4 פרויקטים מיוחדים

מעצב בחנות הצעצועים / יונתן ונטורה

על תפקידו של המעצב לילדים כאינטלקטואל מודרני

אוגוסט 10, 2011  

רולאן בארת, הסמיוטיקן וחוקר התרבות הצרפתי הנודע, מתאר במסה "צעצועים" מתוך ספרו "מיתולוגיות" את החשיבות החברתית-תרבותית של צעצועים בעולמם של ילדים ומבוגרים כאחת:

"ההתברגנות של הצעצוע אינה ניכרת רק בצורותיו, התפקודיות כולן, אלא גם בחומריו. הצעצועים הנפוצים עשויים מחומר דוחה, תוצר של כימיה ולא של טבע. רבים מהם יצוקים מתערובות מורכבות; החומר הפלסטי שלהם נראה גס והיגייני כאחד, הוא מקהה את העונג, את הרוך, את האנושיות שבמגע. סימן מדאיג הוא היעלמותו ההדרגתית של העץ, חומר אידיאלי עקב עמידותו ועדינותו והחום הטבעי שבמגעו. בכל צורה שהוא מעובד, העץ מרכך את הפגיעה של זוויות חדות מדי, מטשטש את הקור הכימי של המתכת; כאשר הילד ממשש אותו או נתקל בו, הוא אינו רוטט ואינו חורק, קולו עמום ונקי כאחד. זהו חומר מוכר ופיוטי, שמשאיר את הילד בהמשכיות מגעו עם האילן, עם השולחן, עם רצפת העץ. העץ אינו פוצע ואינו מתקלקל; הוא אינו נשבר, מתבלה לאיטו, עשוי להחזיק מעמד זמן רב, לגדול עם הילד, לשנות אט אט את היחסים שבין האובייקט והיד. אם הוא מת, הרי זה בתהליך התמעטות, לא התנפחות, כאותם צעצועי מתכת שנעלמים בגלל שבר של קפיץ משובש. מהעץ נוצרים אובייקטים מהותיים, אובייקטים נצחיים."[I]

תיאורו הלירי והעדין של בארת מציג שני עולמות תוכן, שני מיתוסים תרבותיים עמוקים, המרכזיים לקשר בין המעצב, הילד והצעצוע. עולם אחד הוא החומר ממנו מורכב הצעצוע הפשוט-מורכב שמתאר בארת, הלא הוא העץ. העץ, בהקשר של עולם העיצוב, הוא מיתוס אלמותי; מדובר בחומר שבו השתמשו "מעצבי" האנושות מקדמת דנא; מהכפית שעיצב האדם הניאוליטי ועד כיסאותיהם של אשפי העיצוב העכשווי. זהו חומר טבעי המקושר לאדם ולסביבתו המיידית. הוא זמין, נגיש וקל יחסית לעיבוד. בנוסף על כך, העץ, כפי שמתאר בארת, הוא חומר חם ומוכר, המעורר בכולנו תהודה של תום ואנושיות. מכאן יתרונותיו הטבעיים של העץ כחומר מרכזי בצעצועי ילדים.
העולם השני, הנובע מדבריו של בארת, הוא הקשר בין העץ, הצעצוע ועולם הזיכרון של הילד והמבוגר. צעצוע העץ, בניגוד לצעצוע הפלסטיק (made in China), אינו מקדש את הזמני או את האופנתי, אלא את הקשר הבין-דורי, עוגיית המדלן החזותית, אם תרצו. הצעצוע מהווה קישור כפול לילד ולמבוגר המשחק איתו. בעוד הילד נקשר להיסטוריה האישית של הצעצוע, כחלק מעולמו של האב/האם, גם המבוגר חוזר ברוחו לתקופת ילדותו.
רוח הדברים הזו ניכרת בשנים האחרונות בנטייתם האופנתית של מעצבים לחזור להשתמש בעץ כחומר מרכזי בעיצוב צעצועי ילדים. בנוסף האסתטיקה התמימה, הפשוטה והנקייה של "צעצועי העבר" הופכת בידי המעצבים  לכלי לשיווק צעצועי העץ כמוצר בורגני, אופנתי ועכשווי.

