ספרות

סנופ דוגי דוג / רחל סטולרו-חיים

על רצועת הקומיקס "פינאטס" ועל הרומן הגרפי שמבוסס עליה וראה אור בעברית - חלק ראשון

דצמבר 24, 2015  

"לפעמים אני מרגיש כל כך בודד עד שאני יכול לבכות." אומר צ'ארלי בראון ללוסי. "מה שאתה צריך, צ'ארלי בראון", אומרת לו לוסי, "זה חברים." צ'ארלי בראון צועק (בפונט מודגש וגדול): "ברור שאני צריך חברים! אם היו לי כמה חברים, לא הייתי כה בודד!!" שניהם שותקים, ואז לוסי מפנה אליו את הגב, ובעודה הולכת משם היא אומרת: "מה הפלא שאין לך חברים… אתה יותר מדי עצבני!"

כך, ברצועה קומית אחת מתוך עשרות אלפי הרצועות בסדרת "פינאטס", בארבעה פריימים מינימליסטיים בשחור לבן, מעביר צ'ארלס מ. שולץ עוד פיסה מתפיסת העולם המרירה-מתוקה שלו.

"פינאטס" שייכת לז'אנר הרצועות הקומיות, אשר מהוות ענף חשוב בהתפתחות הקומיקס בארצות הברית. הרצועות מכונות גם קומיקס עיתונים או funnies. הן מתפרסמות במרבית העיתונים היומיים, ופופולריות בקרב כל שכבות האוכלוסייה. לרוב הן נושאות אופי הומוריסטי (כמו ב"גארפילד", "קלווין והובס"), ולעתים מגוללות סיפורי הרפתקאות ("דיק טרייסי", "פלאש גורדון", "באק רוג'רס"). בימי חול הן מתפרסמות בשחור לבן, ובימי א' במוסף צבעוני המכונה "קומיקס של יום א" –  Sunday Comics.

רצועה

מוסף הקומיקס בעיתון היומי

דף מתוך המוסף של יום א

דף מתוך המוסף של יום א'

"פינאטס" היא סיפור מתמשך ורחב היקף, שנכתב וצויר במשך 50 שנה, ונחשבת לאחת הרצועות הקומיות האהובות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של המדיום. רוברט תומפסון, חוקר תרבות פופולרית, כינה את הרצועה – הסיפור הארוך ביותר שסופר אי פעם על ידי אדם יחיד.

השנה, במסגרת חגיגות 65 שנה ל"פינאטס", זכה סנופי, מגיבורי הרצועה, לכוכב משלו בשדרות הוליווד, בשכנות לכוכב של יוצרו, צ'ארלס מ. שולץ. אירוע נוסף במסגרת חגיגות יום ההולדת הוא יציאתו לאקרנים של סרט הקולנוע "סנופי וצ'ארלי בראון, פינאטס: הסרט" (The Peanuts MovIe), בו סנופי וחבריו מגולמים לראשונה בחייהם באנימציית תלת מימד, לאחר 65 שנות קיום דו מימדי.

העולם של "פינאטס" סובב סביב חייהם של גיבורים-ילדים, הפועלים ומדברים כמו מבוגרים. במהלך חמישים שנות קיומה, הייתה "פינאטס" בתהליך של התפתחות ושינוי מתמיד: סגנון הציור השתנה, דמויות נעלמו והוחלפו בדמויות חדשות, דמויות משניות התקדמו והפכו ראשיות, קווי עלילה שונים התפתחו במקביל, ובדיחות שחזרו לאורך שנים הפכו למזוהות עם הרצועה. במשך השנים התגבש צוות של דמויות בעלות אופי מובחן, שלכל אחת מהן מוזרויות ייחודיות וחסרונות עמוקים, מה שהקל על ההזדהות עמן ודיבר אל לבם של קוראים רבים.

puppy

בשיאה, "פינאטס" פורסמה ביותר מ-2600 עיתונים, נקראה על-ידי 355 מיליון איש ב-75 ארצות, ותורגמה ליותר מ-20 שפות. שולץ, שכתב וצייר כל אחת מהרצועות לבדו, יצר כמעט 18,000 רצועות עד לפרישתו, חודש בלבד לפני מותו.

הרומן הגראפי "סנופי והמרוץ אחר השמיכה" (אשר נקרא במקור:Happiness is a warm blanket, Charlie Brown) הוא עיבוד לסרט אנימציה בעל אותו שם, שיצא בחג המולד של שנת 2011. הסרט והספר נוצרו כמחווה ל"פינאטס" וליוצרה, אשר נפטר בשנת 2000.

