9 יצירה מקורית

על אהבה ורוע – ראיון עם הסופרת קורנליה פונקה

לכבוד פרסום תרגום הספר השני בטרילוגיית "עולם הדיו", הסופרת קורנליה פונקה מספרת על בדיה, מציאות וקסם.

יולי 6, 2011  

קורנליה פונקה נולדה בשנת 1958 בגרמניה וכיום מתגוררת בלוס אנג'לס. היא סופרת לילדים ונוער מצליחה, שספריה נמכרו בלמעלה מעשרה מיליון עותקים ברחבי העולם. טרילוגיית "עולם הדיו" שכתבה, הקנתה לה פרסום בינלאומי ולאחרונה ראה אור בעברית הספר השני בתרגומה של חנה לבנת. בעברית ראו אור רומן נוסף לבני-הנעורים, "מלך הגנבים" וספר מאויר בשם "הנסיכה האבירה" – כולם בהוצאת זמורה ביתן (ספרי הנוער ראו אור בסדרת "מרגנית" היוקרתית). פונקה היא גם מאיירת ובספרי "עולם הדיו" משובצים רישומים ואיורים פרי עטה. היא זכתה בפרסים רבים, פרסמה סדרות ספרים וסיפורים לגילאים שונים – יצירות עשירות, סגנוניות ובעלות רבדים מפתיעים. לכבוד פרסום הספר "כשף של דיו" בישראל, ביקשנו לשוחח איתה על כתיבה, פנטזיה ואהבה.

הראיון נערך על-ידי עורכי "הפנקס".

אנא ספרי לנו על טרילוגיית "עולם הדיו": מהיכן הגיע הרעיון לסדרת הספרים, כיצד עבדת על המבנה הספרותי וכיצד הצלחת לשמור על הלב הפועם של הסיפור לאורך שלושה ספרים?

אני חושבת שכל הקוראים חשו פעם שדמויות מספר נדמות אמיתיות וקרובות אלינו כמו חברים, מכיוון שנמסרים לנו פרטים רבים אודותן. רציתי לספר סיפור על התחושה הזו; שהדמויות מסוגלות לצאת מבין דפי הספר ולהיות ממש כמונו. ואולי למעשה כולנו דמויות בסיפור שאיננו יודעים את סופו. בתחילה, לא ידעתי כיצד להוציא את הדמויות מהספר, עד שהבנתי מה באמת מחייה עבורי כל סיפור שהוא: כאשר קול אנושי מקריא את המילים עבור המאזינים.

לא ידעתי שאת הסיפור אצטרך לספר ביותר מספר אחד. למעשה, הייתי משוכנעת שיהיה רק אחד. אני תמיד מכינה רק שליש מהספר כדי לאפשר לדמויות שלי להפתיע אותי ולהראות לי את הדרך הלאה. כשסיימתי את "לב של דיו", שמתי לב – תוך כדי עריכה – שאני כמהה לדעת מה יקרה עם אצבע-אבק. 'הו לא, קורנליה!', אמרתי לעצמי. 'יש גם כך יותר מדי סדרות של ספרי פנטזיה, אל תוסיפי עוד אחת!' אבל הסיפור המשיך לדחוק ולהתגרות בי, ולבסוף החלטתי לתת לעצמי שבועיים לחשוב על רעיונות לחלק השני. הרעיונות נשפכו על גבי הדף, כאילו חיכו רק לכך. כשסיימתי את "כישוף של דיו", שהסוף שלו כה עגום, ידעתי שאהיה מוכרחה לכתוב חלק שלישי. הייתי די מוטרדת שהסיפור לא יניח לי, אבל הוא עשה זאת. הוא נחתם בספר השלישי ואפשר לי לעבור לשחק עם עולם אחר.

איור של פונקה מתוך הספר

האם את מושפעת מהפולקלור הגרמני, ממעשיות העם? אם כן, כיצד הדבר בא לידי ביטוי בספרים?

