4 איור

מקצועיות ילדותית / שחר קובר

ביקורת על איוריה של דניאלה בייגל לספר "התינוק הזה" מאת אמנדה בנג'מין

נובמבר 17, 2010  

את הספר "התינוק הזה" מאת אמנדה בנג'מין, שאיירה דניאלה בייגל וראה אור בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, קראתי בפעם הראשונה במחשבה כי מדובר בספר מתורגם. אינני יודע אם הדבר קרה בגלל שם הסופרת הלועזי ושם המאיירת שהיה יכול להיות לועזי אף הוא, ואולי כי איור מסוג זה – נאיבי, אך לא מחוסר ידע באיור אלא מתוך כוונה תחילה – אינו נפוץ מאוד בישראל.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. רחל הגיב:

    שמחתי להכיר את הספר, נראה מקסים.
    הבקורת מעניינת ומפרגנת, אך הפריע לי השימוש במילה "ילדותי" כשם תואר. נראה לי שזו מילה סובייקטיבית לחלוטין ואינה מגדירה באופן אובייקטיבי את העבודה. בעיניי, למשל, אין האיורים ילדותיים כלל. אני רואה בגרות רבה בנקיון שלהם, באומץ למלא את הדף במשטח צבע, או באיור קטנטן עם הרבה ספייס. המילה ילדותי, יש לה גם איזו קונוטציה שלילית בעיניי, כיוון שהיא מבדלת בין משהו ילדי לבין משהו מבוגר. אני הייתי בוחרת לתאר את הסגנון במילים כמו: נאיבי, אמנותי, מסוגנן, לא ריאליסטי, מופשט, מינימליסטי (חלקן אכן מופיעות בטקסט).
    לגבי הקיטש בדף האחרון – בעיניי יש כאן הומור ולא קיטש, כי הסיטואציה הזו קורצת לעבר הביטוי הויזואלי של זוג הצועד יד ביד לעבר השקיעה. זה ביטוי כ"כ מוכר ונפוץ ומעורר גיחוך, וברור לגמרי שהוא לא מציאותי (הרי במציאות אין דבר כזה, אושר ועושר), אך יחד עם זאת תמיד יש לנו הרצון והתקווה להאמין שהסוף יהיה טוב. אני רואה בזה רמיזה שצוחקת על עצמנו אבל מתוך חמלה.

  2. רונית רוקאס הגיב:

    תענוג לקרוא את ניתוחי האיורים שלך. אהבתי את הספר מאוד.

  3. שחר קובר הגיב:

    רחל, תודה. אינני רואה קשר בין המילה ילדותיות לבין שליליות. כוונתי הייתה סגנון נאיבי.

  4. שחר קובר הגיב:

    רונית, תודה רבה.

כתיבת תגובה