1 במה ומסך

מקהלת נוגנים עליזה / רועי סלמן

רשימת ביקורת על האלבום המוזיקלי "פירורים"

אפריל 27, 2012  

במקרים הנדירים בהם רואה אור אלבום מוזיקלי לילדים, מיד עולה ההשוואה לאלבום "הכבש השישה-עשר" האלמותי. לאורך ההיסטוריה, נשאו היוצרים והמבקרים את עיניהם אחורנית, אל עבר היצירות הקלאסיות ששימשו להן מודל ומופת. "הכבש השישה-עשר" הוא אכן יצירה מעולה, ואולי אין ראויה ממנה לשמש כהוכחה לכוחה של יצירה מוזיקלית עשויה היטב; מבחינת התכנים, ההגשה, הלחנים, החדשנות, הכנות והעושר. אולם ההשוואות החוזרות ונשנות – או האזכורים של "הכבש השישה עשר" – בנוגע לאלבומים חדשים שמוצגים לקהל העכשווי, מצביעות בעיקר על הצורך ביצירות מצוינות והיעדרן בתקופתנו, ובמידה מסוימת, הן כמו מכשילות מראש את האלבומים החדשים שנידונים לנצח להשוואות, גם אם הם מנסים להציג גישה שונה ואחרת לאלבום המיועד לילדים.

לפיכך, אל האלבום "פירורים" המלווה במופע שרץ במקומות שונים בארץ, ובו שמונה-עשר שירים מקוריים שהלחינו והפיקו אתי ואיתי אברמוביץ (הם גם כתבו את כל השירים באלבום, פרט לארבעה), כדאי להתייחס בראש ובראשונה מתוך החלל העצום שקיים בישראל בכל הנוגע למוזיקה לילדים. עבורי, על אף שאיני עוסק במוזיקה לילדים, משונה המצב הנוכחי, בו אינה זוכה המוזיקה לילדים לתפוצה, השקעה והתעניינות כפי שקורה באמנויות האחרות כדוגמת הספרות והקולנוע. והרי המוזיקה הינה רכיב משמעותי בעולם התרבותי של הילדים, והם חשופים לה דרך הטלוויזיה, הרדיו ורשימות ההשמעה השונות שהם מעצבים לעצמם. ובכל זאת, כמעט שלא מופיעים אלבומים מקוריים לילדים, ודאי לא כאלו ששמים דגש על הלחנים והטקסטים ומציגים יצירה מוזיקלית מעניינת ומגוונת שאינה מתיילדת אלא פונה בכבוד אל הילדים.

מתוך כך, משמח לגלות ש"פירורים" אכן מתייחסת בכבוד לקהל היעד שלה, והדבר ניכר בראש ובראשונה בהפקה המוזיקלית המוצלחת, ובמגוון הרחב של כלי הנגינה בהם מנגנים המשתתפים. פרט לחליל, פסנתר, גיטרה וקלידים, ניתן למצוא גם סקסופון (על תפקידיו השונים: אלט, בריטון, טנור, סופרן), חצוצרות, קלרינט, מנדולינה, קבקיניו וטרומבון. המגוון הזה חשוב במיוחד לטעמי, משום שכפי שאנו שואפים לעושר סגנוני בספרות לילדים, כך נכון לדרוש גם במוזיקה לילדים, שלא תהיה סכמטית ותבניתית. חשוב לציין שמגוון יכול להיות גם מסוכן, במקרים בהם הוא אינו משרת את השיר ונמצא רק על מנת להוכיח יכולות מוזיקליות מבלי צידוק ליצירה הכוללת. לשמחתי, הנגנים והמלחינים של "פירורים", מציגים לחנים מעניינים ויפים והנגינה עשירה ומקצועית. מרבית השירים טובים מאוד, הן מבחינת הלחנים והביצוע והן מבחינת הטקסטים – שהם פשוטים, קולחים וצנועים – והעיצוב הכולל שלהם מהודק ואינו מתפזר או יומרני, על אף הריבוי הכלי.

