7 ספרות

ספרות ירוקה / רן לוי-יממורי

ראיון עם רן לוי-יממורי, מאייר, סופר ומו"ל הפועל לקידום ספרות בעלת אוריינטציה סביבתית

ספטמבר 29, 2010  

ב"הפנקס", אנו מבקשים לעודד פרויקטים ייחודים בתחומי התרבות לילדים ולהציגם בפני הקהל הרחב. רן לוי-יממורי, העוסק בציור ותיעוד טבע, החליט לפתוח הוצאת ספרים, אך הוא אינו משווק את ספריו בחנויות. "הר-יער" – הוצאת הספרים בה הוא משמש כמו"ל, סופר, מאייר ומפיץ – מתמקדת בהוצאה לאור של ספרי ילדים ונוער בנושאי חינוך סביבתי, שמירת טבע ואיכות סביבה. לדבריו, הספרים נועדו לטפח את סוגת ה -Natural History בקרב קוראים צעירים והוריהם. לאור הפרויקט הייחודי, שוחחנו איתו על ספרות, ילדים וטבע.

מדוע החלטת לפתוח הוצאת ספרים עצמאית הפועלת באופן ישיר מול גופים שונים ולא מול חנויות הספרים?

הז'אנר "Natural History" ובמיוחד תחום הספרות החינוך-הסביבתית הכלול בו, הוא ז'אנר מאד מוגבל בארץ קטנה כישראל, והוא עדיין אינו נחשב מסחרי דיו. לראייה: לו זה היה מסחרי, הרי שכל ההוצאות לאור הגדולות היו ממלאות את המדפים בחנויות בספרים שכאלה. אני מאמין שללא חיבור ריגשי לנושא הסביבתי, ילדים רבים מתקשים להעריך אותו. הספרים שאני מוציא לאור משלבים עלילה חזקה עם איורים מושכים, אבל הם אינם אטרקטיביים מספיק לבעלי חנויות הספרים. אלה מחפשים את הכותרים המוּכרים והמוֹכרים. כאשר הבנתי שאין לי סיכוי למכור ספרים בשיטה המקובלת, ושאני צריך לממן מלאי עצום שישב בחנויות (עד יום לפני ספירת המלאי), העדפתי ללמוד את השוק ולבדוק אפשרות של שיווק אלטרנטיבי. הדרך שבחרתי בה מאפשרת לי הן להוציא לאור ספרים באיכות שאני רוצה, והן מבטיחה לי מכירה מראש של מהדורות הספרים, דבר שמעניק לנו יכולת הישרדות.

כיצד היית מאפיין את הוצאתך מבחינת סגנון ואג'נדה?

הספרים ש"הר-יער" מוציאה הם ספרים שמשלבים היבטים סביבתיים וחברתיים. כל ספר מטפל בבעיה סביבתית או בצרור של בעיות סביבתיות: שריפות יער, הצלת בעלי חיים, השבה לטבע, שמירת טבע וסביבה, מנהיגות סביבתית, מיחזור ושימוש חוזר במים, הדברה ידידותית לסביבה ולחקלאים ועוד. אחד המוקדים המרכזיים, שעובר כחוט השני בכל הספרים, הוא שכל אחד יכול לעשות משהו למען סביבתו. לא תמיד צריך להשכב לפני שרשראות הטרקטורים או לנגח את השלטונות. "כינור הקסם" הוא דוגמא קלאסית לספר, שבו כל אחד בדרכו המיוחדת יכול לעורר שינוי. הסיפור מבוסס על סיפורה האמיתי של פיונה מידלטון, מוזיקאית בריטית שבעזרת המוזיקה שלה הצליחה לעצור הרג כלבי ים. הספרים מותאמים לגילאים שונים, ואני יודע שגם מבוגרים אוהבים אותם: אולי האיורים מושכים אותם, אולי האסטטיקה ואולי הסיפור המרגש.

אנא פרט על תהליך העבודה עם המאיירים ועל סגנון האיורים שמופיעים בספרים.

יש מאיירים נפלאים רבים בארץ. אולם מעטים מסוגלים לצייר בקפידה וכראוי ספר בז'אנר ספרי הטבע. לאחדים מהם המתמחים באיור טבע, "הר-יער" היא בית טבעי, וכמעט יחיד, שבו הם יכולים לתת ביטוי לאומנותם. זיו רון, למשל, שאייר את הספר "הקישון", מעולם לא אייר ספר קודם לכן, כך גם ג'וזיאן חביב-מור ואיגור קוביאר, שעבורם "הר-יער" היא פלאטפורמת ביטוי השונה מההוצאות לאור האחרות בארץ.

