2 ספרות

על מלאכת האיסוף והליקוט / ד"ר ניצה דורי

סקירה דיאכרונית של אנתולוגיות ספרות ילדים מתקופת קום המדינה ועד ימינו

ספטמבר 22, 2014  

אנתולוגיה (או: לקט, מקראה) של ספרות ילדים עברית היא אסופת שירים וסיפורים שנכתבו על ידי משוררים וסופרים שונים וכונסו בספר אחד. אנתולוגיות אלה נוצרו במהלך השנים והיוו את המקור המרכזי בו השתמשו הורים ומחנכים להעשרה ספרותית של ילדים בגיל הרך. כיצד החלו להיווצר אנתולוגיות אלו?

הגן העברי הראשון הוקם בשנת 1898 בראשון לציון ובראשו עמדה הגננת הראשונה בארץ, אסתר שפירא, שהקפידה לדבר עם ילדי הגן בעברית. היא שרה וסיפרה לילדים שירים וסיפורים שתרגמה מרוסית ומפולנית. הטקסטים הספרותיים נלמדו על-פה. ספרות ילדים עברית (בעיקר כתובה) היתה עדיין בחיתוליה. לוין קיפניס, מראשוני הכתיבה העברית לילדים בגיל הרך, נולד בשנת 1894 ותחלופנה עוד שנים רבות (משנת 1920 ואילך) עד אשר יתגייס להשלים פערים ולכתוב במרץ רב על פי בקשת גננות שירי חגים, שירי טבע ונוף וסיפורים לגיל הרך. קיפניס לא היה היחיד, כמובן. הוא היה ונותר המלך הבלתי מעורער של ספרות הילדים העברית לדורותיה, היוצר הגדול והפורה ביותר של ספרות ילדים עברית בהתהוותה – 800 סיפורים, 600 שירים ו-100 ספרים, אולם לא פעל לבד. יחד אתו כתבו פחות או יותר באותה תקופה עוד סופרים ומשוררים שתרמו שירים אחדים או כמה עשרות שירים לספרות הילדים העברית כמו: ח.נ ביאליק, ימימה אבידר טשרנוביץ, רבקה דוידית, מרים ילן-שטקליס, לאה גולדברג, פניה ברגשטיין, נתן אלתרמן, שכתב גם לילדים, שרה לוי תנאי ויוצרים פחות מפורסמים וידועים כמו: דינה דז'טלובסקי, אנדה עמיר פינקרפלד, עודד אבישר, שמואל בס, ישראל דושמן,  יצחק קצנלסון, משה דפנא, קדיה מולודובסקי, אהרן אשמן, יחיאל היילפרין, עודד אבישר, רפאל ספורטה, יעקב פיכמן, חינגה סמילר ואהרן זאב. היו כמובן גם מספר יוצרים שכתבו שיר אחד בלבד, אבל גם הוא הפך לנכס צאן ברזל בשירת הילדים העברית, כמו: יצחק עֹגן ("יש ידיד טוב לכולנו, ניקיון הן זהו שמו/ הוא תמיד שומר אותנו אנו אם נשמור אותו", שיר שנכתב לרגל ביקורו של שאול טשרניחובסקי, שהיה גם רופא במקצועו באחד מבתי הספר לבדיקת בריאות התלמידים בתחילת המאה שעברה), מרדכי זעירא ("פיל פילון אפו ארוך/ לא יידע כיצד לדרוך"), יצחק אלתרמן, אביו של נתן אלתרמן ("יש לנו תיש"), מינה חפץ ("את האבק מכל פינה נסיר לכבוד שבת/ על הקיר תמונה יפה נתלה לכבוד שבת/ לבובה שמלה נקייה נלביש לכבוד שבת…"), שמעון דוד יפה ("בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת"), אולגה איוונובה ויסטוסקיה ("ריח דבש וריח מנטה" שתרגמה לעברית לאה דגנית), יהושע מרגולין ("עורו קומו ציפורי שיר"), אלה אמיתן ("במדינת הגמדים רעש מהומה…"), אברהם אברונין ("ימי החנוכה, חנוכת מקדשנו…"). כל אלה כתבו ופרסמו מי מעט ומי הרבה עד קום המדינה.