בדומה לגישתו של מרקס, בדבר הפוטנציאל החברתי והמהפכני המצוי בכוחו של האינטלקטואל ליצור שינוי חברתי, גם גרמשי, ההוגה האיטלקי, התמקד באינטלקטואל ככלי לשינוי חברתי. ברוח מעט שונה מזו של מרקס, מבחין גרמשי בין אינטלקטואל מסורתי, המהווה חלק מהמערכת החברתית הקיימת ומאשש את עקרונותיה בעבודתו, לבין אינטלקטואל אורגני, הפועל בהתאם לעקרונותיה התרבותיים ההגותיים והחברתיים של התרבות בה הוא פועל. בניגוד לאינטלקטואל המסורתי, המנותק מהחברה ונותר בגבולות האקדמיה ועולם ההגות, האינטלקטואל האורגני מעורב ומשפיע על החברה והתרבות בה הוא חי.
כך גם למעצב המודרני יש את הכוח להשפיע על מגוון רחב של משתמשים, ולא רק על חבורה מצומצמת של עשירים ושועי עולם, ובכך להפוך לאינטלקטואל אורגני. כאינטלקטואל העכשווי המשפיע על הלך הרוח התרבותי ועל השיח האינטלקטואלי, על המעצב התעשייתי להרחיב את שדה ההשפעה שלו במידת האפשר ולא לעצב ולייצר מוצרים המיועדים לאחוז אחד מהאוכלוסייה. אחוז הנבחן בטעמו האמנותי ובכיסו העמוק.

בתחום העיצוב לילדים השפעתו של המעצב גדולה אף יותר ועשויה להיות קריטית. כדי להבין את חשיבותו של המשחק והצעצוע לילד, ניתן לציין את המונח המרכזי בהגותו של הפסיכולוג ד.ו ויניקוט- "מרחב הביניים". מושג זה מתאר את עולם המשחק כטווח יצירתי ומפתח הנמצא בין בדיה למציאות. מצב נפשי בו הילד גם שואב מהמציאות סביבו וגם מעניק לה מעצמו. כאשר התערבותו של המבוגר חיצונית לחוויה היצירתית של הילד ומנסה "להאיר את עיניו" של הילד בדבר ניתוקו מהמציאות או להפוך אותו למבוגר קטן, עלול הילד המשחק לחוות פגיעה בעולם הדמיון ולגרום לעיוות התפתחותי בנפשו. באותה מידה, כתיבה ויצירת אמנות היא כניסה של המבוגר למרחב הביניים עליו כתב ויניקוט.

כך גם בנוגע לעיצוב לילדים. הטרנד של עיצוב חפצים מעוצבים בגרסה מוקטנת המיועדת לילדים, דוגמת כיסאות של המעצב הנודע פיליפ סטארק ודומיו, מחטיא, לדעתי, את מטרתו. כאשר המעצב מתכנן חפץ לילדים ראשית עליו לשאול: "אלו ילדים?" (או, בהקשר של הדוגמא הקודמת, "מי הוא ילד, ומה מבדיל אותו ממבוגר?") חפץ מעוצב שמושקעת בו חשיבה רבה ותכנון מעמיק לא צריך להיות מיועד רק לילדי עשירים, באותה מידה שהוא לא צריך להיות מיועד רק לילדים בריאים, אלא גם לילדים חולים, מוגבלים ושונים מהנורמה. הכוונה לכסא שבו החשיבה לא מתמקדת באסתטיקה, אלא בארגונומיה[II], ביצירת קשר בין אנשים, בעוד שכיסאות הפרמיום מתמקדמים בהכנסת הכיסא היוקרתי גם לילדים.

גרסת כיסא הילדים של Panton. חברת הרהיטים Vitra

צעצוע מוצלח צריך להציע את חוויית המשחק, השמחה והרגש למגוון רחב ככל הנדרש של ילדים. כאן נכנס תפקידו החברתי-תרבותי של המעצב כסוכן חברתי שבאפשרותו להשפיע, לסייע ולשפר את חוויית המשחק של אינספור ילדים.

