6 ספרות

על יכולתו של האדם להפוך את גורלו / ד"ר שושנה-רוז מרזל

ביקורת על ספרו של ויקטור הוגו, "עלובי החיים", שרואה אור בהוצאה מחודשת

פברואר 29, 2012  

את הספר "עלובי החיים" פרסם ויקטור הוגו בשנת 1862. הספר זכה מיד להצלחה עצומה, ומאז ועד היום הוא תורגם לשפות רבות, עוּבּד לאמצעי מדיה שונים, כגון תיאטרון, מחזמר, קולנוע, סדרות טלוויזיה ועוד. עוצמתו של הספר נעוצה בדמויותיו הגדולות מהחיים, בעלילתו המפותלת ויותר מכל, במסרים החברתיים והאידיאולוגיים המועברים דרכם.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת לי עברון-ועקנין:

    תודה על מאמר מעניין ועשיר בתובנות (למשל על שמו של ז'אן ולז'אן, ועוד). את הספר, שקראתי בילדותי בשקיקה, לא הייתי מסוגלת כעת לצלוח; יכולתי לקרוא על סבל כזה בילדותי אבל מאז נהייתי לאם – לא…

  2. מאת עדה:

    שמחתי מאוד לקרוא את התגובה התמציתית של ד"ר שושנה-רוז מרזל ובמיוחד מצא חן בעיני הדגש על הצפנת- המסרים שמתגלה בשמו של ז'אן ולז'אן. לדעתי ייתכן שגם בשם ז'אבר עשוי להיות מוצנע מסר שלפחות עשוי להזדקר לאוזניהם של מי ששומעים הדים מהעברית והערבית. ובתגובתי אסתפק בתיאור המתייחס לעברית: הצליל הראשון של השם ג'אבר/ז'אבר אומנם נשמע לכאורה כמרוחק מהעברית , אבל אם לא "תיאסרנה" הסרת התג של הז' ושמיטתה של האות "אלף" ניוותר בעצם עם המילה "גבר" שתופסת כידוע "מקום של כבוד" ברבדים רבים של העברית. וז'אבר הינו מן הסתם , "גבר-גבר" : כמו…" בולדוג" וכמו הסוכנים הקולנועיים והטלביזיוניים של המאה העשרים הוא "ננעל" על ז'אן ולז'אן ומחכה מן הסתם לאותות הוקרה אישיים-"גבריים" על דבקותו במשימה.וגדולתו של ויקטור הוגו ניכרת בכך שכאשר "הגבר" מבין סופסוף את זוטרותה של המשימה שהציב לעצמו ואשר לה הקדיש את מרבית משאביו – הוא מאבד למעשה את הטעם להתנהלותו ופותח פתח מעניין לצורך לתת לקציני משטרה ,בני זמננו – וליתר בעלי הסמכות -הזדמנות להכיר היטב את חוכמת החיים שויקטור הוגו מייצג ושתמציתה היא להיות אדם, כלומר אדם חושב , בכל מחיר – ולא "גבר-גבר" , שהינו בעצם קריקטורה של אדם חושב.

  3. תמיד שמחה לקרוא את מה שאת כותבת. פשוט, מעניין, נגיש ומעשיר בידע ופרטים. תודה לך, דינה

  4. מאת דוד:

    קראתי את הספר הארוך והמפוטל הזה בזמן שהייתי בצבא ומאוד נהנתי. את רובו אני לא זוכר, מה שכן נחקק בזכרוני (זהירות, ספויילר!) זה המקרה בו ז'אן ולז'אן, אחרי שיצא מהכלא, נשאר ללון בביתו של הכומר ביאנבנו, שבכלל לא הכיר אותו, וגונב ממנו כלי כסף (אם אני זוכר נכון). הוא נתפס ע"י שוטרים בבוקר למחרת ומובא לביתו של הכומר כדי להוכיח שאכן גנב. הכומר בלי למצמץ מושיט לו פמוטים יקרים וזונף בו על כך ששכח לקחת גם אותם. מה שמשכנע את המשטרה לשחרר אותו. עד היום אני זוכר את זה

  5. מאת גלי מילר:

    בתור מי שלמדה ספרות צרפתית אני חייבת לציין שויקטור הוגו הוא אכן קלסיקה לכשלעצמו. אני מקריאה לבן שלי בן ה8 את הסיפור פנטין בגרסה שמתואמת לידים, ובספר עצמו לא ממש מרגישים את כל הדברים שאת כתבת. עכשיו אוכל להסביר לו במילים שלי וברמה שמתאימה לו את מה שבעצם את כתבת. מאוד ריגש אותי לראות שלמרות הכוונות הטובות של הוגו, ההיסטוריה עדיין זהה, אודה גברת רק בשינוי אדרת… ומה שמרגש זה התקווה לאנושות טובה וערכית יותר בזכות ספרי קלאסיקה כאלו. שלומית כתבת וניסחת מאוד יפה ברור וקליל. תודה!

  6. מאת יונתן:

    מחשבות על עלובי החיים. קריאה פילוסופית- קיומית בסיפור. על האדם החי תחת המסכה ובורח מ"צילו של האדם האחר". אפשר לקרוא בקישור הבא:
    https://yonatanproisblog.wordpress.com/2016/10/29/%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%AA-%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA/

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.