פרויקטים מיוחדים

מצעד היצירות האיכותיות לילדים לשנת 2013 – ספרות ילדים מאוירת (תרגום)

עיטור "הפנקס" לספרי ילדים מאוירים מצטיינים (תרגום) לשנת 2013

דצמבר 30, 2013  

ספרות-מתורגמת-מאויירתאין נוסחה לספר ילדים מוצלח. אבל כאשר נתקלים בספר שכזה, פשוט יודעים. החיבור החכם והמעניין בין איור וטקסט; המוזיקליות של החריזה; התנופה של הפרוזה; המתח הבנוי היטב; יצירת עולם בצורה משכנעת; טקסט מעורר מחשבה, בלתי מפוענח עד תום; איורים שנחרתים בזיכרון ומדרבנים את הקריאה; יצירה שמעוררת הנאה וצחוק. כל אלה ועוד נמצא בספרים ילדים מוצלחים, אבל אולי החשוב מכול הוא שאנחנו נאמין. נאמין שנוצרת לפנינו תמונה חדשה, חד-פעמית, של מצב, התרחשות, רעיון, והיא מתפענחת על-ידי הנמענים צעד אחר צעד ותמיד ניתן לשוב אליה ולשאוב ממנה דבר מה נוסף. היצירות שנבחרו לרשימת הספרים המצטיינים עושות בדיוק את זה.

 

 

"תקוע" – כתב ואייר: אוליבר ג'פרס, תרגום: תמר קרמר, הוצאת כתר.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

כל ספר של אוליבר ג'פרס הוא חגיגה, וטוב לגלות שניתן לסמוך על הוצאת "כתר" שממהרת לפרסם את ספריו בעברית. גם ב"תקוע" אנו פוגשים את הקומפוזיציות המדויקות ואת דמויותיו דקיקות הרגליים של ג'פרס. במקרה זה, המפגש הוא עם פלויד ועם הסיטואציה המוכרת שהופכת במהרה לאבסורדית – הניסיון לשחרר עפיפון התקוע על עץ. פלויד לא בוחל באמצעים וזורק עוד ועוד חפצים שונים ומשונים (שהולכים וגדלים), ולרוע המזל נתקעים גם הם לצד העפיפון. ג'פרס עצמו תיאר את הספר במשפט המדויק: זהו ספר על הניסיון לפתור בעיה על ידי כך שזורקים עליה עוד ועוד דברים. האבסורד מהנה במיוחד כאשר פלויד מפרק בסבלנות את דלת ביתו מציריה כדי שיוכל להשליך אותה על צמרת העץ, או כאשר הוא משליך לוויתן עצום מימדים "שנקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון" (ג'פרס ידוע בחיבתו ללוויתנים). "תקוע" הוא סיפור של כיף ושטות המציג בעיה אך לא מתיימר לפתור אותה, ואת המצב ומשעשע והילדי הזה הוא עוטף באיורים עשירים ומדויקים כמו שרק ג'פרס יכול.

טקסט ואיור: אוליבר ג'פרס

טקסט ואיור: אוליבר ג'פרס

"כל הכבוד לאמנדה ולתנין שלה!" – כתב ואייר: מו וילמס, תרגום: רונית רוקאס, הוצאת טל-מאי בשיתוף עם ידיעות ספרים.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

אם ברצונכם ללמוד שיעור מהיר ויעיל בכתיבה קומית לילדים, קראו את "כל הכבוד לאמנדה ולתנין שלה!", סיפור בשישה וחצי פרקים קצרצרים. כל פרק טומן בחובו בדיחה מדויקת, ועוד כמה קטנות. האיורים כמעט לא חשובים והדמויות הפשוטות מופיעות על עמודים לבנים בעיקרם. הדבר החשוב הוא זרימת הדיאלוגים והדמויות המהודקות. העיקרון של הספר פשוט מאוד: דיאלוגים קצרים בין אמנדה, ילדה תולעת-ספרים, ובין תנין, בובת המחמד הילדותית שלה. תנין הוא ספק בובה ספק דמות חיה, הוא חושב ומדבר גם כשאמנדה לא בסביבה, ויחד עם זאת פתקית המחיר שלו מתגלה באחד הסיפורים על גבי זנבו, גילוי שכמעט מוביל לטרגדיה כאשר הוא מגלה שהוא היה במבצע כי אף אחד לא רצה לקנות אותו. מזל שאמנדה הרגישה מסבירה לו ש"אף אחד לא רצה לקנות אותך, כי כולם ידעו שנועדת להיות החבר הכי טוב שלי". סוף טוב הכול טוב. המעברים העדינים דוגמת זה, בין הומור ורגישות, הם שהופכים את הספר לתענוג אמתי.