וכאן נשאלת השאלה, כיצד מלמדים לעצב לילדים?

חלק ראשון ומהותי בעיצוב מוצר נכון נעוץ במחקר. במקרה של עולם הצעצועים, קצרה היריעה להקיף את הנושא, אולם צעצוע מוצלח צריך להישען על הבנה משמעותית ומעמיקה של עולמו של הילד, תהליכי הקוגניציה, עולם הדמיון, חוויית המשחק, הקשר הנוצר בעת המשחק בין הילד למבוגר ובין ילדים אחרים ועוד. המשמעויות של החומר, המשמעויות הסמיוטיות של הצבעים, הטקסטורות, המשקל, הארגונומיה, כולם מהווים חלק מהשיקולים שיובילו, בשאיפה, ליצירתו של צעצוע מוצלח, חווייתי, נעים למשחק, מלמד ומתגמל.

כיום, סטודנטים לעיצוב מכליל[III] עוסקים יותר ויותר בעיצוב לתשעים ותשעה האחוזים הנותרים, "הרגילים" יותר או פחות ולא רק לאותו אחוז בודד הנהנה ממשאבים כלכליים וחברתיים לא מוגבלים.

חברת OXO החליטו לעצב מוצרי מטבח המיועדים למגוון הרחב ביותר של המשתמשים, מחולי דלקת פרקים, דרך הבשלן הממוצע ועד שפים במסעדות. זהו עיצוב מכליל (inclusive design). במקלף של החברה ניתן לראות שהמעצבים הרחיבו את ידית האחיזה והוסיפו לה זיזים למניעת החלקה בקילוף ירקות רטובים.

אם נחזור לתיאורו של בארת, חלק מהמגמות העכשוויות בעולם עיצוב המשחקים לילדים הוא חזרה לעיסוק בחומרים אורגניים, לא מעובדים וטבעיים, ובראשם העץ. אולם, בניגוד לטרנד האקולוגי הנדוש, לדעתי, יש לחזור לעץ לא מסיבות אופנתיות אלא מסיבות חברתיות. באפשרותם של צעצועי העץ "הפשוטים" והנקיים להוציא את הילד מ"התמכרות המסכים" הפסיבית ולעורר בו את החשק ליצור, לשחק "באמת" ולהתמכר לעולם הדמיון ולא לדמויות תאגידיות מצוירות. השימוש בעץ בעולם הצעצועים מתקשר גם למגמה עכשווית נוספת והיא החיבור לעקרונות האנתרופוסופיה. השאיפה, לפי עקרונות אלו, היא לברוא מוצרי משחק המעודדים את הילד לדמיין וליצור בכוחות עצמו ולא "להאכילו מן המוכן".

יהא אשר יהא העיקרון האידיאולוגי המוביל את המעצב ביצירת הצעצוע, עליו לאמץ גישה פתוחה, הנשענת בראש ובראשונה על הבנה אמיתית של עולם החוויה של הילד ורק מאוחר יותר על שיקולים כלכליים ואופנתיים.

יונתן ונטורה – דוקטורנט לעיצוב תעשייתי ואנתרופולוגיה. מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי מכליל, המכללה האקדמית הדסה ירושלים, במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל ובאוניברסיטה הפתוחה.

  1. בארת, רולן. 1998. מיתולוגיות. תל-אביב: בבל. עמודים 76-77 []
  2. מערכת היחסים שבין גוף המשתמש והחפץ המעוצב. למשל, האם ממשק ההפעלה של מכשיר סלולארי נוח באצבעות; האם תיק גב גורם להזעה או לכאבי גב. []
  3. עיצוב מכליל, או inclusive design  הוא עיצוב הנוגע לכלל האוכלוסייה. עיצוב בו המעצב חושב גם על חולים ומוגבלים ולא רק על אנשים בריאים ובעלי הכסף – לפעמים קוראים לזה design for the other 99% []
כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. מאת דינה:

    תודה רבה. מאמר מרתק.

