2 כללי

מצעד היצירות האיכותיות לילדים – שנת 2014 – עיצוב מצטיין

דצמבר 31, 2014  

והנה, עוד שנה אזרחית הגיעה לסיומה, וזה הזמן לעשות סדר בכל מה שקרה פה. כמיטב המסורת, מעניק "הפנקס" עיטורים ליצירות ספרותיות מצטיינות בטקסט, איור, עיצוב, תרגום, ועוד. את הזוכים בעיטורים בחרו כותבות ב"הפנקס" ונשות טקסט וצבע. על-ידי הענקת עיטורים אנו מבקשים להצביע על היצירות הספרותיות המעניינות, המיוחדות והמוצלחות שראו אור השנה, ולעודד את פרסומן של יצירות איכותיות לילדים.

עיצוב"בקצה הרחוב" / עיצוב: מיכל מגן, מאת: איריס ארגמן, איור: שחר קובר, הוצאת מטר.

אורנה גרנות

סיפורים רבים מקבלים פורמט של ריבוע בשביל להכניס לתוכו בצורה מסודרת וברורה את העולם שהם בוראים: אדמה  למטה ושמיים למעלה…

ואילו ספרי שירה הם לפעמים צרים, ארוכים ורזים.

דרך ההכללה (הגסה… אני יודעת) הזו אני מקווה להסביר שחלק מהקסם של העיצוב שיצרה מיכל מגן לספר הנפלא של איריס ארגמן ושחר קובר הוא בפורמט הצר והארוך אבל לא רזה מידי, לספר. בזכות הצורה הצרה והארוכה הזו- נוצר מיכל מתאים למעט אדמה ומעט שמיים. בזכות הצורה הזו נקודת המבט מופנית לעיקר: והעיקר הוא ברווח ביניהם.  המרווח הזה מוקדש לסירוגין לטקסט ולאיור. ברווח הזה נושם הספר, לעיתים המבט נמשך למעלה לחלום בהקיץ… למבט בעננים ובשמיים, ולעיתים המבט ברחוב דווקא נתקע על פחית בצד הכביש.

בקצה-הרחוב

בכל אחד משירי "בקצה הרחוב" שורות ארוכות שהופכות אותו לסוג של סיפור קצרצר , או אולי התבוננות קצרה- ארוכה. ההתבוננות הזו בטקסט ובאיור היא נטולת פאתוס במתכוון, והספר כולו כמו נועד להאט את הקצב וליצור מבט חדש ואחר אשר מתאפשר בזכות המרווח הזה. המרווח הזה גם מאפשר מעבר חד בין מעלה ומטה, ויוצר דינמיות ודרמה בלי שעמום או טרחנות.

באופן כזה מתאפשרות שאר הבחירות העיצוביות הנכונות: אות גדולה יחסית ומזמינה לקריאה שאינה דומיננטית ומשתלטת מדי. צבעוניות מגוונת ומורגשת אך לא עזה. זוהי צבעוניות מדויקת לספר שאין בו דפים לבנים כלל.

בעיצוב טוב ישנה תחושה חזקה של אחווה בין יוצרי הספר השונים. ב"בקצה הרחוב" ניתן לראות זאת דרך התבוננות ברחוב עצמו שנוכח בספר כשביל עפרון מקושקש ומובחן. "שביל העפרון" הוא הרחוב עצמו, גיבור הספר שעבור המשוררת הוא הרבה מעבר למיקום של ההתרחשות וגם עבור המאייר אשר קשקש בעצמו את "שביל העפרון" בין הכפולות אשר יוצר מצע לפרספקטיבה.

ספסלים-2

וכן כמעין אנלוגיה למלאכת העיצוב עצמה , "שביל העפרון" מתוזמר/מתוזמן גם על ידי מלאכת העיצוב, כאשר הוא מופיע ונעלם בין הכפולות של הספר. מעצבת הספר, מיכל מגן, דואגת שנבחין בו באופן מיוחד כשהיא כורכת אותו סביב הספר כולו והוא זה שמחבר בין הכריכה הקדמית והאחורית ומדגיש כיצד העיצוב הוא זה שהופך את הספר הזה לחפץ שלם. סוגר מעגל דמיוני ומזמין אותנו, מוביל את המבט ומכוון גם לקריאה הבאה וגם זו שאחריה…

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת שחר קובר:

    אני רוצה לספר לכם על מיכל!
    מיכל היא הרבה יותר ממעצבת גרפית. עבדתי כבר עם כמה וכמה וכמה מעצבים ומיכל היא הרבה יותר אקטיבית משאר המעצבים במכלול העבודה על הספר: כשעובדים עם מיכל על ספר ילדים היא הופכת להיות ארט דיירקטורית לספר, ומלווה אותו כבר מההתחלה בשלב בחירת הפורמט, דרך שלב הסקיצות, להן היא מציעה שלל שיפורים ותיקונים – ״אולי תגדיל פה״, ״אולי תזיז לשם״, ״אולי תוסיף גם כזה״, וכך גם בשלבים מתקדמים יותר של צבע, טיפוגרפיה, עימוד,עיצוב העטיפה וכו׳. היא פרפקציוניסטית. כל ספר שהיא לוקחת על עצמה נראה בסופו של דבר מצוין, ולכן הבחירה בה נכונה מאוד.
    אורנה, כתבת ״בעיצוב טוב ישנה תחושה חזקה של אחווה בין יוצרי הספר השונים״, וזה ממש כך – מיכל, יחד עם הצוות הנהדר של מטר, הם צוות מנצח, והעבודה תמיד באוירה טובה.

  2. מאת Nira Bar:

    שחר , ברכות, וגם לשאר היוצרים,
    בדיוק רציתי לשאול על השילוב של עבודת המאייר והמעצב,
    אני מאמינה גדולה בשיתוף פעולה וליווי ולא ב"הנחתות" של מעצב.
    צריך להיות איזון עדין והתחשבות- ולהוריד אגו בשפה פשוטה וישירה.

    נעים לקרא חוויות חיוביות שכאלה.

    נירה בר

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.