5 ספרות

נישאים על גבי הרוח / יותם שווימר

רשימת ביקורת על הספר "להקשיב לרוח" מאת ענבל דיסקין

יולי 19, 2011  

עטיפת הספר "להקשיב לרוח" (הוצאת כנרת) היא כל כולה תנועה. מתחת לשם הספר נכתב "שירים שנסעו וחזרו", במרכז העמוד ממוקם התקליטור המלווה את הספר ועליו איור של טיל עם גלגלים (פנטזיה של הילד אלון על נסיעה מהירה). ומעל העיגול של התקליטור, איירה איה גורדון-נוי בתים ומכונית, שנדמה כי היא נמצאת בתנועה ממקום אחד למשנהו. תנופה ודינאמיות, הן אם כן, האפיונים המייצגים שנבחרו לספרה הראשון של ענבל דיסקין, המאגד שירים על חווית הנסיעה המשותפת של ילדים והורים.

עטיפת הספר (יח"צ)

ראשית כל, ראוי לציון הפרויקט השאפתני והמרשים הזה. בתקליטור נמצא ארבעה-עשר שירים שהולחנו על-ידי שלמה גרוניך (שגם מבצע מספר שירים, לצד אוהד שרגאי, ויקי בר אל פרי ואוהד קוסקי), ובין שיר לשיר, משולבים קטעי הקראה של מנשה נוי – לעתים שירים שלמים ולעתים קטעי ההקדמה או הסיום המלווים את השירים עצמם.

מאז ימי הזוהר של "הכבש השישה עשר", לא קמו לו מתחרים. גם "זרעים של מסטיק", שכתבה לאה נאור, על אף שהשאיר את חותמו על תרבות הילדים הישראלית, חורג מהפורמט של ספר ותקליטור הרואים אור יחד. כיום, ממעטות ההוצאות לאור לעבוד על פרויקטים יקרים כאלו, ובמידה ומצורף תקליטור לספר, הוא אינו מהווה יצירה נפרדת של ממש, אלא מתפקד כתוספת של הקראה והפעלה במקרה הטוב וכאלמנט שיווקי גרידא במקרה הרע. לפיכך, מרענן לפגוש בפרויקט כה מושקע ומהוקצע: מהאיורים והעיצוב של הספר ועד ההפקה המוזיקלית, ובשתי יצירות (ספרותית ומוזיקלית) העומדות בפני עצמן.

"להקשיב לרוח" אינו ספר שירה ולמעשה, חלק ניכר מהשירים הם קטעי פרוזה מחורזת, אנקדוטות, הרהורים ומשחקים שממציאים הילדים, אלון וליאת, במהלך הנסיעות במכונית. ריבוי הסגנונות אינו מחליש את הספר אלא מרחיב את המבע ואת נקודות ההתבוננות. יתרה מכך, לצד אבחנות ותחושות של הילדים וחוויות ילדיות, ישנה זליגה למבט על ההורים: היחסים ביניהם, התנהגותם בנסיעה וכן הלאה. הילדים נמצאים במרכז, אך החוויה אינה נותרת שלהם בלבד, וטוב עשתה המחברת שהזיזה את המיקוד מדי פעם אל ההורים, שכן מדובר בראש ובראשונה בחוויה משפחתית.

ניתן לחלק את הקטעים בספר לשתי קבוצות עיקריות: טקסטים העוסקים בנסיעה עצמה (כמו "מה זה משנה איפה יושבים?" ו"אמא דיילת") וטקסטים המקושרים לנסיעה – שירים שהומצאו במהלכה או מחשבות בעקבותיה – העוסקים בנושאים שונים (כמו "זה לא יכול להיות" ו"שאלות של גשם"). הקטעים המשתייכים לקבוצה השנייה מתווכים לרוב על-ידי הקדמה מפי הילד המספר, המציב אותם בקונטקסט המתאים. אלון, הילד המספר, הוא דמות מצוינת, שהיטיבה לאייר איה גורדון-נוי, ובמיוחד נפלאים הקטעים הלא-שיריים (אך המחורזים לעתים), המדגימים את חדות המבט שלו ואבחנותיו החכמות.

כפולת עמודים הכוללת את הקטעים "כשלא יכולתי להתאפק יותר", "בתחנת הדלק" ו"רחיצת מכוניות" היא לטעמי, הכפולה הטובה ביותר. מוצגים בה שלושה טקסטים מדויקים ויפים, חכמים ומבדרים, המתארים את עולמו הפנימי של אלון, את ההתבוננות החדה שלו ואת שנינותו. תחת ידיה של דיסקין, עצירה לעשות פיפי הופכת לאירוע תודעתי מכונן, מורכב וגם משעשע; תחנת הדלק, בה מחכים ש"האוטו יסיים לשתות", מנכיחה את חוסר המושלמות של האב ורחיצת המכונית אינה רק חוויה מלהיבה, אלא גם טומנת בחובה מציאת אוצרות חבויים.

