתקופה שהוא מתאר מעלה שאלות מעניינות. מצד אחד, דומה שספיר נוקטת חירות רבה בתיאור התנהגותה הבלתי הולמת ומחשבותיה החופשיות והמרדניות של קית, הנערה בת ה-16 שהגיעה לניו-אינגלנד מברבדוס. בכל קריאה מחדש בספר אני תוהה: האם ייתכן שנערות שגדלו בתקופה שונה כל כך משלנו יחשבו בצורה דומה כל כך לשלנו? האם בכלל היתה להן שפה לחשוב בה מחשבות כפירה שכאלה? האם יכולה נערה שחונכה לתפיסות דתיות, פוליטיות, מדעיות וחברתיות כמו שרווחו בתקופתה של קית לחשוב ככה, לדבר ככה, להתנהג ככה?

ומצד שני, האין בני האדם דומים זה לזה יותר ממה שנהוג לחשוב? האין אותם רגשות בסיסיים מניעים את כולנו?

אין לי תשובות, כמובן, והמתח בין הדיוק ההיסטורי לחיוניות מלאת הרגש שמאפיינת את הדמויות עוד מגביר את ההנאה שלי מהספר.

The_Witch_of_Blackbird_Pond

ציטוט:
"אמא, הבובה נפלה!" קוננה הילדה." הבובה שסבא עשה לי!"
קִית ראתה את בובת העץ הקטנה, שזרועותיה מזדקרות אל-על, מתנודדת במים בחוסר-אונים במרחק מטרים אחדים מן הסירה.
"תתביישי לך," גערה האישה. "אחרי כל העבודה שהוא השקיע. מהומה כזאת בשביל צעצוע. והנה ברגע שאת מקבלת אותו, את זורקת אותו."
"הרמתי אותה למעלה כדי שתראה את הספינה! בבקשה, תביאי אותה בחזרה, אמא! אני לא אפיל אותה יותר אף-פעם!"
הצעצוע הלך ונסחף, הלך והתרחק מן הסירה יותר ויותר, כמו כפיס עץ שאין בו כל צורך בתוך זרם המים. איש מהיושבים בסירה לא נע ולא זע ולא הקדיש למאורע תשומת-לב, ולו הקלה ביותר. קית לא הייתה מסוגלת עוד לשבת בשקט.
"תסתובב, רב החובל!" צעקה מתוך דחף של רגע. "לא קשה לתפוס את זה."
רב החובל לא העיף אפילו מבט לעברה. קית לא הייתה רגילה להתעלמות מצד הסובבים אותה, וזעמה בער בה. כאשר הושתקה הילדה בסטירה אכזרית, גבר כעסה. בלא שתקדיש שנייה אחת לשיקול-דעת, החלה לפעול. היא חלצה בבעיטה את נעליה הרכוסות באבזמים, השליכה את מעיל הצמר, ובקפיצת-ראש צללה מעל לדופן הספינה.
הלם המים הקרים, שהיה בלתי צפוי לחלוטין, כמעט והמם את כל חושיה. כשצף ראשה ועלה על פני המים, לא הצליחה כלל לחזור ולנשום. אולם לאחר שנייה אחת מעורפלת קלטה עינה את פיסת העץ המתנודדת, ומתוך דחף טבעי זינקה לעברה בתנועות נמרצות, אשר שבו והזרימו את הדם בגופה. היא אחזה את הבובה בידה בטרם חדרה למוחה הקהה ההכרה כי המים ניתזו פעם נוספת, לאחר שקפצה. כשפנתה לאחור ראתה, כי נתנאל שוחה לידה וחובט במים בתנועות חתירה מגושמות. היא לא יכלה לעצור בעד צחוקה כשחלפה על פניו, ובתחושת ניצחון השיגה אותו והגיעה ראשונה אל הסירה. רב החובל גחן למושכה מעל לדופן, ונתנאל טיפס אחריה ללא כל עזרה.
"איזה מים!" התנשמה. "אף-פעם לא חלמתי שמים יכולים להיות כל-כך קרים."
בלחיים מבריקות ניערה את שערה הרטוב, אבל צחוקה גווע למראה הפרצופים שמסביבה. זעזוע, פחד, כעס שאין לטעות בו, ניבטו אליה מכל עבר. אפילו פניו הצעירות של נתנאל האפירו מזעם.
"אין ספק שאת טיפשה מטופשת," נשפה האישה, "אם את קופצת לנהר והורסת בגדים כאלה."
קית טילטלה את ראשה. "שטויות, הבגדים! הם יתייבשו. וחוץ מזה, יש לי עוד המון כאלה."
"אז היית צריכה לחשוב קצת גם על אחרים!" אמר נתנאל בכעס. "אלה הבגדים היחידים שיש לי."
עיניה של קית ניצתו. "למה בכלל קפצת? לא היית צריך לטרוח."
"את יכולה להיות בטוחה שלא הייתי טורח," השיב לה, "אילו הייתי מעלה בדעתי שאת יודעת לשחות."
עיניה התרחבו. "לשחות?" חזרה אחריו בבוז. "הלא סבי לימד אותי לשחות מיד כשהתחלתי ללכת."
האחרים נעצו בה מבטים חשדניים. כאילו צמחו לה זנב וסנפירים ממש לנגד עיניהם. מה העניינים עם האנשים האלה?

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת לי:

    אוי, ספר אהוב שנשכח. תודה שהזכרת לי!

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.