14 איור

על מצבו של האיור – ראיון עם איציק רנרט

ראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר משוחח על מגמות באיור הישראלי, תנאי עבודה ועל העתיד

יוני 29, 2011  

איציק ‏רנרט ‏הוא ‏מאייר ‏ואמן ‏קומיקס. בוגר בהצטיינות של המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל והשתלם באיור ב-Instituto Europeo di Design ברומא. שימש במשך שנים כמעצב בעיתונים מעריב וידיעות אחרונות, עבד כארט דירקטור במשרדי פרסום והוציא לאור ספרי קומיקס ואיור. חבר קבוצת הקומיקס "אקטוס" יחד עם מירה פרידמן, רותו מודן, בתיה קולטון וירמי פינקוס. איר את "אגדה חדשה" של גַיִל הראבן, "האיש עם הסיפור בראש" של יוסי בנאי ,‏ "אלרגיה"של יהונתן גפן, ועוד. כיום, עומד רנרט בראש המחלקה לתקשורת ‏חזותית ב"שנקר".
לכבוד סיומו של חודש הספר והאיור הישראליים, ביקשנו לברר עם רנרט סוגיות על מצב איור ספרי הילדים בארץ, מגמות, שינויים ומבט לעתיד (וכמובן לעבר) כחלק ממגמת הפנקס לעורר מודעות בדבר חשיבות האיור והמאיירים בתחום תרבות הילדים.

האם המאיירים שיוצאים מהמחלקות לתקשורת חזותית מוכנים לשוק? מנסיונך, האם הם מוצאים עבודה בקלות?
המאיירים יוצאים מהמחלקות לתקשורת חזותית מוכנים מבחינה מקצועית-אמנותית, ופחות מוכנים מהבחינה הפרקטית של התמודדות עם העולם. לרובם אין מושג איך פותחים תיק במס בכנסה, איך מנהלים מו"מ עם לקוח ועל מה יש לעמוד כשחותמים חוזה. אנחנו באקדמיות היינו יכולים לעזור להם קצת יותר בנושאים הללו, אבל השמיכה קצרה, אף פעם אין מספיק קורסים ושעורים, ונראה לי שעוד כמה שעות לימודי איור עדיפות על קורס "איך להסתדר בעולם האמיתי". מנסיוני ומנסיון אחרים, תוך זמן קצר בחוץ אנשים לומדים איך להתנהל. לשאלת המוכנות המקצועית – תלוי כמובן מי הסטודנט, אבל אני מאמין שתכניות הלימודים בכל המוסדות החשובים בארץ מקנות לסטודנט את כלי העבודה הבסיסיים, כלומר את היכולת לספר סיפור באופן ויזואלי, להשתמש בטכניקות שונות, להתאים פתרון וסגנון לנושא המטופל, ולהבין את חשיבותה של שפה אישית. משם ואילך – הכל בידי המזל, הכישרון והמרפקים.

האם יש עבודה לכל המאיירים בארצינו הקטנטונת?
ארצנו הקטנטונת אינה כל כך קטנטונת. יש בה הוצאות ספרים, עיתונים, מגזינים, תעשיית פרסום, תעשיית הי – טק, תעשיית ברודקאסט, אנימציה ועוד.חוץ מזה, ארצנו הקטנטונת של המאה הנוכחית היא העולם כולו. סוכן בחו"ל, אתר, מעט קשרים- והנה לך קריירה בינלאומית.כך שאיני מודאג מכמות העבודה מול מספר המאיירים. אני חוזר לנקודה שהעליתי קודם, מרפקים מזל וכישרון הם פקטורים משמעותיים, וגם,למען האמת, לא נראה לי אסון אם לא כולם יעבדו . יש אנשים שעדיף שיציירו למגירה. הערת אגב – מאיירים במובן הישן (הישן והטוב בעיני – מה לעשות – אני שייך לדורי) כלומר מי שעובדים בעיקר עבור עיתונות וספרים – הם כנראה זן שילך ויהפוך למיעוט.
מה דעתך על כמויות הספרים שיוצאים בתחום הילדים מבחינת האיור? איפה אנחנו יחסית ללפני 30 שנה?
יוצאים הרבה יותר מדי ספרים, הרבה יותר מדי שרלטנים כותבים אותם, והרבה מאיירים בינוניים מאיירים אותם. מצד שני – כשיש הרבה – יש גם הרבה טוב, גם אם אחוז העבודות הטובות הוא קטן. עקרונית, רמת האיור בשוק השתפרה, וגם אם הרוב אינו טעמי, הוא אינו חובבני. כל שנה יוצאים לפחות עשרה ספרים שאני שמח לקנות או להראות לסטודנטים. לפני שלושים שנה היו שלושה ארבעה מאיירי ספרים טובים, וזהו. רוב מה שפורסם היה  לא מעודכן, מלא טעויות רישום, סטריאוטיפי, לא אישי, מתילד, מתנחמד, חובבני ומגוייס.

