5 ספרות

מסע במסילת התרגום / לי עברון

רשימת ביקורת על התרגום החדש ל"ילדי המסילה" מאת אדית נסביט

אוקטובר 13, 2016  

ב"ילדי המסילה", שלא כמו בספרים אחרים של אדית נסביט, למשל "הטירה הקסומה" ו"חמישה ילדים והזהו", אין התרחשויות פנטסטיות. ואולם, כפי שציינו שהם סמיט ואמנון כץ באחרית הדבר שצירפו לתרגומם – עולמם של גיבורי הספר, שיצא לאור ב-1906, שונה כל כך מעולמם של ילדים בני זמננו, עד שאולי מבחינתם תדמה הקריאה בספר לקריאה בספרות פנטסטית.

ומה יש בו, בספר: שלושה ילדים – רוברטה, פיטר ופיליס – שחייהם משתנים מן הקצה אל הקצה: אביהם נאסר, אך הילדים אינם יודעים לאן נעלם; הם עוברים עם אמם מדירה מרווחת בלונדון לבית קטן בכפר ואינם לומדים עוד בבית הספר. אמם – כנראה בת דמותה של אדית נסביט עצמה, ש"באמת הבינה ולו שמץ ממה שילדים מרגישים בנוגע לדברים, וגם באיזה מין מלים הם משתמשים, וזה כישרון שיש למבוגרים מעטים" – מסתגרת כל היום בחדרה וכותבת סיפורים כדי לפרנס את המשפחה, והילדים משוטטים בכפר, משוחחים עם אנשים ועושים ככל העולה על רוחם (בעיקר מעשים טובים). כיוון שהם מרבים לטייל לאורך מסילת הרכבת ולבקר בתחנה, ומוצאים להם שם הרפתקאות וידידים, הם נעשים ילדי המסילה.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

חירותם של הילדים, העזובים לנפשם רוב שעות היום, היא אחד העניינים בספר שעשויים להיראות מופלאים ומשונים לקורא בן זמננו. עניין אחר הוא החלטתה של האם שלא לספר לילדיה מה קרה לאביהם, שהואשם בריגול על לא עוול בכפו. את העניין הזה מזכירים גם המתרגמים באחרית הדבר, ומציינים שכיום לא היה אפשר לנהוג כך בגלל נגישותו הרבה של המידע; נדמה לי שילדים כיום גם לא היו מקבלים את הדין בקלות רבה כל כך. רוברטה, פיטר ופיליס לא רק שכמעט אינם מתמרדים נגד סירובה של האם לספר להם מה קרה, הם גם נמנעים מלדבר על האב ומנסים להיות טובים במיוחד כדי להקל עליה. בייחוד רוברטה, האחות הבכורה, היא ילדה הורית מובהקת, ועל כך משבחת אותה המחברת, כפי ששיבח גם אריך קסטנר את אנטון ואת אמיל שלו:

אני מקווה שלא אכפת לכם שאני מרבה לספר על רוברטה. אתם מבינים, זה פשוט מפני שחיבתי אליה הולכת וגדלה. ככל שאני מתבוננת בה יותר, כך אני אוהבת אותה יותר. ואני מבחינה בכל מיני דברים שמוצאים חן בעיניי.

למשל, חשוב לה, במידה יוצאת דופן, להביא אושר לאנשים אחרים. והיא יודעת לשמור סוד, תכונה נדירה עד מאוד. כמו כן, יש לה כישרון מיוחד להביע הזדהות בדרך חרישית.

 

אל דאגה, טובם וחריצותם של הילדים (ושל האם) זוכים לגמול, וגם אדון מסתורי מן הרכבת מתערב לטובתם בצירוף מקרים מופלא נוסח "לורד פונטלרוי הקטן" ו"אוליבר טוויסט".

