2 כללי

מצעד היצירות האיכותיות לילדים – שנת 2014 – ספר ילדים מאויר (תרגום)

ינואר 3, 2015  

והנה, עוד שנה אזרחית הגיעה לסיומה, וזה הזמן לעשות סדר בכל מה שקרה פה. כמיטב המסורת, מעניק "הפנקס" עיטורים ליצירות ספרותיות מצטיינות בטקסט, איור, עיצוב, תרגום, ועוד. את הזוכים בעיטורים בחרו כותבות ב"הפנקס" ונשות טקסט וצבע. על-ידי הענקת עיטורים אנו מבקשים להצביע על היצירות הספרותיות המעניינות, המיוחדות והמוצלחות שראו אור השנה, ולעודד את פרסומן של יצירות איכותיות לילדים.

"ספר-ילדים-מאויר-תרגוםאוטובוס ושמו עדן" / כתב ואייר בוב גרהם, תרגום: אירית ארב, הוצאת כנרת

 טלי כוכבי

הבחירה שלי בספר הזוכה היתה כמעט אינטואיטיבית: ברגע בו עורכי "הפנקס" הטילו עלי את בחירת הזוכה בקטגוריה הזו, "אוטובוס ושמו עדן" עלה במחשבתי, והוא נשאר הזוכה ללא עוררין גם אחרי שחזרתי ובחנתי ספרים טובים אחרים שראו אור השנה. בוב גרהם כבר זכה בעבר בעיטור הצטיינות של "הפנקס" (על ספרו המצוין "איך לרפא כנף שבורה")אבל גם הספר הנוכחי ראוי לכך בהחלט.
הורד
למה אני חושבת שזה ספר משובח כל כך? בזכות הנושא המקורי המציב במרכז פעילות קהילתית אמתית, במסגרתה בני אדם בני כל הגילים, כל הדתות וכל הסגנונות נרתמים יחד להשגת מטרה חברתית משותפת – הפיכת אוטובוס ישן ונטוש למועדון קהילתי המשרת את הצרכים המגוונים של כולם; בזכות הנימה האנושית המדויקת והמכחול העדין והראליסטי שבאמצעותו גרהם מצליח לצייר – בטקסט ובאיור- רגשות, הצלחות, כישלונות ומערכות יחסים ובזכות הצלחתו לרגש מבלי ליפול ולו לרגע למלכודת הקיטש והסכרין; בזכות איורים המצליחים להעניק פרשנות טבעית, אותנטית ויומיומית למושגים גרנדיוזיים כמו "פלורליזם", "קיימות" ו"רב תרבותיות", ולהקים אותם לתחייה הלכה למעשה, ללא מיליגרם של הטפה, צדקנות או דידקטיות; בזכות שימוש מתוחכם ביותר ומגוון בנקודות מבט, גבהים ופרספקטיבות באיור ויצירת תוצר המשלב אלמנטים קומיקסיים עם טקסט פרוזה לירי לכדי יצירה אחת, גדולה מסכום חלקיה, המצליחה לדבר בשפה אחידה למרות ריבוי הטכניקות; בזכות ההצלחה לשלב בין נקודות מבט רבות אך מעל הכול להציג – בטקסט ובאיור- נקודת מבט ילדית אמינה ועגולה בדמותה של הילדה סטלה.
5447571099076640360no

ומפני שכאן, במדינתנו השסועה, האגרסיבית ורוויית המחלוקות, כולנו זקוקים עכשיו יותר מתמיד לספר שמציג מציאות שפויה של עשייה חברתית אופטימית למען מטרה משותפת.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת נגה:

    בניגוד לטלי, אני חושבת שהספר נופל לכל המלכודות של הקיטש, התקינות הפוליטית והסכריניות האמריקאיות. אין בו עומק ולא אמת.
    אין מה להשוות אותו ל"איך לרפא כנף שבורה" המצוין של אותו בוב גרהם.

  2. מאת עטרה:

    מסכימה לגמרי עם נגה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.