6 ספרות

ספר משוטט / יותם שווימר

ביקורת על הספר "כוס התה שלי" לדרור בורשטיין

נובמבר 23, 2011  

במבט ראשון, "כוס התה שלי" לא נראה כמו ספר ילדים. הוא מזכיר במידת מה (פורמט, סגנון ויזואלי ותמות מסוימות) את "בפברואר כדאי לקנות פילים" שכתב יואל הופמן; ספר נוסף המפטרל על הגבול שבין הילדות לבגרות.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. תמר הגיב:

    מעניין מאוד. תודה! כותרת הספר "כוס התה שלי" משחקת עם הביטוי "זו אינה כוס התה שלי" ולכן ציפיתי שבכל רגע יפצח הילד במרד, לא יסכים לגזול יותר דבש או לשתות יותר תה או להציק לפלסטינים. הוא יקרא "אבא! אני מורד! זו אינה כוס התה שלי!". אבל הוא לא עשה את זה. להפך, הוא שתה עוד כוס. האם בורשטיין מנסה לומר לנו משהו על אופיינו החלש? (ע"ע ראיון איתו במוסף שבת האחרון של הארץ) או שזה סתם משחק מלים העובר מעל ראש הילדים כמו כותרת הספר "קוקוריקולום ויטה"?

  2. ערן שחר הגיב:

    מספר הערות:
    "ציפור הנפש" ו"העץ הנדיב" אמנם נצרכים ונקראים גם בידי מבוגרים, אך הם ספרי ילדים מובהקים ונמכרים ככאלה בכמויות (אלפים). "הנסיך הקטן" הוא אולי דוגמה טובה יותר לטענה בדבר ספרי ילדים שנמכרים עבור בוגרים יותר.

    אני תופס את הטקסט לא כ"כמעט פילוסופי" אלא כספר פילוסופי-בודהיסטי לילדים. היסודות הבודהיסטים ניכרים בהדדיות וביחסי הגומלין שבפרטי המציאות והתופעות, היכולת לזהות את העצמי באחר ובאלמנטים שבטבע, ההתבוננות העצמית והמודעות כלפי הסביבה, גם ה"הסברים המדעיים" מתארגנים תחת הגג הזן-בוהיסטי וכו'.

    באותיות הכי קטנות בסוף הספר צויין ש"תמורת המהדורה הראשונה ניטעו 120 עצים" אוי… כמה שאהבתי לקרוא את זה.

    כפי שניתן לראות בתמונה הראשונה ברשימה – עטיפת הספר נעדרת מטקסט. לא שם הספר ולא שם המחבר. כאן אני חושש יש פספוס רציני. מה לעשות, אמנותי ככל שיהיה – ספר הוא גם מוצר, וככזה צריך לעזור לו להשתדך לאנשים. היעדר שם הספר לא תורם לעניין כלל. גם כך זהו ספר שאינו קל לעיכול. השאלות שיותם העלה מטרידות גם את העובדים בחנויות הספרים: מה זה? היכן ממקמים אותו? מי הוא קהל היעד שלו? עיצוב שכזה, מתוזמר עם הרעיון התמטי ככל שיהיה – מקשה מאד על התקבלותו של ספר למדף ולתקשורת עם קהל הקוראים. אמנם יש שמסתקרנים ומרימים את הספר לתהות על קנקנו, אך אלה היו רבים הרבה יותר אילו היה מצויין שם הספר.

  3. יותם שווימר הגיב:

    ערן, תודה רבה על תגובתך. נכון, "ציפור הנפש" ו"העץ הנדיב" הם ספרי ילדים מובהקים; לא טענתי אחרת. דווקא משום שהם ספרי ילדים מובהקים, הם מהווים – לדעתי – גם ספרי מתנה מצוינים. אף אחד לא יגיד לך שהספרים הללו אינם ספרי ילדים, אלא רק ספרי מתנה. אני סומך מאד על ניסיונך, ואם אתה טוען שהם נמכרים באלפים במובהק עבור ילדים ולא ברוב המכריע כספרי מתנה, אני חוזר בי בנקודה זו.