איור: מירה פרידמן

איור: מירה פרידמן

ילדים הוריים וצירופי מקרים מופלאים נמנים עם אבות המזון הספרותיים שלי, ובכל זאת מצאתי את עצמי קוראת את "ילדי המסילה" בלי הנאה יתרה. כשהתחלתי להשוות את תרגומם של סמיט וכץ למקור, התבררה לי הסיבה לכך: לא אחת נתקלתי במשפט קשה להבנה, השוויתי למקור ומיד אורו עיניי, ולעתים גם חייכתי וצחקתי; כי שם, במקור, היה הכול ברור, וגם מלא חן והומור.

המעקשים בתרגום רבים ושונים: הפעוטים שבהם נובעים מאי-תקינות לשונית, למשל "להטריד את אמא על כל דבר קטן", אך המטרידים והמציקים יותר הם תרגומים מילוליים של ביטויים ומשפטים במקום בחירה בביטוי מתאים בעברית. למשל, "בואו לא נעשה את זה יותר גרוע" במקום "בואו לא נחמיר את המצב"; "דרקונים לא מוסרים אהבה… הם מעל הדברים האלה" במקום "זה לא לכבודם" או "זה לא נאה להם"; "סיפרה להם בובי, כשלבה הולם בעליצות, את הסיפור על איך הייתה שודדת קטרים" – סדר המילים הזה שהועתק מן האנגלית אינו תקין בעברית ונשמע עילג; במקומות אחרים קשה להבין את המשמעות – למשל, מה פשר כישרונה המיוחד של בובי-רוברטה "להביע הזדהות בדרך חרישית"? מהשוואה למקור למדתי שמדובר באהדה אילמת, או בהבעת אהדה ללא מילים. ומשפט שאמנם הוא ניתן להבנה, אבל קרוב מדי לתחביר האנגלי: "זה לא כל כך מה שאתה עושה, אלא מה הייתה כוונתך." הייתי שמחה מאוד לו נכתב שם משפט בעל מבנה עברי, כמו למשל, "לא המעשים הם החשובים אלא הכוונות".

איור: מירה פרידמן

איור: מירה פרידמן

עובדי תחנת הרכבת ותושבי הכפר שהילדים מתיידדים אתם שייכים למעמד חברתי נמוך ולשונם אמורה להיות תקנית פחות, אך העילגות ששמו המתרגמים בפיהם, ובייחוד בפיו של פרקס הסבל, אינה עקבית ואינה משכנעת. "זה יופי של סיכה קטנה מה שיש לך שם, גיברת צעירה," אומר פרקס לרוברטה. "בחיים לא ראיתי משהו יותר דומה לנורית שלא היה נורית." על גיבורינו אומר פרקס לאשתו: "באמת ילדים טובים מאוד, הם." במקור: "Jolly good little kids, those" – אבל ההדגשה הנוצרת באמצעות שינוי סדר המלים באנגלית רחוקה מן הרושם המוזר שיוצר המשפט בעברית. ולעתים משתנה משלב הדיבור של פרקס בתוך אותו משפט עצמו: "כי נדבה זה משהו שבחיים לא קיבלתי, ולעולם לא אקבל."

איור: מירה פרידמן

איור: מירה פרידמן

אמם של הילדים אינה מחברת רק סיפורים, אלא גם שירים מחורזים עליהם ולמענם. במקור השירים אינם רק מחורזים אלא גם שקולים וניתן לדקלם אותם בהנאה; בעברית, אף שהקפידו בדרך כלל על החרוזים, אין כל זכר למשקל, ולכן גם להנאת הקריאה. הנה דוגמה קצרה, שיר העוסק בשיעורי ההיסטוריה של רוברטה:

BOBBIE

The worst of all my lesson things

Is learning who succeeded who

,In all the rows of queens and kings

:With dates to everything they do

– ;With dates enough to make you sick

!I wish it was Arithmetic

 

והנה השיר העברי, שאמנם מתחרז, אבל אין בו מוזיקה (הוא גם בוטה הרבה יותר מן המקור):

בובי

כל קיסר נולד ומת,

וזה מה שאני הכי שונאת,

למה אני צריכה לזכור

מתי תקעו אותם בבור?

כל כך הרבה תאריכים זה מבלבל

אני מעדיפה חשבון, לעזאזל.