מילים: ענבל דיסקין, איור: איה גורדון-נוי

עיקר כוחה של דיסקין הוא ביכולתה למתוח את גבולות הסיטואציה השגרתית, להרחיב את ההתבוננות אודותיה ולפרוץ את מחסומיי הברור-מאליו. גם בשירי הנסיעה הדבר ניכר, בעיקר בהצמדת זווית ראיה ילדית. כך למשל, האם מוצגת כדיילת, מכיוון שהיא אחראית לספק את צרכי הילדים והאבא מנסה לממש את פנטזיית מכונית המרוצים של הילד. זווית הראייה הילדית מופיעה, כפי שכבר צוין, גם בקטעי הקדמה למספר שירים. מעניין לראות כי דווקא בקטעים אלו, שהם לכאורה דיבור ישיר של הילד, נשמע קולה של המספר הבוגרת, המצהירה, למשל, כי "מתי מגיעים" הוא שיר שמרגיז את ההורים, ובמקרים אחרים כמו מעניקה לעצמה לגיטימציה להפליג למחוזות רחוקים של מחשבות תמימות, כאשר היא מנכסת אותן לילדים (כמו ב"פקק תנועה").

המשחק על הגבול שבין הילד למבוגר, כאשר כל התא המשפחתי נמצא במרחב תחום (מכונית), אך למעשה פרוץ למדי (העולם, המחשבה, הרגש), מהווה לטעמי נקודת חוזק של ממש. השירים אינם דידקטיים והם מצליחים ליצור הזדהות, לשעשע, לעורר מחשבה ואפילו לרגש. הספר והתקליטור אמנם מתאימים לנסיעות משותפות, שכן בזה עוסק הספר, אך אפילו רצוי פי כמה להקריא ולשמוע אותם דווקא בבית, ולתת לתנופה של הנסיעה להיכנס פנימה, אל תוך החלל הביתי. כך, מבלי להוסיף הוראות הפעלה, ללא תיווך של קריין שמנחה אותך כיצד לשחק, הצליחה דיסקין לכתוב ספר שמזמן התייחסות אקטיבית, שכמו דורש לשיר ולשחק אותו, להשתובב ולחוות אותו יחד עם ההורים.

אך לא כל הקטעים אחידים ברמתם. לעתים החריזה אינה מעניינת דיה והשירים המגוללים את המחשבות והמשחקים של הילדים בעת הנסיעה, אינם חזקים כמו הקטעים האחרים. "פקק תנועה" הוא יוצא דופן בהקשר זה, אך "מלים של מבוגרים", "איש ענן" ו"שאלות של גשם", לדוגמא, על אף שיש להם חן רב, אין בהם עוצמה פיוטית או סיפורית והם מעניינים רק מתוקף נקודת ההתבוננות הילדית על העולם והמשפחה. שיר הנושא המצוין, שהוא לאמתו של דבר טקסט פיוטי מאד אודות הרוח, מעצים את תחושתי כי הקטעים המעולים הם אלו שמציגים את העושר של נקודת המבט הילדית של אלון, כאשר הוא מתמקד בסיטואציה אחת ומפליג ממנה למחוזות הדמיון או מבין באמצעותה טוב יותר את עצמו (כמו ב"נסיעות קצרות ארוכות ונסיעות ארוכות קצרות"), את העולם ואת היחסים הרוחשים בו (כמו ב"פנצ'ר"). "הילד הזה הוא אני", יצירתו המופתית של יהודה אטלס, מהדהדת במהלך הקריאה, נוכח הדיוק, ההומור וההבנה כיצד להציג את עולמו של הילד.

איוריה של איה גורדון-נוי בספר הם חוויה בפני עצמה. גורדון-נוי, ששילבה את איוריה בקולאז'ים המורכבים מפרטים המתכתבים אחד לאחד עם הקונספט של הספר, מעניקה פרשנות מעניינת ומדויקת לטקסטים. היא שומרת על המאפיינים של הספר והתנופה והדינאמיות ניכרות בכל איוריה. כך למשל, בכפולה לשירים "כשאמא עצרה ברמזור" ו"מראה", הכביש מתפתל בין שני הטקסטים ונוצרת תחושה של תנועה, שכן המכונית והיושבים בה מתוארים בפוזיציות שונות בהתאם לשיר. בנוסף, אפיינה גורדון-נוי כל אחד מהאיורים על פי המיקוד של השיר – רמזור ופנייה של הילד אל החוץ בשיר הראשון, ומראת המכונית בשיר השני.

