12 ספרות

עידן הקרטון / ערן שחר

על ספרי הקרטון הקשיחים ששינו את עולם המו"לות לילדים

מרץ 7, 2012  

בנובמבר 2003 נפל דבר בענף ספרי הילדים עם יציאתו לאור של "הזחל הרעב" מאת אריך קרל בדפים קשיחים. הופעתו של ספר מסוג זה בזירה המוֹ"לית סימנה את תחילתו של עידן בו הוצאות הספרים שולפות בזה אחר זה כותר ותיק, ומוציאות אותו לאור בגרסה קשיחה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

12 תגובות:

  1. מאת עדנה:

    תודה על המאמר המעניין. אמא שלי תמיד מספרת שלאחיי הגדולים (לפני 40 שנה פלוס מינוס) הייתה קונה ערימות ספרים חדשים, ועד שהייתה מסיימת את התשלומים "כבר לא היו ספרים". אז כן, עמידות היא עניין משמעותי כשמדובר בתינוקות ובפעוטות, והשימוש הנוח בגרסת הקרטון מכניס אותם בקלות לעולם הקריאה.
    אצלנו בבית יש היום כמה וכמה ספרים עמוסי דלתות וחלונות שאפשר לפתוח ולהציץ כדי לגלות מה מסתתר מאחוריהם – וכל האביזרים האלה מודבקים שוב ושוב בסלוטייפ… לא פשוט.

  2. מאת מרב:

    וואו, פתרת לי את התעלומה. שנים אני תוהה האם באמת היתה דלת בבית של מיץ פטל או שחלמתי חלום (-:

  3. מאת ליבי:

    תודה! מעניין מאוד. הגדולה שלי מעולם לא קרעה אף ספר, כל הספרים היו כחדשים. מאוד אהבתי להשוויץ ולהגיד שזה עניין של חינוך והנה כבוד לספר, ולשבח את עצמי. והנה, נולדה לה הקטנה ונחישות רבה באצבעותיה הקטנות ומצאתי את עצמי קונה הכל מחדש והפעם בגירסא קשיחה. הלך השוויץ, נכנס הקרטון.

  4. מאת נועה:

    מאמר מרתק. תודה. גם אצלנו הקטן הוא " קורע סדרתי" והוא יכול אפילו לספרי קרטון
    את "הקטר" של יוליאן טובים, עם איוריה המקסימים של אורית ברגמן, הוא השחית כמעט לחלוטין מרוב דפדוף אוהב. ו"הזחל הרעב" ו"לבד על המרבד" נזרקו כבר לפח.

  5. מאת דינה:

    מאוד נהניתי לקרוא על תופעת הספרים הקשיחים מנקודת ראותו של מנהל חנות ספרים שהוא גם אבא לילדים קטנים. אתה מכיר את התופעה משני צדדיה וזה מקנה לדבריך יתר תוקף.
    אגב, מותר לגנוב את רעיון החלון הגזור ב"מיץ פטל" או שרשמת פטנט??

  6. מאת אילת:

    ערן, ערן, לא רק מנהל חנות ספרים בחסד, אלא גם כותב מצויין!
    אלישע שלי, האוהב ספרים עד מאד, למד לדפדף תוך כדי קריעתם של כמה וכמה ספרים, וכך למדתי לעשות שימוש מצויין במסקינטייפ עבה, גמיש וחזק, המחזיק מעמד בגאון עד עצם היום הזה.
    מעניין, שבהתאמה מרשימה לנכתב כאן, הספר היחיד מקרטון קשיח אצלינו הוא הזחל הרעב, אותו אני שומרת לנכדי, ביחד עם יתר הספרים שנקנו, רובם ככולם, בחנותך, ערן.
    אני נמנית על השמרנים האופטימיים, הסבורים שאין תחליף לחפץ עצמו, וכי החוויה הממשית של ריח הדפים, המירקם, הדיפדוף קדימה ואחורה עם הרחש הנלווה, היא כמעט ממכרת, ועל כן אני צופה שמי שהוקף בספרים בביתו מינקות, יגדל ויהיה לאוהב ספרים בבגרותו.
    ויש לי הצעה בשבילך, ערן: אולי תעשו סדנאות ספר לילדים? פעם איור, פעם הכנה, פעם כתיבה? אשמח לעזור!

  7. מאת לילה:

    אצלנו מסתבר שדוקא דפיהם של הספרים הקשיחים הם אלה שקשה יותר להפוך, קשה לפעמים להפריד בין הדפים הנדבקים זה לזה, ואולי זה פשוט בגלל שעדיין לא עייפו מספיק. בספרי הנייר קל יותר להפוך, ובהתאמה לקרוע. כך או כך, בלאי הספרים משמש בעצמו מעין איור להתפתחות, למצב הרוח סביב הקריאה, להשפעה של הילדון על הספר לצד השפעת הספר עליו. אולי נקנה שוב את הספרים האהובים, ואולי נשמור את נייר הדבק כעדות לקריאה (וקריעה) בהתהוות. תודה על הכתבה.