בסדרת "עולם הדיו" שאבתי השראה בראש ובראשונה מהתשוקה הכללית שלי לספרים ולגבעות הפראיות של ליגוריה (Liguria),  בכפר קטן שהיה מקום מושבה של משפחתנו במשך שלושה חודשים. אך קפריקורן והכנופיה שלו ניזונים מדבר-מה שהוא ללא ספק גרמני. מאז שלמדתי בילדותי מה בני עמי עשו בחסות הפאשיזם, ניסיתי להבין את מנגנוני הרוע. הייתי חברה בארגון 'אמנסטי' מאז שמלאו לי חמש-עשרה שנים, ואני עדיין זוכרת את הפעם הראשונה בה קראתי דוחות על העינויים שנעשו, והרגשתי את הקרקע קורסת מתחתי. כיצד בני-אדם היו מסוגלים לעשות את שעשו לאנשים אחרים? כיצד אתה הופך אנשים 'נורמאלים' לרוצחים ומענים? השאלה הראשונה שאתה שואל את עצמך כילד גרמני, הצופה בזוועות שעשתה מדינתך על גבי מקרן באולם בבית-הספר, היא מה אני הייתי עושה? האם אני הייתי מהבודדים שסיכנו את חייהם כדי להציל את חבריהם ושכניהם? או שאולי הייתי מאותם אנשים שהסתתרו בבתיהם והתנהגו כאילו אינם יודעים דבר? או גרוע מכך, האם הייתי אחד מאלו שבגדו וטבחו? התשובה איננה פשוטה, מכיוון שהרוע משתמש בכלי החזק ביותר על-מנת להשתיק את המתנגדים, והכוח הוא אהבה. אהבה לילדים, לבעל או לאישה, אהבה לחברים: 'אל תסתכל לכאן ולא נפגע בבנך, אלא רק בבנו של איש זר'.

כשתיארתי את קפריקורן והשררה שכונן בהרים, רציתי להראות את המנגנון הזה של הרוע – שאלו שעוזרים לו וסרים למרותו אינם רק אלו שנהנים מכך, אלא גם שיש את השוטר החושש לילדיו או את האיש הפוחד שלא יראה שוב את אשתו. אהבה היא הנשק הנורא ביותר בידיו של הרוע וזה כך בכל מקום. אם כן, בהחלט. החלק הזה ב"עולם הדיו" מושפע מהיותי גרמנייה. באשר למעשיות והמיתולוגיות של העם הגרמני – שכה רבות מהן נהרסו ונשדדו בידי הפשיסטים עד שפחדנו לקרוא אותן ואפילו להכירן – השתמשתי בהן בספרי החדש "Reckless". מעשיות האחים גרים רדפו אותי מאז שהיתה קטנה, אבל יחד עם זאת הן בלתי-נשכחות ומספרות את האמת על הטבע האנושי. אני עתידה לבלות את השנים הקרובות בחקר המעשיות הללו ולשזור מהם סיפור חדש.

דמויותייך בלתי נשכחות ומעוצבות להפליא. מהו הדבר החשוב ביותר עבורך כסופרת ביחס לדמויות והאופן בו את בוחרת להציג אותן?

אני לא מאמינה בגיבור המושלם היחידני. אני מאמינה בחברות ושיתוף-פעולה, בעזרה והשלמה אחד את השני. אני מאמינה בדמויות פגומות, שכן כך גם אנחנו, ואני מנסה ככל יכולתי שלא להציג את הדמויות הרעות באור זוהר. זה נעשה יתר על המידה בספרים ובסרטים.

עטיפת הספר הראשון (יח"צ)

 

טרילוגיית "עולם הדיו" היא כל כולה שיר הלל לספרות. אלו זיכרונות יש לך כילדה, האם היית כמו מגי שבסיפור? ואלו ספרים וסופרים את עודך אוהבת ומעריכה?

כן, אני בהחלט הייתי מגי. גדלתי בעיר קטנה בקצהו של ה Ruhrgebeit, המרכז התעשייתי של גרמניה. החיים נדמו אפורים ומוגבלים שם, וכלל לא מבטיחים. ההליכות עם אבי לספרייה היו המפלט שלי. שנינו נהגנו לחזור עם ערמות של אוצרות מודפסים, שעזרו לי לעבור הרבה ימים משעממים ומדכאים. הם היו ההבטחה שהעולם הוא מקום מלהיב הרבה יותר. הם היו דלתות וחלונות. ק. ס. לואיס, מיכאל אנדה, ט. ה. וייט, ויליאם גולדמן, קיפלינג ודיקנס, הם חלק מהסופרים שהיו אהובים עלי. אך חשוב גם להזכיר את שילר וביכנר, גי דה מופאסן ויצחק בשביס זינגר; את גבריאל גרסיה מרקס, טוני מוריסון, דוריס לסינג, טד יוז, של סילברסטיין…הרשימה היא אינסופית וציינתי רק מספר שמות אקראיים ממכלול הקולות הקסומים שמילאו את לבי ומוחי ועדיין עושים זאת. הייתי, עודני ואני מקווה שאהיה, תולעת ספרים נלהבת עד יום מותי.

ב"כשף של דיו", את מותחת אפילו יותר מאשר בספר הראשון את הגבולות בין בדיה ומציאות. כיצד את תופסת את היחסים המורכבים בין העולמות הללו? האם את מאמינה שהם משפיעים ומושפעים זה מזה?