איור של איציק רנרט

האם אתה יכול להסביר את העובדה שמאיירים לא מעטים הופכים בבוא הזמן לסופרים וכמעט ולא ניתן למצוא דוגמאות הפוכות?
סתם ספקולציה ששוה כמו דעתו של כל אחד אחר (אין לי תשובה מחקרית מוסמכת) נראה לי שזה קשור לכך שמאייר הוא אדם שיודע וצריך לספר סיפורים. יכולת זו היא חלק אינטגרלי מהמקצוע. אחרי שאתה מספר סיפורים ויזואליים, סביר ואפשרי שיתעורר בך הרצון לספר סיפורים  גם במילים, ולהרחיב את יכולת הסיפור שלך לכיוון טקסט. סופרים לעומת זאת, אינם חייבים להיות אנשים ויזואליים.

ושאלה שאי אפשר בלעדיה: הספרים הדיגיטליים לילדים, טוב או רע? האם אתה ממבכי עידן הספר המודפס?
הספרים הדיגיטליים ישתלטו על רוב השוק, ולצידם ימשיכו להתקיים ספרים מודפסים, כמו שיש מקום גם לתיאטרון, גם לקולנוע, גם לטלביזיה וגם לאינטרנט. ברור שהם יאבדו את הבכורה. אני לא מבכה את הספר המודפס, אני מבכה (קצת) את סוף עידן הקריאה. החיים בימינו מלאים בגירויים תזזיתיים ושתלטניים, שהסיפוק שהם מביאים הוא מיידי, גם אם מתסכל. קריאת ספר, מאוייר או לא מאוייר, היא תענוג איטי ושקט, ותענוגות איטיים כנראה אינם הולמים את העולם החדש. אני מזכיר לעצמי שכל אינטלקטואל אירופאי ממוצע בן המאה התשע עשרה היה מוצא אותי בור וברברי, בדיוק כפי שאני נחרד מהשכלתם (או חוסר השכלתם, ליתר דיוק) של הסטודנטים שלי, ומעולמם. כל דור אמור לחשוב שסוף התרבות מגיע עוד חמש דקות ושהצעירים איומים ונוראים. בינתיים התרבות עוד שורדת איכשהו,אבל לך דע- אולי אני נביא זעם שגם צודק, בניגוד לקודמי הטרחנים.

האם העידן הדיגיטלי ישפר את מעמד המאיירים?
אין לי מושג. אני כמובן מקווה שכן, אבל לא ממש רואה סיבה להאמין בכך. הרי גם היום מודפסים מליוני ספרים ברחבי העולם, ורוב המאיירם או שאינם מתוגמלים דיים או שאינם מוכרים דיים. אז מה אמור השינוי הטכנולוגי להביא? לא יודע.

