9 במה ומסך

קסמו של החפץ על במת התיאטרון / מרית בן -ישראל

מסע אישי אחר דמותה של מוכרת הגפרורים הקטנה בהפקת תיאטרון חפצים

מרץ 14, 2010  

"מוכרת הגפרורים הקטנה" היה אחד הסיפורים האהובים עלי בילדותי. כשגדלתי הוא הפך להצגה הראשונה שלי למבוגרים. זה היה קצת אחרי מותה של סבתי האהובה ציפורה נאמן. המופע שהתרחש סביב שולחן גדול מכוסה במפה צחורה, היה מעין טקס שערכתי לזכרה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

9 תגובות:

  1. מאת ליבי:

    מרגש, תודה.

  2. מאת חני:

    מרית יקרה, מה שכתבת עמוק ומרגש, אבל עוד כילדה קטנה שהרבתה לקרוא בעצמה התקוממתי נגד הפקרתה של ילדה קטנה אחרת לפגעי מזג האוויר ולמוות ועל כך שהיא מוכרחה למכור גפרורים במקום להיות בבית, המקום המוגן והחמים והאוהב שמגיע לכל ילד וילדה. הסוף הנוצרי אמנם הציע נחמה, אבל מחיר החיים שהילדה שילמה נראה לי יקר ושערורייתי, גם אז, ועוד יותר היום, כשילדות וילדים ישראלים ופלסטינים מאבדים את חייהם או את שלמות גופם ונפשם בגלל השטויות הפוליטיות של המבוגרים חסרי האחריות. האגדות הרי קשורות בטבורן קשר עמוק אל המציאות האכזרית….

  3. תודה מרית. גם עבורי הסיפור הזה היה ייחודי מאוד. הסוף, שמאפשר פנטזיה מסויימת מעניק לילדים את החופש להתמודד עם מושג המוות בקצב שלהם.
    חושבת שהקשר של ילדה לסבתא שלה הוא אחד הקשרים המשמעותיים ביותר הקיימים. יש בו המון תקווה לטוב אינסופי, והוא מהול בצמידות גבוהה יחסית עם המוות. הסיפור משקף את זה היטב.

  4. ליבי, חני, מיכל – תודה!

    חני, לקומם זה לא רע, זה מפעיל דברים חשובים בנפש.
    מיכל – אני לא בטוחה שאנדרסן חשב על הילדים או ניסה לעזור להם להתמודד כשכתב את הסוף הזה, אני חושבת שהסיפור הוא שיקוף קורע לב של המאבק בין הדימיון והמציאות על נפשו.

  5. מאת ורדה:

    מרית יקרה,

    כתיבה מעמיקה ומאד מרגשת. תודה.
    אהבתי מאד גם את התיאור של מה שניסית לעשות בהצגה שלך. מקסים!

  6. מאת רעות:

    מקסים, תודה רבה.

  7. מאת אורנה גרנות:

    מרית- מקסים ומרגש מה שכתבת והלוואי ואפשר יהיה לצפות בהצגה, לשבת בחושך ולהתגעגע לסבתות שלי שכבר לא איתי, פה. כשסיימתי לקרוא נזכרתי שיש לסיגלית לנדאו עבודה יפה שגם היא מחווה לאותו סיפור. בשנת 2001 היא הציגה פרויקט בשם "Moon Pool" או "המערפל", אשר עסק בהיבטים שונים של תנועה. הפרויקט הכיל משאית ועליה מערבל בטון, אשר הוסב לשמש כתיבת נגינה. לנדאו ערכה מיצג בו המערבל תפקד כ"אוטו גלידה" ממנו חילקה לנדאו, החובשת מסכה, קרטיבים המעוצבים בדמותה של "מוכרת הגפרורים הקטנה".
    תמונה של הקרטיב בדמותה של מוכרת הגפרורים הקטנה אפשר לראות באתר של ארטיס:
    http://www.artisrael.org/artist/sigalit-landau

  8. ורדה, רעות, תודה תודה (ורד לורדה ורעות לרעות)

    וארנה, איזה יופי ותודה מיוחדת! רותי קנר סיפרה לי פעם על העבודה הזאת אבל זו פעם ראשונה שאני רואה את הקרטיב. יפהפה.

  9. […] – הפנקס כתב עת אינטרנטי חדש ומבטיח בא לעולם. גם אני משתתפת במאמר על מוכרת הגפרורים הקטנה (גירסא מקוצרת מעט של […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.