5 ספרות

מותח אבל חסר קול / לי עברון

רשימת ביקורת על הספר "מסע בזמן עם אוגר" מאת רוס וולפורד

מאי 18, 2017  

זהירות! הרשימה כוללת ספוילרים.

ישנם ספרים חד-פעמיים, כמו אנשים. גם אם הם לא מוצאים חן בעינינו, אין סיכוי שנתבלבל ביניהם לבין מישהו אחר: יש להם צבע, קול משלהם. לעומת זאת, ישנם ספרים אפורים וחיוורים, ולא די בעלילה מותחת לפצות על כך. בקול המספר אותם – אף שפעמים רבות הוא כביכול קול של נער או נערה יוצאי דופן, שונים, שמתקשים להתיידד עם בני גילם – אין כל ייחוד, והוא דומה עד ייאוש לאחרים. כזה הוא קולו של אל צ'ודהארי, הגיבור והמספר של "מסע בזמן עם אוגר".

לא רק שהוא מספר את סיפורו בשלל נוסחאות (למשל, כמה ספרים קראתם לאחרונה ששזורים בהם פרקים בצורת רשימה, כמו "שנים-עשר דברים שאני יודע על סבא ביירון", "עשרה דברים שאני יודע על אמא שלי", וכיו"ב?) וקלישאות, השפה שלו, שבמקור האנגלי היא ניטרלית וזורמת, גם אם סתמית מעט, הופכת בעברית לשדה מוקשים של ממש. המשלב הלשוני אינו ברור: לא שפה מדוברת, לא שפה כתובה תקנית, אלא גיבוב של מלים ומשפטים שנע בין משלבים שונים בלי מודעות ויד מכוונת, מה שמקשה על הקורא ליהנות מהספר ולפעמים אפילו להבין את הכתוב.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

עלילת הספר מותחת למדי. אל צ'ודהארי בן השתים-עשרה, שהתייתם מאביו, חי עם אמו ועם אב חורג ואחות חורגת (קרלי, המכונה אח"ג – האחות החורגת מהגיהינום – כינוי שאמור להיות חינני, אבל הוא, והיחסים בין האחים החורגים, גנריים למדי). ביום הולדתו אל מקבל אוגר, וגם מכתב מאביו, שאמו שמרה בשבילו. אביו של אל, פאי (שם חיבה לפיתגורס), מבקש ממנו להשתמש במכונת זמן שבנה, לחזור אל ילדותו של פאי עצמו ולמנוע תאונת קרטינג שהביאה למותו שלושים שנה לאחר שהתרחשה, בגלל גוף זר שחדר לראשו ונשאר שם. מכונת הזמן, אגב, פשוטה מאוד, מורכבת מגיגית ומחשב נייד ונראית כמו "עבודת יצירה של ילד בן שש" – פרט נחמד שמצא חן בעיני. אבל המשימה שהטיל פאי על בנו מסובכת, שכן אל אינו מתגורר עוד באותו בית שבמרתפו נשארה מכונת הזמן. בכל זאת הוא מצליח לחזור אל הבית הישן וגם אל שנת 1984, לפגוש את פאי בן השתים-עשרה-, ולאחר כמה ניסיונות כושלים שמשנים את המציאות בדרכים שונות, גם להציל אותו.

המסע בזמן מאפשר לאל ולאביו להיפגש כחברים בני אותו גיל, ומתברר שהשניים דומים מאוד זה לזה, במראם וגם באישיותם. שניהם לא מצליחים ממש להתיידד עם בני גילם, לשניהם לועג הבריון של בית הספר (ואל אמיץ במגעיו עם הבריון של פאי יותר מאשר עם הבריון שלו). יש במפגש ביניהם רגעים נוגעים ללב, אבל הפוטנציאל הרגשי העצום של מפגש בין נער המתגעגע לאביו המת, לבין אותו אב כשהיה נער בן גילו, מוחמץ ברובו.

לא רק המפגש, גם היבטים אחרים של המסע בזמן שיכלו להיות מרתקים אינם מפותחים באופן משכנע. אחת הדמויות החביבות בספר היא דמותו של סבא ביירון, אביו של פאי, המציג חלופה למסע בזמן: ביירון כתב ספר, "ארמונות הזיכרון של סרי קלפנה", ושם הוא מלמד טכניקות לשיפור הזיכרון. באמצעות החייאת הזיכרונות, טוען ביירון, ניתן גם להחיות את המתים, ודרך זו ראויה יותר מן המסע בזמן. באחת המציאויות החלופיות שאל יוצר מת פאי כבר בהיותו בן שתים-עשרה, והאב השכול ביירון כעבור שלושים שנה הוא דמות שונה מאוד: הוא אינו מתרגל עוד את טכניקות הזיכרון, דעתו פזורה וביתו מבולגן. מן ההבדל הזה עולות שאלות מרתקות בדבר האופן שבו מהלך חיים מסוים משפיע על אישיותו של אדם, אבל המחבר אינו מתעמק בהן אלא מקדיש זמן לעיסוק שטחי בסוגיות לעוסות כמו האפשרות לחזור לאחור בזמן ולהרוג את היטלר בעודו תינוק, למשל.