איור: מו וילמס

איור: מו וילמס

"להפיל פיל" – כתבה ואיירה: מריאן דובו, הוצאת כנרת.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

"להפיל פיל" הוא דוגמא מצוינת כיצד מעבירים סיטואציות קומיות גם לילדים קטנים מאוד. ספר הקרטון המינימליסטי הזה מציג חיות עליזות המצטרפות בזו אחר זו לקור הדקיק שעליו יושב הפיל (פיל על קור דקיק? כמה מצחיק!). הציפייה היא שאוטוטו יקרע הקור שלא יוכל להחזיק יותר את כל תושביו הצבעוניים (בין היתר "לולו היפה" – היפופוטמית לא יפה וגדולת גוף), אך לא, המפנה הקומי מופיע בצורת עכבישה נזעמת שמנערת את הפיל, העכברה, החתולים, ההיפופוטמית והג'ירף מקור העכביש שלה. פאח טראח בום! מזל שכמו ילדים, גם החיות לא מתרגשות מנפילה קטנה, וצועקות בשמחה "עוד פעם!" והן צודקות כמובן, כי זו בדיוק הנקודה שבה יבקש גם הילד "עוד פעם", ושבה המבוגרים יקראו את הספר עוד פעם ועוד פעם. נסו ותיווכחו.

טקסט ואיור: מריאן דובו

טקסט ואיור: מריאן דובו

"בכיתה של מיס לינה כל בת בלרינה" מאת: גרייס מקרון, איורים: כריסטין דווניר, תרגום: שמעון זנדבנק, הוצאת כתר.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

אי אפשר להתכחש לצבעו הוורוד של הספר הזה. כל הבנות בכיתה של מיס לינה לובשות ורוד, כולן רזות וכולן לבנות (מקסימום חום בהיר). ובכל זאת, עם כבר ורוד שיהיה מהנה ומדויק כמו הספר הזה. "בבית חמוד ולבן במסינה, שמונה בנות הרקידה מיס לינה: כריסטינה, אדוינה, סברינה, יוסטינה, קתרינה, בטינה, מרינה ונינה" כמה מוסיקלי וריקודי לקרוא את השורות הללו בקול רם (בתרגומו של שמעון זנדבנק) ולצפות בבנות מרקדות על כפולות העמודים. אין דרמה גדולה בסיפור שלפנינו וגם כשמגיעה בת תשעית לחבורה ומפרה את האיזון של החלוקה התמידית לזוגות, הדבר נפתר במהרה (הרי תשע אפשר לחלק לשלוש שלישיות!) ובצעד קל. הגדולה של הספר היא בחן שלו הקיים באיורים ובטקסט גם יחד. "בכיתה של מיס לינה כל בת בלרינה" הוא אחיו העכשווי של הספר "מדלנה", אך בניגוד אליו אין בו גיבורה אחת ייחודית, וכוחו דווקא בחבורה הרוקדת ומתחרזת לכל אורכו.

איור: כריסטין דווניר

איור: כריסטין דווניר

 

"מי אכל את לואיס?" – כתב ואייר: ג'ון פרדל, תרגום: גילי בר-הלל סמו, הוצאת ידיעות ספרים.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

ברשימת ביקורת על הספר שפורסמה ב"הפנקס" כתבה דור יעקובי כי פרדל "מכניס אותנו לעולמן הקסום של המפלצות כפי שעשו קודמיו, ובה בעת מזמין אותנו "לשחק עם המפלצת" ולהתמודד עם הפחדים שלנו." ואכן, דרך טקסט דרמטי, קצבי ומלא תנופה ואיורים מעוררי התלהבות, סקרנות ועניין, מתקבל סיפור עלילתי מותח, מבדר, מפתיע ומורכב. כאשר אחיה של שרה, לואיס, נאכל על ידי מפלצת המכונה בולען, היא יוצאת מייד להציל אותו, ומוכיחה תושייה, תעוזה וכושר אמצאה. המעבר שעושה פרדל מסיטואציה מותחת המתרחשת במפתיע למצבים משעשעים על גבול הקומדיה, תוך שהוא מלהטט בתבניות סטריאוטיפיות וחברתיות ומשנה שוב ושוב את מקור הכוח, יוצר סיפור דינמי ומתוחכם. פרדל מראה כי ניתן להציג אלמנטים ביקורתיים ומתריסים דרך סיפור שמשתמש בחומרים הבסיסיים ביותר, ויחד עם זאת לשמור על הנאה והומור, ופשוט לספר סיפור טוב.

