כללי

"עמוק בתוכי ידעתי שאכתוב ספר כזה" – ראיון עם כרמית גלבוע

ראיון לרגל צאת הספר "מצד לצד"

ספטמבר 18, 2019  

כרמית גלבוע היא מחברת סדרת ספרי "יעודו של דן" (הוצאת עם עובד), שפרסמה לאחרונה רומן למתבגרים בשם "מצד לצד" (הוצאת רימונים), העוסק בין השאר בתהליך שעוברת הגיבורה, אריה, להכרה בנטייתה המינית. לרגל צאת הספר, שוחחה עדי סברן מטעם "הפנקס" עם כרמית גלבוע, על העבודה על הספר והבחירות הספרותיות שנעשו בו.

הספר החדש שונה מאוד מספרייך הקודמים, שנכתבו בסוגות הפנטזיה והמדע בדיוני. מה גרם לך לרצות לכתוב רומן ריאליסטי?

מאז ומתמיד אהבתי לקרוא על מסעות התבגרות מורכבים. ולשמחתי, ישנם ספרי נוער רבים בתחום. הרעיון לספר התגבש אצלי לפני כשלוש שנים, לאחר שנחשפתי למספר סיפורי התבגרות של אנשים המקורבים אלי ששיתפו אותי בתחושותיהם. ברומן ריאליסטי כמו "מצד לצד" יכולתי לצקת פנימה חומרים מהעולם האמתי ולהביא לתוכו את עצמי ואת האנשים שמקיפים אותי. כשכותבים על דמות שמחפשת את מקומה וחווה התמודדות מורכבת בכל הקשור לזהות המינית שלה, באופן טבעי, הרגש וההזדהות אתה הופכים להיות חלק בלתי נפרד ממך. כך, במשך שנת הכתיבה האינטנסיבית של הספר, אריה, גיבורת הסיפור, היתה חלק ממני.

ובהקשר לבחירות שלי על אילו נושאים לכתוב ועבור מי, אני בעיקר מתחברת לנושאים שמעניין אותי לקרוא עליהם ולחוות אותם ביום-יום שלי כמו: ספרות, אמנות, היסטוריה, מדעים ומדע בדיוני. מעניין אותי לפנות למגוון של קהלי יעד, להשמיע את קולי ביצירה שמעוררת חשיבה וגם השראה, כי למילה הכתובה יש השפעה עצומה והיא יכולה לשנות תפיסות ואמונות. וזו הסיבה, בין השאר, שאני כותבת לנוער, אבל גם למבוגרים ולילדים.


כריכת הספר (יח"צ)

כיצד התבצע תהליך המחקר על הספר? 

אפשר לומר שאת ההשראה לכתיבת הספר הזה שאבתי מחוויותיי האוטוביוגרפיות כנערה, ששני חבריה הטובים ביותר בתיכון השתייכו לקהילה הלה"טבית. אני חושבת שעמוק בתוכי ידעתי שאכתוב ספר כזה. כחלק מהמחקר שערכתי, שוחחתי טלפונית עם כמה בני נוער להט"בים, עם שניים מהם גם נפגשתי ב"בר נוער". ביקרתי כמה פעמים במרכז הגאה והצטרפתי למפגש באיגי (ארגון הנוער הגאה), ובנוסף, במהלך כתיבת הספר, התנדבתי כמלווה-תומכת של קבוצת תיכוניסטים בתיכון בשרון, במסגרת קבוצת GSA – Gay Straight Alliance, וגם כיום אני נפגשת בכל שבוע עם חברי הקבוצה ולוקחת חלק בכל הפעילויות שלה.

מה הן הבעיות העולות בתהליך כתיבה על זהות שונה ויותר שולית משלך, כאשה סטרייטית הכותבת על בת נוער להט"בית?

בתהליך הכתיבה היה חשוב לי לכתוב במדויק על תחושות התסכול של אריה ועל הדרך שעברה. אני זוכרת שהקושי עלה במיוחד בזמן כתיבת הפרק הסוריאליסטי "משיכות מכחול", שבו אריה עושה חשבון נפש עם עצמה ונזכרת במסע המטלטל שעברה בשנה החולפת:

"כמה אבודה הרגשתי אז. כאילו סוף העולם הגיע והכול מתמוטט סביבי. הייתי מבוהלת מעצמי, מלאת חרדה שהייתה חזקה יותר מכל תחושה שהרגשתי עד אז. אחרי החרדה הגיע הזעם. התמלאתי כעס על העובדה שאני כזאת. ממש נגעלתי מעצמי. כעסתי גם על ההורים שהולידו אותי כזאת, לילות שלמים התהפכתי במיטה והתלבטתי אם לספר להם, אבל אז נתקפתי פחד שידרשו ממני להסתיר את הזהות שלי, שלא יבינו אותי ואת הבחירות שלי ויחשבו לעצמם שזה רק עוד שלב במרד הנעורים שלי, עוד שיגעון כזה שיעבור לי כשאתבגר."