העבודה מאד אינטנסיבית, עם דרישות מאד ברורות: נימיה צריכה להראות נימיה הכי טבעית, הכי מדוייקת, אבל תוך ביטוי לסיגנונו של המאייר. אישית, אני פחות אוהב לאייר אנשים, וכאשר אני זקוק לכך אני פונה למאייר מתאים יותר, כמו אלכס פירליי, שצייר את "פרדיס", את "תעלומת אם החיטה" וכעת מאייר את הספר החדש על אבשלום פיינברג: "סוד הדקל במדבר". בספר "בראוניז", שכתבו נופר יוסף ודלית יוסף, איירתי את הציפורים ואת הנופים, ואילו אלכס צייר את הדמויות. שיטת העבודה היא להעזר בהרבה צילומים כרפרנס. יש לי חברים נפלאים שהם צלמי טבע מעולים: איל ברטוב, אמיר טרן, רונן וטורי ורבים אחרים אשר מאפשרים לי להעזר בצילומים. חשוב ביותר לעבוד בדייקנות ואין מקום לטעויות. בלעדי עזרתם לא יכולתי להגיע לאיורים שכאלה.

מתוך "נס הביצה והעגורים", איור: ג'וזיאן חביב-מור

האם יש תחום שאליו אתה מרגיש קרוב יותר או מאתגר אותך?

ללא ספק תחום הטבע הוא תחום כל כך רחב, כל כך מעשיר וכל כך מרתק, כך שתמיד אני מוצא מלאי של רעיונות ומקורות לריענון היצירתיות. אני מאד אוהב לכתוב סיפורי הרפתקאות עם הרבה פנטזיה, וחולם על היום שבוא אוכל להתיישב ולכתוב את הסיפור ששט לו בראש כבר הרבה זמן. מאחר ואני כותב כיום לילדים צעירים יותר, העלילות קצרות יותר והטקסטים לא מאפשרים התפרשות רחבה מידי. בספרים "שועל" ו"הקישון", שאינם מיועדים לילדים צעירים מאד, נתתי לעצמי קצת יותר דרור.

ספרים מסוימים בהוצאתך רואים אור במהדורות דו-לשוניות (עברית וערבית). מדוע בחרת להפיק מהדורת שכאלו והאם – נוכח המציאות בארץ – אתה רואה בכך הכרח?

הטבע ואיכות הסביבה הם המקום הטבעי ביותר להתחלה של דו-קיום אמיתי. הדאגה לקיומם ולשלומם היא מקום טוב ונכון לחיבור. האוויר שאנחנו נושמים הוא אותו אוויר, מקורות המים הם אותם מקורות, מהצמחים שמצמיחה האדמה נהנים כולנו. במגזר היהודי יש כיום כבר לא מעט חומרים בתחום, אולם במגזר הערבי המצב שונה. מאד חשוב לי לנסות ולהוציא ככל שאפשר ספרים דו-לשוניים או מהדורות מקבילות (במקרה והטקסט ארוך מידי ואינו מאפשר הפקה דו-לשונית). הפקה דו-לשונית היא בעצם הכרזה מאד ברורה באמונה שלי שהטבע והסביבה, הם המקום החיובי להתחיל בו להכיר את השונה, להושיט לו יד ואולי לפעול יחדיו למען מטרה משותפת.

בזמנו, הייתי פעיל בעמותת "עיטם" שעסקה בהצלת העופות הדורסים ופיתחה מודלים של שיתוף פעולה בין אדם ואדם ובין אדם וסביבתו. הספרים "פרדיס", "נשרים בשמים אדומים", "לעוף" ו"פח האשפה" ליוו את המיזמים הללו. ב"פרדיס", שמבוסס על מקרה אמיתי של נער מהכפר פרדיס אשר הציל נשר ועזר להשיבו לטבע, היה חשוב לי ליצור למגזר הערבי גיבור מקומי שהוא מקור לחיקוי ולהזדהות, ומצד שני, היה חשוב לי שילד יהודי ידע שגם בכפר השכן יש מי שדואג ומציל את הנשרים. אני חש כי בניגוד לשנים הראשונות לפעילות "הר-יער", כיום המצב משתפר וכי יש כבר צמא לספרים שכאלה גם במגזר הערבי.

