7 איור

על השהיית המבט / נעמה בנזימן

הפיקצ'רבוק כמייצר פער בין מילה ודימוי והשפעתו על התפיסה החושית שלנו

יוני 16, 2010  

אנחנו רגילים לבטוח בחושינו, ובכלל זה בחוש הראיה שלנו. כאשר מתברר לנו שחוש הראיה מסר לנו אינפורמציה חלקית, או שהדימוי שלפנינו מורכב ומתפענח בהדרגה, התודעה שלנו מאותגרת. ציורי גשטאלט מבוססים על הנטיה האנושית להתמקד בדימוי אחד בלבד. רק במבט שני מתגלה דימוי נוסף, כמו סוד שהוצפן ונחשף בהדרגה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

7 תגובות:

  1. מאת גבי רגב:

    מאמר יפה מאוד ומעשיר

  2. מאת שחר קובר:

    מעניין, תודה.

  3. כתבת מצויין, נעמה.

    האם את חושבת שהמשחק הזה, המושתת על הפער בין האנפורמציה הטקסטואלית לאנפורמציה החזותית, ראוי שיתקיים בכל סוגי האיורים (עיתונות, קריקטורה פוליטית, פרסום וכד')?
    למשל – האם במיתוג החדש של פריגת, שמצאתי באתר המשובח http://www.samlil.co.il/?p=3438 היו יכולים לוותר או על המשפט "פותחים בחיוך" או על איור החיוך כך שלא תהיה בינהם חפיפה מלאה?

    ובחזרה לאיור ספרי ילדים – הזדמנות להמליץ על ספר נפלא שמשחק בדיוק על הפער הזה בין הכתוב למאוייר:
    שבתאי מסכן שכתבה ואיירה אורית ברגמן (הוצאת כנרת)
    בתי בת ה-4 (וגם אני!) חוגגת על שותפות הסוד שלה ושל שבתאי הכלב, גיבור הספר, הפועל בניגוד לטקסט הכתוב הנאמר מפי דמות הילדה.

  4. מאת נעמה בנזימן:

    תודה על התגובות. לאורית – אני מעדיפה, תמיד, מסרים מורכבים ומעוררי מחשבה. במדה רבה זה עניין של טעם אישי.
    בפרסום, הדוגמא הבולטת ביותר שעולה בדעתי לקמפיין מורכב (גם היא, אגב, בתחום המשקאות) היא המיתוג של אבסולוט.
    לעניננו, בתחום ספרי הילדים – אני חושבת שכל מקרה לגופו. לא כל טקסט זקוק לתפיסה איורית שתציג אלטרנטיבה עלילתית.
    הספרים של דוקטור סוס, למשל, הם יצירות מבריקות, שהיו אף חדשניות בזמנו. לאיורים יש בהם כוח רב, על אף שהעמדה הפרשנית שלהם נשארת קרובה לטקסט והם וחיים איתו בהרמוניה וללא סתירות.

  5. מאת אורנה גרנות:

    איזה יופי של מאמר נעמה!
    מסכימה עם כל מילה.
    במיוחד אהבתי את הדוגמאות שבחרת: כל כך מדויקות.
    החיבור לאיור הוא תמיד מאוד ראשוני ולכן פעמים רבות הוא לא מתומלל. בשל כך פעמים רבות האיור והמאייר נשארים מאחורי הקלעים… אני חושבת שהאתגר הוא באמת ללמוד אייך להפוך את האיור ותמלולו לחלק בלתי נפרד מהסיפור. השאלה הגדולה מבחינתי היא: איך? לפעמים אני מפחדת שאם נדבר יותר מידי במילים על התמונות שהעיניים רואות זה יהיה קצת כמו להסביר בדיחות… טרחני משהו.
    מהסיבה הזו בדיוק ספרים בלי מילים או אפילו ספרים שהם כמעט בלי מילים מאוד מאתגרים את המבוגרים דווקא (לכאורה אין למבוגר תפקיד בהם) ובהקשר הזה יש ספר שאני אוהבת שנקרא:
    שבע דרכים לעשות הורים שמחים, איירה ליאורה גרוסמן כתבה גליה עוז, הקיבוץ המאוחד, 2006 .
    ספר שמספר על מעלילהם החביבים של הילדים בעת העדרות ההורים מהבית… הספר מצטיין במיוחד כי מבחינת הצורה של הפיקצ'רבוק הוא מממצה את הפוטנציאל של המדיום עם הפער עצום או אירוניה אם תרצו בין מה שכתוב למה שמתואר בתמונות. וכך גם במישור התוכן עוסק בדיוק בפערים בין הורים לילדים.
    ספר מאוד מוצלח שבעיני לא קיבל מספיק תשומת לב.

  6. מאת אבי פ:

    רציתי להאיר עוד משהו בנוגע לשלט האדום והירוק בכניסה לתחנת הדלק.

    לפני שקראתי את מה שאת כתבת, הסתכלתי בעצמי על שני השלטים. התמקדתי בעיקר באיור, ופחות במידע הטקסטואלי.

    בשלט הירוק – שירות מלא – רואים אדם עומד לייד מכוניתו. אני חשבתי שזו יכולה להיות הודעה, שאם אתה פונה למסלול הזה, אתה הנהג, תאלץ לעמוד ליד מכוניתך ולמלא בעצמך דלק.

    במסלול השני לעומת זאת, יש איור של משאבה בלבד. כלומר במסלול זה אתה לא תאלץ לעשות דבר, והמשאבה תגיע אליך מבלי שאתה תאלץ להתערב.

    הכוונה היא כמובן הפוכה ממה שאני הבנתי, מה שרק מחזק את הבלבול בנוגע לשני השלטים הללו

  7. […] עסקנו לא מעט בספרך "רוני צוחקת", במיוחד בנוגע ליחסים המבריקים בין טקסט ואיור. איך את רואה את הקשר בין מרכיבים אלו, […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.