11 יצירה מקורית

משפחת תמרי יוצאת לטיול / מאת: ליבי דאון, איור: נויה דאון

דצמבר 15, 2010  

משפחת תמרי יוצאת לטיול
אורזת בגדים, ממחטות וחתול.
אורזת הכל – משמיכה ועד זית
כי חשוב לשלושה להרגיש "כמו בבית"

שירי עוזרת –
סוחבת ערסל,
תמונה, ארונית,
תפוז וסנדל.

מר תמרי מזכיר –
"מפה ומפית!
כך חשוב לאכול
ארוחה משפחתית!“

"לא לשכוח חליל" –
מוסיפה הגברת.
"אולי גם נשיר
במלון בכינרת"

החתול מיילל –
"משפחה יקרה
ארזתם מספיק – זה איום ונורא"

אבל איש לא שומע
המיאו קצת חלש –
גוררים ארגזים
של ליפתן פרי בדבש.

עם רדת הערב הכל כבר ארוז:
במכונית מונחים – החתול עם תפוז;
תמונה, ארונית, שמיכה וערסל
חליל עם זיתים, קצת דבש וסנדל.
רק נזכיר לכולם –  גם מפה ומפית
כי חשוב לאכול בצורה תרבותית.

"הכל כבר מוכן! אריזה לתפארת!"
נושק מר תמרי לבת ולגברת
"ארזנו הכל-  דבר לא חסר
ממש כמו בבית – אין מה לדבר.“

נוסעים ושרים
הנהג חברה'-מן.
הדרך פנויה,
יצאנו בזמן.

שעה כך חולפת בשיר ובחדווה
כששירי אומרת – "אני רעבה".
"רעבה?" – כמובן זהו זמן לסעודה.
נעצור בקרוב – הנה כאן מסעדה.

המלצר מחייך
ומגיש תפריטים
מהרדיו בוקעים להיטים לוהטים
"תרצו את הדג?
יש כאן מבחר..
או מגש סלטים?
או אולי צלי בקר?“

גברת תמרי פורשת מפה,
מניחה מרבדון לקישוט הרצפה
אומרת:  "תודה אדוני המלצר,
הכל באמת נשמע נהדר
אבל, במטותא הבן נא אותי
אנחנו רוצים רק אוכל ביתי.
בעלי, מר תמרי ייגש למטבח
ויכין לכולנו תבשיל משובח
וכבה נא הרדיו, אדוני הצעיר
מיד אנגן לכולנו כאן שיר"

המלצר מבולבל, נבוך, מצחקק
"טוב, כמובן, הלקוח צודק.“

מר תמרי הולך בגאון למטבח
ומכין לכולם סיר מרק משובח
אוכלים השלושה, המרק מהביל,
מנעימה הגברת צלילים בחליל
"ארוחה נפלאה- דבר לא חסר
ממש כמו בבית – אין מה לדבר.“

"תודה על הכל,
היה פה נחמד"
מקפלת גברת תמרי מרבד.

"קדימה!, נוסעים!
הופה היי!
לכינרת"
מחייך מר תמרי,
מחייכת הגברת.

נוסעים עוד שעה ובעד החלון
מציץ כבר הים ומציץ המלון.
משפחת תמרי לחדר נכנסת
מיד הגברת סוגרת מרפסת.
מסתירה את הנוף הנשקף בחלון
הנה גם כינרת אחרי הווילון.

"קדימה, תמרי! היכן החליל?
בזריזות בזריזות, כבר צריך להתחיל."
מעל המרבד,
פורקים ארגזים
מסדרים סלסילות, מסדרים תפוזים
מחליפים, מצעים, שמיכה וכרית
גברת תמרי פורשת מפית.
על קצה המפית מסדרת גם זית
"תענוג אמיתי, ממש כמו בבית"

מר תמרי מוציא מקדחה אימתנית
"זה הקיר המושלם לתליית ארונית"
הוא קודח עוד חור ועוד חור שם בקיר,
כשלפתע פורץ זרם מים אדיר –

מין נחשול שכזה-
שוטף וקוצף,
מין נחשול שכזה-
סוחף ושוצף,
מין נחשול ששובר חלונות וקירות,
מין נחשול שסוחף ארגזים של פירות,
ובשצף שטים החליל, הסנדל
מצעים, כריות, מפיות וערסל
ותמרי קטנה
וחתול וגברת
ותמרי נוסף על מפה מפוארת.

