5 ספרות

מי מספר את הסיפור? / עטרה אופק

על הקול הילדי והקול הבוגר בספרות ילדים, מתוך הרצאה שניתנה בכנס "הפנקס" ב-5.11.12

דצמבר 14, 2012  

בין סופר לקהל הקוראים שלו יש מין הסכם בלתי כתוב: הוא מצדו מציע לנו עלילה סוחפת – ואנחנו מצדנו אמורים לשכוח שמדובר בפיקציה מפרי דמיונו, ולהרשות לעצמנו להאמין לה עד כדי כך שנכאב ונזדהה ונתרגש בגללה, כמו שקורה לנו מול כל יצירת אמנות טובה. כידוע, לא תמיד העסקה הזאת מצליחה. קל וחומר אם המחבר כותב ספר ילדים בגוף ראשון, מפי נער או נערה – כי אז אנחנו אמורים לשכוח גם שהכותב הוא מבוגר.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מעורר מחשבה. נהנתי מאוד לקרא. תודה.

  2. […] בוחרת ב"המסע המופלא של אדוארד טולין" משום שהרושם שהראשוני מהספר הוא מופלא. כשנתקלתי בו […]

  3. […] מאמין לו ומרשה לעצמו להיסחף רגשית. וכבר דיברתי על כך בעבר.איזבל אבדי היא סופרת ילדים אמיתית כזאת. ולולה שלה היא […]

  4. […] מאמין לו ומרשה לעצמו להיסחף רגשית (וכבר הרחבתי על כך בעבר). אז איזבל אבדי היא בעיניי סופרת ילדים אמיתית כזאת, […]

  5. […] בוחרת ב"המסע המופלא של אדוארד טולין" משום שהרושם שהראשוני מהספר הוא מופלא. כשנתקלתי בו […]

כתיבת תגובה