    ההערות שלך על הבודהיזם נכונות מאד, וחשתי בכך במהלך הקריאה. לא התייחסתי לנושא כי אינני בקיא בו דיו בכדי לזהות לעומק את ההקשרים, אבל ודאי שהם קיימים. היכרות מינימלית עם פועלו של בורשטיין מעלה מיד את ההקשרים הזן-בודהיסטים, שכן הסופר עוסק בכך מכיוונים שונים כעורך, מתרגם וסופר. יחד עם זאת, אינני חושב שהפן הפילוסופי (בודהיסטי או אחר, אין זה משנה לצורך העניין) מתנגש עם תחושתי שההסברים המדעיים עלולים להיות בעייתיים משהו מבחינת האפקטיביות של היצירה. טענתי ברשימה שהפילוסופיה מתחברת יפה עם ההסברים המדעיים, אבל מה שניתן לתיווך מבורך על-ידי המבוגר או לתחושה אמורפית של הילד, עלול גם להיתפס לפרקים כטקסט דידקטי, שמנמיך את העוצמה הרגשית של הטקסט הספרותי עצמו.

    תמר – הערתך מעניינת מאד ולא חשבתי עליה לעומק בזמן קריאת הספר. נדמה לי שמשחק המילים, אם הוא אכן קיים, עובר מעל ראשי הילדים; בהחלט. בורשטיין שותל סממנים חברתיים בטקסט (ובמידה מסוימת: גם ביקורתיים), אך הם כה מובלעים וחלקם ממש מינוריים, שאני מתקשה להאמין שילדים יחושו כמוך ויצפו למרד. אך זוהי קריאה מרתקת של הטקסט, מפרספקטיבה של המקריא אותו.

  4. איריס ארגמן הגיב:

    תודה יותם על רשימה נהדרת , מחכימה ומעמיקה. הספר מצוין בעיניי, נוגע חזק בפואטיקה של יואל הופמן (שאותו אני מאוד אוהבת), מתלבט ומתחבט ובעיקר לא מתפשר.
    לעניין הציורים- הם נפלאים אך לא מתאימים לטקסט והם בהגדרתם ציורים ולא איורים.
    קראתי לילד הצעיר שלי את הספר ושאלתי אותו מדוע לדעתו הסופר לא כתב את שמו על הכריכה והוא ענה: "אני חושב שהוא התבייש". לא מבינה למה צריך כל כך להתחכם ולא לכתוב את שם הספר והסופר על הכריכה, מדי מתחכם ולא מתאים.
    השאלות שהילד שאל בספר ריתקו את הילד שלי וזה עורר את סקרנותו. הערה אחרת שהוא העיר לגבי הספר היא: מי הילד, למה אני לא יודע מי הוא, איך אני אמור לשמוע על כך שהוא חולה ולהקשיב למחשבות שלו בלי שאדע מי הילד.
    כאמור, נוסה על הילד (ולא על בעלי חיים) .
    לסיכום, ספר מרענן על מדף הספרים, זרם תודעה לילדים לא קטנים.

  5. […] עטור הפרסים דרור בורשטיין; יותם שווימר מ"הפנקס" השווה אותו לספר "חיבוק" של דויד גרוסמן (שבעיני אינו […]

  6. ערן שחר הגיב:

    הזמן שעבר מאז הופעת הספר ומספר קריאות משותפות בו עם בני, חזקו בי את התחושה שאמנם מדובר בספר המשוטט בין מרחב וזמן, אך לבטח לא משוטט בין קהלי יעד שונים. זהו ספר ילדים שנכתב עבור ילדים. איני מצליח להבין את החלטת ההוצאה לראות בו גם ספר מתנה. הוא אינו כזה ואוי לחנות שתמקם אותו שם. יותם כתב יפה שהטקסט פונה לילדים בכבוד וברצינות, ומעניק להם טקסט ספרותי ייחודי". אוסיף שהוא מעורר למחשבה רפלקסיבית-פילוסופית עצמאית. כשהספר נסגר אוּרי ואני מפליגים בשיחות עמוקות בהשראתו. מקריאה לקריאה אני אוהב את הספר יותר. כולי הערכה להוצאת "עם עובד" על שהוציאו לאור ספר נדיר ומיוחד שכזה. דרוש אומץ מול"י לא קטן ובאמת כל הכבוד. מדף ספרי הילדים שלנו ראוי לעוד כאלה.

כתיבת תגובה