כסופרת, לא פעם יש לי תחושה שאני לא יוצרת או בוראת את הסיפור שאני כותבת, אלא שאני רק מדווחת ממציאות אחרת. פעמים רבות, לסיפור יש חיים משלו והוא מבצע את ההחלטות באופן עצמאי. במקרים כה רבים יש לו הד בחיים האמיתיים שגורם לך לתהות האם העולמות זימנו את האירועים הללו. ככל שעבודתי על "עולם הדיו" נמשכה, כך גם התגברה התחושה הזו: שאולי הכל זה סיפור, ואנחנו כתובים, שמציאות היא דבר שברירי ושייתכן ויש לה שכבות רבות מכדי שנוכל להבין את כולן. נדמה שהמדע הביא איתו אינטרפרטציות דומות על העולם, עם תיאוריות על יקומים מקבילים וחור שחור. אני מניחה שלא נותר לנו אלא לצטט את שייקספיר (כרגיל) – There is far more between heaven and earth.

עטיפת הספר השני (יח"צ)

אילו היית יכולה להיכנס לתוך סיפור, במה תבחרי? ומאיזה סיפור היית מתרחקת לחלוטין?

כרגע, אני אבודה לגמרי בעולם של Reckless, מאחורי הראי, בינות כחולי-זקן ופיות אפלות וקיסרים שבונים ספינות ברזל. אבל אני מניחה שעדיין אשמח להיות חלק מהעולם של ארתור, גווינביר ולנסלוט, או עם ההוביטים בגונדור. אינני חושבת שארצה להיות בהוגוורטס, אף על פי שאני אוהבת לצפות בעולם הזה על גבי המרקע או לקרוא עליו. אני פשוט לא רוצה לשוב לבית-הספר וזה מרגיש קרוב מדי לעולם שלנו.

 

האם הופתעת מההצלחה העצומה של "עולם הדיו"? מדוע כל-כך הרבה קוראים התאהבו בסדרת הספרים?

בהחלט, הייתי מוכת תדהמה ועודני כך. אחרי הכל, זהו ספר על ביבליופילים ושיגעון לספרים – נושא שתמיד היה קצת מיושן, אפילו כשהייתי ילדה. חשבתי שזה יהיה ספר למוכרי-ספרים, ספרניות ותולעי-ספרים כמוני – לקבוצה קטנה של מכורים – ואני עדיין מתרגשת מאד שאנשים רבים כל-כך, שאינם אוהבים לקרוא, אהבו את הספר.

בזמן שאנו עדים לתופעה חזקה של רומנים מלודרמטיים לבני-נוער על ערפדים וקוסמים, ספרייך הם תזכורת לאופן בו נהגו לכתוב בעבר: סיפור מורכב אך בהיר אשר מעורר את הדמיון. האם את מרגישה שהסגנון שלך אינו מודרני, ומה את חושבת על הזרם המרכזי בספרות לבני-הנעורים כיום?

עלי להסכים. אני חושבת שהסגנון מעולם לא היה מודרני. הספר החדש שלי כתוב בסגנון אחר מסדרת "עולם הדיו", שכן הייתי צריכה לנוע מהבארוק למאה התשע-עשרה מכיוון ששם הגיבור שלי רוצה להיות. אבל יחד עם זאת, הסגנון שוב אינו מודרני, ובה בעת אני מרגישה שהוא כן הקול שלי – הקול שמתאים לי בגיל חמישים ושתיים. אינני יודעת הרבה על ספרות הנוער העכשווית (בתי, אנה, אסרה עלי לקרוא את "דמדומים", מכיוון שלטענתה לא אוהב את הספרים, ואני מוכרחה להודות ששנאתי את הסרט והפסקתי לצפות בו באמצע). אני כן מעריכה ואוהבת את סדרת הספרים והסרטים של "הארי פוטר", שכן אלו יצירות מבריקות, המספרות סיפור בצורה מעמיקה לטעמי. הסופר האהוב עלי ביותר כרגע הוא ניל גיימן.

איור של פונקה מתוך הספר

מיהי הדמות האהובה עלייך ביותר מ"עולם הדיו" ומדוע?

בכל הנוגע ל"עולם הדיו" זו שאלה מאד קשה, משום שאני אוהבת את מרבית הדמויות! אם אבחר באצבע-אבק (שהוא הדמות האהובה ביותר על הקוראים), זה יהיה נכון חלקית, מכיוון שאני גם אוהבת מאד את מו ומגי, פנוגליו ואלינור. אני אוהבת את דריוס ופאריד ואת הנסיכה השחורה…אז לא – אינני יכולה לומר מיהי הדמות האהובה עלי.

"לב של דיו" ו"כשף של דיו" שכתבה ואיירה קורנליה פונקה, ראו אור בסדרת 'מרגנית' של הוצאת זמורה-ביתן, בעריכתה של יעל מולצ'דסקי ובתרגומה של חנה לבנת. שנות הוצאה: 2008 ו 2011, בהתאמה.

