5 ספרות

מי יציל את מיוֹ / גליה עוז

קריאה חדש ב"מיו מיו שלי" מאת אסטריד לינדגרן

יולי 13, 2016  

כשמדברים על ספרות ילדים קלאסית אפשר להסתכן בהכללה גורפת, שקשה לסתור אותה: כדי שגיבור ספרותי יפתח אישיות ויתפוס מקום בעולם, הוא צריך הורים מתעללים, נוטשים או מתים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת מרית בן ישראל:

    זה יפה ועצוב ופוקח עיניים מה שכתבת. לינדגרן מתגלית בגדולתה בספרים הפנטסטיים שלה. מתחשק לי לכתוב פוסט המשך אבל אין סדק מספיק גדול בזמן בעתיד הנראה לעין. כשיהיה…

  2. מאת שהם סמיט:

    מזדהה עם קריאתך, גליה. וחושבת שאפשר להוסיף עליה גם קריאה פוליטית : הצבעה על חולשת הדור הבוגר שנכנע לפשיזם והבנה כי רק בני הדור הצעיר יוכלו לחולל את השינוי. לא בכדי "גרמניה האחרת" זיכתה את לינדגרן בפרס חשוב על ספר זה.

  3. מאת גליה עוז:

    מרית, יש תמיד עצבות אצל לינדגרן, לא רק כאן וב"האחים לב ארי" וב"רוניה בת השודד" אלא בכלל, גם כשהיא מצחיקה. חוץ מזה אל תוותרי בשום אופן על פוסט-המשך. מחכה לקרוא אותך, כמו תמיד.
    שהם, זה מעניין מה שאת כותבת. לא חשבתי שיש צד פוליטי לספר הזה. תמיד חשבתי שבילבי היא הדמות הפוליטית, עם האנרכיזם ההומניסטי ועם הפמיניזם שלה. בכל דור ודור, אם קוראים אותה שוב, היא בצד של תנועות המחאה ושל האנטי מימסדיים.

  4. מאת תמר:

    בעיני יש היבט פוליטי* גם ב"האחים לב ארי" – השאלה האם מלחמות ורוע הם חלק מהפנטזיה האולטימיטיבית שלנו או לא, האם גם בארץ החלומות המושלמת קיים רוע, והאם אנחנו אלו שבוחרים לתת לו מקום בה בגלל הרצון ב"אקשן". בשלב הראשון (ננגיאלה), הפנטזיה בספר ממוקדת באבירים ובהרפתקאות, ולכן היא בהכרח כוללת גם רוע ומלחמה. בשלב הבא (ננגיאלימה) זה כבר פחות ברור, ויש תקווה כלשהי שמושא הפנטזיה הפעם הוא שלווה, ולא הרפתקאות (שבהכרח כוללות כאב ואף מוות).
    זו אמנם שאלה פילוסופית-מוסרית יותר מאשר פוליטית (טבע האדם וכו'), אבל בעיני היא מתקשרת לשלל אידיאולוגיות פוליטיות ששינו את העולם במאה העשרים, שהחלו מתקווה אוטופית לצדק, לשוויון או לאחווה, ומהר מאוד נעשו אלימות ורצחניות.

  5. מאת שהם סמיט:

    "האחים לב ארי" סופר פוליטי! רומן חניכה שבו האח הצעיר לומד מאחיו הבוגר כי מי שעומד מנגד ואינו נכון לסכן את עצמו כדי להגן על חירותם וחייהם של אחרים, הוא – והמילים של אסטריד – "לא בן אדם אלא חתיכת לכלוך".
    קריאת חובה לילדי ישראל – קרנפים מולדים ובעל כורחם.
    אי אפשר לקרוא את הספר הזה באקלים הנוכחי ולא לחשוב על עמק ורדי הבר שנמצא ממש כאן, מעבר להרים.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.