בשנת 1947 כינס לוין קיפניס יחד עם ימימה אבידר טשרנוביץ את האסופה הראשונה בשם "גן גני".

גן גני

לאחר זמן מה התחילו להיווצר אסופות של סיפורים ושירים לילדים, המרכזות בתוכן את כל היבול העשיר שנכתב ופורסם בנפרד על ידי כל אחד מהם ועוד אחרים שהצטרפו ברבות השנים לאותם יוצרים ראשוניים, כמו: "השפן הקטן" (1957) בעריכת מרים זינגר; "גוזלי" (1967) בעריכת בלה ברעם; "חגיגה של שירים" (1979) בעריכת מנחם רגב; "מה אספר לילד" (1981 – 1982), חמישה כרכים בעריכת שמואל נבון ויהודית גורביץ' (חלק חמישי ערכה מטעמה קשתי); "מאה שירים ראשונים" (1981) בעריכת תלמה אליגון רוז ודוֹש; "מאה אגדות ראשונות" (1982), בעריכת ע. פלד, ש. לבני, א. בן מרדכי; "מאה סיפורים ראשונים" (1983 – 1984) בעריכת תלמה אליגון רוז ודניאלה גרדוש; "חגיגה שניה של שירים" (1983) בעריכת מנחם רגב; "גן שלנו אני ואתם" (1987) בעריכת מירי ברוך ונירה הראל; "גן שלנו חג שמח" (1988) בעריכת מירי ברוך; "סיפורי ירושלים" (1988) בעריכת מירי ברוך; "הפתעות ליום הולדת" (1988) בעריכת מירי ברוך; "מקראה לפעוטות" (1991) בעריכת מירי ברוך; "גן: ספרם של ילדי הגן" (1991) בעריכת אדיר כהן; "מאה שירים ראשונים חלק ב" (1992) בעריכת תלמה אליגון רוז ודוש; "סבתא, סבא ואני" (1992) בעריכת הרצליה רז; "אני וכל מיני חיות" (1993) בעריכת מיריק שניר ויונה טפר; "סיפור לכל יום" (1995) בעריכת מירי ברוך ומירה מאיר (שנים עשר כרכים, אחד לכל חודש מחודשי השנה); "חרוזים: קובץ שירים וסיפורים לפעוטות" (1996) בעריכת שולה איתן; "אני והמשחקים שלי" (1997) בעריכת מיריק שניר ויונה טפר; "שירים שאהבנו ונאהב" (1998) בעריכת מירי ברוך; "הספר המתוק" בעריכת מירי ברוך (1998); "סיפורים לקראת שבת" (1998) בעריכת מירי ברוך; "אני בחגים ובעונות השנה" (1999) בעריכת מיריק שניר ויונה טפר; "אני והמשפחה שלי" (1999) בעריכת מיריק שניר ויונה טפר; "סיפור לכל לילה" (1999) בעריכת מירי ברוך וBירה הראל; "שירים לקטנטנים" בעריכת מירי ברוך (2000); "שרשרת זהב: שירי מופת לילדים: מביאליק ועד יהונתן גפן" (2007) בעריכת נירה הראל; "חג עם שיר" (2012) בעריכת אורי סבזרו; "סיפור, סיפור!" (2013) בעריכת מירי ברוך ועמירם רביב.

שבת

סיפורבנוסף לכל אלה ערך פרופ' אדיר כהן שלוש אסופות ביבליותרפיות –  "להפליג עם כוכב – שירים וסיפורים להאיר את הימים" (1993), "שריקה בחשיכה" (1995), "הספר הגדול של הפיות והגמדים: כנפי דמיון" (2002).