האם אתה מזהה את אופנת "רותו מודן" שיש הטוענים שמשתלטת על הנוף המאויר?
רותו היא אחת המאיירות ויוצרות הקומיקס הטובות בארץ. היא מצליחה בחו"ל ומלמדת כבר שנים. הגיוני שתהיה לה השפעה על הניראות של חלק מהעבודות הנעשות בארץ. אני חושב שזו השפעה מבורכת ומתרבתת, בדיוק כמו השפעתו של דוד פולנסקי, הנוכחת לא פחות. ניתן לזהות השפעות סגנוניות רבות בביקור בחנות הספרים, וזו אכן מהבולטות שבהן, אך רק אחת מהן.

כריכת הספר "מרק אקליפטוס". יח"צ

האם ישנה מגמה סגנונית אחרת שאתה מזהה בשוק המקומי?
אני לא מזהה מגמה אחת. חלק גדול ממאיירי ומאיורי הספרים חסרי כל יחוד, כפי שהיו מאז ומעולם. עליהם אין לי מה להגיד. במגמות החיוביות שאני מזהה, חלק הולך לכיוון החופשי והקליל אך גם הוירטואוזי (עומר הופמן הוא דוגמה מצוינת) חלק לכיוון אמנותי-קולאז'י שרוחו של ארלברוך מרחפת עליו, ואני אומר זאת בחיוב (למשל נטלי וקסמן שנקר, איה גורדון-נוי), חלק לכיוון אירופאי מתוחכם (עפרה עמית ונטלי פודלוב, לדוגמה) חלק לכיוון אליטיסטי עיצובי ורזה (למשל רות גווילי, גלעד סליקטר וקרן תג'ר.) אני חושב שהפתיחות למקורות השפעה והשראה שונים, העובדה שהעולם הולך וקטן ושהפער ביננו לבינו קטן והסובלנות היחסית של הצרכן הישראלי (לצערי רק בנושאים זניחים כמו אוכל ,קולנוע, איור וכו', לא בחלקי מציאות בסיסיים יותר כמו פוליטיקה וחברה), יוצרת מגוון של סגנונות , נסיונות ואפשרויות ביטוי, במקביל לשוק המיינסטרימי שרובו כמובן משעמם. בקיצור- יש הרבה מאיירים טובים, יש הרבה ספרים יפים, המצב משתפר.

כתיבת תגובה

14 תגובות:

  1. כרגיל בתחום האיור, אפשר להתעודד מאד מהשיפור ברמת האיור בישראל 2011 לעומת 1981 ומהגידול במספר המאיירים "הטובים" (מה שאפשר לראות יום יום גם בפליקר) ועדיין להתבאס מאד ממעמד המאייר ומעתיד התחום/המקצוע – שני דברים שגם הם, לצערנו, כנראה מושפעים ויושפעו מנהירת הקהל אחר ה"תזזיתי" וה"מיידי".

    אהבתי את מתן הסימנים במאיירים בסוף הראיון. לפעמים נחמד שמישהו עושה סדר. השאלה איפה משתלב בזה הדור הקודם, האקטוסי.

    לגבי הספרים הדיגיטליים, התקווה האישית שלי היא שהחלוקה בעוד 30 שנה תהיה בערך 50-50, במיוחד בספרי ילדים שעדיין נחמד יותר לתת ולקבל כמתנה מאשר ואוצ'ר לספר דיגיטלי. אולי אני אופטימי.

    ואגב, נדמה לי שקרן תגר מאייתת בלי '. כנראה לא קרובה של ציונה.

  2. מאת נועה:

    אהבתי את שאלת ה"רותו מודן" – שאלה חכמה.
    הסגנון המעיק הזה הפך להיות מזוהה עם מאיירים שגרים בתל אביב, והכל פשוט נראה ..אמריקאי וסגור.

    סחטיין על השאלה! – מאוד מאוד במקום.

    "השפעה מתרבתת" ? נו באמת. סטודנטים לאיור צריכים להיות מתורבתים?

