כשאתה קורא קומיקס אתה ממש מדמיין סרט זז בתוך הראש למרות שהציורים קפואים, זה קסם.

אנחנו נצר לתרבות עברית עשירה מאוד שכרוכה יחד עם תרבות ערבית מדהימה. זה יהיה עוול לנסות לקבל השראה ליצירה רק מהמערב ולא מהמזרח.

ראיתי אותו כמעין גרסה של ניק קייב עם החליפה השחורה שלו, אבל כזאת שמשולבת במזרח התיכון

בארץ למעשה אין שוק מסודר לצריכת קומיקס, ולכן אחת המשימות היא ליצור שוק כזה

ספרות

סייבר פאנק מזרח תיכוני – ראיון עם מושיק גולסט

ראיון עם יוצר הרומן הגרפי "עושה שלום"

דצמבר 1, 2015  

"עושה שלום" הוא רומן גרפי עתידני המתרחש במזרח-התיכון. הסיפור מתאר מציאות בדיונית שבה שורר שלום אוטופי והמלחמות נראות כדבר שעבר מן העולם, אבל מתחת לפני השטח השלום הזה מסתיר סוד כמוס שרק מעטים יודעים מהו. לעתים קורה שאדם כלשהו מגלה את הסוד הזה – ופה נכנס לתמונה גיבור הסיפור. תפקידו הוא לשמור על השלום הזה ומתוקף תפקידו הוא יעשה הכול כדי לשמור על השקט. אבל מה קורה כשהאיש ששומר על השלום מגלה בעצמו את הסוד האמתי? מי ישמור על השלום מפניו?

את הרומן הגרפי הזה יצר מושיק גולסט, והוא פונה לבני נוער ומבוגרים כאחד, ומהווה נדבך נוצר למדף יצירות הקומיקס והיצירות הגרפיות המקומיות. שוחחנו עם גולסט על יצירתו, ועל הבחירות המקוריות שביצע בספר.

שלום מושיק. אנא ספר לנו קצת עליך. במה אתה עוסק, מתי התחלת לכתוב ולצייר קומיקס ורומנים גרפיים?

הי, אני בן 34, מאייר ויוצר קומיקס. למדתי איור ב"בצלאל" במחלקה לתקשורת חזותית, וכיום אני מאייר לעיתונים, ספרים, אנימציה וכמובן לא מפסיק לעשות קומיקס.

בין היתר הוצאתי לאור את החוברות "מרד" ו"קבר השייח"; אני מאייר בקביעות את הקומיק-סטריפ "שנייה לפני שגולש", שבנוסף לאינטרנט גם מפורסם ומודפס בחו"ל כבר למעלה משש שנים. וכמובן, הוצאתי בעזרת מימון המונים בהדסטארט את הספר הראשון של "עושה שלום" שכעת אני עובד על ההמשך שלו.

לכתוב ולצייר קומיקס התחלתי בערך מאז שאני זוכר את עצמי. משהו בסידור הפריימים על הדף, בזרימת העלילה ובוויזואליות המתפרצת פשוט כבש אותי. עוד כילד מאוד אהבתי את המגוון האמנותי והסגנוני ואת העובדה שכשאתה קורא קומיקס אתה ממש מדמיין סרט זז בתוך הראש למרות שהציורים קפואים, זה קסם.

עושה שלום 1 שער

מה אהבת לקרוא בילדותך? אלו ספרי ילדים ונוער אתה אוהב היום?

בילדותי קראתי את מה שהיה בעברית באותם ימים: "טינטין", "זבנג", חוברות אמריקאיות מתורגמות, "מיסטר טי" של מישל קישקה, "אסטריקס", דודו גבע וכו'. כיף ומעודד לראות שמדף הקומיקס העברי וגם המתורגם לעברית תופח יותר ויותר עם השנים, עם יצירות בכל מיני ז'אנרים ונושאים.

כיום אני אוהב הרבה דברים מגוונים. יש לי כל כמה חודשים "תקופה" של סגנון אחר שאני קורא: ז'אן ז'ירו-מוביוס, פרנק מילר, אוסאמו טזוקה, דודו גבע, שולץ, דייב מק'קין, ג'ו מדוריירה, מאטוטי, מילטון קאניף, אלכס ריימונד ועוד. יש כל כך הרבה! מרתק אותי לבחון גישות שונות של המאסטרים הגדולים של התחום כלפי Story-telling, קומפוזיציה וסיפור. לאחרונה סיימתי לקרוא את קומיקס המדע-בדיוני "פלוטו" של אמן הקומיקס היפני נאוקי אוראסווה. מומלץ ביותר.

