3 ספרות

בודדים במערכה / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של אורית עוזיאל, "בודדים בשנחאי"

ספטמבר 12, 2014  

כמיטב המסורת – של הרומן ההיסטורי בכלל, וקורפוס יצירתה של עוזיאל בפרט – הנרטיב המרכזי – הלוא הוא הסיפור ההיסטורי (שנשען כמובן על אירועים אמתיים, ופעמים רבות אף מצוינים בפתיחת הפרק תאריכים ספציפיים בעלי משמעות היסטורית) "מתובל" בעלילות משנה בעלות גון רומנטי, בעוד הסגנון נוטה לסנטימנטליות. מטרת סגנון זה כפולה: למשוך את הקוראים ואף לסחוף אותם בינות האירועים הקשים המתוארים (והרי רומנים היסטוריים יתמקדו בעיקר באירועים דרמטיים קשים), ולהעניק ממד אישי לסיפור הספציפי. כלומר, ליצוק למסגרת הכוללת של המערכה ההיסטורית סיפור פרטי, שתיאורו הרגשני יגביר את הקרבה של הקוראים אליו ואל הדמויות המאכלסות אותו.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. לי עברון-ועקנין הגיב:

    מעניין, ומעורר מחשבה גם מעבר לספר המסוים. אצלי, ההיסטוריות או ה"התרחש באמת" דווקא מכבה אותי, אבל לאחרונה כן התאהבתי בביוגרפיות (כשהן כתובות היטב). כנראה אני אוהבת את האמיתות שלי בשידור ישיר מהלא-מודע :))

  2. אורית עוזיאל הגיב:

    התלבטתי רבות אם להגיב על הביקורת שהתפרסמה כאן על ספרי "בודדים בשנחאי" ולראיה הזמן הרב שחלף מאז הפרסום. חוץ מזה אין זה מקובל שסופר/סופרת מגיבים על ביקורת על ספרם. עם זאת אני חייבת להתיחס לביקורת על עיצוב הדמויות בספר. המבקר מציין שהן לא מביעות עצמן מספיק מבחינה רגשית. אני חוששת שיש כאן חוסר הבנה: האנשים שחיו באותה תקופה, ובמיוחד אלה שהתחנכו על ברכי התרבות הגרמנית, כמו גיבורי הספר, היו אנשים שלא הביעו את רגשותיהם בצורה המוחצנת המקובלת היום. הקוד התרבותי דרש איפוק ושליטה עצמית גם במצבים הקשים ביותר. לקראת סוף הספר כשהם מגלים מה עלה בגורל יקיריהם יש את אותה הפגנת רגשות שהייתה חסרה למבקר. מול האיפוק לאורך כל הספר יש בכך עוצמה גדולה יותר. חבל שהמבקר ניתח את הגיבורים שחיו לפני 70 שנה במושגים של ימינו. אגב, גם אנשי הפלמ"ח הגיבו באופן שונה מהמקובל בקרב החיילים היום במצבים חופפים בגלל הקוד התרבותי של תקופתם שדרש איפוק. ועוד דבר, לא כל דבר המתואר בספר מחייב פרשנות, לפעמים מותר לתת לקורא, במיוחד אם הוא לא ילד קטן, את החירות לפרש את הכתוב בעצמו.

  3. יותם שווימר הגיב:

    שלום אורית,

    תודה רבה על תגובתך. אני שמח בה מאוד, ודווקא מברך שיח בין היוצרים לבין הכותבים על יצירות. תודה גם על הבהרתך לגבי עניין אופן ההבעה של הדמויות, בהתייחס למה שכתבתי. אני מודה שזו זווית שלא חשבתי עליה, והיא בהחלט מאירה את הדברים באור אחר ומעניין מאוד מבחינה ספרותית. אני מעלה במוחי את עלילת הספר והדמויות שבו (והנה, אני עושה זאת בלי בעיה, כיוון שהדמויות נחרתו מאוד בזיכרוני!), ואני מאמין שאת צודקת. האיפוק של הדמויות בהבעת רגשותיהן בהחלט תואם את התקופה ואת המצוקות שהן עוברות. אף על פי שברור שהיו תגובות אמוציונליות גם בתקופה הזו ובמצבים הללו, באמת מבחינה ספרותית יש גם ערך להצגה כזו של אופי והתנהגות.

    שוב תודה לך על תגובתך, ועל הספר 🙂

כתיבת תגובה