במה ומסך

משונה אבל אחר / ערגה הלר

ביקורת על העיבוד הקולנועי של טים ברטון ל"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים"

אוקטובר 18, 2016  

סרט הקולנוע "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" בבימויו של טים ברטון מוצג כעת בבתי הקולנוע בישראל. בארצות הברית הפך סרט הפנטזיה לשובר קופות בן-לילה, בדומה לספר עליו הוא מבוסס. או ליתר דיוק: כמעט כמותו. כמו בספר, הגיבור הוא ג'ייק פורטמן, אלא שבסרט ג'ייק הוא סתם ג'ייק, לא יאקוב של סבא, לא ג'קי של אימא. כך, הגיבור הראשי המורכב להפליא שיצר רנסום ריגס, הופך לדמות שטוחה למדי בעיבוד של ברטון.

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" הוא החלק הראשון של טרילוגיה פנטסטית גותית עכשווית לנוער (פורסם בעברית בהוצאת "כתר"). הממד הגותי אובד בעיבוד של ברטון, מן הסתם בשל חוקי הצנזורה שהיו מונעים מקהל היעד המקורי של הקוראים בגילאי 12 ומעלה את הגישה לסרט. בארצות הברית מוגבל הסרט לצופים בני שלוש-עשרה בליווי מבוגר, ואילו בארץ לבני ארבע-עשרה ומעלה ללא מגבלה.

את הגיבור ג'ייק פורטמן מגלם אסא בטרפילד בן התשע-עשרה, שכבר מזוהה כשחקן פנטזיה/מד"ב מנוסה הודות לתפקידיו כהוגו קברט בסרט "הוגו קברה" (2011) וכאנדר ב"המשחק של אנדר" (2013). ג'ייק הוא נער אמריקאי בן שש-עשרה שנאבק באמצעות כוח-על בשיתוף עם ילדים כמותו, המכונים "משונים", ברשעים המכונים "חלולים" ובעוזריהם המכונים "רשפים". בסיפור המסגרת בסרט, המתרחש בהווה – ראשית 2016 – ג'ייק עד לרצח סבו האהוב, אייב פורטמן, על ידי בכיר החלולים, בארון, ועוזרו הרשֶף. רצח הסב קוטע קשר מיוחד שהיה קיים ביניהם מאז הולדתו של ג'ייק. בסרט מוצג קשר זה בהקדמה קצרה המדלגת בין שנות חייו של ג'ייק התינוק, הפעוט והילד הצעיר עד רגע הרצח, האירוע הפותח את העלילה. לעומת זאת, יחסי הסב-נכד בספר עולים מחדש שוב ושוב, בזיכרונות, בסיוטים ובזהות של הגיבור המשתנה נפשית וגופנית.

מלותיו האחרונות של הסב הגוסס שולחות את ג'ייק לאי קטנטן בוויילס, שם הוא עובר (בצורה פחות דרמטית מאשר בסיפור המקורי) ללולאת זמן המתקיימת ביום השלושה בספטמבר 1943. בניגוד לעלילת הספר המתארת את היחסים של ג'ייק וילדי המעון, קוצר היריעה של הסרט גורם לג'ייק להבין עד מהרה כי הגיע למעון על מנת לנצח את החלולים ולהציל את הילדים שהכירו את סבו של ג'ייק בימיו כנער בסיפור וכאיש צעיר בסרט. כך ג'ייק הופך לגיבור מושיע וזוכה גם בלבה של אמה בלום (אותה משחקת אלה פורנל), הנערה הנצחית, שהייתה אהובתו של סבו בעבר. ג'ייק – לא נפרט לטובת מי שרוצה לצפות בסרט וטרם קרא את הספר – זוכה בדברים נוספים שאפיינו את סבו, לא רק בליבה של הנערה.

לצפות או לא לצפות

מי שמעוניין בשורה התחתונה ובקצרה, לראות או לא לראות, התשובה היא ללכת לראות. מדובר בעוד הפקה מרשימה של ברטון, שרק לאחרונה שחרר למסכים הגדולים את סרטו "אליס מבעד למראה". "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" הוא סרט רווי פעלולים, מתח, רומנטיקה, ערכי משפחה (שאינם תואמים לגמרי למוצג בטרילוגיה) וסוף טוב. מי שמביט בסרט בשים לב גם יצליב מבטים עם הבמאי טים ברטון ממרומי מתקן השעשועים לקראת סיום הסרט, באחת מסצנות השיא. זו מחווה קולנועית של ברטון להופעותיו של אלפרד היצ'קוק בסרטיו, המשמשת את ברטון בסרטיו הפנטסטיים.