מה ההבדל למעשה בין קומיקס לרומן גרפי?

קומיקס (או עלילון) הוא השם הכולל המקובל למדיום, לפחות בארצות הברית ובישראל. רומן גרפי הוא למעשה ספר בכריכה רכה או קשה שמכיל עלילה רחבה יותר מאשר חוברת אחת כמו שנהוג להוציא בארצות הברית, שמשם הגיע המונח במקור. כל רומן גרפי הוא קומיקס, אבל לא כל קומיקס הוא רומן גרפי.

עמוד מתוך הספר

עמוד מתוך הספר

ספר לנו על "עושה שלום". מאיפה בא הרעיון לספר, איך עבדת עליו?

לאורך השנים הרעיון לעסוק במזרח תיכון עתידני תמיד קונן אצלי בראש עד שהבשיל לפני כשלוש שנים לכיוון מגובש כשראיתי תכנית על מבנה המוח ואופן קבלת החלטות. בתכנית עלתה הדילמה עד כמה אנחנו באמת חופשיים בבחירות שלנו ואם זה באמת מסתכם בביולוגיה. דבר זה התחבר לרצון שלי ליצור סיפור שמתרחש במזרח התיכון, וגרם לי לחשוב מה היה קורה אם בעתיד, באזור שלנו, היו מצליחים לפתח טכנולוגיה שבאמצעות שליטה במוחות ההמונים היה אפשר לשים קץ למלחמות. הרי אנחנו חיים באזור עם מלחמות בלתי פוסקות – זו משאלה מתבקשת, לא?!

השלב הבא שעניין אותי היה לשאול מה היה המחיר למצב הזה? הרי תמיד יש מחיר… מהרעיון הכללי הזה החל להתפתח הרעיון לסיפור עד שהוא נהיה מגובש יותר.

בסרטון המצורף לדף מימון ההמון שלך אתה מציין שזהו רומן ראשון מסוגו בארץ, במה ייחודו?

"עושה שלום" מנסה ליצור משהו שעדיין לא נוצר כאן: סייבר פאנק מזרח תיכוני. למה אנחנו צריכים לצרוך תרבות קומיקס, מדע בדיוני וסיפורים ששואבים השראה מאירופה וארצות הברית, כשיש לנו כל כך הרבה חומרים טובים ואווירה מיוחדת לקחת ממנה השראה ממש כאן באזור ובארץ שלנו?!

יש פה עושר וויזואלי, תרבותי, היסטורי ואנושי מדהימים שחבל לא להשתמש בהם. אנחנו נצר לתרבות עברית עשירה מאוד שכרוכה יחד עם תרבות ערבית מדהימה. זה יהיה עוול לנסות לקבל השראה ליצירה רק מהמערב ולא מהמזרח. בתור מישהו שחי כאן בישראל ובמזרח התיכון, הרי הרבה יותר מעניין אותי לדמיין מה יקרה כאן באזור מאשר מה יקרה בניו יורק, לונדון או טוקיו.

כיצד יצרת את העולם העתידני המזרח תיכוני בו מתרחש הסיפור? 

לקחתי השראה מכל מיני מרכיבים מקומיים:

למשל, עבור אחת הדמויות לקחתי השראה כללית מאנואר סאדאת. עבור השרשרת הקטנה בלבוש שלה השתמשתי כהשראה במסבחה הערבית.

01

סקיצה לדמות שלבסוף לא נכנסה, שיצירתה היתה תוך השראה ממלך סעודיה לשעבר:

02

כלי הנשק הנפוץ, כמובן, הוא חרב ערבית מעוקלת, ויש גם שברייה בחגורה של הדמות הראשית.

03

חלק מהדמויות עטופות בספק צעיף-ספק כאפייה.

בשביל עיצוב עמוד של נוף עתידני אורבני השתמשתי בנוף של תל אביב עם עדכונים "עתידניים".

04

סקיצה נוספת לעיצוב הדמויות של סיירי המדבר לקחה השראה מדמויות ארגון השומר מראשית המאה הקודמת, שבעצמם לקחו השראה מהבדואים של אזור עמק יזרעאל.

05

לקחתי השראה לעיצוב האדריכלי של בסיס צבאי מהמפעל "נשר" למלט ברמלה. המפעל הזה נראה כל כך עתידני והזוי שזה ממש מתבקש.

08

אלו אתגרים עמדו בפניך במהלך העבודה על הספר?