הנה כך נסחפים בנחשול הגדול
ונוחתים על החוף שם באמצע החול.

והזמן- זמן שקיעה אדומה בכינרת-
הגלים לוחשים והשמש בוערת,
מרחוק נישאות פסגות ההרים
ממעל  שרות מליוני ציפורים
מסתכלים השלושה על הנוף המרהיב,
ונושמים לקרבם את כל מה שסביב…


"לא כמו בבית – אין מה לדבר"
בלחש נפעם מר תמרי אומר.
"כמה נפלא"- אז שירי אומרת
מסתכלת סביב ושותקת הגברת.

מן החול היא שולפת לפתע חליל
ונמלא אז החוף בנגינה ובצליל.

ליבי דאון – בת 39, מתגוררת בתל אביב. אמא של נויה ושל שושנה הכלבה. אוהבת לכתוב ולתרגם בחרוזים. עד כה יצאו לאור שני ספרים פרי עטה – "רותם והפיל או למה כדאי ללטף אוזניים" ו"ברחוב ירמיהו" ותירגומים רבים לספרים מחורזים (לאחרונה – "הפלופ האיום" מאת אורסולה דובוסרסקי בהוצאת איגואנה, קטעי השירה בספרו של קינגסלי "ילדי המים" בהוצאת אוקיינוס ובתרגומו של יואב אבני, "כשאנחנו יחד" מאת ג'ן צ'פמן בהוצאת כינרת). שני ספרים נוספים פרי עטה ייצאו לאור בחודשים הקרובים.

נויה דאון – בת חמש ועשרה חודשים. הולכת לגן חנה. אוהבת לשחק עם הכלבה שושנה, לדמיין ולהקשיב לסיפורים, הכי אוהבת לצייר, לשחות ולהתאמן בקפוארה וגם כמעט את כל הדברים הוורודים בעולם (רצוי וורוד פוקסיה).

כתיבת תגובה

11 תגובות:

  1. מאת רחל:

    יופי של שיר :-))

  2. מאת דינה:

    איזה יופי! סיפור מחורז בכשרון ובהומור, והאיורים של נויה הקטנה נפלאים!

  3. מאת ליבי:

    תודה רבה! מסרתי גם לנויה:)

  4. איזה שיתוף-פעולה יפה ויצירתי בין אם ובת.
    הסיפור זורם בחן, בהומור ובכנות, בהרמוניה מלאה עם חריזתו הקולחת.
    נסחפתי ואהבתי את הסיפור המלווה בציורים מלאי תום.

  5. מאת אירית ליברמן:

    סיפור מקסים. הניגון שבחריזה עושה שמח מאד. ביתי נועה מאד מאד אהבה.
    הציורים של המאיירת טופסים את המהות שבסיפור בצורה מושלמת. הציורים מקסימים.
    כישרון רב בכתיבה ובציור במשפחה אחת. מדהים.

  6. מאת דגזהב:

    יפה מאוד – ביחוד אהבתי את האיור האחרון… הומאז' ל מירו?

  7. מאת טלי:

    מקסים מקסים מקסים!!!!!!!!!

    אני מאוד אוהבת את החריזה והמקצב וגם את ההומור והנימה- כיף של סיפור!

    כל הכבוד למאיירת הצעירה! מותר לשאול איך עבדתן? כלומר – כתבת ואז נויה איירה או שהסיפור נבנה ביחד מההתחלה? (ואולי בכלל היא ציירה ואז את כתבת?)

  8. מאת ליבי:

    תודה רבה רבה לכולם!
    טלי – יותם שווימר ראה את הסיפור שלי בבלוג ושאל אותי אם ארצה לפרסם ומי יאייר. שאלתי את נויה שלי (שמאוד אוהבת לצייר, אבל בדרך כלל מתמחה בשושנה הכלבה, בני המשפחה או שמלות…) והיא אמרה שתאייר בשמחה. נויה הכירה את הסיפור היטב, אבל ביקשה שאקריא לה אותו כמה פעמים ואעצור בתמונות שהיא רוצה לצייר. נעים לי מאוד שאהבת.

  9. מאת תמר:

    נהדר! הסיפור, החריזה, האיורים – תענוג.

  10. מאת דורית:

    כמה נעים להיפגש כאן מלבד בפארק ובמדרגות…
    מקסים!
    ודש לשושנה מקומפאי

  11. מאת ליבי:

    תודה! ושושנה מוסרת ד"שׁ בחזרה.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.