דוגמה למהדורה דו-לשונית מתוך: "בואו נכיר ציפורים", איור: רן לוי-יממורי

דוגמה למהדורה דו-לשונית מתוך: "בואו נכיר ציפורים", איור: רן לוי-יממורי

ספריך מדגישים את חשיבות הסביבה, הצומח ובעלי-החיים. האם אתה מאמין שלספרות יש את הכוח להשפיע על הקהל בתחומים אלו?

סרטים ותוכניות דוקומנטאריות עושים עבודה מצויינת. אולם לספרים, במיוחד לספרי הילדים, יש משמעות עמוקה והשפעתם ארוכת טווח. כשם ש"מיץ פטל", "מעשה בחמישה בלונים" ו"דירה להשכיר" הם אבני דרך חשובות בהתפתחותו התרבותית של ילד, אני רוצה ליצור אבני דרך בהתפתחות חשיבתו הסביבתית של הילד. אני שואף ליצור איזשהו זיק ריגשי, שינבט בליבו של הילד הקורא, שהשורשונים של נבט זה יאחזו בנפשו וכאשר הוא יגדל, ואולי יהיה עליו יום אחד לקבל החלטה שתהייה הרסנית או פוגעת בסביבה או בטבע, ינוע אותו זיק בליבו, ירעיד את ידו בטרם יחתום על ההחלטה, שיעורר אותו להתלבט ולחשוב באומץ ולעשות מעשה למען הטבע והסביבה. זה תהליך ממושך, וחשוב להתחיל אותו כשהקורא עדיין צעיר וששערי לליבו התם עדיין פתוחים לרווחה. בנוסף, מאחר ובגיל צעיר עדיין ההורים מקריאים ספרים, ילדים שהעלילה נוגעת בם מעוררים דו שיח או שואלים שאלות ועל ההורים לענות עליהם. כך גדלים מעגלי השפעתו של הסיפור ושל הספר.

כסופר, כיצד אתה משלב בין סיפור עלילתי לבין המטרה הממוקדת של עוררות מודעות סביבתית?

אני משתדל לא להיות "מורה". אני לא אוהב להיות מורה ואינני מורה. אם הסיפור מרגש את הילד, הצלחתי. בזמנו פניתי עם "הקישון" להוצאה לאור ידועה. העורכת סיפרה לי בזעזוע, שכאשר הקריאה את הסיפור לילדיה והיגיעה לקטע דרמטי של מאבק הנימיות בתנים, אחד מילדיה פרץ בבכי. מבחינתי, זו הצלחה עצומה! למרות זאת, אני מאד זהיר, ותמיד משתדל לסיים סיפור עם סוף טוב. אישית, אני לא אוהב סופים רעים. יש לנו דוגמאות לסופים שכאלה יום-יום. לסיים באופן אופטימי הוא נושא חשוב ביותר משום שאני רוצה לחזק את רצונו של הילד לעזור לטבע ולא לדכא אותו מראש…

כדי שיהיה שילוב אמיתי ואמין בין העלילה והמסר הסביבתי, אני לומד את הנושא ונעזר במומחים בתחומם. כאשר כתבתי את הספר "צבת הים הירוקה", התיעצתי ביניב לוי מהמרכז להצלת צבי הים, וכאשר עסקתי בדורסים: בד"ר עפר בהט, שהיה אז ממונה על מיזם "פורשים כנף על העופות הדורסים" וראש עמותת עיטם. בספרי ציפורי הגן בגירסאות השונות אני משתף פעולה עם הגופים השונים: שלומית ליפשיץ והמרכז לטיפוח ציפורי החצר, רשות איכות הסביבה תל-אביב, רשות הטבע והגנים וכו'. אין מקום לטעויות ואני לא סלחן כלפי עצמי.

"הקישון", איור: זיו רון

קשה להצביע על סגנון יחיד בכתיבתך, מבחינת בניית הסיפור. ספריך יכולים להיות ארוכים או קצרים, בעלי נימה של ספר הדרכה או עיון, לצד ספרים בעלי מבע ספרותי חזק יותר. כיצד אתה ניגש לכתיבת הסיפור, מה מנחה אותך בעיצובו?