  2. מאת יניב:

    טוב נו, רולאן בארת כותב מאוד יפה. אבל הטעם שלו בצעצועים (פלסטיק "דוחה",ו"גס" אל מול העץ ה"עדין",וה"רך") בעיקר מסמן אותו כאינטלקטואל, סמיוטיקן צרפתי שחי באקלים אינטלקטואלי מסוים. אם נצטט צרפתי אחר שגם הוא יודע לדבר ולכתוב יפה אז נאמר שטעם או העדפות כאלה ואחרות אינן אלא שיקוף מעמדו של היחיד בשדה החברתי. טעם מוטמע בגוף בצורה של תחושת זהות. בגלל זה אנחנו באמת ובתמים מרגישים כי לצעצועי העץ יש יתרון אוביקטיבי כזה או אחר על אחיהם הפלסטיים למרות שכל קשר בין מולקולות החומר מהן עשוי החפץ לבין הערך הסימבולי של אותו חפץ, הוא קשר תרבותי טהור. אכן "מעצבים" היסטוריים השתמשו בעץ כחומר גלם, אבל בעיקר בגלל שהוא היה זמין, קל לעיבוד ובעל תכונות חומריות שהתאימו לשימושים שונים (כגון בניית סירות) ולא בגלל הערכים הרומנטיים שמייחס לו בארת'.
    צעצוע העץ מקדש את האופנתי באבו אבוע – צריך רק לעשות סיבוב בחנויות צעצועי הבוטיק המפוזרות בנווה צדק ודומיה בכדי להבין שהיום צעצוע עץ המיוצר באופן תעשייתי או גרוע מכך ידני, הוא מצרך מותרות יקר שהופך לאופנתי בגלל נדירותו היחסית ובגלל ערכו הסימבולי. יש בצעצוע העץ הקנוי הצהרה של ההורים על דרך חיים, השקפת עולם, יכולות כלכליות, מודעות סביבתית ועוד הרבה דברים אחרים שקשורים קשר חזק מאוד לאופנה כלומר לרוח הזמן.
    המעצב אגב, וזה לא קשור לצעצועים או לילדים, אמור לעצב מתוך התבוננות במשתמש, התבוננות פיזית (ארגונומיה) והתנהגותית. "עיוות התפתחותי בנפשו של הילד" הוא בעיקר כלי מילולי של פסיכולוגים לשמר את מעמדם כברי-סמכא גם בתחום זה כמו גם בתחומים אחרים (יחסים בין בני זוג, התקבלות למקומות עבודה ועוד כמה דומיינים מרכזיים בחיינו) שהרי ילדים שיחקו עם צעצועים ועם הוריהם הרבה מאות שנים לפני שפרויד התחיל להדביק תוויות של עיוות להתנהגויות כאלה ואחרות.
    זה תמים לחשוב שכל עיצוב חפץ נועד לאותה מטרה והיא להעשיר את עולמו של הילד. יש עוד הרבה מטרות וקשה לומר אילו יותר לגיטימיות ואילו פחות: לעשות כסף על חשבון פראיירים שקונים, לאפשר להורים לעשות קצת show-off על השכנים וכד'. האם כסאות יקרים לא יכולים להיות ארגונומיים? ולהיפך, האם כסא שיעוצב עבור כל הילדים החולים, המוגבלים, השונים, יהיה בהכרח נח גם לישיבה?
    יש בפוסט כמיהה לחזור לשימוש בעץ מסיבות חברתיות? להציל את הילדים מהתמכרות מסכים?
    לא יודע, ייצור צעצוע עץ עולה יותר, לפיכך נגיש פחות לאוכלוסיות רחבות. יש לייצור צעצוע מעץ גם השלכות סביבתיות. אולי ילדים גם לומדים מהמסכים מיומנויות שישרתו אותם בצורה טובה הרבה יותר בעולם העתידי מאשר גילגול של חישוק במורד הרחוב. זה ויכוח ישן על קידמה.עולם העיצוב יודע להכיל את כל קשת המוצרים וכל מעצב יבחר לו על פי השקפת עולמו (וגם לפי המשכורות בשוק כי כמו שאומרים: עם השקפת עולם לא הולכים למכולת) איפה הוא שם עצמו. כצרכן או הורה אני קונה דינוזאורים מפלסטיק בשקל וחצי בכפר השעשועים וגם אוסף איצטרובלים בחורשה. הילד יצא בסדר או עם "עיוות התפתחותי" לא בעקבות הבחירה הצרכנית שלי אלא כתלות בפסיכולוג אליו הוא יבחר ללכת בעתיד. (אני מקווה שנצליח לדבר ביננו במקום פסיכולוג, זה הרבה יותר זול).

