14 ספרות

"ספרים טובים בורחים מהגדרות כמו מאש" / גליה עוז

ראיון עם הסופרת גליה עוז לרגל צאת ספרה החדש "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא"

מרץ 22, 2011  

סדרת הספרים למתחילים לקרוא שכתבה גליה עוז, אשר במרכזם דמותה של הכלבה שקשוקה, היא תופעה של ממש. הסדרה זכתה להצלחה מסחרית ולאהדת הביקורת, ובכך מיקמה את עוז כסופרת מבטיחה (אשר גם מקיימת), שרבים מחכים לספריה. ספרי "ראשית-קריאה" נמצאים בתחום ביניים שכמעט ולא מוליד הצלחות בסדר גודל שכזה. כתיבתה המרשימה, המקורית והמשובחת של עוז אינה מאבדת מכוחה גם בספר השלישי בסדרה, "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא", שראה אור לאחרונה בהוצאת "כתר", הוצאת הבית של הסופרת. ספרי הסדרה מוצלחים מאד בשל כישרונה של עוז לשלב עלילות דרמטיות ומותחות עם התבוננות רגישה אך חדה לעולמם של הילדים, תוך התאמה מושלמת ליכולות הקריאה של קהל הקוראים הצעירים. לכבוד צאת ספרה החדש, שוחחנו עם עוז על כתיבה, עיצוב ספרותי ו…כלבים.

עטיפת הספר החדש (יח"צ), איור: תמר נהיר-ינאי

מה הביא אותך לכתוב לילדים ובמיוחד למתחילים לקרוא?

אני מקווה שלא אחטא בפאתוס, אבל אין לי ברירה אלא לענות שמאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מספרת סיפורים. ואולי ההגדרה הנכונה היא ממציאנית. כילדה אהבתי לחלום, אהבתי נונסנס וקראתי בלי סוף. כאמא קראתי באוזני הילדים שלי את שירי מרים ילן שטקליס ואת "איה פלוטו" של לאה גולדברג ממש מיום היוולדם. כדי לגוון המצאתי סיפורים, ובשלב מסויים התחלתי להקליד אותם אל המחשב כדי לא לשכוח, וכך נולדו "יואלי הכל התקלקל לי" ו"יואלי ברקים ורעמים", שמתאימים לגיל הרך. כשהילדים גדלו קצת, צצה פתאום הילדה יולי והתחילה לספר על הכלבה שלה שקשוקה. אף פעם לא חשבתי שאני כותבת למתחילים לקרוא. פשוט כתבתי משהו שקיוויתי שיצחיק את הילדים שלי, שהיו אז בבית הספר היסודי.

האם ישנם כללים שיש לנהוג על פיהם בכתיבה לראשית קריאה, ובאיזה אופן את רואה את כתיבתך כתואמת לתבניות אלו?

כשאני כותבת לא עולים בדעתי כללים, חוקים או תבניות. נדמה לי שאם הייתי חושבת במונחים האלה, לא הייתי מעזה לכתוב. אני כותבת כשהתודעה שלי כמעט כבויה. אני משתדלת להיעלם, לתת לסיפור ולדמויות להתקיים. נדמה לי שככל שהדמויות דומיננטיות יותר, כך המספר צריך להיות שקט יותר, קשוב, גמיש. ברור שסיפורים נוצקים בתוך תבניות, והאמת היא ששאלות של מבנה מעסיקות אותי כל הזמן. אבל המבנה צריך לנבוע מתוך ההיגיון הפנימי של העלילה. אסור לשעבד אותו לשום עיקרון מחייב וידוע מראש.

האם ישנם סופרים שהשפיעו עלייך ואלו ספרים אהבת בילדותך?

אסטריד לינדגרן היא סופרת הילדים האהובה עלי ביותר עד היום. היא הומניסטית אמיתית ויש לה הומור אלוהי. היא כותבת מתוך חירות עצומה ולכן הקריאה בספרים שלה היא חוויה משחררת. כילדה אהבתי גם את "מחניים" של פרנץ מולנר, את הקלאסיקות של אריך קסטנר, את "ההוביט" של טולקין, את "בישימון וביער עד" של סנקביץ'. וקראתי גם את שלום עליכם, שבאותן שנים הצחיק אותי והיום נראה לי עצוב.

רבות דובר על השפה הדיבורית והמבע הלשוני באמצעותם את מעצבת את השיח בסיפור. מדוע בחרת באפיונים אלו וכיצד, לדעתך, בחירה זו תורמת לסיפור ולהזדהות של הקוראים?

אף פעם לא קיבלתי החלטה מסודרת לכתוב בשפה "דיבורית". חיפשתי קול מסויים, וכשמצאתי אותו ניסיתי להביא אותו בנאמנות אל הדף. המספרת היא ילדה ואופן הדיבור שלה הוא ריאליסטי וחי, ולא בהכרח תיקני. מצד שני, הגיבורה הילדותית הזאת אחראית להעביר אלינו גם את נקודות המבט של הדמויות האחרות, והפיטפוט הנונשלנטי שלה אמור גם להזיז קדימה עלילה בלשית. כך שזרם התודעה הכאילו-נטורליסטי הזה כתוב בעצם בצורה מאוד דחוסה וטעונה. הוא רק נראה קליל.

עטיפות הספרים "שקשוקה נעלמת" ו"שקשוקה שתיים", כתר

בספרך החדש את חוזרת לשלב עלילה בלשית מותחת עם בחינה של עולם הילדות הסוער. כיצד משלבים בין שתי התמות הללו?

המזיגה של שני הדברים היא תמצית העניין, מבחינתי. אני מנסה לקלוע את הסיפור כמו שקולעים צמה: כל פעם בא קו עלילתי אחר ותופס את קדמת הבמה. בלי המשחק הזה, נדמה לי שהייתי משתעממת.

דמותה של הכלבה שקשוקה, המעוצבת להפליא, היא בעלת תפקיד מרכזי בסיפורים. מדוע החלטת להעניק לה משקל כה רב, הן בכותרת הספר הן בעלילות השונות?

אני אוהבת כלבים ואני אוהבת אנשים שאוהבים כלבים. כשאני רואה ברחוב איש שהולך עם כלב מעורב, מבוגר ומלא אופי, אני משוכנעת שאפשר לסמוך על האיש הזה. שקשוקה היא הדמות היציבה ביותר בחייה של יולי, הגיבורה. היא סלע איתן בעולם של נאמנויות משתנות ויחסיות. היא האהבה שאינה תלויה בדבר. את הקרדיט שלה היא מקבלת בצדק…

החברתי והפרטי מתקיימים בסיפורים זה לצד זה והמכשולים וההתרות חופפים בין שני התחומים. כיצד את רואה את היחסים ביניהם ומדוע כסופרת, חשוב לך להציג את שני הפנים הללו יחד?

אפשר לכתוב לילדים כמו שכותבים לגדולים. להניח שכבות של תוכן אחת על השנייה, ליצור הקבלות שלא תמיד נראות לעין במבט ראשון. היחס של יולי לדור דואני, מלכת הכיתה הכל-יכולה, דומה מאוד ליחס שלה כלפי החתול בבית. גם דור דואני וגם החתול אניגמטיים, מקסימים וקשים להשגה. גם אם ילד בכיתה ב' לא תמיד יידע לשים את האצבע על ההקבלה הזאת, הוא בכל זאת יחוש אותה.

איור של תמר נהיר-ינאי מתוך הספר החדש

האם תכננת מלכתחילה לכתוב סדרה סביב דמותה של שקשוקה ומה הוא הערך שאת רואה בפרסום סדרת ספרים?

כשכתבתי את "שקשוקה נעלמת" לא עלה על דעתי שיהיו ספרי-המשך. הדמויות הכתיבו את זה. אביב רצה להמשיך לספר את הסיפורים המצחיקים שלו. דותן התפתח ואולי גם התעדן במעבר מספר לספר. וגם יולי עצמה עשתה מהלך: הזירה החברתית הפכה למרכזית יותר בספרי-ההמשך. ואולי גם האינטליגנציה הרגשית שלה התפתחה קצת.

מה לדעתך הופך ספר ילדים או נוער לספר מוצלח?

שאלה נהדרת שאי אפשר לענות עליה. ספרים טובים בורחים מהגדרות כמו מאש.

"שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" מאת גליה עוז, איורים: תמר נהיר-ינאי, עריכה: רחלה זנדבנק, הוצאת כתר, 2011.

כתיבת תגובה

14 תגובות:

  1. גליה סופרת רגישה ומוכשרת להפליא עם לב ענק!
    היה כיף ענק וכבוד גדול לאייר לך, גליה. תודה על ההזדמנות.

  2. מאת דינה:

    לאחרונה זכיתי לחוויה מרנינה: קראתי את שלושת ספרי "שקשוקה" כמעט ברצף ל ו-עם ילדה בת 7. הילדה הנבונה, שכבר צולחת בכוחות עצמה את סדרת "פרסי ג'קסון" וכדו"מ, נהנתה הנאה גדולה, וצחוקה המתגלגל מילא את הבית. אני נהניתי לא פחות ממנה. שלושת הספרים, ואולי השלישי אף יותר מקודמיו, הם ספרים מלאי קסם. לא רק שהם פורשים בפני הילד עלילה מסקרנת ומקורית, אלא שהם "מלאים" כמו מעט ספרי ילדים לגיל ראשית הקריאה. דמותה של יולי אמינה וכובשת, ושפתה הדיבורית קולעת ישר ללב הקוראים (גם המבוגרים…) אבל המיוחד בספר לגילים אלה הוא ריבוי דמויות המשנה החיות והמתפתחות בד בבד עם העלילה. אפי-מרחפי המקסימה, אביב המגמגם ורב-הדמיון, דור דואני ועוד ועוד. גם הדמויות המשניות מקבלות מקום מכובד ומעשירות מאוד את הספרים.
    על אף חששותי מסדרות ספרים וסרטים, אני מקווה של"שקשוקה" יהיו לפחות עוד ספר או שניים.

  3. מאת ערן שחר:

    בהקדמה לראיון ציינתם שהסדרה מפגינה "התאמה מושלמת ליכולות הקריאה של קהל הקוראים הצעירים". אבקש להרחיב כאן מעט:
    מעבר לרובד התוכני והרגשי של הטקסט שמתאימים לגילאי ראשית הקריאה, מעבר לפרקים הקצרצרים שמתפקדים כ"תחנות מנוחה", מעין מצופים שבהם ניתן לנוח, לעשות אתנחתא קצרה לפני שממשיכים בצליחת הספר – מעבר לאלה יש כאן דוגמה כמעט מושלמת לעיצוב מוקפד המותאם לקהל היעד:
    מדובר בספר בעל ממדים קטנים יותר (24X21.5) ממה שמקובל למצוא בספרי ראשית הקריאה. אני מוצא שגודלו הפיסי של הספר משדר (גם אם לתת מודע) מראש חווית קריאה אינטימית יותר.
    הפונט גדול, הרווח בין השורות מרווח דיו, ומה שלא פחות חשוב – השוליים (שניהם) רחבים מאד.
    כמעט ולא נמצא את השילוב של כל האלמנטים הללו בספרים אחרים בז'אנר.
    אם הספר היה מתהדר בסימניית בד פשוטה הוא היה מעוצב בעיני כמוצר מושלם לגילאי ראשית הקריאה.

  4. כנראה שאלו הדמויות או אולי דווקא שקשוקה עצמה שהובילו אותי לחפש קו אחר – מקושקש וחופשי דרכו הכרתי ובחנתי כל דמות בסיפור. הכתיבה שלך גליה בהומור ברגישות ובכנות הביאה אותי לחיפוש אחרי שפת הגוף של הדמויות בניסיון לבטא את עולמן הפנימי והמורכב ואת מערכת היחסים בניהן. כל אלו הפכו את העבודה למסקרנת ומהנה במיוחד, תודה גדולה וחיבוק, תמר

  5. מאת טלי:

    ראיון מרתק וסדרת ספרים מצוינת, והמשפט האחרון שמופיע גם בכותרת – עשר האצבעות שיש לי לא מספיקות כדי לחתום עליו שוב ושוב ושוב….בול ככה.

  6. […] השלישי בסדרת 'שקשוקה' מאת גליה עוז, עם איוריה של תמר נהיר-ינאי, בהוצאת כתר, הוא הספר הנבחר […]

  7. […] קריאה הם ישראליים. אני מתכוונת לספרי "שקשוקה" של גליה עוז. לא רק שהיא הצליחה ליצור סדרה מצוינת לראשית קריאה – […]

  8. מאת שיר:

    שקשוקה שתיים ספר מאוד יפה אני יודעת ניראה לי שגם את הרגשת בוא זמנית את הרגשות שכתבת בספר ואני חושבת שתעשי סידרה מאוד יפה אני אוהבת את הספרים שאת כותבת ממני שיר

  9. […] או ספרים בולטים בתחום הזה. סדרת "שקשוקה" של גליה עוז (כתר) וסדרת "דוד אריה" של ינץ לוי (כנרת) זכו להצלחה […]

  10. […] כשהכרתי את תמר, הבנתי בדיוק מאיפה זה בא. תום ועדינות שבאים לגמרי מתוכה. אפילו זיהיתי אותה בפורטרט עצמי לא מכוון, בסדרת הספרים של שקשוקה מאת גליה עוז… […]

  11. […] גליה עוז – סופרת ילדים ובמאית תיעודית. מחברת סדרת "שקשוקה". […]

  12. […]  גליה עוז – סופרת ילדים ובמאית תיעודית. מחברת סדרת "שקשוקה". […]

  13. […] גליה עוז כותבת אחרת. סדרת ספרי "שקשוקה" אינה סדרה דידקטית, ולא נכתבה כדי לשפר את הילדים ולא להדריך אותם איך להתמודד בהצלחה עם גירושי ההורים או עם מחלת הסבתא, ואף לא במטרה לסייע להם במשהו או להועיל להם במשהו או לעזור להם לפתור משהו או להיפטר ממשהו. להפך, עוז כותבת בעצם ספרים לאנשים מבוגרים השוהים רק לפי שעה בבית ההורים ובבית הספר, אבל רגשותיהם ומחשבותיהם וחלומותיהם דומים עד להפליא לדמיונות לרעיונות לפחדים למשאלות ולמחשבות של "גדולים". לו סרוואנטס או צ'כוב, אלזה מוראנטה או נטליה גינצבורג, היו כותבים לילדים – אולי היו מספרים לילדים בקולות קרובים לאלה הממלאים את ספרי "שקשוקה". […]

  14. […] גליה עוז – סופרת ילדים ובמאית תיעודית. מחברת סדרת "שקשוקה" […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.