2 פרויקטים מיוחדים

מצעד היצירות האיכותיות לילדים לשנת 2013 – ספרות ילדים מאוירת (מקור)

עיטור "הפנקס" לספרי ילדים מאוירים מצטיינים (מקור) לשנת 2013

ינואר 1, 2014  

ספרות-ממאויירתנדמה כי ספרות המקור לילדים נמצאת במצב של אינפלציה, אך זה לא מדויק. המוני ספרים המיועדים לילדים רואים אור מדי שנה, אבל רק חלק קטן מהם הוא יצירות ספרותיות של ממש (ולא, למשל, טקסטים בעלי כוונות דידקטיות בלבד). היכולת לספר סיפור באמצעים הייחודים של הספר המאויר לילדים, היא יכולת מעוררת השראה והערכה משום האתגר בבחירת המלים הנכונה ביותר; השימוש במשקל ומצלול נכונים בחריזה (ואולי מכאן תצא שוב הקריאה לכתוב בפרוזה ולא בחרוזים, אלא אם כן אתם מצטיינים בכך במיוחד!); הדיאלוג החכם בין הטקסט והאיור; הנושא המקורי; הדרמה או הקומדיה שנבנית בצורה חכמה ומעוצבת ברגישות הן לקהל היעד הן למאפיינים של היצירה הספרותית עצמה. ואולי החשוב מכול – הצגת קול ייחודי, חותם אישי המאפיין את הכותבים/ות והמאיירים/ות, ויצירה אשר מוסיפה נדבך של ממש לקורפוס הספרות העברית; שיש בה מקוריות, תעוזה, תנופה ורגישות. היצירות שנבחרו לרשימה זו מפנות – כל אחת בדרכה – זרקור אל הכוח הטמון בספרות המאוירת לילדים, ומראות כיצד חשיבה אמנותית, ערכית, תרבותית ואפילו פילוסופית יכולה לעבור דרך הפורמט הייחודי של ספר מודפס. ואנו מקווים כי בשנה הקרובה נזכה לראות גם יצירות דיגיטליות מרהיבות לילדים, כאלו שמאתגרות את הפורמט הדיגיטלי ומעצבות דרכו סיפור ייחודי.

 

 

"החופשה" – כתב ואייר: גלעד סופר, הוצאת עם עובד.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

בסוף הספר "החופשה" מופיעה הערת שוליים קטנה, וזו לשונה: "אנו מבקשים לציין כי במצבים הלא נעימים מילא את מקומו של האווז פעלולן מנוסה, וכך בזמן הכנת הספר לא נגרם לו, לאווז, כל סבל". עוד מצוין שם שהספר מתרחש באי הפולינזי היפהפה בורה-בורה. ההערה הזאת היא הבדיחה שלאחר הבדיחה, מאחורי-הקלעים הנחשפים בכתוביות הסיום. אך יש לה תפקיד נוסף – היא מרמזת לילדים שהפיכת הדפים שקידמה את הסיפור מדחי אל דחי (כך על פי האווז) לא גרמה נזק ממשי. הערה זו חשובה כדי להבין את אופיו המיוחד של "החופשה", שבו מבקש האווז מהקוראים בספר לא לדפדף, כי כל דפדוף מביא עמו אסונות חדשים אל הכפולה המאוירת שבה הוא מככב. ברור שעל אף הפצרותיו של האווז ממשיכים הקוראים לשמוח לאידו ולהרוס בכך את חופשתו. כביכול, יש להם שליטה בסיטואציה. אך גם הילדים יודעים שזו רק אשליה, וידיעה זו אף מוסיפה על ההנאה מהיצירה. הערת הסיום מרגיעה אותם שלא גרמו לאווז כל נזק, וחושפת עוד שבר קטן באשליית השליטה – האווז בכלל לא אווז (הוא פעלולן שמן. או בעצם, רק איור של פעלולן שמן בתוך תחפושת אווז, אבל זה לרשימה אחרת…). "החופשה" משתף את קוראיו באופן פעיל, מצחיק אותם ובה בעת מספר סיפורים נוספים על שליטה, אכזריות, ארס-פואטיות. כל אלה רבדים שאינם גורעים כהוא זה מההנאה שבקריאת הסיפור, ובכך כוחו ומקוריותו.

טקסט ואיור: גלעד סופר

"ביום שמש בהיר" מאת טלי כוכבי, איורים: ליאורה גרוסמן, הוצאות איגואנה וכנרת.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