  3. מאת לי:

    בתור סטודנטית לאיור בשנה האחרונה, אני חושבת שיש הרבה מאוד מקום להאריך את "השמיכה"
    כשזה נוגע להתנהלות עתידית מחוץ לאקדמיה.
    אפשר אפילו להפריז ולומר שיש מקום ל"יחידה להכוונת המאייר המשוחרר.."
    ניתן לכנס את הבוגרים (שזה ממש מעט כשזה מגיע למסלול איור) אחרי תערוכת הבוגרים/ ביום פירוק התערוכה
    לשיחה חופשית בנושאים של תמחור שעת עבודה, שליחת תיקי עבודות למו"לים בארץ ובחו"ל,
    עבודה מול סוכן – יתרונות וחסרונות, והיבטים נוספים שקשורים לחידה הגדולה הזאת (כרגע) – על איך זה להיות מאייר.

    מובן שבסופו של דבר – חובת ההוכחה מוטלת עלינו. אין שאלה בכלל.
    אבל אם כבר יש נגישות לבעלי מקצוע עם ניסיון, וקשרים נבנו לאורך שנות הלימודים, מדוע לא לחלוק בידע?
    גם אין בעיה כיום לתזמן שיחות וידאו וצ'אטים במסגרת מפגש שכזה.

  4. מאת דנה:

    לי, צריך לזכור שהשוק קטן והרבה פעמים עם סיום הלימודים הסטודנט בעצם הופך להיות מתחרה ישיר (לא פחות) של המרצה שלו לשעבר, למשל על אותה משבצת של איור כפולות למוסף השבת. זה מצב שלא קיים בצורה הזו באף תחום באקדמיה ואף לא בשאר תחומי העיצוב, שם בכל זאת צריך לצבור ניסיון. לאור זאת השאלה מה האינטרס של מאייר לעזור להשתלבות מאייר אחר, כל עוד זה עשוי לבוא במידה מסוימת גם על חשבונו.
    בעיה נוספת של תחום האיור בארץ, שאיציק לא הזכיר, זה חוסר היכולת של מאיירים להתאחד ולהתאגד. אגודת המאיירים מקבלת כל אחד ולא נתפסת כאיכותית ורצינית והניסיון להקים את "תא המאיירים" בקהילת המעצבים נכשל… מבחינה קהילתית למאיירים בארץ אין הרבה מעבר לפורום אחד באינטרנט… אין בעצם ארגון שיכול לסייע לקליטת המאיירים הטריים

  5. מאת לי:

    דנה – תודה רבה, היה מעניין לקרוא.
    האם תוכלי בבקשה להרחיב על "תא המאיירים" בקהילת המעצבים? שולחים לנו כל הזמן בקשות להיצטרף, ואינני יודעת מה בדיוק הולך שם. מדוע זה נכשל, והאם זה לא מוקדם מדיי להספיד ?

  6. מאת דנה:

    לא, לא מוקדם מדי. התא הוקם בסוף 2008 ונסגר למיטב ידיעתי לאחר שנה וחצי או שנתיים. כך שאין תא. הוא לא התאים למסגרת של קהילת המעצבים ולמטרות/יעדים של ראשי הקהילה. "קהילת המעצבים" היא נושא לדיון בפני עצמו, אבל אפשר פשוט לחפש בגוגל את הטוקבקים שעוסקים בהם. נדמה לי שהם היו בכתבה שהתפרסמה ב"הארץ". בקיצור, כרגע אין למאיירים מה לחפש שם.

  7. מאת לי:

    וואו – הוא נסגר ?
    מן הראוי היה לחזק אותו יותר. אני נזהרת מהצהרות, אבל אם הקהילה התנערה ממנו.. זה כנראה אומר משהו על היחס הכללי למקצוע..
    ואולי אני טועה.

  8. מאת דנה:

    כן, נסגר. זו היתה יוזמה של כמה מאיירים שהאמינו שהקהילה יכולה לתת להם מענה, גב וגיבוי. בשלב מסוים הם הבינו שזה לא הולך לקרות. זה לא שקהילת המעצבים התנערה מהתא, הוא פשוט לא התאים לגישה השלטת בקהילה, ממה שהבנתי הם רצו להרוויח מהמאיירים יותר משרצו לתת להם. הסיפור כולו נמצא בטוקבקים ובפורום איור ואולי גם בכתבה ההיא של יובל סער ב"הארץ".