 

כך אובד חלק מחנו של הספר. חלק אחר מוחמץ מתוך ויתור על פרטים מסוימים. למשל, פיטר אומר לפיליס  the Station Master was more of a gentleman than you'll ever be, Phil – ובתרגום הוחלף הג'נטלמן ב"מנומס": חבל, משום שכפי שהדגישו המתרגמים באחרית הדבר שכתבו, יש בספר עיסוק במגדר, בתפקידים המגדריים ובמה שבנות יכולות ואינן יכולות לעשות, והאמירה של פיטר אינה רק מצחיקה וחיננית אלא גם נוגעת ברובד הזה. גם בשירים המחורזים שכותבת האם על לימודיהם של הילדים, מושמט רצונה של פיליס ללמוד לטינית "כמו בן".

בהחמצת דקויות של תוכן, של לשון, של סגנון, של הומור –  מוחמץ חלק גדול מן הספר. הפרויקט של סדרת "הרפתקה", להוציא לאור ספרי ילדים קלסיים בתרגומים חדשים, חשוב ונפלא, עורכי הסדרה בוחרים ספרים מצוינים, וב"ילדי המסילה" כמו בשאר ספרי הסדרה טרחו המתרגמים והוסיפו אחרית דבר מאירת עיניים, והערות שוליים להנהרת עניינים שונים; אבל בלי הקפדה מספקת על התרגום ועל עריכת התרגום קשה מאוד להתרשם מן הספר וליהנות ממנו.

"ילדי המסילה" מאת אדית נסביט, תרגום: שהם סמיט ואמנון כץ. איורים: מירה פרידמן. סדרת "הרפתקה", הוצאת אוקיינוס בשיתוף עם הוצאת מודן, 2016

 

לי עברון – משוררת, מתרגמת ועורכת.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת ינשופופר:

    בתור אוהב מושבע של אדית נסביט ושל רשימותייך, נהניתי מאוד, וגם הצטערתי – בעצם, אני לא רק מצטער אלא גם כועס – בעיקר על ההוצאה שחסכה מהספר עריכת תרגום – ככה זה נראה, בכל אופן – והוציאה את שכרו בהפסדו……
    ובקיצור, האם זה אומר שהפעם יהיה צריך להתנשק מבעד לשמיכת צמר…? :-)

  2. מאת לי:

    ואני אוהבת את התגובות שלך :)

  3. מאת יחיעם פדן:

    לי, את צודקת בביקורתך. וכדי שלא תגידי שהתרגום הקודם אינו בהישג יד – בדקתי; הוא נמצא לא רק על המדף שלי אלא בעשרות ספריות ציבוריות. את דברי בובי, "כל קיסר נולד ומת,/ וזה מה שאני הכי שונאת,/ למה אני צריכה לזכור/ מתי תקעו אותם בבור?/ כל כך הרבה תאריכים זה מבלבל/ אני מעדיפה חשבון, לעזאזל" תירגמה איטה אלחנני כך: "אוי, כה נורא וכה איום/ ללמוד היסטוריה כל היום:/ מה שעשו כל המלכים,/ שלא היו כלל מלאכים./ אז במקום פרק עם חרבון -/ יותר טוב כבר ללמוד חשבון." (בעריכת אוריאל אופק, 1979)
    הפער בין תרגום השיר הראשון בספר רב עוד יותר. אלחנני: "את הקטר שלו אהב/ בלב נפעם, הולם:/ ומשאלתו היחידה -/ שיישאר שלם"; תרגום סמיט+כץ: "היה לו קטר יחיד ומיוחד,/ שאותו אהב בלב הולם, נרגש:/ ולוּ ניתנה לו משאלה אחת בלבד,/ הרי היא שתמיד הוא יראה ככה- כמו חדש."

  4. מאת לי:

    יחיעם, כמה יפים ומדויקים מוזיקלית תרגומי השירים שהבאת. וטוב שעדיין יש ספריות…

  5. מאת יחיעם פדן:

    :-)

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.