סנופי-והמרוץ-אחרי-השמיכה

הצוות היצירתי בראשות בנו של שולץ השקיע מאמץ משמעותי בהצגת העולם והדמויות האהובות לקהל צופים וקוראים חדש, ובשליחת קריצה נוסטלגית לקהל הוותיק. התסריט לרומן הגראפי ולסרט נכתב על ידי הבן קרייג שולץ, בשיתוף עם סטפן פסטיס, יוצר הרצועה הקומית Pearls Before Swines. פסטיס העלה את הרעיון להתמקד בליינוס ובשמיכה שלו (הקשר בין ליינוס לשמיכה הוא אחד הנושאים החוזרים ברצועה). העלילה מתארת את ניסיונותיו של ליינוס להיגמל מהשימוש בשמיכה, לקראת הביקור של סבתו, אשר מודיעה לו על תוכניתה לקחת ממנו את השמיכה. הדמויות האחרות מנסות לסייע לו בדרכים שונות, וסנופי, שחומד את השמיכה לעצמו, מנסה לחטוף אותה שוב ושוב (עוד תמה חוזרת שצוירה על ידי שולץ בוריאציות רבות). במקביל לקו העלילה העיקרי, משובצים בספר קטעים המציגים את מערכות היחסים האופייניות בין הדמויות. קהל היעד של הספר הוא בבירור ילדים, אף על פי שבמקור הרצועה כוונה לקוראים בכל הגילים.

ההחלטה להתמקד בליינוס כדמות ראשית, היא שנויה במחלוקת. ליינוס העדין, הפילוסוף, אחיה הצעיר של לוסי, הוא דמות מרכזית ברצועה, אך שלא כמו צ'ארלי בראון או סנופי, מעולם לא היה דמות ראשית.

ההתפחות בדמותו הויזואלית של לינוס במהלך השנים

ההתפחות בדמותו הויזואלית של ליינוס במהלך השנים.

עבור שולץ, צ'ארלי בראון היה הדמות המובילה, אשר חיברה בין כל שאר הדמויות. אופיו התגבש במהלך שנות ה-50 כאנטי גיבור חסר ביטחון ששום דבר לא מצליח לו. אחת השורות המפורסמות שלו היא, "לדאגות שלי יש דאגות" (My anxieties have anxieties) – (המקור כאן.)

למרות כישלונותיו הוא אף פעם לא מפסיק לנסות: הוא לעולם אינו מנצח במשחק כדור, אבל ממשיך לשחק בייסבול; הוא אף פעם לא מצליח להעיף עפיפון בהצלחה, אבל ממשיך לנסות; הוא אף פעם לא מצליח לזכות בתשומת לבה של הילדה הקטנה אדומת השיער, אהובתו הבלתי מושגת, אך לעולם אינו חדל מלקוות. יכולת ההתמדה הבלתי נלאית שלו היא לעתים ראויה להערכה, ולעתים לרחמים. ניסיונותיו וכישלונותיו היוו בסיס לאלפי רצועות והפכו לבדיחה חוזרת שסופרה וצוירה בדרכים רבות.

1951 פינאטס

פורסם לראשונה ב-24.4.51

במהלך הפקת הסרט והספר, שארכה שנה וחצי, עבר הצוות היצירתי על עשרות אלפי רצועות קומיות מקוריות, כדי למצוא קווי עלילה הקשורים לליינוס ולשמיכה שלו. שולץ הבן העיד כי בין 90-95 אחוז מהתסריט בנוי מטקסטים מקוריים של שולץ האב.

הסרט עליו מבוסס הרומאן הגראפי הופק באנימציית דו מימד ידנית בסגנון שנות ה-60 המוקדמות (הסגנון המקובל על שולץ בסרטים שנוצרו בימי חייו), והדמויות שלקחו חלק בסיפור הן בעיקר דמויות המשויכות לאותה תקופה. השחקנים העיקריים בצוות המצומצם, מלבד ליינוס וצ'ארלי בראון, הם לוסי, שרודר, סאלי וסנופי. לוסי, אחותו הגדולה של ליינוס, היא בריונית אטומה הרודה בכל חבריה. יש לה ביתן קרטון מאולתר לייעוץ פסיכיאטרי, ממנו היא מחלקת לכולם עצות גרועות וחסרות רגישות.

לוסי

מימין: לוסי המקורית באיורו של שולץ. משמאל: דמותה התלת-מימדית כפי שעוצבה לסרט האנימציה.

שרודר, ליינוס וסאלי (אחותו הקטנה של צ'ארלי בראון) הופיעו ברצועה כתינוקות שעדיין לא יודעים לדבר, ובמהלך השנים גדלו עד שהתקרבו לגילם של שאר הילדים, שם נעצרו. כאן למשל מנסה צ'ארלי בראון ללמד את שרודר הפעוט לקרוץ, וכאן הוא מנסה לגמול אותו ממציצת אצבע (אך נדבק ממנו בעצמו). שרודר, נגן פסנתר השקוע באמנותו ומעריץ מושבע של בטהובן, הוא מושא אהבתה החד צדדית של לוסי. סאלי מאוהבת בליינוס, וצ'ארלי בראון מאוהב בילדה הקטנה אדומת השיער. אחד הנושאים החוזרים ברצועה הוא אהבה נכזבת: אף אחת מהדמויות המרכזיות אינה זוכה לכך שמושא אהבתן ישיב להן אהבה.