אדיר

מסקירה זו עולה כי מירי ברוך, אדיר כהן, מיריק שניר ויונה טפר הם העורכים המרכזיים של האנתולוגיות לספרות ילדים שיצאו עד כה לאור. מירי ברוך עורכת בעצמה או חוברת לדמות נוספת, אך משנת 1987 שבה ערכה את "סיפור לכל יום" עם נירה הראל ועד 2013 שבה ערכה את "סיפור, סיפור!" עם עמירם רביב, היא מפרסמת לאורך עשרים וחמש שנים – אחת עשרה אנתולוגיות (כאשר שתיים מהן הן סדרה של עשרה כרכים – סיפור לכל יום וסיפור לכל לילה). שנת היצירה הפורה ביותר שלה היא שנת 1998 בה הוציאה שלוש אנתולוגיות בו זמנית. אדיר כהן הוציא שלוש אסופות ביבליותרפיות (כאשר אחת מהן היא בעלת 3 כרכים) ועוד עשרה כרכים של אנתולוגיות סיפורי עמים שונים אותן חילק לפי ז'אנרים (מכשפות, גמדים, סיפורים מצחיקים וכו'). אדיר פעל לבד ולא חבר בעריכה לעמית נוסף. מיריק שניר ויונה טפר, שמרו על שותפות זוגית בעריכת האנתולוגיות משנת 1993 ועד שנת 1999 והספיקו להוציא במשך שש שנים – ארבע אנתולוגיות.

292601_1_det

 

גן

יש לציין שבמהלך השנים נוצרו גם מספר אנתולוגיות של משוררים יחידים כגון: "הספר הגדול של נירה הראל", "הספר הגדול של דתיה בן דור", "הספר הגדול של ע. הלל", "הספר הגדול של לאה נאור", "הספר הגדול של חיה שנהב", "הספר הגדול של דבורה עומר", "הספר הגדול של עודד בורלא", "הספר הגדול של שלומית כהן אסיף", "הספר הגדול של יורם טהרלב" שיצאו לאור בהוצאת עם עובד בין השנים 1990 – 1991,  אך אלו אנתולוגיות המקבצות רק את היבול הספרותי של המשורר או הסופר הבודד. ובהקשר זה ראוי להזכיר גם כמה אסופות ראשונות של משוררים יחידים (רשימה חלקית) – "שירים ופזמונות" של ח.נ ביאליק  (1933), "אצו רצו גמדים" (1939), "דני" (1943), "שירי לי מירי" (1947), "מה עושות האילות" (1949) של לאה גולדברג,  "שיר הגדי", "יש לי סוד" ו"בחלומי" של מרים ילן שטקליס (1957), "בוקר טוב" (1961), "דודי שמחה" (1964), ו"בולבול למה ככה?" (1966) של ע. הלל, "שלום לך אורחת" (1966),  ו"נחמד מכל ימים" (1976) של רבקה אליצור; כל אלה, כאמור, אסופות של יוצר אחד ולא אנתולוגיה של מספר יוצרים.

כמו כן ראוי להזכיר שנוצרו מספר אנתולוגיות של אגדות ומעשיות, כמו למשל: "אמא מספרת מבחר האגדה לילדים" ו"אמא מספרת עוד", "אבא מספר", "סבא מספר" ו"סבתא מספרת" , בעריכת יצחק אבנון, "101 אגדות מעשיות וסיפורים" (1967) בעריכת ז. אריאל, "כה עשו חכמנו" (1976) בעריכת יוכבד סגל, "מעשיהם של צדיקים" בעריכת ג. מה-טוב (1996), "לגלות עולם בסיפור – הספריה שלי" (2002) בעריכת אדיר כהן (עשרה כרכים, ביניהם: "הספר הגדול של הפיות והגמדים, "הספר הגדול של הקוסמים והמכשפות", "הספר הגדול של מצחיקני העולם", "הספר הגדול של סיפורי העמים", "שישה סיפורים לפני השינה" (2013) מאנגלית: תומר קרמן וכמובן העורך המיתולוגי של הרבה מאד ספרי אגדות ומעשיות לילדים – שלמה אבס, שערך בין היתר את: "אמא ספרי לי", "ספר המעשיות הגדול", "חכמי חלם", "סיפורי חיות", "סיפורי הרשלה", "מסע הקסם אל ממלכת הגמדים והענקים", "אבא מספר לי", "אגדות שלמה המלך לילדים", "הנער שחיפש את הפחד", "אגדות גיבורי התנ"ך לילדים", "ספר סיפורי ג'ק", "סיפורים שלי לכל השבוע", "סיפורים חכמים לילדים", "מאזופוס עד הרמב"ם משלים חכמים לילדים", ועוד.