עבורי, המילה היא שוות ערך למנגינה. יצירה מוזיקלית ובה שירים מולחנים, מחויבת לרמה גבוהה בשני האספקטים הללו. הטקסטים ב"פירורים" מחורזים ועוסקים בעיקר בהווי הילדי (השיר "נעל של ענק" מאת נורית זרחי, למשל), בהקשרים מוזיקליים שונים (השיר "מנגנים"), ובהתרחשות משותפת של חבורת ילדים ("פירורים" ו"יום מסיבה"). ככלל, הטקסטים מוצלחים וניכר כי ישנה כוונה להציג טקסטים פשוטים שהתמימות וחדוות העשייה והיצירה עולה מהם. החריזה אינה מתוחכמת ובשירים מסוימים – אפילו פשטנית. טוב לגלות כי במקומות בהם הטקסטים חלשים יותר, מחפה על כך הגשה מוצלחת ונעימה. המבצעים אינם מגישים את הטקסטים בילדותיות מתחנחנת, ואילו היו נמנעים ממלאכותיות השורה על שירים מסוימים, התוצאה היה מצוינת. היעדר טקסטים החורגים מהרובד המוצהר בלבד מונע במידה מסוימת את הגיוון בהגשה ובביצוע, המתאימים בעיקר להצגת חוויה משעשעת. זוהי בחירה לגיטימית, כמובן, אך היא מותירה את היצירה כולה על מישור אחיד.

הדבר נכון גם לגבי הלחנים, שרובם המכריע טוב ומגוון, אך חלקם אינם מצליחים להניף את השיר ולמצות את הפוטנציאל הטמון בו. באלבום מספר קטעים אינסטרומנטאליים קצרים ויש להם ערך רב לדעתי, שכן הם מהווים אתנחתא מוזיקלית מבורכת, ומעניקים אפשרות להתמקד בצלילים ללא התערבות מילולית. השירים אינם ארוכים, וניתן למצוא חוטים מקשרים ביניהם – גם אם לא נושא מרכזי מלכד. האזנה רציפה לאלבום מעוררת את התחושה כי היה עליו להיות קצר יותר. אלבום שמכיל שמונה-עשר קטעים צריך להצדיק זאת, גם אם אורכו בסביבות ארבעים וחמש דקות. כיוון שישנם באלבום שירים שאינם מעולים, היה נכון לדעתי להכניס פחות קטעים ולהשאיר רק את השירים הטובים ביותר, המעבירים בצורה המקסימאלית את היכולות המוזיקליות והטקסטואליות.

צילום: שי סמיה

על עטיפת האלבום נכתב כי "פירורים" כולל "שירים חדשים ומחודשים לילדים וגם לגדולים". אינני מבין את הפנייה גם "לגדולים" – מבוגרים, שכן זהו אלבום המיועד לילדים – החל בטקסטים ובלחנים (והרי אין זה אומר שלחנים שמיועדים לילדים אינם מוצלחים או מעניינים), וכלה באיורים המעטרים את העטיפה והחוברת. מדוע אם כן להכניס את הגדולים לתוך המרחב הילדי, בייחוד לנוכח העובדה שהם הגיבורים האמיתיים של היצירה הזאת? ומילה נוספת על האיורים – שוב, בדומה ליצירה ספרותית בה אנו מצפים לטקסט מעולה ולאיורים מעולים, כך צריך להיות כאשר בוחרים בעיצוב חוברת מאוירת לאלבום לילדים. האיורים של "פירורים" ממוחשבים ומנוכרים, ואפיון הדמויות, כמו גם הצבעוניות הבוטה שלהם, אינו עולה בקנה אחד עם העושר של המרכיבים האחרים ביצירה. גם האיור שנבחר לעטיפה אינו מוצלח, ונכון היה לבחור איור התואם יותר לרוח האלבום והעולם הילדי המוצג בו, שכן זמרת אופרה שנראית כמו השכנה ממול אינה מייצגת חבורה של ילדים ששרים בהנאה. "פירורים", כשמו כן הוא, מורכב מפירורים מההווי הילדי ומציע נגיעות מוזיקליות מעניינות בסגנונות שונים. העושר הכלי שבאלבום והבחירות המוזיקליות המוצלחות לרוב, מספקות חוויה נעימה לאוזן, מרקידה ומהנה. ואולי יותר מכל, ההשקעה והרצינות בה ניגשו כל העוסקים במלאכה ליצירה, ניכרות באלבום אשר מהווה דוגמא לאינספור האפשרויות להגשת אלבום מוזיקלי מוצלח לילדים.

"פירורים", מילים ולחנים מקוריים, עיבודים והפקה: אתי ואיתי אברמוביץ. הוקלט באולפני "יוניטון" – בית להפקה מוזיקלית. 

רועי סלמן – מוזיקאי, מלחין וכותב. עוסק גם בסאונד והפקה מוזיקלית.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.