לאורך הדרך ניסיתי לא לשכוח את הזווית האישית של הגיבורים, אף על פי שהרקע לסיפור הוא מאוד "כבד" וקל ללכת לאיבוד בסיפור הכללי. היה חשוב לי להבליט את האנושיות שלהם ואת הקונפליקטים שהם עומדים מולם, כאילו הם מתרחשים לדמויות אמתיות. וכמובן יש גם את האתגר הגדול מכולם שנכון תמיד – לא ליפול לקלישאות ולהישאר מקורי.

ספר לנו על גיבור "עושה שלום". איך עיצבת את דמותו?

לעיצוב הוויזואלי של נצר, גיבור הסיפור, לקחתי השראה מכל מיני מקומות. בתחילה, בדמיוני, ראיתי אותו כמעין גרסה של ניק קייב עם החליפה השחורה שלו, אבל כזאת שמשולבת במזרח התיכון, על כל המשתמע מכך. רציתי שהוא יהיה עטוף במעין צעיף-כאפייה בצבע כתום, כאשר מתחת למעיל הוא לובש בגד מסורתי ערבי ושברייה.

09

כמובן שעל גילוח אין מה לדבר, כיאה במקומותינו. בגרסה הראשונה רציתי לאייר לו זקן שדומה לזקנים של התבליטים הבבלים והאשוריים, אבל בסוף עשיתי לו זקן מעודן יותר שרק מהווה הד לאותו עיצוב ראשוני.

06

07

מבחינת האישיות שלו – מה שהשפיע על נצר יותר מכול הן החוויות הצבאיות שלו והמלחמה הנוראה שנלחם בה. הוא לא בן אדם רע אלא עושה דברים רעים בשם מטרה טובה, והטרגדיה היא שהוא מודע לזה. הוא כל הזמן מלא בייסורי מצפון על העוול שהוא גורם למרות שכלפי חוץ הוא הכי קשוח שיכול להיות. כל הזמן ניסיתי לשים את עצמי בנעליו ולחשוב כיצד אני הייתי פועל לו הייתי בסיטואציה הבלתי אפשרית שבה הוא נמצא.

"עושה שלום" מתאר מציאות עתידנית, אך בשונה מספרי הדיסטופיה – זו מציאות של שלום. כיצד דווקא מצב של שלום הופך לנקודת מוצא דרמטית?

זו שאלה מאוד מעניינת. התשובה היא שלא מדובר באמת במציאות של שלום, אלא במציאות של דיקטטורה בכסות של שלום. בגלל שאנחנו חווים כל כך הרבה מלחמה ושכול, השימוש במלה שלום יכול להסתיר הרבה דברים אפלים, בדיוק כמו שקורה בסיפור שלי או בהרבה משטרים שונים. בסופו של דבר יוצא שהספר כן מתאר דיסטופיה, אבל בכסות של אוטופיה.

בימים אלה אתה עובד על ספר ההמשך וגם אותו מתכוון להוציא בעזרת פרויקט מימון המון. איך התקבל הספר הראשון? מדוע בחרת בפלטפורמה של מימון המון להוצאתו?

בארץ למעשה אין שוק מסודר לצריכת קומיקס, ולכן אחת המשימות היא ליצור שוק כזה. אנחנו מדינה קטנה ללא מסורת וויזואלית מושרשת, ולכן הוצאות הספרים לא ממהרות לקחת סיכון כלכלי ולהוציא מוצר שלא הוכיח כבר את עצמו או שלא בנוי על איזשהו דמות או רעיון שכבר קיים וידוע.

בשביל לצייר קומיקס איכותי ומושקע דרוש הרבה זמן, ולהוצאות הספרים וגם לעיתונות אין את המשאבים בשביל לממן את הזמן הזה. בנקודה הזאת מימון המונים נותן פתרון אמתי כי הוא מחבר ישירות בין יוצרים כמוני לבין הקהל. כך נוצרים שוק ודרכי שיווק חדשים לגמרי. באופן זה ניתן גם להימנע מ"דמי התיווך" הדרקוניים שגוזרות ההוצאות לאור ובעיקר רשתות חנויות הספרים, והיוצר מצליח לקבל את מרב התמורה על העבודה שלו במקום 5-10% כמו שקורה עם ספר שמוצג ונמכר בחנות ספרים.

התגובות מקהל הקוראים ממש מדהימות והתמיכה והפרגון שאני מקבל רק גורמים לי להבין שהבחירה שעשיתי להמשיך ולהוציא בהדסטארט גם את "עושה שלום 2"היתה נכונה.

עושה שלום 2 שער

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.