לאנתולוגיות של ספרות הילדים שנוצרו מראשית היצירה העברית לילדים ועד ימינו היה תפקיד כפול: מחד, כינוס החומר ומאידך הרצון לשמר את יצירות העבר ולהוסיף עליהן יצירות חדשות כדי לחשוף את הילדים למורשת הספרותית הקדומה שנכתבה עבורם וגם ליצירות בנות זמנם. האנתולוגיות נוצרו הן לפי צורך ז'אנרי (הצורך בכינוס שירי ילדים, הצורך בכינוס סיפורי משפחה, הצורך בכינוס שירים על בעלי חיים וכדומה) והן לפי טעמו של המלקט והעורך. אך האנתולוגיות השיגו מטרה נוספת – גירוי המבוגר המקריא לילדים (הורה, מורה, גננת), הדחיפה אל עֵבר היצירה ויוצריה, ההפניה אל המקורות, אל השלם. הרצון לחפש, להעמיק וללמוד עוד מאותו יוצר או עוד מאותו ז'אנר.

קטנטנים

גוזלי

סקרנו כאן אנתולוגיות מכל המינים. מקצתן באו לשם התפקיד הראשון, היינו כינוס החומר ומקצתן לשם התפקיד השני – הרצון לשמר את העבר. כל מספר שנים נוצרה אנתולוגיה חדשה המתבססת על קודמותיה ומוסיפה משלה. היו שנים שנוצרו מספר אנתולוגיות בו זמנית. הרושם המתקבל לנכוח הסקירה הדיאכרונית שלעיל הוא, שכל עת שנוצרה אנתולוגיה אחת, נולד הצורך באנתולוגיה נוספת. האנתולוגיות היו לכלי עזר לגננות ולמורות, להורים ולמחנכים ועיצבו את טעמם הספרותי של ילידי הארץ לדורותיהם. עורכי האנתולוגיות של היצירה הספרותית בעברית לילדים הקפידו על פלורליזם בעבודת הלקט שלהם. דומה שעבודתם היתה חפה משיקולים זרים ומקליקות ספרותיות והם הקפידו על כינוס יצירות בנות זמנם ושאינן בנות זמנם.

שרשרת-זהב1

ספור

בביקורת לאנתולוגיה "בואי כלה – סיפורי חתונה" בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל, כותב יורם מלצר בשנת 2001 באתר NRG של "מעריב": "אנתולוגיות הן יצורים מוזרים. כשאנו נוטלים לידינו אנתולוגיה של ספרות שאיננו מכירים הרי שאנו מצפים לקבל סקירה מייצגת של מה שיש לאותה ספרות להציע לנו. כאלו היו האנתולוגיות בספרות ותפקידן היה אכן ייצוגי ודידקטי. פרננדו פסואה כתב שבעתיד, מכל ספרות לאומית תיוותר רק אנתולוגיה. הוא התכוון לכמה דברים בעת ובעונה אחת. ראשית,שבייצוג של תרבות יש יסוד מקרי. שנית, הוא ביקש לאפיין באמירתו את הזמן ואת פעולתו על החומרים. ושלישית, הוא ביקש להנהיג פרופורציות באספקלריית הנצח ובכך להפחית מן החשיבות העצומה המיוחסת לעיתים ליצירה כזו או אחרת".