  9. מצד אחד זה נכון שמאייר חדש תמיד יתחרה על אותה משבצת של מאייר ותיק אבל ישנם תחומים שידע וניסיון של מאייר ותיק יעזרו לו בעצמו אם ישתף ידע זה אם מאיירים חדשים. למשל ענייני זכויות יוצרים, תמחור ויחסי עבודה. מאיירים אשר מכירים את השוק יכולים לעזור למאיירים חדשים לא "לשרוף עצמם" בשוק עם מחירים נמוכים מידי ויחסי עבודה דרקוניים, תוך כדי הקניית ראיה רחבה של יחסי העבודה כך שמחר נמצא עצמינו בשוק שמצליח לפרנס אותנו ולא מנצל אותנו.

    זה נכון שאגודת המאיירים ותא המאיירים בסופו של דבר לא הפכו לגורמים רלוונטים בשוק למרות המאמצים שהשקענו בהם, גם בגלל אופייניו ה"אנרכיסטי/ אינדיבידואליסטי" כמאיירים אבל משהו היום ,עם הפלטפורמות השונות באינטרנט , משהו כן קורה. גם פורום איור, גם אתר "illustrators" גם הפנקס והאינדקס, הם מקומות בהם חולקים מידע מועיל ומשפיעים. לא מזמן היה דיון סוער בפורום איור בנוגע ליחסי עבודה.

    לפני כמה שבועות פנו אלינו (Illustrators.co.il) מאוסם ( באמצעות שחר קובר) שנפרסם תחרות "ביסלי קומיקס" בפייסבוק . כתנאי לכך ביקשנו ביקשנו שישנו את התקנון של התחרות כך שמי שלא זוכה לא יופקעו זכויותיו והם בסוף שינו אותו. לא יצאנו עם כל תאוותינו בידינו אבל הזזנו משהו בכיוון והעלינו את המודעות.

    באתר קיים קובץ PDF שנותן כמה טיפים מנקודת מבטינו .

    אני מאמין , לאור הניסיון, שה"מלחמה" הזו לא תנוצח על ידי התאגדויות פורמליות אלה על ידי העלאת המודעות בינינו וכתוצאה מכך בין הלקוחות .

    עד היום אני נעזר בעמיתים כדי לקבל החלטות בענייני יחסי עבודה וזה תמיד עובד. זה אינטרס משותף של חדשים וותיקים.

  10. מאת דנה:

    לגבי ביסלי – לא הבנתי את עניין הפקעת הזכויות. מה נותן למאייר שלא זכה שיש לו זכויות על איור שהשתתף בתחרות? זה הרי איור שכולל את הדמויות של ביסלי, איזה שימוש הוא כבר יכול לעשות איתו מלבד למכור אותו בעתיד לאסם? להציג בתיק עבודות?

  11. דנה את צודקת מצד שני בתקנון התחרות היה כתוב לפני התיקון שמי שמשתתף , גם אם אינו זוכה , לאוסם תהייה הזכות לעשות עם איוריו ככל העולה על רוחה. דבר זה תוקן. עכשיו אם אוסם תמצא לנכון שאיוריו מספיק טובים כדי שהיא תרצה להשתמש בהם גם אם לא זכה, היא תצתרך להגיע להסדר עם המאייר וכנראה גם לשלם לו.

  12. מקבץ בוגרי איור ואנימציה 2011:

    http://cafe.mouse.co.il/topic/2260432/

  13. מאת ל:

    תגובה למקבץ – מצער לראות כמה חזרות והעתקות של סגנונות של מאיירים ישראלים ידועים יש ברשימה הזו של הבוגרים

  14. מאת קרן:

    תמיד מעניין לקרוא את מה שיש לאיציק להגיד.
    תשובה לגיא מהתגובה הראשונה: דווקא כן קרובה של ציונה תג'ר (היתה אחות של סבא).
    גאווה משפחתית :)

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.