טקסט ואיור: ג'ון פרדל

טקסט ואיור: ג'ון פרדל

"אוליביה והנסיכות בורוד" – כתב ואייר: איאן פלקונר, תרגום: יעל מולצ'דסקי, הוצאת מחברות לספרות.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

אין זה מובן מאליו שגם הספר החמישי (לא בסדר כרונולוגי) בסדרת "אוליביה" של פלקונר – שיצר לא רק דמות איקונית מקורית, אלא גם קלאסיקה מודרנית של ממש – הוא מוצלח גם כן. זהו אולי לא הספר הטוב ביותר של אוליביה, החזרזירה הדעתנית ממנהטן, אבל הוא מציג פעם נוספת את כישרונו של פלקונר כמאייר וכסופר, וכמי שמצליח לעצב פעם אחר פעם דמות ראשית מאופיינת לעילא. הפעם עוברת אוליביה משבר זהות. היא לא רוצה להיות נסיכה ורדרדה כמו שאר הבנות (וגם הבנים) שמסביבה, היא רוצה לאמץ לעצמה סגנון ייחודי משלה. פלקונר מוביל את אוליביה בנפתולי חיפוש הזהות הילדיים המוכרים כל כך ובמבוך התכתיבים החברתיים, דרך טקסט מלא הומור וחן, עם איורים השולחים קריצות מעניינות לתרבות המערב (מי אמר קוקו שאנל ומרתה גרהאם?), ויוצר סיפור רענן ומעורר מחשבה על מסגרות סטריאוטיפיות והרצון להיבדל.

טקסט ואיור: איאן פלקונר

טקסט ואיור: איאן פלקונר

"המחברת הסודית של לילי למפיון" מאת אמנדה סתרס, איורים: פלוראן שבואה, תרגום: ניר רצ'קובסקי, כתב-יד: שלומי אלקלעי, הוצאת צלטנר.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

סיפורה של לילי למפיון, ילדה פריזאית שהוריה גרושים והיא נאלצת לעבור עם אמה לניו יורק לשם טיפולים רפואיים באחיה שחולה בסרטן, מסופר ומאויר להפליא על ידי סתרס ושבואה, ולכך תורם גם התרגום הנפלא של ניר רצ'קובסקי. בקול ילדי משכנע, מתארת לילי את קורותיה – את הדרמה הבלתי מובנת, את קשיי ההתאקלמות, את הרוגז מהאומנת המעצבנת, את השעשוע מדודה ההומו, וכך הלאה. כשהיא מגיעה לניו יורק נכנסים לחייה חברים דמיוניים – זוג סינים מהגרים, המשתפים אותה בחוויותיהם הקשות גם כן. המפגש הזה בין גורלות שכאב טמון בבסיסם והעתיד לוט בערפל יוצר סצנות מרגשות מאוד. זהו ספר מלא רגש ויפה מאוד מבחינה וויזואלית; כל כולו אומר: קראו בי, זה ישתלם לכם! ואכן, נכונה לקוראים הצעירים חוויה אסתטית ורגשית חזקה מאוד. הספר מתאים למתחילים לקרוא, ומשמח מאוד לראות את המקום המרכזי שניתן לאיור בפורמט שכזה.

איור: פלוראן שבואה

איור: פלוראן שבואה

"המלך ג'ק והדרקון" מאת פיטר בנטלי, איורים: הלן אוקסנברי, תרגום: רימונה די-נור, הוצאת כנרת.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

ספר יפה זה מאפשר בראש ובראשונה מפגש נוסף את איוריה המרהיבים של אוקסנברי, שמספר ספרים שאיירה ראו אור בעברית. עבודתה כמאיירת היא נהדרת, ומעלה בכמה רמות כל טקסט שהיא קשורה בו. ב"המלך ג'ק והדרקון" היא מתכתבת עם "ארץ יצורי הפרא" של סנדק, ובוראת עולם משכנע, בין השאר דרך מעברים בין איורים צבעונים לשחור-לבן. הקומפוזיציות שלה מעולות, וכך גם הדיאלוג שהיא מנהלת עם הטקסט. ספר זה הוא דוגמא יפה לאופן שבו טקסט ואיור משלימים אחד את השני – מה שהטקסט לא אומר מפורשות, האיור משלים, ויחד הם יוצרים יצירה שלמה, מעניינת ומהנה לקריאה ולהתבוננות. סיפורו של המלך ג'ק, שהוא בסך הכול ילד שמשחק עם חבריו ב"נדמה לי", מכיל בתוכו שעשוע, גבורה, פחד וחמלה. כל אלו הופכים תחת ידם של שני האמנים ליצירה ספרותית של ממש.

טקסט: פיטר בנטלי, איור: הלן אוקסונברי

טקסט: פיטר בנטלי, איור: הלן אוקסנברי

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.