  8. מאת ערן שחר:

    עוד אנחנו מדברים והנה עוד שני "עולים חדשים" הצטרפו אלינו לאחר הפלגה ארוכה מסין הרחוקה (כן, גם ספרי הקרטון מיוצרים בסין).
    האחד הוא "הביצה שהתחפשה" אהוב נפשי, והשני הוא לא אחר מאשר "מיץ פטל". אתם בוודאי שואלים: "נו, האם סוף סוף נפתחה הדלת?" ובכן, לצערי הדלת נעולה והדף במהדורת הקרטון זהה לזה שבמהדורת הנייר.
    השינוי בפורמט יכול היה כאמור להציע פתרון טכני פשוט לחיתוך הבית. בהוצאה פספסו את העניין, כך שהגשתו של הספר בדפי קרטון מוצדקת בעיני רק כאקט שיווקי (שאני מניח שיהיה מוצלח מאד).
    תודה לכם על התגובות החמות
    דינה, הפיצי את העניין ככל שניתן. אולי אם השמועה תפרוץ נזכה לבסוף למהדורה עם דלת נפתחת.

  9. מאת ורד לבר:

    כשאני הייתי ילדה אח שלי קבל את מיץ פטל עם הדלת הגזורה. אני , אחותו הגדולה, הייתי מקריאה לו, והוא היה פותח את הדלת… ומאז, בכל פעם שנתקלתי בספר הזה- פשוט גזרתי את הציור- שהדלת תוכל להפתח. כמובן שאם עושים את זה, צריך להצטייד בעוד נייר דבק, אבל אם לא גוזרים , אז הלך כל הכיף…
    לעניין הספרים מקרטון- הם באמת עמידים ונחמדים, אבל לאחרונה ראיתי פטנט חדש- הוצאת ספרים, שלא אנקוב בשמה, שמניילנת את הספרים. אני רוצה להגיד לכם שממש חטפתי בחילה. זה בסדר ספר מקרטון, אבל ספר ילדים שהדפים חלקים ומרגישים כל כך ניילון -בערך כמו קלסר של תלמיד כיתה י' שמכניס את הרשימות שלו ל"שמרדפים" ולקלסר?- אפשר ללמד ילדים לדפדף בעדינות, אפשר להדביק שוב ושוב כשהעדינות לא מתאפשרת, וגם- אפשר לקנות ספר אהוב פעם נוספת. עם מחירי הספרים והמבצעים השערוריתיים של היום אף אחד לא יתרושש מזה- ומה עם לדפדף ולמשש ולחוש ולהריח ולהרגיש ולהזהר שלא יקרע, ולהבין שיש לי אוצר ביד ועולם קטן? אפשר כל אלה עם ספר מנויילן???- בעיני זה גרוע כמעט כמו ספר וירטואלי…
    ותודה על המאמר. כיף לך שאתה מנהל חנות ספרים ומוקף כל היום באוצרות רבים…

  10. מאת שני:

    ערן, המאמר מרתק ומאיר עיניים וכלל לא ידעתי את האגדה בעניין "מיץ פטל". אני חייבת להודות שמיד ניגשתי למדף וגזרתי את הדלת ואכן, העמוד מקבל משמעות חדשה.
    אני רוצה להוסיף שישנה בעיה קטנה נוספת בספרי הקרטון. ההוצאה כספרי קרטון ממצבת את הספר כספר לפעוטות. עם זאת, לפעמים, ספר שנקרא בפעם הראשונה בגיל שנה או שנתיים, יכול להיקרא שנית בגילאים 4, 5 ואף יותר. מיץ פטל הוא דוגמה נפלאה לכך וכך גם אהרון והעיפרון הסגול, יפתח המלוכלך ועוד.
    עם זאת, כאשר הספר מוגש כספר קרטון לפעוטות אין הוא מזמין קריאה נוספת בוגרת יותר, וחבל.
    חוץ מזה, גם ההדפסות עצמן הופכות להיות מבריקות יותר וחסרות את הגוונים העדינים המקוריים של הספר בהדפסות הנייר הרגילות וגם זה, כאוהבת ספרים מושבעת, מפריע לי.
    תודה על הכתבה

  11. מאת תמר:

    רוצה להצטרף לעדותף שני ילדיי התקשו לדפדף דווקא בקרטון. בעוד הדפים קצת מתקמטים (נוצרת להם "אוזן") וכך קל לאחוז בהם, את דפי הקרטון אין איך לתפוס.

  12. […] "עידן הקרטון", מציין ערן שחר את הספר "הזחל הרעב" כמבשר מהפכת […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.