2 ספרות

על הצרחה שלא ניתן לשמוע / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרו של יעקב בוצ'ן, "צרחה אילמת"

דצמבר 6, 2013  

בשונה מסיפורים עלילתיים המובילים את הקוראים לקראת אירוע שיא שממנו חלה תפנית המשנה את העלילה כולה, בוצ'ן מספק לקוראיו עשרות אירועים דרמטיים – רובם לא נעימים כלל – ונדמה כי הנה, כעת המצב ישתנה; הילדים יבינו את טעותם ויחזרו בהם מהתנהגותם האיומה, או שעוזי יחזור לדבר, וכך הלאה. אולם בוצ'ן נאמן יותר למציאות ומציג מערך שיטתי של אכזבות, מעשי נקם, מעשי גבורה, טעויות ומכשולים רגשיים, המרצפים את הדרך של הגיבור לסוף הטוב המיוחל באינספור מהמורות.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. כשקראתי את האבחנה המעניינת הזאת – "זהו סיפור על אותו חוסר יכולת להישמע ולבטא את עצמך ברבים, ולא סיפור על כך שלא שומעים אותך." והתעכבתי עליה, כי זה משפט שצריך לקרוא יותר מפעם אחת, היה לי ברור, למרות ששכחתי להביט למעלה מי חתום, שזה יותם שווימר :).
    ונשמע מעניין. זכור לי שקראתי פעם רומן של בוצ'ן למבוגרים והרושם היה עז מאוד, אם כי מעורב – לא יכולתי לומר אוהבת או לא אוהבת.

  2. שהם סמיט הגיב:

    קראתי מחצית הספר.
    קשה להישאר אדישים לסיטואציה , אך כך הלוא חשים גם כשקוראים כתבה סוחטת דמעות בעיתון ואפילו בצהובון – ואמנם שפת הדובר מזכירה מאוד שפה של כתבות רגשניות בעיתון ישן – משנות החמישים או השישים.
    אבל זו אינה רק השפה. אמירות רבות בספר אינו אמינות. למשל, הייתכן שאם – שאינה אאוטסיידרית אלא אשת מזכיר הקיבוץ , כמו גם בנה- לא ביקרה מעולם בבית הילדים של הבת/האחות ?! ( מי השכיב אותה לישון במשך חמש שנים?)
    "בראותה את אמה ואת אחיה פרצה בקריאות שמחה לעומתם ורצה אליהם. שני אלה מעולם לא ביקרוה כאן. מה להם ולבית הילדים של מיה. ואף על פי כן לא עלה חשד במוחה של הילדה."

כתיבת תגובה