שרודר

שרודר

המפורסם מכולם הוא ללא ספק סנופי, אך לא תמיד הוא היה כזה: בראשית ימי הרצועה היה סנופי כלב רגיל, הולך על ארבע, חסר בית או בעלים. סנופי החל לתקשר עם הקוראים רק במאי 1952, באמצעות בלוני מחשבה. בכך החל תהליך הפיכתו לכלב בעל מודעות, מחשבות ורגשות. ככל שהתגבשה דמותו, היא זכתה לזמן מסך רב יותר.

קומיקס מ-1953

קומיקס מ-1953

בין תכונותיו הכלביות נמנות היכולת לשמוע מישהו אוכל עוגיות ממרחק רב, יכולת לשמוח ללא סיבה מיוחדת, שנאה עזה לחתולים ואהבת השינה. במהלך שנות ה-60 התפתחה דמותו וקיבלה מאפיינים אנושיים, כמו הליכה על שתי רגליים במקום על ארבע, קריאת ספרים, שימוש במכונת כתיבה וחברות בקבוצת הבייסבול שצ'ארלי בראון הוא מנהיגה. במקביל הפך סנופי פחות ופחות מודע להיותו כלב.

רצועת קומיקס משנת 1978

רצועת קומיקס משנת 1978

הענקת מחשבות, רגשות ותכונות אנושיים לסנופי התברר כמהלך רב עוצמה, ואף שולץ הופתע מתוצאותיו. באמצע שנות ה-70, סנופי כבש לעצמו את המקום שמילא בעבר צ'ארלי בראון, כדמות הראשית ברצועה. שולץ היה מוקסם מדמותו של סנופי, אך מעריצים רבים ביקרו אותו על כך שאפשר לסנופי להשתלט על יצירתו, וטענו שבכך הפכה הרצועה לפחות מתוחכמת והתרחקה מערכיה המקוריים.

בשנים הראשונות, בהן התמקדה הרצועה בגיבורים-הילדים, הציג שולץ נקודת מבט משועשעת-מרירה על הקיום האנושי, באמצעות התבוננות באינטראקציות החברתיות בין הדמויות. הדיאלוגים ביניהן התריסו וצחקו על אמונות ומוסכמות חברתיות מקובלות, וחשפו חולשות אנוש, עלבונות, אכזבות, תסכולים ומעשים קטנים של רוע סתמי ומקרי. למשל, הרצועה השנייה שפורסמה בתאריך 3.10.1950 מציגה ילדה (פאטי) צועדת בעליזות ברחוב, בעודה מדקלמת את מילותיו של שיר ילדים מוכר: "ילדות קטנות עשויות מסוכר ומתבלינים ומכל דבר נחמד…"(Little girls are made of sugar and spice… and everything nice…) כשהיא פוגשת בילד ההולך מולה (צ'ארלי בראון), היא מכניסה לו אגרוף בעין, ואומרת: "זה מה שילדות קטנות עשויות ממנו!"

דוגמא נוספת היא הרצועה הבאה, שפורסמה באוקטובר 1950:

1950

במשך כל שנות קיומה, התייחדה הרצועה בכנות בלתי מתפשרת ובכתיבה פשוטה ותמציתית. הגיבורים-הילדים היו אגואיסטים ואגוצנטריים חסרי בושה כמו שרק ילדים יכולים להיות, בעודם אומרים ועושים דברים הלקוחים מעולמם של המבוגרים.

סנופי המשודרג הפך להיות הדמות היחידה שאינה מדברת, ולכן אינה משתלבת במערכת האינטראקציות החברתיות של שאר הדמויות. הוא הביא עמו הומור מסוג אחר – סלפסטיקי, שטותי וקליל, יחד עם גון של חמידות טהורה, והתחבב על אנשים בזכות יכולתו להתעלם לגמרי ממה שאחרים חושבים עליו. סנופי חי בעולם פנימי משל עצמו, וכשהמציאות הפכה קשה מדי, נסוג אל עולם הפנטזיה שלו, בו גילם תפקידים כמו טייס קרב אלוף במלחמת העולם השנייה, סופר של רבי מכר, או סטודנט גזעי בשם ג'ו קול. הדמויות האחרות לעתים לקחו חלק במשחקי הפנטזיה שלו, ולעתים הביעו חוסר הבנה ותדהמה על פעולותיו.

(סוף חלק א'. המשיכו לקריאת חלק ב' כאן.)

"סנופי והמרוץ אחר השמיכה" מאת צ'רלס מ. שולץ. תרגום: אורנה כץ. הוצאת כנרת, 2015

 

רחל סטולרו-חיים – מאיירת ואוהבת ספרי ילדים.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.