ספר הביכורים של טלי כוכבי הוא יצירה משכנעת, מהנה לקריאה ולהאזנה, הכתובה בחריזה ומשקל מצוינים, ומגוללת סיפור מעניין ומלא דרמה. כפי שצוין ברשימת ביקורת על הספר, "ביום שמש בהיר" הוא יצירה העומדת בפני עצמה, ויחד עם זאת הוא מנהל דיאלוג (בטקסט ובאיור) עם יצירתם הקלאסית של פניה ברגשטיין וחיים האוזמן, "ויהי ערב". זהו לא רק הומאז' ליצירה – הומאז' שיש בו גם מידה של "תיקון" לקטעים הנתפסים כצורמים בטקסט של ברגשטיין – אלא דיאלוג ספרותי-אמנותי-ערכי רב שכבתי, הגדוש במשמעויות פואטיות וחברתיות מרתקות, וההתייחסות של כוכבי ליצירה קודמת דרך הספרות היא חשובה עד מאוד. הסיפור היפה והעדין, המתאים להפליא לילדים קטנים, על ילדה שמבקשת להציל גור חתולים ממשאית אימתנית נמסר על ידי כוכבי בטקסט רהוט, קולח, שבו משחקי חריזה ומשקל נהדרים, הנשענים על התבנית של "ויהי ערב" ויוצרים בנוסף פואטיקה ייחודית, המשלבת מלים גבוהות עם מלים יומיומית לכדי שעטנז משעשע ומשכנע. איוריה עתירי הצבע, האור והפרטים של ליאורה גרוסמן ממקמים את ההתרחשות בעולם שהוא מצד אחד מציאותי לחלוטין (ואפילו ספציפי מבחינה גאוגרפית) שבו טמונים אינספור סיפורי משנה, ויחד עם זאת, ריבוי החתולים המאוירים (שאינם מוזכרים בטקסט) מקבעים אווירה של עולם מקביל, המתקיים לצד עולמם של בני האדם.

טקסט: טלי כוכבי, איור: ליאורה גרוסמן

טקסט: טלי כוכבי, איור: ליאורה גרוסמן

"העיפרון השחור" – כתב ואייר: ינאי פרי, הוצאת עם עובד.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

משמח מאוד לקבל את ינאי פרי לארסנל המצומצם יחסית של כותבים-מאיירים ישראליים לילדים. לא פעם כאשר חובש היוצר את שני הכובעים הללו, מתקבלת יצירה מעניינת, מרתקת ואמנותית מאוד, ו"העיפרון השחור" הוא דוגמא טובה לכך. הספר מעורר מחלוקת, הן משום ריבוי האלימות (יש שיאמרו: האקשן) שהאיורים מעצימים עד מאוד, הן משום הטקסט הנועז שיש המוצאים בו מידה של חתרנות. יצירה ספרותית לילדים שמעוררת פולמוס היא יצירה מעניינת, ואנו כמעט שלא נתקלים בכך. תהא הדעה אשר תהא, כישרונו של פרי מוכח עד מאוד בספר זה, באיוריו האקספרסיביים והדרמטיים שלוכדים מייד את תשומת הלב ויוצרים עולם משכנע בשימוש בארבעה צבעים בלבד (שחור, אדום, כחול וצהוב), ובבחירה הנועזת משהו לקחת צעד אחד קדימה את המודל המוכר של דמות יחידה העומדת אל מול החברה שאינה מקבלת אותה, ולהביא את הקונפליקט הזה לכדי עימות מרעיש ומלהיב. עבודת העיצוב המוצלחת מעצימה את התחושות, המבעים והדרמה וכך גם הטיפוגרפיה המוצלחת אף היא, המאפשרת להתמקד בדיאלוגים ולא בטקסט שנקרא לעתים רק כקטע קישור, משום שהוא אינו הכרחי כלל. "העיפרון השחור" מציע התבוננות אמנותית, חברתית ואפילו פילוסופית על מערכות יחסים ועל זהות, ועושה זאת תוך שהוא מגיש סיפור מלא עניין לנמענים הקטנים.

טקסט ואיור: ינאי פרי

טקסט ואיור: ינאי פרי

"חרדיל לא רגיל, ועוד חברים שפגשתי בשביל" מאת חגי ברקת, איורים: עומר הופמן, הוצאת דני ספרים.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

בספרו החדש, ממשיך חגי ברקת להציג לילדים ולילדות טקסטים מלאי הומור ושובבות, המגרים את הדמיון וקוראים תיגר באופן חינני מאוד על נרטיבים סדורים ורציניים. ברקת הוא אולי הכותב הפעיל היחידי שכותב שירי וסיפורי אי-גיון, והוא עושה זאת בהצלחה רבה. כתיבתו מלאת תנופה, המצאות מלהיבות, אירועים פרועים ומשעשעים, דמויות משונות ומופלאות, עלילות רוויות בהומור ומשחקים לשוניים חכמים לצד חריזה יפה. ספר זה מאגד סיפור שכבר ראה אור בעבר, מספר שירי אי-גיון וסיפור נוסף. כולם כתובים באותה רוח שטות מבדרת, ויחד עם זאת הם מכילים מערך רגשי המניע אותם ומוסיף משמעויות (לעתים אלו גם משמעויות חברתיות וביקורתיות). על ידי ההזהרה מתאפשר לברקת להעלות נושאים שחלקם שחוקים למדי בספרות הילדים, אך החן וחדוות השפה הופכים גם את הנושאים הללו למעניינים ואת ההתייחסות למקורית במידת מה. איוריו של עומר הופמן תומכים היטב בטקסטים ומעלים את חנם. הם פרועים, משעשעים, משחקיים מאוד – בחלוקת הקומפוזיציות, בעיצוב הדמויות ובבחירות הצבעוניות החכמות. כל אלו יוצרים עולם חווייתי, מבדר ומלהיב, אשר מצביע על ההנאה המרובה שיצירות אי-גיון טובות מציעות לילדים ולילדות.