  3. מאת ערן שחר:

    גם אני תופס את הפלסטיק באופן אינטואיטיבי כחומר עקר, כחומר מת, ככזה שיש לו נחיתות אל מול העץ, אבל התפיסה הזו, כמוה ההכללה של בארת מאד בעייתית ולא תמיד תקפה. יש לבחון כל צעצוע או מוצר לגופו. יש המון דוגמאות נגדיות:
    כבוגר אלפי שעות משחק בלגו אני יכול להעיד על עצמי שיש לי יחסי אהבה ומשיכה כמעט אירוטיים כלפי החלקים הצבעוניים האלה.
    אני רואה את ילדַי שרועים על השטיח ומשחקים משחקים עתירי דמיון באמצעות אביזרי ה PLAYMOBIL העשויים פלסטיק טהור שקשה מאד לעמוד בפניו…
    ובאמת שרוב רובן של חיות הפלסטיק בעלות גימור גרוע, לעתים אינi עומדות בעצמן (דרישה הכרחית מצד בני) והצבעים משום מה כמעט תמיד לא תואמים את הצבעים האמיתיים (דרישת הזואולוג המודחק שבי), אבל ניתן למצוא הרבה דוגמאות נגדיות – חברת schlich למשל מייצרת (בסין) מיניאטורות מושלמות מפלסטיק http://www.schleich-s.com/en/action_figures/toys/collectors_items/collectorsitems_wild_life/index.html ויש עוד הרבה כמוה.

    מצד שני, לא כל העשוי עץ – איכותי. כפי שיניב ציין, צעצוע העשוי עץ הוא "אופנתי באבו אבוע". בשם הטרנד הזה מייצרים מוצרים רבים מעץ באיכות ירודה, או כאלה שאינם מתאימים בכלל להיות מעוצבים בעץ. קחו לדוגמה את עולם הפאזלים. הצרכנים שרוכשים את הפאזלים בעלי 24-48 חלקים דווקא מעץ בטוחים שקנו מוצר איכותי יותר מהפאזל הסטנדרטי, אך למעשה החיכוך הגס מפריע להרכבה נקייה כמו שמתקיימת בפאזלים העשויים קרטון איכותי.

    את הגעגוע הפרטי שלי לעץ אני מרגיש בעיקר בגני השעשועים. בגן השעשועים המשועתק והסטנדרטי העץ נעדר כמעט לחלוטין. לא כך היה במחוז ילדותי. אני מתגעגע למגדלים העשויים קורות קורות כאילו היו פיגומים, למגע של האצבעות בדוגמת האורן, למושבי הנדנדות הפשוטים, לגשרים התלויים המחוברים בשרשראות ברזל. שריד מפואר לגן שכזה ניתן למצוא ב"ראש ציפור" בפארק הירקון.

    בכלל גני השעשועים הפכו את עורם, וכבר אי אפשר למצוא את הקרוסלות הענקיות בעלות הקוטר הרחב שכמעט כיתה שלמה יכלה להסתחרר בהן, הנדנדות "של ביאליק" הולכות ונעלמות, צמיגי הטרקטור שהיינו משתחלים דרכם נעלמו כליל גם הם – אבל אני גולש וזה אולי נושא לרשימה בפני עצמה.

  4. […] זאת הרי הם לפניכם: 1. אנשים צורכים עיצוב באופן טבעי – עיצוב טוב אינו דורש תיווך והמשתמשים בו ניגשים אליו בטבעיות וללא […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.