פרויקטים מיוחדים

מה קוראים השבוע בספרייה? שרה פשוטה וגבוהה!

אפריל 2, 2017  

המלצתה של גלית ראב"ד:

מאת פטרישיה מקלקלן / מאנגלית: דוד נגב / עורכת הסדרה "טוב לקרוא": נירה הראל / עטיפה וציורים: גיל אלקבץ / עם עובד 1989 / מנוקד, 72 עמ'

על העמוד הראשון של העותק שלי כתוב: "שבוע הספר 92'". קניתי אותו אז בהמלצת נורית זרחי, ובאמת יש בספר הזה משהו נדיר. הוא כתוב בפרוזה שמשיקה לשירה, בשפה שאולי אפשר לקרוא לה "פשוטה וגבוהה" – בלי גודש של מלים וצבעים ודימויים ועם זאת יפה להפליא.

הסיפור גם הוא פשוט: ג'ייקוב, איכר בערבה שבאמריקה (לא מצוין באיזו מדינה, אבל זאת אותה הערבה מ"בית קטן בערבה", מי שקראה מזהה), אלמן ואב לאנה, שמספרת את הסיפור, ולבן ששמו כָּלֵבּ, מפרסם מודעה בעיתון שהוא מחפש אשה. שרה, ממיין שעל שפת הים, כותבת לו בתשובה. היא באה לביקור של חודש כדי לראות איך זה. הילדים, אביהם וגם הקוראים מייחלים ששרה תחליט להישאר.

הספר, זוכה מדליית ניוברי לשנת 1986, מיועד לבני 6-12 ולכל מי שאוהבים ספרות יפה. למי שיאהב כדאי לחפש גם את הספר "עפרוני", באותה הוצאה, שמספר את המשך קורותיהם של שרה, ג'ייקוב והילדים. מוויקיפדיה התברר לי שבאנגלית קיימים עוד שלושה המשכים, וספרים רבים נוספים פרי עטה של מקלקלן, האחרון שבהם פורסם ב-2015.

מתוך הספר:

כלב ואבא ואני כתבנו מכתבים לשרה, ובטרם נמסו הקרח והשלג בשדות קיבלנו כולנו תשובות. שלי הגיעה ראשונה.

אנה יקרה,

כן, אני יודעת לקלוע שיער ואני יודעת להכין נזיד ולאפות לחם, אם כי אני מעדיפה לבנות מדפי ספרים ולצייר.

הצבעים האהובים עלי הם צבעי הים, כחול ואפור וירוק, לפי מזג האוויר. אחי ויליאם הוא דייג, והוא אומר לי שכאשר הוא באמצע ים ערפילי, אי-אפשר להגדיר את צבע הים. הוא דג דגי סנדל ומושטים וגומברים. לפעמים הוא רואה לווייתנים. וגם ציפורים, כמובן. אני מצרפת ספר על ציפורי-ים כדי שתראי את מה שוויליאם ואני רואים כל יום.

שלך מקרב לב

שרה אליזבת ויטון.

כלב קרא את המכתב שוב ושוב כל-כך הרבה פעמים עד שהדיו החלה להימחק והקפלים החלו להיקרע. הוא קרא את הספר על ציפורי-הים שוב ושוב.

"את חושבת שהיא תבוא?" שאל כלב, "והיא תישאר? מה יקרה אם היא תחשוב שאנחנו קולניים וטרדנים?"

"אתה באמת קולני וטרדן," אמרתי לו. אבל גם אני הייתי מודאגת. שרה אוהבת את הים, זה היה ברור לי. ייתכן שבסופו של דבר היא לא תרצה לעבור למקום שיש בו שדות, עשב ושמים, וזהו, פחות או יותר.

"ומה יהיה אם היא תבוא ולא תאהב את הבית שלנו?" שאל כלב, "אמרתי לה שהוא קטן. אולי לא הייתי צריך להגיד לה שהוא קטן."

"שקט, כלב. שקט."

המכתב של כלב הגיע זמן קצר אחר-כך, ועל המעטפה היה ציור של חתול.

 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.