טקסט: חגי ברקת, איור: עומר הופמן

טקסט: חגי ברקת, איור: עומר הופמן

"גם לירח יש גומות חן" מאת שלומית כהן-אסיף, איורים: גיל-לי אלון קוריאל, הוצאת עם עובד.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

כארבעים שירים ארוזים בספר הקטן והסגול של שלומית כהן-אסיף, חלקם וותיקים ומוכרים וחלקם חדשים. השירים באוסף הזה עדינים ככנפי פרפרים ורגישים כמותם. כל שיר מתבונן ברגע אחד ומלווה ברגש אחד. כך, למשל, השיר על הנדנדה הבודדה, שמצליח לספר על בדידות, על שיר ערש ועל התנדנדות, ובדרך קסם גם להעביר את כל אלו במצלול מושלם: מתנדנדת לה בגן / נדנדה / לבדה לבדה / בלי ילד / בלי ילדה. // אולי עלה קטן / נושר ברעדה / חרש חרש מתנדנד / לבדו בנדנדה? // אולי חיפושית / בגודל נקודה / חרש חרש מתנדנדת / לבדה בנדנדה? // אולי קרן ירח / בודדה בודדה / חרש חרש מתנדנדת / לבדה בנדנדה? // הנדנדה יורדת-עולה / עולה יורדת / חרש חרש הרוח / שיר ערש מנדנדת. //

לשירים הקטנים והמדויקים של כהן-אסיף מתלווים איורים קטנים ומדויקים. גיל-לי אלון-קוריאל היא מאיירת שהיא גם אמנית מיניאטורות, ואין מתאימה ממנה לאיור השירים ב"גם לירח יש גומות חן". האיורים מונחים בענווה על הדף, מלאי כבוד לטקסט. כל איור הוא עולם זעיר מלא פרטים וטקסטורות, ומדי פעם מצטרפות אליו טיפות צבעי מים שמרככות את קווי המתאר (ראו למשל את האיור המופלא של הזיקית). ראוי להזכיר גם את העיצוב המוקפד של סטודיו קובי פרנקו לכל סדרת השירה הזו, המלווה תמיד בשרוך צבעוני המשמש כסימנייה. הנה, כך מחבבים על ילדים את השירה.

את ספרי השירים שראו אור השנה ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת. על מחסור זה כתבה נורית זרחי: "צריך להאמין בשירה כדי לכתוב אותה, ולהבין שהיא אינה נמצאת באותו דיבור כמו הפרסומת ודומיה. לכותבים קשה להאמין שילדים ידעו לקבל סוג כזה של דיבור, בעולם שנדמה כי איבד את היכולת להכיל דיבור נטול מתח ונטול עלילה." טוב ששלומית כהן-אסיף מאמינה עדיין בשירה, ואם גם אתם מאמינים בה יכול מאוד להיות שהספר הזה הוא בשבילכם.

איור: גיל-לי אלון קוריאל

איור: גיל-לי אלון קוריאל

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת ליאורה גרוסמן:

    וואו! כבוד ענק. אני רוצה להעריץ בקול רם, בהזדמנות הזו, את חברי הקרוב גלעד סופר, שהספר שלו "החופשה" – מעבר לאיכויותיו הכבירות שתוארו כאן גם מבחינת איור וגם מבחינת סיפור – פשוט קרע אותי מצחוק. ואז אני רוצה להעריץ בקול רם את חברתי גיל-לי אלון קוריאל, שעדינות איוריה הופכים אותם למין קסם קטן על נייר. אני רוצה לקנא בכתב בעומר הופמן, שהוא אחד המאיירים הכי מוצלחים של הדור החדש של האיור (עומר אני כל הזמן מסתכלת בדף פייסבוק שלך, כדי להעתיק – אבל אני לא יודעת להעתיק, אז אני סתם מתפעלת) ולסיים ולמחוא כפיים לינאי פרי – שעובד באותה טכניקה כמוני אבל באופן השונה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אתם ענקיים, חברים שלי. לכבוד הוא לי.

  2. מאת דפנה חיימוביץ':

    אכן, מעט מידי ספרי שירה לילדים נכתבים/יוצאים לאור וחבל…אני סבורה שאין כמו שירה לירית טובה (כמו זו מלאת הקסם של ל.גולדברג, י.שטקליס, נ.זרחי, ש.כהן-אסיף, י.גפן ואחרים…) להעשרת העולם הרגשי של הילדים, ליצירת הזדהות, לפיתוח דימיון ועושר לשוני ולא פחות חשוב- לגרימת הנאה אסתטית. וכבר נאמר ש"השירה אומרת הרבה במעט מילים".

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.