כתיבת תגובה

9 תגובות:

  1. רחל סטולרו הגיב:

    "הסופר האהוב עלי ביותר כרגע הוא ניל גיימן" – המשפט הזה פשוט קנה אותי. ראיון מעניין מאד! בהחלט מושך אותי לקרוא את הספרים.

  2. מאיה הגיב:

    ראיתי שבראיון פרסמתם תמונות של עטיפות הספר הראשון והשני.
    תוכלו לפרסם את התמונה של הספר השלישי ומה שמו?
    תודה , מאיה אלביס.

  3. admin הגיב:

    שלום מאיה,
    הספר השלישי בסדרה, שיקרא "מוות של דיו", יראה אור בקרוב בסדרת "מרגנית" של הוצאת זמורה ביתן.

  4. […] קורנליה פונקה, מבכירות הסופרות הגרמניות לילדים ונוער כיום, ידועה בעיקר בשל הטרילוגיה המצוינת "לב של דיו". בסדרת 'מרגנית' של הוצאת זמורה ביתן רואים אור בשנים האחרונות מיטב ספריה, שרובם מגוללים סיפורי פנטזיה עשירים ומלהיבים, וחלקם אף מציגים סיפור בתוך סיפור או מערך יחסים מרתק בין היצירה הספרותית הקונקרטית להתלהבות מחוויית הקריאה בכללותה. ב"רוכב הדרקונים", שתרגמה המתרגמת הקבועה של פונקה, ד"ר חנה לבנת, ואשר גם בו מופיעים איורים מאת המחברת, אנו נחשפים למסע הבלתי-שגרתי של לונג הדרקון הצעיר, בת-בריתו – השדונית פרוות גופרית ונער בן תמותה. השלושה מבקשים להגיע ל"פאתי השמיים", עמק נסתר שהוא למעשה התקווה האחרונה של הדרקונים, אשר עולמם נמצא באיום ממשי בשל תאוותם של בני האדם לכבוש להם עוד ועוד שטחים. המאבק המתמיד בין יצורי הפלא לבני האדם מקבל אצל פונקה תפנית חכמה, בעוד היא שותלת בסיפור ההרפתקאות המהנה ביקורת חברתית ופוליטית ברורה וחריפה. זוהי יצירה מוצלחת נוספת של סופרת היודעת את מלאכתה ומעניקה כמעט בכל ספריה חוויית קריאה בלתי נשכחת. עטיפת הספר (יח"צ), איור: יניב שמעוני […]

  5. […] ראיונות עם יוצרים מחו"ל, כמו למשל: ג'ני וולנטיין, קורנליה פונקה ‫והמבקרת ג'וליה […]

  6. […] "עולם המראה", שכתבה סופרת הילדים והנוער הגרמנייה, קורנליה פונקה. מכיוון שזוהי הסדרה הראשונה של המחברת מאז הסדרה […]

  7. […] (בדומה לדמותו של מו בטרילוגיית "לב של דיו" מאת קורנליה פונקה – ספר נוער המוכיח שגם ספר שהממוקד באהבת ספרים יכול […]

  8. […] קורנליה פונקה, מבכירות הסופרות הגרמניות לילדים ונוער כיום, ידועה בעיקר בשל הטרילוגיה המצוינת "לב של דיו". בסדרת 'מרגנית' של הוצאת זמורה ביתן רואים אור בשנים האחרונות מיטב ספריה, שרובם מגוללים סיפורי פנטזיה עשירים ומלהיבים, וחלקם אף מציגים סיפור בתוך סיפור או מערך יחסים מרתק בין היצירה הספרותית הקונקרטית להתלהבות מחוויית הקריאה בכללותה. ב"רוכב הדרקונים", שתרגמה המתרגמת הקבועה של פונקה, ד"ר חנה לבנת, ואשר גם בו מופיעים איורים מאת המחברת, אנו נחשפים למסע הבלתי-שגרתי של לונג הדרקון הצעיר, בת-בריתו – השדונית פרוות גופרית ונער בן תמותה. השלושה מבקשים להגיע ל"פאתי השמיים", עמק נסתר שהוא למעשה התקווה האחרונה של הדרקונים, אשר עולמם נמצא באיום ממשי בשל תאוותם של בני האדם לכבוש להם עוד ועוד שטחים. המאבק המתמיד בין יצורי הפלא לבני האדם מקבל אצל פונקה תפנית חכמה, בעוד היא שותלת בסיפור ההרפתקאות המהנה ביקורת חברתית ופוליטית ברורה וחריפה. זוהי יצירה מוצלחת נוספת של סופרת היודעת את מלאכתה ומעניקה כמעט בכל ספריה חוויית קריאה בלתי נשכחת. […]

כתיבת תגובה