לקח לי המון זמן לעבד את המחשבות שלה, ניסיתי להיכנס לעור שלה, לשקף את הכעס, את התסכול והשנאה העצמית וגם את הפחד. זה לא היה קל עבורי, להיכנס למוד הזה של נערה בת שש-עשרה שהיא ביסקסואלית. אז שיתפתי כמה מבני הנוער שאני מכירה והקראתי להם את הפרק הזה כדי לקבל משוב בנוגע לאותנטיות שלו. לשמחתי, הם התרגשו והעידו שהטקסט הזה בפירוש נוגע בהם, שהוא מדויק ומציאותי ושהם יכולים לגמרי להזדהות עם אריה.

נושא הסודות והשקרים הוא אחת התמות המרכזיות בספר: החיכוכים שאריה מרגישה שהוריה שמרו ממנה כסוד, סוד הביסקסואליות שהיא מגלה בהדרגה למשפחה, חבריה ולנו לקוראים, והרגשות שהיא שומרת בסוד מחברתה אמה. ספרי לנו על מרכזיות נושא זה בספר.

זו הפעם השנייה, למעשה, שאני שבה לעסוק בנושא הסודות והשקרים בספרי הפרוזה שכתבתי. בפעם הראשונה, התמה הזו הופיעה בספר המבוגרים שלי "צדו המואר של הצל" – שם הישרתי מבט אל המרחב האפל של הסודות והשקרים: רונה, הדמות הראשית, הסתירה סוד גדול מעמי, בן זוגה המבוגר ממנה בשלושה עשורים, עד לפיצוץ הבלתי נמנע. כי הרי סופם של סודות הוא להתגלות.

אני חושבת שהעיסוק שלי בתמה הזו, הוא בעצם בחינה של מערכות יחסים מורכבות שעוברות טלטלות, אם זה בין בני זוג או בין הדמויות הראשיות להוריהן. במקרה של אריה, למשל, הפרידה הפתאומית של הוריה מותירה אותה המומה וכועסת והיא עוברת תהליך כואב של התפכחות: "אם באמת הכול היה טוב, אז מתי בעצם נוצרו הסדקים באהבה שלהם? ומה גרם לאבא להתאהב באישה ההיא ולהחליט לעזוב את הבית? המחשבות המשיכו להתרוצץ, ופתאום ראיתי גם דברים הפוכים לגמרי; קטעי דברים, החנקת צעקות, מבטים אילמים ושתיקות מעיקות שנמשכו ימים, אולי אפילו שבועות. הייתי עיוורת בממלכת השקרים וההסתרות שלהם."

העיסוק בסודות ובהסתרה מרתק בעיניי. גילוי של סוד דורש המון אומץ וכוח והדמויות שבראתי בספריי, מתפתחות ומשתנות כל אחת בדרכה, כך שהשינוי הזה שנוצר בתוכן הוא זה שמוביל בסופו של דבר לקילוף השכבות, לחשיפה ולהתוודות.


כרמית גלבוע (צילום: אביבית אייזקסון)

שילבת בספר התייחסויות רבות ליצירות אמנות, כולל ציטוטים מפי אמנים עצמם. מדוע?

מאז שאני זוכרת את עצמי האמנות היתה חלק בלתי נפרד ממני. בגיל צעיר מאוד התגליתי כילדת פלא בתחום הציור. כשהייתי בת אחת-עשרה נבחרתי ללמוד בחוג ציור יוקרתי של אמנים מבוגרים, ושנה מאוחר יותר הצגתי לראשונה בתערוכת אמנות בגלריה, ובמהלך השנים הבאות עסקתי באמנות פלסטית, בפיסול ובצילום. כמובן שבאופן טבעי בחרתי ללמוד עיצוב ואמנות בתיכון, שם העמקתי בין השאר בתולדות האמנות והתאהבתי בתחום. הדבר שאני הכי אוהבת לעשות הוא לבקר במוזיאונים ובתערוכות אמנות בארץ ובחו"ל. ומהבחינה הזו, למעשה, אריה היא בת דמותי והעניין שלי ביצירות אמנות מהדהד דרך המחשבות שלה.