הסרט נפתח במחווה קולנועית נוספת: הסב מספר לג'ייק הצעיר סיפורים לפני השינה תוך שהם מעיינים בקופסת התצלומים הישנה של הסב. התצלומים מציגים דמויות משונות והסיפורים על אודותיהן משונים לא פחות. הסצנה כולה מרמזת לסצנת סיפור המסגרת של הקריאה בספר העובר מאב לבן בפתיחת הגרסה הקולנועית של רוב ריינר ל"הנסיכה הקסומה" (1987). בספר "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" הספר המוענק לנכד הוא ספר שיריו של ראלף וולדו אמרסון, המנוטרל בסרט מרמיזותיו המגוונות לתפיסת המציאות הגותית בסיפור המקורי, ומתפקד רק כמנבא את עתידו של הנכד כמי שימצא, ישחרר וינהיג הילדים המשונים. בסרט לא מוענק ספר, והסיפורים מסופרים באמצעות התמונות המסתוריות שמחזיק הסב בקופסה הסודית. תמונות אלה שזורות לאורך ספרי הטרילוגיה ובמקביל לחשיפת סיפורים ודמויות, בסרט הן מרוכזות בקופסה ועל חלקן מתעכבת המצלמה חלקי שנייה, כך שמי שאינו מכיר את התצלומים ששימשו את ריגס ברומן מקבל רק רושם כללי של מציאות לא-הגיונית מבלי שניתן להתעכב על רכיביה.

מתוך המהדורה האנגלית של הספר

מתוך המהדורה האנגלית של הספר

מחויבות חזותית לעולם הגותי של ריגס

רנסום ריגס (יליד ארצות הברית, 1979) פרסם את החלק הראשון של הטרילוגיה, על פיו עובד הסרט, בשנת 2011. עד אז הוא היה צעיר השואף להיות סופר, בעל עניין רב בשרלוק הולמס, קולנוע עצמאי חתרני ותצלומי וינטג'. העובדה שלמד כתיבה עם אחד הכוכבים העולים באותם ימים, ג'ון גרין, לא ממש תרמה לו. גרין עצמו לא האמין שחברו, שטרם הצליח לפרסם ולו ספר עלילתי אחד, יצליח במיזם הספרותי החדשני שלו. אך כבר בשבוע הראשון למכירות עקף ריגס את כל סופרי הנוער המוכרים, ביניהם חברו גרין, סוזן קולינס וריק ריירדן, ונשאר במקום הראשון שבועות רבים; מספיק זמן כדי לעורר את סקרנותו של טים ברטון.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

להיבט החזותי של הסדרה המקורית הכוללת את "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" (2011), "עיר חלולה" (2013) ו"ספריית הנשמות" (2015), חשיבות מרובה. הספרים כוללים תצלומים אותנטיים לכאורה בשחור-לבן, רישומים בדיו, עיפרון ועט מעשה ידו של ג'ייק פורטמן, פקסימיליה של מהדורת שירי אמרסון ועוד תעודות היסטוריות כביכול. לסדרה הספרותית יש סדרה נלווה של רומנים גרפיים בצבע מלא ובהם גם איורים אחדים הנוגעים מפורשות בחיילי הרייך השלישי, בקציני אס אס וקרבנותיהם ובעורף הבריטי בעת ההפצצות הגרמניות.

היעלמותה של המפלצת הנאצית

בעיבוד הקולנועי שומר ברטון על העולם החזותי הגותי שעיצב ריגס, למרות ריכוך האימה בעלילת הסרט. למשל, אצל ריגס קיימות לא מעט שיחות בנושא הפחד מהחלולים ועוזריהם. ג'ייק, אמה ושאר המשונים חולקים את האימה והבעתה ביניהם לבין עצמם ואף עם ילדים "רגילים". האימה שמתאר ריגס אינה רק פנטסטית: דמויות שונות ביניהם יהודים, צוענים ונכים מתארות רדיפות המוכרות היטב מתיעודים היסטוריים. המבע המשולב של המספר של ריגס הוא עם הגיבור ג'ייק בן השש-עשרה, ואילו המצלמה של ברטון "אובייקטיבית" ונטולת שמץ ילדותיות.

אמנם התצלומים והרישומים שקיימים ביצירה של ריגס ומיוחסים בחלקם לסב ובחלקם לנכד מהווים בסיס לעיצוב הדמויות והעולם  – האטריביוטיים והאפיונים נשמרים כמעט תמיד בהתאם לדימוי החזותי שקבע ריגס – אולם קיים פער בולט ביותר בין הסיפור לסרט בכל הקשור ל"מפלצת הנאצית" שמטרידה את הילדים המשונים בחסותה של מיס פרגרין. העובדה שרבים מהמשונים הם פליטים יהודים, בכלל זה הסב, אברהם פורטמן, שנמלט מפלישת הרייך השלישי לפולין – נעלמת מהסרט.

הרשעים בסדרה, החלולים והרשפים, מרשתים את מפעל ההשמדה הנאצי ולא פועלים רק לשם עצמם כפי שקורה בסרט. בארון מוצג כשחור פשוטו כמשמעו אצל ברטון, בשעה שהוא "אפל" אצל ריגס. השימוש בצבע הגוף השחור לדמותו של בארון מנטרל את הביקורת על הנאציזם. בסדרה שוקלים הילדים התנקשות בהיטלר התינוק (רעיון מוכר מסיפורי היסטוריה אלטרנטיבית) על מנת להציל את ילדי אנגליה מהבליץ. הבחירה בלולאת זמן המתקיימת (ומושמדת) בספטמבר 1943, אינה מקרית – זהו יום הבליץ הנורא ביותר שידעה אנגליה. בסרט, מי שאינו בקיא בהיסטוריה העולמית והיהודית, מקבל רמיזה אחת בודדת לנאצים ולשעת המלחמה, ואחרת להוראת החירום של משרד המלחמה הבריטי.