מילים: ענבל דיסקין, איור: איה גורדון-נוי

את הקטעים המונולוגים מקריין מנשה נוי בתקליטור המצורף, בדומה לקריינות המובחנת של יהונתן גפן ב"הכבש השישה עשר". זוהי בחירה נכונה שלא להלחין טקסטים שהם מונולוגים קטנים ואינטימיים, והגשתו של נוי טובה מאד לרוב, אף על פי שראוי היה להרחיב את המנעד וליצוק מבעים מגוונים יותר בקטעים השונים. ההפקה המוזיקלית והביצועים ברמה גבוהה מאד, אך הלחנים אינם עושים חסד עם כל השירים.

"צומת", השיר שמסיים את הספר והתקליטור (ובהערת אגב אציין כי סדר השירים אינו זהה, וחבל. גם אם לא מלחינים את כל השירים, כדאי היה לשמור על סדר, שהרי הוא נקבע על-ידי העורכת עבור היצירה הספרותית), הוא דוגמא לתרגום מצוין של הטקסט למדיום המוזיקלי. הלחן מעשיר את הכתוב, מוסיף לו נדבכים ומתאים לו מאד. בשירים אחרים, כמו "זה לא יכול להיות" ו"איש ענן", העיבודים המוזיקליים אינם חזקים מספיק. הם מתקתקים וחולמניים או מפוזרים ונמהרים, ולטעמי אינם מדויקים. למרות זאת, ההאזנה לתקליטור מהנה מאד ואין ספק שתשמח ילדים רבים.

מילים: ענבל דיסקין, איור: איה גורדון-נוי

לא בכדי הוזכרו ברשימה זו יצירות של יהודה אטלס, יהונתן גפן ולאה נאור. "להקשיב לרוח" אמנם לא מצוין כמותן, וכמובן שמוקדם לשפוט את מידת השפעתו התרבותית, אך הוא ניצב לצידן בכבוד רב. הן בשל המקוריות, המעוף והרגישות לעולם של הילד ונקודת המבט שלו, והן בשל החוויה הכוללת, שהיא אסתטית, מהנה ומעשירה. כותרת המשנה, "שירים שנסעו וחזרו", המופיעה מעל עיגול התקליטור בעטיפת הספר, תואמת מאד את רוחו. הקריאה בספר מעודדת לחזרה מעגלית, בלתי פוסקת, ולמפגש חוזר ונשנה עם יצירה טובה מאד המכבדת את נמעניה הצעירים.

"להקשיב לרוח" מאת ענבל דיסקין, איורים: איה גורדון נוי, מוזיקה: שלמה גרוניך, קריינות: מנשה נוי, עיבודים וניהול מוזיקלי: עידו קגן, עריכה: יעל גובר, עיצוב: אורית רובינשטיין. הוצאת כנרת, 2011.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת mUshiMuShi:

    לא נכתב כזה ספר כבר באמת תקופה ארוכה. להתרפק על העבר זה נחמד, וכמובן שהכבש השישה עשר מעולה, אבל להקשיב לרוח הוא יצירה שעומדת בפני עצמה, עם הקסם והחן שלה, עם ליווי מוסיקלי מעניין ומבוצע היטב, ואיורים מיוחדים. אם מתעקשים להשוות, אז אני חושב שלבסוף, נמצא דווקא יורש ראוי. כל הכבוד.

  2. מאת רחלי:

    הספר מקסים. סוף סוף ספר שלא מתיילד ולא בא להעביר מסרים חינוכיים. המחשבות והרגשות של הילד כפי שהם. אפילו הבת הקטנה שלי, שטרם מלאו לה שלוש, וקיבלה את הספר מתנה מסבא וסבתא, רוצה כל הזמן שיקראו לה את השירים, שוב ושוב.

  3. מאת ערן שחר:

    אני ובן הכמעט-חמש שלי חורשים על הספר והדיסק כבר ימים רבים. באמת כיף גדול.
    ואולי קצת מביך להתוודות, אבל זה כבר כמה לילות שאחרי שכולם הולכים לישון אני שוטף כלים לצלילי הדיסק הזה…
    באמת חבל שסדר השירים לא נשמר. לפחות היו כותבים את סדר השירים שבתקליטור בדף האחרון המוקדש לקרדטים ליוצרי הדיסק. עכשיו כשאוּרי מחפש שיר אהוב הוא צריך לסרוק את הדיסק רצועה רצועה…

  4. מאת ערן שחר:

    אוהד שרגאי מבצע את אחד השירים היפים בדיסק
    http://www.youtube.com/watch?v=As42Iv-2GgY

  5. […] המצטיינים שראו אור השנה הוא "להקשיב לרוח" – ספר שירים לילדים גדולים. זהו פרויקט מושקע, נוטף […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.