שילבתי בסיפור יצירות מופת של אמנים כמו סלבדור דאלי, וינסנט ואן-גוך, קלימט, גוגן ועוד, והיצירות הללו מבליחות ולמעשה מתכתבות עם הלכי רוחה של אריה, מסייעות לה לפעול ומהדהדות דרך המחשבות שלה. אני נוהגת לשלב בכתיבתי אמצעים אמנותיים, וב"מצד לצד" שילבתי גם הֶקשֵרים איקוניים תרבותיים הכוללים, בין היתר, ציטוטים של אמנים מפורסמים, דמויות הלקוחות מתוך יצירות מוכרות, ועוד. כל פרק בספר קיבל שם של יצירת אמנות שמתכתבת עם התוכן שבו, ועם הלך הרוח של הדמויות המופיעות בו.

הספר דן לא מעט גם בנושא של מרד בתפקידים חברתיים וציפיות, למשל בדמות האחות הקטנה המרדנית של אריה, אבל גם ב"מרד" של ההורים בתפקיד היחידה ההורית למען האושר האישי שלהם. 

הדמות של אריה, היא בפירוש דמות "הורית", כזו שדואגת להכביד כמה שפחות על הוריה ומטפלת באחותה, בזמן שכל אחד מההורים מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בחיים החדשים שלו. אבל אריה לא טומנת ראשה בחול, היא ערה למתרחש ומתייסרת מהמצב: "הקשיים בחיים שלנו המשיכו להיערם כמו אבנים גדולות שאיש לא מצליח לפנות אותן מהדרך."

נגה, אמה של אריה, עוברת תהליך קשה ולמעשה "נעלמת" לפרק זמן די ממושך מחייהן של בנותיה. הדבר גורם להתרחקות בין אריה לאמה ובאחד הימים אריה מטיחה באמה האשמות לא פשוטות. היה לי חשוב להראות את ההתמודדות של אריה עם נושא הגירושים של הוריה והתפרקות הבית, אבל גם לחדד את ההבנה שהחיים הם לא דיכוטומיים בהקשר הזה, וזה אומר לטשטש את "המחנות" שבין הצד של אבא והצד של אמא ולהראות, על אף הקושי והמורכבות, את ההתקרבות שנוצרת בין אריה לסנדרה, בת זוגו החדשה של אביה, שמספרת לאריה בכנות על הצד שלה בסיפור.

דווקא הדמויות המבוגרות יותר של הנרי וסבתה של אריה מופיעות כמעין דמויות מנחות ומאשררות עבור אריה. 

בספר יצרתי מסע בין דורות; אראלה, סבתה של אריה, היא אישה נאורה ומעוררת השראה עבור נכדתה ויש ביניהן המון דמיון: שתיהן חובבות אמנות, מציירות יחד ודנות על יצירותיו של קלימט. אראלה מלווה את נכדתה ומעצימה אותה. הנרי, החבר הטוב של אריה, מכיר את אריה מינקות והוא גם אחיו הצעיר של סבה של אריה.

דמותו של הנרי היא למעשה שיקוף למסע שהיא עוברת. הוא מצדו מספר לה על המסע האישי שלו כהומוסקסואל שנדחה על ידי הוריו ומשמש לה מנטור לחיים. גם הנרי וגם סבתה אראלה, מעניקים לה כל אחד בדרכו, כוח לקבל את עצמה ולאהוב את מי שהיא. כשאריה יוצאת מהארון מול החברים ומספרת להם על היותה ביסקסואלית, היא נתקלת בתגובות קשות ובאי קבלה מצד חבריה. לרגע היא נשברת, אבל מתעשתת, וכשהיא חושבת על הנרי וסבתא היא מגלה את החוזק שטמון בה.

מספריה הקודמים (יח"צ)

ספרי לנו על הפרוייקטים הבאים שלך.

לאחרונה סיימתי פרויקט כתיבה של ספר לגיל הרך שיאוייר על ידי מאייר מוכשר. בנוסף, אני שוקדת על כתיבת רומן היסטורי רחב יריעה המתרחש בתקופת המנדט הבריטי. ובנוסף, ישנה עבודה לא פשוטה על פרוזה דיסטופית למבוגרים ושני ספרי נוער נוספים שנמצאים בתהליך: האחד הוא דרמת פרנורמל מותחת ומסקרנת, וספר נוסף המתאר מסע חניכה מרגש של נער שחייו משתנים מקצה לקצה בתוך זמן קצר. יש לי כל כך הרבה רעיונות וכל כך מעט זמן לכתוב אותם…

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה