במה ומסך

מסלול התנגשות בין אמונה וניהיליזם / יוני שלמון

על הסרט "עידן הקרח 5" ואיך בין הבדיחות הוא משקף שתי תפיסות עולם מנוגדות

יולי 26, 2016  

"עידן הקרח 5" הגיע לאקרנים, והשאלה הראשונה שעולה היא מי בכלל צריך עוד סרט של "עידן הקרח"? גם אני חשבתי כך, ורק תוך כדי צפייה הבנתי שכנראה התשובה היא: אני.

סדרת הסרטים של "עידן הקרח" היא די נדירה בתעשייה ההוליוודית, המקדשת את העלילה – ה"סטורי" – בכך שהיא נשענת על הדמויות ולא על הסיפור. ברוב סרטי הסדרה, אם נודה על האמת, העלילה היא רק תירוץ, והדמויות, על מאפייניהן הפיזיים והאישיותיים, הן נושא הסרט ומקור הנביעה למגוון הסיטואציות והבדיחות. גם מבחינת הסיפור הכול מתחיל ונגמר בדמויות, שכן הסדרה יצאה לדרך עם שלושה יונקים אינדיבידואליסטיים לחלוטין בעולם עדרי. סצנת הפתיחה של הסרט הראשון הראתה לנו נדידת עדרי יונקים בעידן הקרח, כשבניגוד לכולם, ובכיוון ההפוך, נודדים להם שלושה גברים בודדים שיוצרים לעצמם אחווה של אנדרדוגים: מני הממותה המסתגר, סיד העצלן הבלתי נסבל (אך המקסים בדרכו) ודיאגו, הטורף שגילה בתוכו עם הזמן צדדים רכים.

את החבורה הזו מלווה בסיפור מקביל סקראט, הסנאי הקדמוני, שהוא טון (TOON) מהזן הישן והטוב שלעולם לא נמאס ממנו. סקראט הוא המייצג הבולט ביותר היום של "דמות ללא עלילה". כל חייו סובבים סביב הניסיון לאגור אגוז אחד. הוא שם את כל יהבו על האגוז הזה ועובר מרחקים ותקופות היסטוריות בשמירה אובססיבית על מטרה אחת זו. סקראט הוא גרסה עכשווית לקויוטה, שועל הערבות שרודף אחרי הרואדראנר (מיפ-מיפ) בסרטי האחים וורנר. גם בסדרת סרטונים זו העלילה, אם אפשר לקרוא לה כך, נסבה רק סביב שתי דמויות, כשאחת מנסה לתפוס את השנייה ותו לא. מעבר לתפקידו הקומי של סקראט הוא גם מבטא באמצעות האובססיה שלו את סיפור המסגרת של "עידן הקרח": העיסוק בהשרדות.

איזהו גיבור

הסדרה עוסקת בשלושה אינדיבידואליסטיים כאמור, אבל אחד מהם עומד במרכז הסדרה והוא שמתפתח יותר מהאחרים ולעומק: מני הממותה. מאחורי גוש הפרווה האדיר והציני מסתתר גיבור טראגי. בסרט הראשון אנחנו מגלים כי מה שדוחף את מני נגד כיוון הנדידה וההישרדות היא העובדה שבני האדם צדו את בת זוגתו ואת בנו הקטן, אותם לא הצליח להציל. המסע הראשון של אחוות הגברים, במטרה להציל ילד אנושי ולהשיבו לאביו, היווה גם תיקון לשאיפת הנקם של מני וגם קבלה שלו את ההמשכיות של החיים. הוא גם שיצר את הפתח, כפי שבא לידי ביטוי בסרטים הבאים, להקים משפחה חדשה ולשוב להיות חלק מלהקה במובן העמוק והאחראי של המלה.

מני, במובן הזה, הוא דמות מאוד לא שגרתית, שמביאה למסך אב שכול שמשקם את כוחות החיים שלו. הוא מתבגר מסרט לסרט ועם הזמן גם מרחיב את הלהקה, עד שבסרט החמישי אנחנו כבר רואים אותו נשוי ואב לילדה שמאורסת לממותה בשם ג'וליאן, מלווה בשני גיסים חורגים – אופוסומים מטורללים – סמור שתום עין אותו פגשו בסרט השלישי, סיד העצלן וסבתו המשוגעת ואחרונים, דיאגו הנמר שבסרט הרביעי גם הוא מצא לו בת זוג.

ההתבגרות של מני מביאה התעסקות בנושאים של זוגיות, אחריות וגידול משפחה בצורה כל כך מובהקת שלפעמים כל העולם הסובב, שמאופיין בצורה מאוד לא מציאותית, קרטוּנית ומופרכת, הופך למטאפורה אחת גדולה שנועדה לשרת את הדרמה המשפחתית. כך, בסרט החמישי, מני לא רק צריך להציל את העולם מהתנגשות מטאור אלא לעשות זאת תוך כדי קבלה של החתן שלו לתא המשפחתי שהקים. שוב הוא הולך נגד יצר ההישרדות הטבעי שלו לעבר נקודת המפגש עם המטאור מתוך אמונה שדווקא כך יוכל למנוע התנגשות. הוא עושה זאת בזמן שביתו נעה על הציר שבין התרגשות לקראת נישואיה לבין התהייה בנוגע למשמעותה של הקמת משפחה בעולם שבין כה וכה עומד להיכחד.

אחדות הניגודים

אחד הכוחות החזקים בסדרה, מעבר לדמויות, הוא השילוב של כלי הבעה קולנועיים שונים לכדי מבע אחד אחיד. בסדרת הסרטים ניתן לזהות ארבעה מאפיינים סגנוניים: המימד הרגשי הבוגר (כאמור, סיפורו של מני והעיסוק הכולל בזוגיות ומשפחה), השימוש ברפרנסים תרבותיים, קרטוניות, וראליזם. ראליזם וקרטוּניות הם דברים סותרים בדרך כלל אבל לא בעולם של "עידן הקרח". הסרט הראשון היה מאוד ראליסטי באופן יחסי. היו בו חבורת חיות שמתנהגות רוב הזמן כחיות. עם הזמן הראליזם הלך והתפורר ופגשנו חיות שודדי-ים, חלליות חייזרים, מכונת זמן, דינוזאורים שחיים בשכבה אחרת, ואפילו קבוצת עצלנים פגאנים שמקריבים קורבנות אדם להר געש.

עם זאת, ואולי בניגוד גמור לסרטי רואד-ראנר שהזכרתי קודם, החיות הללו נאבקות על הישרדותן הפיזית. הפחד שלהן למות הוא מוטיב מרכזי לאורך הסדרה, וכשהלהקה מתרחבת הפחד הזה מתרחב לדאגה למשפחה ולמין כולו, עד שבסרט החמישי כבר כל העולם והחיים שעל פניו עומדים בפני סכנה ממשית.

החוקיות שהסרט יוצר לעצמו מתגבשת לכדי שפה ייחודית שבה אנחנו מקבלים בהבנה כל גחמה עלילתית ומצד שני נאחזים במה שחשוב: הדמויות ורצונן לשרוד יחד ולקיים חיים והמשכיות. משימה שבה אפילו סיד מצליח בסוף.

Buck-ice-age-5-collision-course-39436657-750-471

"רפרור" כאמירה

המאפיין הרביעי, עליו טרם הרחבתי, הוא השימוש ברפרנסים תרבותיים. מאפיין זה בוטה במיוחד בסרט הנוכחי. תוכלו למצוא פה את הסרט "ארמגדון", את המגע האלוהי מהקפלה הסיסטינית, את קריעת ים סוף, את הסרטים "אודיסאה בחלל 2001" ו"כוח המשיכה" ואפילו איכור מצחיק במיוחד של סרט האימה הקלאסי "הזבוב". אבל הרפרור אינו רק כלי לשעשע מבוגרים משועממים הבאים לעשות בייביסיטר בסרט ילדים. הסרט נפתח בשאלה אמתית שנוגעת בעצב חשוף של תפיסתנו הנאורה והעכשווית את ההיסטוריה: האם החיים מכוונים על ידי כוונת-על או שהם תוצר של אירועים אקראיים? זוהי השאלה שמוצגת בקריינות בתחילת הסרט ומהווה אולי סיום למסע כולו: האם יש כוונה וייעוד והאם יש לנו השפעה עליהם? האם יש יעד כלשהו שמצדיק את המשך קיומה של התרבות האנושית?

שאלה זו מהדהדת בשלל אירועים בסרט. מול אסכולת "כוונת המכוון" סקראט מייצג את האקראיות המוחלטת. הוא מצליח בטעות להשמיד את החיים על פני מאדים, לגרום לקריעת ים סוף ולהיווצרות עמוד ענן בלא כוונה ובלא סדר. סקראט הוא יצור כאוטי לחלוטין שיוצר את המיתוס הדתי כפי שאנו מכירים אותו. את האסכולה של כוונת המכוון אנו מגלים באמצעות באק הסמור.

באק הופך למעין משה רבינו (זה שיש לו את התשובה לכול, זה שמתנבא, וזה שלרגע קט אפילו הצליח לקרוע את הים), והוא גם נביא שתום עין, כבלעם הנביא שהיה בעל עין אחת. את חיבור שתי האסכולות המנוגדות הללו – האמונית והאפיקורסית – אנו פוגשים בסוף המסע במקום בו נפל המטאור הקודם שהתרסק בכדור הארץ. עמוק בתוכו מסתתרת קומונת יצורים אוטופית ומצחיקה המשלבת בין דת, מיסטיקה וניהיליזם בפרודיה משובחת על הניו-אייג'. כת אוטופית זו מתקיימת במנותק משאר העולם כגלגול חדש של העיר האבודה "אטלנטיס", ובה חיים בהרמוניה ניהיליסטית ונעורים נצחיים ללא דת, לאום, מין וגזע, אך גם ללא משפחה ואחריות הדדית. את האוטופיה הזו מנהל לאמה בשם "שאנגרי-לאמה" כמנהיג רוחני המנסה בכל כוחו לשמר את האוטופיה הבועתית שיצר.

כמובן שבין שני הקצוות האלו של דת מול אקראיות מוחלטת ישנו ספקטרום מגוון של תפיסות ואמונות, והן משמשות את יוצרי הסרט כדי להחזיר אותנו אל המימד האנושי: המימד אותו מייצג מני הממותה, בו אנו שומרים על מתח מתמיד בין שמרנות לבין מוכנות להרפות ולתת לכאוס לחלחל לחיינו. בין הדטרמיניזם של אמונה לבין ההכרה ביכולת לחולל שינוי ולהשפיע על מסלול דרכה של היהסטוריה.

יוני שלמון – ראש מחלקת אנימציה במנשר, אנימטור, בלוגר ואב לשלושה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.