4 פרויקטים מיוחדים

מעצב בחנות הצעצועים / יונתן ונטורה

על תפקידו של המעצב לילדים כאינטלקטואל מודרני

אוגוסט 10, 2011  

בתחום העיצוב לילדים השפעתו של המעצב גדולה אף יותר ויכולה אף להיות קריטית. כדי להבין את חשיבותו של המשחק והצעצוע לילד, ניתן לציין את המונח המרכזי בהגותו של הפסיכולוג ד.ו ויניקוט- "מרחב הביניים".

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. מאת דינה:

    תודה רבה. מאמר מרתק.

  2. מאת יניב:

    טוב נו, רולאן בארת כותב מאוד יפה. אבל הטעם שלו בצעצועים (פלסטיק "דוחה",ו"גס" אל מול העץ ה"עדין",וה"רך") בעיקר מסמן אותו כאינטלקטואל, סמיוטיקן צרפתי שחי באקלים אינטלקטואלי מסוים. אם נצטט צרפתי אחר שגם הוא יודע לדבר ולכתוב יפה אז נאמר שטעם או העדפות כאלה ואחרות אינן אלא שיקוף מעמדו של היחיד בשדה החברתי. טעם מוטמע בגוף בצורה של תחושת זהות. בגלל זה אנחנו באמת ובתמים מרגישים כי לצעצועי העץ יש יתרון אוביקטיבי כזה או אחר על אחיהם הפלסטיים למרות שכל קשר בין מולקולות החומר מהן עשוי החפץ לבין הערך הסימבולי של אותו חפץ, הוא קשר תרבותי טהור. אכן "מעצבים" היסטוריים השתמשו בעץ כחומר גלם, אבל בעיקר בגלל שהוא היה זמין, קל לעיבוד ובעל תכונות חומריות שהתאימו לשימושים שונים (כגון בניית סירות) ולא בגלל הערכים הרומנטיים שמייחס לו בארת'.
    צעצוע העץ מקדש את האופנתי באבו אבוע – צריך רק לעשות סיבוב בחנויות צעצועי הבוטיק המפוזרות בנווה צדק ודומיה בכדי להבין שהיום צעצוע עץ המיוצר באופן תעשייתי או גרוע מכך ידני, הוא מצרך מותרות יקר שהופך לאופנתי בגלל נדירותו היחסית ובגלל ערכו הסימבולי. יש בצעצוע העץ הקנוי הצהרה של ההורים על דרך חיים, השקפת עולם, יכולות כלכליות, מודעות סביבתית ועוד הרבה דברים אחרים שקשורים קשר חזק מאוד לאופנה כלומר לרוח הזמן.
    המעצב אגב, וזה לא קשור לצעצועים או לילדים, אמור לעצב מתוך התבוננות במשתמש, התבוננות פיזית (ארגונומיה) והתנהגותית. "עיוות התפתחותי בנפשו של הילד" הוא בעיקר כלי מילולי של פסיכולוגים לשמר את מעמדם כברי-סמכא גם בתחום זה כמו גם בתחומים אחרים (יחסים בין בני זוג, התקבלות למקומות עבודה ועוד כמה דומיינים מרכזיים בחיינו) שהרי ילדים שיחקו עם צעצועים ועם הוריהם הרבה מאות שנים לפני שפרויד התחיל להדביק תוויות של עיוות להתנהגויות כאלה ואחרות.
    זה תמים לחשוב שכל עיצוב חפץ נועד לאותה מטרה והיא להעשיר את עולמו של הילד. יש עוד הרבה מטרות וקשה לומר אילו יותר לגיטימיות ואילו פחות: לעשות כסף על חשבון פראיירים שקונים, לאפשר להורים לעשות קצת show-off על השכנים וכד'. האם כסאות יקרים לא יכולים להיות ארגונומיים? ולהיפך, האם כסא שיעוצב עבור כל הילדים החולים, המוגבלים, השונים, יהיה בהכרח נח גם לישיבה?
    יש בפוסט כמיהה לחזור לשימוש בעץ מסיבות חברתיות? להציל את הילדים מהתמכרות מסכים?
    לא יודע, ייצור צעצוע עץ עולה יותר, לפיכך נגיש פחות לאוכלוסיות רחבות. יש לייצור צעצוע מעץ גם השלכות סביבתיות. אולי ילדים גם לומדים מהמסכים מיומנויות שישרתו אותם בצורה טובה הרבה יותר בעולם העתידי מאשר גילגול של חישוק במורד הרחוב. זה ויכוח ישן על קידמה.עולם העיצוב יודע להכיל את כל קשת המוצרים וכל מעצב יבחר לו על פי השקפת עולמו (וגם לפי המשכורות בשוק כי כמו שאומרים: עם השקפת עולם לא הולכים למכולת) איפה הוא שם עצמו. כצרכן או הורה אני קונה דינוזאורים מפלסטיק בשקל וחצי בכפר השעשועים וגם אוסף איצטרובלים בחורשה. הילד יצא בסדר או עם "עיוות התפתחותי" לא בעקבות הבחירה הצרכנית שלי אלא כתלות בפסיכולוג אליו הוא יבחר ללכת בעתיד. (אני מקווה שנצליח לדבר ביננו במקום פסיכולוג, זה הרבה יותר זול).

