כללי

מטעמים של חוקרי נמרים / גור אילני

מיני תרגימא - מדור מאכלי ילדות

אוקטובר 4, 2019  

מיני תרגימא: מדור המבקש לחזור אל אחד מזיכרונות הילדות המשמעותיים והחושניים ביותר -אוכל. במדור זה ישתפו אותנו יוצרים ויוצרות לילדים בחוויה הקולינרית הזכורה להם ביותר מילדותם, שהרי אוכל הוא חלק מרכזי מתרבות. לצד זיכרון של מאכל אהוב, ביקשנו גם את המתכון, ואת המאכל האהוב ביותר מספר ילדים; כזה שגירה את בלוטות הטעם. המדור מלווה באיורים של המאיירת מעיין גלילי פרידמן.

המשתתף השביעי במדור הוא המאייר וסופר הילדים גור אילני. אילני הוא בנו של הזואולוג גיורא אילני ורבים מספריו עוסקים בעולם חי: ספרו "גורה ונמרה" מ-2014 עוסק בחיות בר ומשפחת נמרים, וסדרת ספרי "מונו" מ-2013 ומ-2017 עוסקת בחברים שאינם אנושיים. הספר השלישי בסדרה, "מונו והשוד האיטלקי", יוצא כעת בהוצאת טל-מאי באיורי הדר ראובן מאיירת הסדרה.

כריכות סדרת "מונו" (יח"צ)

מטעמים של חוקרי נמרים

בתור ילד היה לי סבא חולה, וכשאמי היתה נוסעת לטפל בו, אבא היה נשאר איתנו, האחים שלי ואני. הוא היה לוקח אותנו איתו לראות זאבים וצבועים במזבלה ליד הגבול עם ירדן ולרוץ אחרי נמרים במדבר יהודה, אבל לפעמים קצת שכח שצריך גם לאכול.
אני זוכר את אבא יושב ליד השולחן במטבח וכותב בכתב יד את המחקר על הנמרים. ברבע לשתיים בצהריים הוא הרים את הראש ואמר ״עוד מעט נכין ארוחת צהריים.״ בשלב הזה הבטן שלי קרקרה כל-כך שאפשר היה לשמוע אותה עד מושב עין יהב. בשעה שלוש וחצי הוא קם והתחיל לחתוך בצל. בארבע כבר היה מחבת על האש, אבל אז בדיוק התקשר אליו רפי מהספארי לספר על גור אריות שנולד ברמת-גן. אבא שלי אף פעם לא היה טוב בריבוי משימות, אז הכנת הארוחה נדחתה.
אחרי שרפי סיפר לאבא גם על היענים שבקעו, הוא הניח את שפופרת את הטלפון וחזר לחתוך עגבניות. הוא פרס את הפלפלים, אדום וירוק, ואז גם קישוא.
השעה כבר היתה אחרי חמש, ואנחנו הסתובבנו כמו תנים מורעלים סביב המטבח. נמשכנו לריחות הנפלאים, אבל אם רק היתה דרך לזרז את הבישול…
בערך בשש בערב, כשכבר רבצנו מיואשים על השטיח בסלון, אבא קרא לנו. הוא הביא לשולחן בתרועת ניצחון קערה ובה לצ׳ו הונגרי של סבתא לאה. רצנו אל השולחן והתחלנו לזלול.

לצ׳ו של סבתא לאה

כשהיינו באים לבקר את סבתא לאה בקיבוץ גן שמואל, אבא שלי היה רב איתה מיד, מתעצבן, טורק את הדלת ויוצא לסיבוב הליכה. אחרי זמן מה, היה חוזר, ואז סבתא שלי היתה אומרת לו ״תתנצל!״, והוא היה אומר לה – ״תתנצלי את.״ ואז הם היו משלימים. סבתא היתה אומרת שככה זה אצל הונגרים, רבים הרבה, אבל גם מרעיפים המון אהבה ומבשלים אוכל טעים ושמח.

חותכים גס עגבניות, פלפל אדום, פלפל ירוק, קישוא ובצל.
פורסים מעט שום.
מאדים את הבצל בשמן זית.
מוסיפים את הירקות.
זורים פפריקה מתוקה או חריפה לאמיצים ומערבבים.
מבשלים עד שטעים.
מגישים עם אורז (אבא שלי לא הספיק להכין)

ארוחה מהסיפורים

יש כמה מאכלים ספרותיים שמאד רציתי לטעום. אבל הכי מגרה היה מיץ הפטל בכוסות גבוהות שהגיש לא אחר מאשר מיץ פטל לאורחיו, הג׳ירפה והאריה. הצבע האדום בוהק שלו באיורים היה פשוט נפלא!

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה