1 ספרות

"ספר ילדים חייב להיות כמו יהלום מלוטש" / ליעד שהם

ראיון עם ליעד שהם לרגל צאת ספרו החדש, "הגול הראשון שלי"

אוקטובר 14, 2014  

ליעד שהם הוא סופר ועורך דין, מבכירי סופרי המתח בישראל, שפרסם למעלה מעשרה ספרים. בשנת 2012 ראה אור ספרו הראשון לילדים, "אבא בונה עוגה" (איורים של נעם נדב), ובימים אלו רואה אור ספרו השני, "הגול הראשון שלי" עם איורים של אביאל בסיל (שניהם בהוצאת כנרת זמורה ביתן). שוחחנו עמו על כתיבה לילדים, אבהות ותפיסות אמנותית, וזה מה שהיה לו לומר:

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

מה הביא אותך להתחיל לכתוב לילדים? 

אני מניח שההורות הובילה אותי לכתיבת ספרי ילדים. ערב-ערב, אני מקריא לילדיי ספרים. דרך ההקראה גיליתי מחדש את ספרות הילדים ונשאבתי לתוכה. הבנתי גם מה אני אוהב יותר ומה פחות. זה משך אותי להתנסות בכתיבה בעצמי. למותר או שלא למותר לציין, אני מאוד אוהב לכתוב. ועדין לא העזתי. כסופר למבוגרים, אני יודע שכתיבה היא גם אמנות, וכאן קצת חששתי. ואז יום אחד בעת שנהגתי, התגבש בראשי הרעיון שמונח בבסיס "אבא בונה עוגה". שבתי הביתה, נשמתי עמוק והחלטתי לנסות. כתבתי את הספר מתחילתו ועד סופו בפעם אחת. נרגש הראיתי לאשתי שאמרה, "רעיון נחמד, אבל כתוב נורא ואיום". אז חזרתי למחשב וכתבתי גרסה חדשה שזכתה לציון "קצת פחות איום, אבל עדין נורא…". וכך הלאה והלאה. עוד ועוד גרסאות. כל פעם עם שיפור קל. עד שנמאס לה והיא שלחה אותי לכנרת זב"מ, שמוציאה לאור את ספרי המבוגרים שלי, שאבלבל להם את המוח. השבעתי אותם שיהיו כנים אתי ואם הספר אינו טוב פשוט נזרוק לסל וחסל. הסתבר שגם הם מאוד התלהבו מהרעיון ופחות מהביצוע. ושוב נשלחתי לשולחן השרטוט לכתוב מחדש. אלא שהפעם עמדה לצדי העורכת המצוינת, יעל גובר, שהדריכה אותי, סייעה לי ולמעשה לימדה אותי לכתוב ספרי ילדים. במהלך הכתיבה למדתי שספר ילדים חייב להיות כמו יהלום מלוטש, הכול בו צריך להיות מדויק וכל מילה חשובה. אין הזדמנות שנייה. ילדים הם קהל קוראים נפלא, אבל גם חסר סבלנות. הם לא יחכו שהספר ישתפר בפרק הבא.

טקסט: ליעד שהם, איור: אביאל בסיל

טקסט: ליעד שהם, איור: אביאל בסיל

אתה מוכר כסופר מתח. האם חשבת לכתוב סיפור מתח לילדים בעצמך?

זה בהחלט משהו שאני חושב עליו. ניסיתי כמה פעמים, ולא הצלחתי. אני חושב שזה נובע בעיקר מפני שהגיבור של הספר אינו יושב אצלי מספיק טוב בראש. אבל אני אופטימי, ומקווה שבעתיד אצליח.

האם אהבת גם ספרי מתח כילד, ואלו ספרים נוספים אהבת במיוחד והשפיעו עליך?

מאוד. "החמישייה הסודית", "השביעייה הסודית", "אמיל והבלשים". אך יותר מכול – "דנידין" ו"חסמב"ה". אני חושב שזה מפני שחלק מילדותי גרתי בצרפת, והריחוק מישראל מאוד משך אותי לספרות מתח ישראלית.

בשני ספרי הילדים שכתבת הייצוג האבהי משמעותי מאוד, ובמידה רבה אף מהווה את הגרעין הדרמטי המרכזי. בין אם מדובר בייצוג אבהי ספציפי ובין אם במערכת היחסים הבינדורית – מהי עמדתך לגבי הנוכחות הדומיננטית של האבהות בספרך? האם אתה כותב מניסיונך או מתוך הקשר חברתי-תרבותי רחב יותר?

אני חושב שזו אחת המסקנות מקריאת ספרות הילדים האינטנסיבית. אבות נוכחים, אבל הרבה הרבה פחות מאימהות. כך גם סבים. במידה רבה זה הציק לי, ולכן כשכתבתי את הספר הראשון הדמות הראשית היתה האב, ונתתי נוכחות בולטת לשני הסבים. אבל זו רק חלק מהסיבה למרכזיותו של האב בשני הספרים. הסיבה הנוספת היא אישית והיא היותי אב (לשני ילדים, דרך אגב). גם בספרי המבוגרים הראשונים שלי הדמות הראשית היתה קרובה אליי. לא רק מתוך שאיפה לאינטימיות, אלא גם מחוסר ביטחון בתהליך הכתיבה. ואף שהסיפורים בשני הספרים הם בדיוניים לחלוטין, אני בהחלט יכול למצוא את עצמי שם.

טקסט: ליעד שהם, איור: אביאל בסיל

טקסט: ליעד שהם, איור: אביאל בסיל

כיצד התנהלה העבודה על הספר החדש – האם נתקלת בקשיים במהלך הכתיבה? מדוע בחרת לספר סיפור ארוך יחסית לספרים מאוירים? 

ה"גול הראשון שלי" בנוי משני חלקים. החלק הראשון מציב את הבעיה (ילד שאוהב כדורגל, אבא שהרבה פחות, וההסכמה של האב למשחק "משפחה כנגד משפחה" והחשש של הילד מה יהיה) ואת הדרך של המשפחה להתמודד עם הבעיה (כל המשפחה מאמנת את האב מבלי שידע). החלק השני מתאר משחק הכדורגל שבו מבקיע האב את הגול הראשון בחייו בזכות בנו. ובכן, אני איני חובב כדורגל, ובניגוד לאב שבסיפור טרם הבקעתי גול… לכן, כמו שאני נוהג תמיד לעשות בספרי המתח, גם כאן נדרשתי לתחקיר. במיוחד ביחס לדרך שבו האב מאומן לקראת המשחק. למזלי, יש במשפחתי ובקרב חבריי מספיק חובב כדורגל שיסיעו לי.

במהלך הכתיבה והעבודה על הספר לא עבדתי עם "סופר מלים". שני החלקים של הסיפור הכתיבו בסופו של דבר ספר ארוך יותר. כקורא וכמקריא ספרי ילדים, אני מאוד בעד סיפורים שלמים, שאולי לוקחים קצת זמן אבל מעניקים לקורא הרבה יותר. במיוחד לילדים בגיל קצת יותר מבוגר. אני חושב גם שהספר התארך במעט על מנת לתת מקום לאיוריו המדהימים (לא פחות…) של אביאל בסיל. יש לא מעט עמודים בהם הטקסט דל כדי לתת מקום לאיור הנפלא.

טקסט: ליעד שהם, איור: אביאל בסיל

טקסט: ליעד שהם, איור: אביאל בסיל

 איך היתה העבודה מול המאייר?

העבודה על ספרי ילדים (לפחות אצלי) נעה בשלושה צירים – כותב, מאייר ועורך. לכל אחד תפקיד חשוב שלא ניתן לוותר עליו. ב"אבא בונה עוגה" ביקשתי לעבוד עם נועם נדב, וב"גול הראשון שלי" עם אביאל בסיל. עם שניהם העבודה היתה הרמונית להפליא. אני חושב שזה נבע משלושה טעמים: האחד, התחברות שלהם לטקסט, השני הערכה העצומה שיש לי לכישרונם ולעבודתם והפיקוח העליון של יעל גובר, העורכת של הספר.  בשני הספרים זה היה עונג עצום וממש היה קשה לי להיפרד.

בהמשך לכך, איך אתה תופס את היחסים בין טקסט ואיור, מה חשוב לך כסופר שעבודת האיור תוסיף ליצירה?

בארץ נוטים, משום מה, לזהות את הספר עם הסופר. זה לחלוטין אינו מוצדק וספר ילדים היא עבודה משותפת של סופר ומאייר (וכמובן, עורך). האיור נותן לסיפור ממד שונה, ולמעשה גם מספר את הסיפור בעצמו – אם כי בדרך אחרת. ב"אבא בונה עוגה" שבנוי כמו ספר בלשי, יש הרבה רמזים באיורים. ב"גול הראשון שלי", אולי בגלל הניסיון המועט שצברתי, הרשיתי לעצמי לתת אפילו עוד יותר מקום לאיור, ומשפטים שכתבתי נמחקו והוחלפו באיורים. כמו כן, שני הספרים מסופרים מנקודת מבט משועשעת ויש בהם הרבה הומור. האיורים של נועם ושל אביאל תרמו והעצימו זאת מאוד.

בספרך החדש מתבצע מהלך מעניין בהקשר של הכדורגל. המשחק, כסממן גברי וכמייצג שכיח של מערכת גברית בין אב ובנו, מבטא צרכים רגשיים ומאוויים. ובנוסף, הדינמיות והקצב הדרמטי של המשחק עצמו מורגשים גם בכתיבה עצמה, ובאופן שבו מוצגת ההתפתחות של העלילה. מה דעתך על כך? האם, למשל, הקצב של המשחק אכן "זלג" לתוך הכתיבה?

בהחלט. אני חושב שעלילת ה"גול הראשון שלי" מאוד קצבית. יש בה סדר וחוקיות שמאפיינים משחק – יש את החלק של עד למשחק והחלק של המשחק. וכמובן, ציפייה גדולה.

טקסט: ליעד שהם, איור: אביאל בסיל

טקסט: ליעד שהם, איור: אביאל בסיל

על מה אתה עובד עכשיו, האם יש לך פרויקט חלומות?

אני בשלבים ראשונים של כתיבת ספר מתח חדש למבוגרים. וביחס לפרויקט חלומות – "אבא בונה עוגה" עובד לסדרת טלוויזיה. הממשק הזה בין ספרות לטלוויזיה מרתק אותי. נהניתי מאוד לעבוד על הסדרה ואני מצפה בכיליון עיניים לראות אותה על המסך.  בנוסף, אני מקווה שבדומה לספרי המתח שלי שתורגמו לשפות רבות, גם "אבא בונה עוגה" ו"הגול הראשון שלי" יצליחו בקרב קהל ילדים מחוץ לישראל.

מה דעתך על ספרות הילדים העכשווית?

אני חושב שספרות הילדים נהנית משפע מבורך, וזה דבר נפלא בעיני. כמובן, יש ספרים טובים יותר וטובים פחות, אבל השפע הרב מאפשר בחירה. ואפשרות לבחירה היא תמיד דבר טוב.

במסווה של סיפור עלילתי משעשע אתה מציג בשני ספריך מצוקות וקשיים של ילדים, שבעקבותיהם נבנה מערך קומי שמוביל לסוף הטוב. מדוע חשוב לך להציג את המקומות הללו, וכיצד אתה ניגש אליהם?

בשני ספרי הילדים שכתבתי יש בעיה שנפתרת באמצעות התגייסות משפחתית תומכת ואוהבת. אני חושב שזה מסר שחונכתי על פיו על ידי הוריי, ואשתי ואני מנסים לחנך גם את ילדנו לפיו – ביחד נפתור כל בעיה או לפחות ננסה. ואם אפשר לצחוק בדרך, מה טוב.

 

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת דפנה חיימוביץ':

    אני סבורה שהורות או סבתאות יכולות לעורר-להניע את הכתיבה לילדים, אך הכתיבה או ליתר דיוק-איכות הכתיבה, תלויה ביכולות נוספות (כמו למשל: יכולות כתיבה, דמיון עשיר, אמפטיה, היזכרות בילדות וכו') מאידך יש סופרות-משוררת מעולות לילדים שלא חוו חוויה זו, כך שהדברים די מורכבים.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.