  3. מאת ערן שחר:

    גם אני תופס את הפלסטיק באופן אינטואיטיבי כחומר עקר, כחומר מת, ככזה שיש לו נחיתות אל מול העץ, אבל התפיסה הזו, כמוה ההכללה של בארת מאד בעייתית ולא תמיד תקפה. יש לבחון כל צעצוע או מוצר לגופו. יש המון דוגמאות נגדיות:
    כבוגר אלפי שעות משחק בלגו אני יכול להעיד על עצמי שיש לי יחסי אהבה ומשיכה כמעט אירוטיים כלפי החלקים הצבעוניים האלה.
    אני רואה את ילדַי שרועים על השטיח ומשחקים משחקים עתירי דמיון באמצעות אביזרי ה PLAYMOBIL העשויים פלסטיק טהור שקשה מאד לעמוד בפניו…
    ובאמת שרוב רובן של חיות הפלסטיק בעלות גימור גרוע, לעתים אינi עומדות בעצמן (דרישה הכרחית מצד בני) והצבעים משום מה כמעט תמיד לא תואמים את הצבעים האמיתיים (דרישת הזואולוג המודחק שבי), אבל ניתן למצוא הרבה דוגמאות נגדיות – חברת schlich למשל מייצרת (בסין) מיניאטורות מושלמות מפלסטיק http://www.schleich-s.com/en/action_figures/toys/collectors_items/collectorsitems_wild_life/index.html ויש עוד הרבה כמוה.

    מצד שני, לא כל העשוי עץ – איכותי. כפי שיניב ציין, צעצוע העשוי עץ הוא "אופנתי באבו אבוע". בשם הטרנד הזה מייצרים מוצרים רבים מעץ באיכות ירודה, או כאלה שאינם מתאימים בכלל להיות מעוצבים בעץ. קחו לדוגמה את עולם הפאזלים. הצרכנים שרוכשים את הפאזלים בעלי 24-48 חלקים דווקא מעץ בטוחים שקנו מוצר איכותי יותר מהפאזל הסטנדרטי, אך למעשה החיכוך הגס מפריע להרכבה נקייה כמו שמתקיימת בפאזלים העשויים קרטון איכותי.

    את הגעגוע הפרטי שלי לעץ אני מרגיש בעיקר בגני השעשועים. בגן השעשועים המשועתק והסטנדרטי העץ נעדר כמעט לחלוטין. לא כך היה במחוז ילדותי. אני מתגעגע למגדלים העשויים קורות קורות כאילו היו פיגומים, למגע של האצבעות בדוגמת האורן, למושבי הנדנדות הפשוטים, לגשרים התלויים המחוברים בשרשראות ברזל. שריד מפואר לגן שכזה ניתן למצוא ב"ראש ציפור" בפארק הירקון.

    בכלל גני השעשועים הפכו את עורם, וכבר אי אפשר למצוא את הקרוסלות הענקיות בעלות הקוטר הרחב שכמעט כיתה שלמה יכלה להסתחרר בהן, הנדנדות "של ביאליק" הולכות ונעלמות, צמיגי הטרקטור שהיינו משתחלים דרכם נעלמו כליל גם הם – אבל אני גולש וזה אולי נושא לרשימה בפני עצמה.

  4. […] זאת הרי הם לפניכם: 1. אנשים צורכים עיצוב באופן טבעי – עיצוב טוב אינו דורש תיווך והמשתמשים בו ניגשים אליו בטבעיות וללא […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.