אף שהעלילה, כאמור, מותחת, לא תמיד היא משכנעת. בכל פעם שאל צריך להשתמש במכונת הזמן, נוצרת דחיפות גדולה: בעל הבית הזועם מנסה לפרוץ את דלת המרתף; סירנות משטרה מייללות; סבא ביירון מטפס בסולם אל חלון החדר. נדמה שרגעי השיא האלה מלאכותיים מעט. כשאל מגיע אל הווה שבו הוא עצמו לא קיים, היות שבמציאות הזאת אביו מת עוד לפני שהוליד אותו, הוא אינו מבין את המתרחש אף שעסק קודם לכן לא מעט ב"פרדוקס הסבא" (מה קורה אם אדם נוסע לאחור בזמן ורוצח את סבו – ובכך מונע את הולדתו שלו); ולבסוף, במציאות שבה אל אמנם הצליח להציל את אביו, יש ביניהם רגע של הכרה ואביו מזהה בו את חברו אל, שפגש בגיל שתים-עשרה והציל את חייו; אבל במציאות הזאת כבר עברו על האב שלושים שנה מאז פגש את אל, איך ייתכן שלא זיהה אותו ולא הבין הכול עוד קודם לכן?

למרות כל זאת אפשר היה ליהנות, ולו הנאה חולפת, מקריאת הספר, אלמלא התרגום הצורם. יש בו צרימות קטנות, כמו משפטים שסדר המלים בהם לא נכון: "לקחתי ספר מספריית בית הספר על אוגרים"; "מי לעזאזל אתה", וצרימות גדולות יותר – משפטים עילגים וכאלה שיש בהם תערובת של משלבים שונים: "לשלוף את הזיכרונות, לנקות ולמרק אותם [גבוה] ואז להחזיר אותם בחזרה עד לפעם הבאה [נמוך ועילג]."; "תאר לך, אל, אם נוכל להריץ קדימה את הזמן ולראות מה יקרה בעתיד?" [מוטב: תאר לך, אל, מה יהיה אם… או לחילופין: תאר לך שנוכל…]; "אבל רק בגלל שאנחנו יכולים לתאר משהו, זה לא הופך אותו לאמתי."  [משפט תרגומי שנשאר צמוד לתחביר האנגלי]; "הדבר ההגיוני לעשות הוא לחזור מיד למה שהתחלתי לכנות כ'זמן האמתי'…" [היה נעים הרבה יותר לקרוא אילו נכתב כאן: "לחזור לזמן שהתחלתי לקרוא לו 'הזמן האמתי'"], והמשפט הבא דומה: "השומרים הקדמונים, שחיו… לפני משהו כמו ארבעת אלפים או ששת אלפים שנה, השאירו מאחוריהם כתבים…" [במקום "השומרים הקדמונים חיו לפני ארבעת אלפים או ששת אלפים שנה בערך, והשאירו אחריהם…."];

ישנם משפטים מאולצים כמו "בועה ענקית שבקושי ניתנת להבחנה" [כלומר, שכמעט לא ניתן להבחין בה]; וכשילד אחד מציע לאחר להתחלף: "מה אתה אומר אם נתחלף?". אל לא מחזיר את האוגר לקופסה אלא "שם אותו בחזרה בקופסה", ופאי אינו מחבר מחשבים זה לזה אלא "מחבר אותם יחד". לפעמים קשה ממש להבין את הכתוב: "אני לא בטוח שאני מודע לכך, אבל זו כנראה תהיה הפעם האחרונה שאני מביט בחדר הזה."; "וזה מה שהוא עושה. תודה לאל, האמת, כי זה הציל לי את החיים בסופו של דבר. טוב, חיים מסוימים. איכשהו."

ה"איכשהו" הזה מסכם גם את חוויית הקריאה בספר. חבל שרבים כל כך הספרים שניתן לצלוח אותם איכשהו, מבעד למעקשי שפה וקלישאות, וזה חבל שבעתיים כשמדובר בספרי ילדים ונוער, שהם מכונות הזמן הראשונות, הפשוטות והמשוכללות ביותר.

"מסע בזמן עם אוגר" מאת רוס וולפורד, מאנגלית: נעמה בן דור, עריכת תרגום: חגי ברקת, דני ספרים הוצאה לאור.

לי עברון – משוררת, מתרגמת ועורכת.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת ינשופופר:

    מאמר מרתק (וגם מעציב, מבחינת תוכנו, כמובן) בתוך סוגריים נפלאים. וכל כך נכון – ספר הוא מכונת זמן וגם טלפורטר, קורא מחשבות ומעניק משאלות (ואם הוא טוב, הוא טורח גם לסכל כמה מהן וגם להעניק אותן בדרך חדשה…)

  2. מאת לי:

    ינשופופר!
    תודה רבה. וזה כל כך יפה ונכון, בעניין המשאלות…

  3. מאת יחיעם פדן:

    ניתוח מצוין, ולצערי הרב רוב אבחנותייך נכונות. ובכל זאת, דעתי היא שכדאי לקרוא בספר של וולפורד, ואפילו בתרגום, וליהנות מהנוף המתואר בדקדקנות, כמו חי, ומן הסיפור – שבעיני יש לו ייחוד. ב"סביבה" של מסעות בזמן (כשתגיע אלי, כמובן; וגם המשאלה השלישית של אוריה שביט), מסע בזמן עם אוגר מצליח להשמיע קול שונה, ואולי רק בעיני.

  4. מאת לי:

    יחיעם, תודה רבה על תגובתך! ואני סומכת על השמיעה שלך :)

  5. מאת יחיעם פדן:

    תודה. מחמאתך יקרה ללבי.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.