מלצר מוסיף וכותב כי בשנים האחרונות אנו עדים להופעה של אנתולוגיות מסוג אחר, אנתולוגיות נושאיות, ומסביר שאנתולוגיה נושאית היא מעשה שבמרכזו עומד העורך. הוא ניגש אל מרחבי הספרות הרלוונטית ובורר מתוכה כטוב ליבו, לטובת האנתולוגיה, הטיעון שהוא רוצה לבנות והאמירה התרבותית שהוא מעוניין בה. ואכן, לפנינו מספר אנתולוגיות נושאיות, שיש בהן צדדים אנתרופולוגיים נוסף על הצדדים הספרותיים המובהקים. ואכן סקרנו כאן מספר אנתולוגיות העוסקות בחגים, במאכלים, בימי הולדת, בבעלי חיים ועוד. פה בולט תפקיד העורכים: להעניק לאסופה משמעות ברמה הגבוהה יותר. כי אנתולוגיה נושאית היא דבר אפשרי תמיד: הרי די לסרוק את הספרות על­-פי הקריטריון התוכני ולהעלות ברשת חומרים די הצורך. אולם עיקר כוחן של האנתולוגיות שנסקרו כאן זה הוא האיזונים העדינים שבהם: שירה ליד סיפורת, סיפורת ליד דקלומים, דקלומים ליד משלים ואגדות. כך אנו זוכים ללאה גולדברג, לביאליק, ללוין קיפניס, לפניה ברגשטיין ולצידם גם לשלומית כהן אסיף, דתיה בן דור, נעמי שמר. מלצר כותב בביקורתו ש"בימינו אוהבים את המלה 'ליבה'". ואכן יש באנתולוגיות שדנו בהן, מניפסט סמוי­ וגלוי, אמירה ביחס למה צריך להיות כאן, מתוך ה'יש' הכללי, שתרם נציגים לאנתולוגיה. זו גם אופציה חשובה לספרות הישראלית:  להביט למקום הזה כאן, ולהביט במבט של אמת. האנתולוגיות שהצגנו כאן מממשות את שלוש כוונותיו של פסואה, כשדיבר על אנתולוגיות כספרות שתישאר לעתיד. הן מראות לנו שהזמן פועל לטובת חומרים טובים, וכל עורך מוסיף חדש על הישן ולא מוציא ישן מפני חדש.

תודה מיוחדת לגב' אורית בן נון, מנהלת ספריית המכללה ולגב' מיכל סייבי, ספרנית המכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה על עזרתן האדיבה למציאת האסופות ולאיתורן.

 

ד"ר ניצה דורי – ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה ומרצה לספרות ילדים.

 

 

 

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת דפנה חיימוביץ':

    אני שמחה לציין שבאנתולוגיה שערכה מירי ברוך בשיתוף עם אורה מאיר 'סיפור לכל יום' כלולים כמה מסיפוריי, ובאסופה הביבליותרפית שערך אדיר כהן 'לעוף עם פרפרים' (1995) כלולים כמה משיריי.

  2. מאת יחיעם פדן:

    כשיורם מלצר כתב, "כי בשנים האחרונות אנו עדים להופעה של אנתולוגיות מסוג אחר, אנתולוגיות נושאיות, ומסביר שאנתולוגיה נושאית היא מעשה שבמרכזו עומד העורך" – הוא התכוון גם ל"להיות ילד" (ילדים מתמודדים) שערכתי עם עמירם רביב. נכונים דבריו כי העורך "ניגש אל מרחבי הספרות הרלוונטית ובורר מתוכה כטוב לבו, לטובת האנתולוגיה, הטיעון שהוא רוצה לבנות והאמירה התרבותית שהוא מעוניין בה" – בייחוד בשנים האחרונות, שבהן רבים כל כך מחפשים סיפור או שיר שיתאימו למצוקות של ילדים. עם כל אחת מהיצירות באנתולוגיה בהוצאת קמחי נכללות התובנות של הפסיכולוג החינוכי, פרופ' עמירם רביב, לתועלת ההורים.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.