לכל נושא סביבתי, לכל בעיה או לכל צרור נושאים ובעיות, אני מנסה למצוא פיתרון הולם בהתאם לגיל הילדים השותפים במיזם, בהתאם לצרכים ועוד. אחרי שאני לומד את העניין מבחינה אקולוגית, אני שובר את הראש כיצד לבנות את הקונספט. לפעמים הסיפור מקדים את האיורים, ולפעמים אני רואה בעיני רוחי את האיורים ורק אחר כך מתחבר לו הטקסט. אני מאד אוהב חריזה לילדים. אני יודע שיש לא מעט הוצאות לאור שטוענות שה"טרנד" הזה מיושן. אני מבלה הרבה מאד בגני ילדים, וכשאני מקריא להם סיפור בחרוזים הם אוהבים לנחש את החרוז. החרוזים עוזרים להם לזכור, הם משתעשעים בחרוז ולכן מבחינתי, אני מוביל אותם לנושא בדרך מגרה יותר. הדבר העיקרי המנחה אותי בכל ספר הוא בעצם סידרה של דברים שאני תמיד מקפיד ומשנן לעצמי כדי התוצר המוגמר יהיה נגיש לילדים ואהוב עליהם ועל הוריהם. מבלי להתפשר על המסרים שאני רוצה להעביר ולשזור בעלילה.

בנוסף להוצאת הספרים בארץ, אתה מעביר הרצאות ומפגשים עם ילדים. כיצד הקהל מגיב לפרויקט הייחודי שלך?

הספרים שלי יצאו לאור ביפן, באירופה ובארה"ב. אני חושב שטבע הוא נושא שקל להתחבר אליו ולא משנה היכן אתה. מאד חשוב לי המגע עם הילדים, ואני אוהב להפגש עימם, להראות ולהסביר את הרקע לספר. מאחר והספרים שלי מבוססים על מקרי אמת ועל גיבורים אמיתיים, המפגש של הילדים עם הגיבורים האלה מאמת אצלם שאין כאן סיפור בידיוני אלא אמת, ואם זה אמת, אז קל יותר להזדהות ולהתקרב עוד יותר אל הנושא. "כל אחד יכול, גם אני!" הוא סיסמא והכרזה שאני מכריז בכל השתלמות מורים ובכל כנס שאני מוזמן אליו. אני מרבה לצאת עם ילדים לטבע, מלמד אותם לחדד את ההתבוננות שלהם בו, מאפשר להם לבלות זמן איכות מחוץ למסכים למיניהם, מלמד אותם להתחבר לפן היצירתי שקיים בכל אחד, אם זה בציור או בכתיבה, מלמד אותם לראות את סביבתם באור אחר, ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מסביבתם. התוצרים הם מדהימים.

"ילדים מציירים פרחי בר"

האם יש לך מסר שתרצה להעביר בנוגע לתרבות הילדים כיום והחינוך הסביבתי?

לרבים מחברי, אני נחשב כ"משוגע". אין בביתי טלוויזיה וגם עיתונים אינם נקראים. לכן ילדי גדלו עם מוזיקה, עם ספרים, עם חברים ובכל אחד מהם יש מלאי יצירתיות וחיבור לסביבה גם אם אינם משתמשים בכל הארסנל האצור בם. לצערי, כיום תרבות הקריאה של פלח רחב מאד של ילדי ישראל מאד לוקה. לפני כשנתיים, במהלך מיזם "הכי טבעי בספריה" שבו השתתפו כל ילדי כיתות ה' בבנימינה-גבעת עדה, הופתעתי לגלות שהיו תלמידים שלא ביקרו בסיפריה! נוח "לתקוע" את הילדים מול המסך עם עיניים פעורות ובוהות. זהו מעין "שמרטף" מודרני ויעיל. מעציב אותי לראות כי גם יש ילדים כיום, שגם כשהם כבר יוצאים מביתם ונוסעים במכונית , הם בוהים במסך הDVD במקום שיתבוננו בנוף וילמדו משהו מההתבוננות הזו, יכירו את ארצם, את נופיה ואת דרכיה.

נכון שיש היום "הכל" באינטרנט. אבל הידע הגלום בספרים אינו מופיע בלחיצת עכבר ואינו נעלם באותה מהירות שבה הופיע. הוא מורבד רובד אחר רובד, מטפח אינטליגנציה, מעשיר, מעורר דימיון ומפתח את הילד באופן טבעי יותר. הדבר חשוב במיוחד בגיל הרך. הקריאה המשותפת מעניקה עוד הזדמנות להורים לבלות זמן איכות עם ילדיהם ודרך השיחה המתעוררת מאפשרת להתקרב יותר לנושאים רבים ומגוונים, וכמובן גם בנושאי החינוך הסביבתי. חשוב לעודד ילדים לכתוב ולהביע, לצייר ולהביע ואין דרך טובה יותר מאשר לנהל "יומן טבע" שבו ילד יכול ללמוד לכתוב ולצייר את מה שהוא רואה.

רן לוי-יממורי – החל לצייר כנער, ומורתו הייתה ג'וזיאן חביב-מור. מצייר בשמן, בצבעי מים וגם עוסק בציור במחשב בעזרת תוכנת Painter. אוהב לצייר ולתעד טבע: בעלי חיים וצמחים, מרבה לצייר מראות ים. באתר של הוצאת "הר-יער" ניתן לקבל אינפורמציה על הספרים והפרויקטים.

כתיבת תגובה

7 תגובות:

  1. מאת ענת מאירי:

    מקסים!!! כך זה נראה כשכורכים יחד אידיאליזם, מחוייבות, כשרון ואופטימיות.
    יישר כוח!!
    ענת

  2. מאת נינה רודין:

    היצירה של רן היא אמנות מעולם אחר, עולם שהיה בארץ לפני עשרות שנים,כשהייתי ילדה ואז ספרים, איורים וחריזה היו דרכי מבע מקובלות ובלעדיות. צר לי שבימינו כה קשה להניע את מי שאמונים על חינוך הדור הצעיר,להבין את הערכים המוספים של סוג הכתיבה והאיור של רן.
    בהערכה רבה למקוריות ולעקביות !
    נינה

  3. כל הכבוד לרן ולשותפיו על המאמץ המושקע בכל ספר. הנושא ה"ירוק" נחשב היום בארץ לטרנדי ואופנתי והטיפול בו בדרך כלל שטחי בהתאם, טוב לראות שיש מי שמשקיע מאמץ לקידום הנושאים האלו מתוך ראייה עמוקה של המטרה ובאיכות ללא פשרות.
    בתקווה לראות עוד ספרים רבים של ההוצאה ומה שחשוב יותר ילדים שגדלים עליהם ולאורם.
    אבי בלומן

  4. מאת שרגא ארד:

    רן,איש יקר מרגש לפגוש בך כאדם וכמובן כיוצר.כאדם שיוצר בעצמו אני ממש מתרגש למצוא בך את היופי שבאדם והיופי בעקביות ובאמונה שמדריכים אותך .המשך בדרכך והמשך לרגש הרבה ילדים ואנשים.שרגא

  5. קראתי בעניין רב את הראיון עם רן. כולי הערכה לפועלו הייחודי החשוב.
    אהבתי את הרעיון של הפקת ספרים דו-לשוניים בעברית ובערבית.
    (השיר 'בולבול' חמוד מאוד)
    בהצלחה.

  6. מאת רחל:

    ראיון מעניין, אהבתי מאד את הפרוייקט ואת ערכיו.
    יחד עם זאת, כמאיירת וכקוראת אני לא מבינה מדוע האיורים צריכים להיות מדוייקים וריאליסטיים. להבנתי, מטרת הספרים לקרב את הטבע אל הילדים, ולגרות אותם להתקרב אליו. את הטבע האמיתי יוכלו לראות בחוץ, מדוע צריך להציג להם העתק חיוור בספר? לא משנה עד כמה מעולה הצייר בהעתקת המציאות, הוא לעולם לא יצליח ליצור משהו יפה כמוה.
    בעיניי האיכות של הספר תעלה פי כמה אם גם באיורים יהיה ביטוי ליצירתיות ולדמיון של המאייר.
    גם מבחינה אסטרטגית זה דבר שכדאי לשקול אותו, אולי גישה פתוחה ויצירתית יותר למלאכת האיור תמשוך יותר קוראים לספרים. באופן אישי, לו הייית רואה ספר כזה בחנות, הייתי נרתעת ממנו בגלל התחושה המחנכת שהאיור המדוקדק מעביר.
    פרט לזה, הפרוייקט ראוי להערכה ואני מאחלת לו הרבה הצלחה.

  7. מאת גילי:

    המאמר מעניין ומראה עד כמה חינוך יכול להיות כל כך פתוח ורב כיווני ויכול לאפשר אלטרנטיבה לשיעמום ולשיממון בדרך שבה מנסים ללמד את ילדינו במערכת שהיא די מנויינת, רודפת הישגיות והישגים ומתעלמת מהביטוי העצמי, מאהבת הסביבה, הטבע ומה שבינהם.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.