סמואל ל' גקסון כ-בארון

סמואל ל' גקסון כ-בארון

מכיוון שהילדים המשונים נתונים בלולאת זמן, היא מתאפסת מדי יום ביומו רגע לפני פגיעת פגז נאצי בבית המעון. בסרט, כמו באיורים מהרומן הגרפי המלווה את הסדרה כולה, יוצאים הילדים ומיס פרגרין לרגע האיפוס כשהם עוטים מסכות אב"כ ישנות ומביטים בפגז נושא צלב הקרס. סצנה נוספת, לקראת סיום הסרט, מציגה שלט שהציב משרד המלחמה הבריטי בנמל אליו הם מגיעים בספינה הטרופה "אוגוסטה". בנוסף, כל ההתייחסויות לשמות היהודיים של הסב ונכדו, אברהם ויעקב, אינם קיימים מטבע הדברים בסרט, המכוון לקהל אוניברסלי במסר אוניברסלי של ניצחון הטוב על הרע. היעדר הייצוג של הרע הנאצי תורם להצלחה של היצירה הגלובלית-הוליוודית של ברטון ופוגם לעניות דעתי במטרות המקוריות של הסופר, שטרח מאוד על תיאור סצנות של רדיפה אתנית וסצנות של הפגזות על ילדים. בשעה שהספר מתמרן בין אימה פנטסטית לאימה היסטורית (למשל השואה או הבליץ) הסרט מתמקד בפנטזיה ובמאבק ביצורים שמזמן אינם אנושיים.

 גיבור קולנועי קליט

גיבור קולנועי קליט

 

לא רק הרמיזות להיסטוריה הכללית והיהודית נעלמו בעיבוד של ברטון, אלא גם כל המשמעות של שובם של יצורי השאול במסה "אשליות" (Illusions) מאת ראלף וולדו אמרסון (מתוך מחזור המסות "סדר החיים", 1860) המהווה, כאמור, יסוד מכונן של יחסי הסב והנכד ברומן. אצל ריגס הסב מכשיר את נכדו לעתידו כלוחם בחלולים, ואלה מצידם נוכחים תמיד בחייו של ג'ייק, לפני ואחרי ההווה הסיפורי, אם כי בתחילת העלילה הוא סבור שמדובר בסיוטים בלבד.

בסרט, המפגש הראשון עם ראש החלולים בארון, נעשה רק שניות לפני גילוי גופת הסב. כן נעלמו בסרט הרמיזות לירידה לשאול ב"הקומדיה האלוהית" של דנטה וכל הרמיזות לגותיקה האמריקאית. השאול שיצר ריגס בטרילוגיה ומהווה אחד מעמודי התווך של עולם האימים שלו, לא קיים בסרט, המציב את יחסי הרעים-טובים באופן רדוד ביותר, המחוזק על ידי השימוש החזותי בשחור לרע מכולם ולבן לטובים. כל השינויים האלה מאפשרים לג'ייק להיות גיבור קולנועי קליט ואליל נוער בפוטנציה, בדיוק כמו פור ב"מפוצלים", גייל או פיטה ב"משחקי הרעב" או תומס ב"הרץ במבוך", למשל.

בשעה שריגס אינו מביא תקנה לעולם, ורומז לקיומו של תופת לצד העולם הרגוע, סופרי הנוער של הסיפורים שלעיל, ורוניקה רות, סוזן קולינס וג'יימס דשנר, יצרו גיבורים שהופכים עולמות וממגרים את הרוע, דבר שהתקבל בשמחה על ידי תסריטאי הוליווד. את ג'ייק הגיבור שמציל את העולם בו קיימות מפלצות אבל לא תופת, יצר ברטון בשביל ריגס, על מנת שיהיה חלק מפנתאון גיבורי הקולנוע הפנטסטיים העכשוויים. לא נותר אלא לקוות כי ריגס, סופר שנבנה בזכות סיפור אחד – אם כי חדשני – על עולם שונה, יוכיח עצמו גם בעתיד כיוצר פורה ומגוון, שהרי טים ברטון, שכרגע פתח לפני ריגס קהל חדש, כבר הוכיח את עצמו כיוצר פורה ומגוון מאוד.

 

ד"ר ערגה הלר – ראשת ההתמחויות בספרות ילדים ובאמנות במכללה האקדמית לחינוך על שם קיי בבאר שבע. היא עורכת את כתב העת "קולות" לענייני חברה וחינוך, ובעלת מאמרים אקדמיים רבים בתחום תרגום פנטזיה והפנטזיה לנוער.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.