2 ספרות

מרק רגשות עולה על גדותיו / טלילה הוכשטטר

על הספר החדש של מאירה פירון "תפסיק לזוז כבר", מנקודת מבט פסיכולוגית

יוני 8, 2011  

בעולמנו רב הגרויים המתחלפים במהירות, אין זה מובן מאליו להשתהות עם יצירה שאין אליה חיבור מיידי. הנטיה היא להמשיך הלאה אל משהו שמתיישב בנו בנוח ונותן מיד הרגשה של בית. כך קרה לי בפוגשי את הסיפור של מאירה פירון, על יונתן ומשפחתו שהולכים לקולנוע.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. תמי לבנת הגיב:

    ניתוח מעניין ומעמיק, נותן חומר למחשבה לנו ההורים כשאנו חסרי סבלנות לילדים, רגישות להבין מה עובר בנפשו של ילד קט.

  2. צפנת בן דוד הגיב:

    התאור של טלילה הממוקד בהתרחשות הפנימית של הילד, ממחיש את עוצמת ההשלכה המתרחשת מול מסך. המסך מתפקד כמו מראה מגדלת ואין חשיבות כלל לעלילה האוביקטיבית המוקרנת עליו.
    נראה לי שבמקרה הזה, הסיפור מבצע סוג של הראיה (showing) המופנת אל ההורה באמצעות קולו הפנימי של גיבור ילד.
    לרגע יכולתי להרגיש כיושבת מאחורי מראה חד כיוונית צופה בהתרחשות דיאדית וטריאדית, מתבוננת בעוצמת הקונפליקט בין צרכים לבין מעצורים במערכות הקשרים ילד ומשפחה.
    יכול להיות שהמספרת עצמה לא ירדה עדיין לסוף דעת עצמה, וכך, בעזרת האיורים מלאי ההבעה קיבל הסיפור את הפוקוס על הנושא הפנימי באופן מרשים.

כתיבת תגובה