12 איור

על צבע, קומפוזיציה ודינוזאורים / שחר קובר

ביקורת על איוריו של גלעד סליקטר לספר "גור של דינוזאור" מאת הדס ליבוביץ'

אוקטובר 6, 2010  

הספר "גור של דינוזאור" מאת הדס ליבוביץ' , עם איורים של גלעד סליקטר (הוצאת מטר), מגולל את סיפורם של שני אחים שנמצאים בפיקניק בחורשה יחד עם הוריהם, ונתקלים במה שנראה להם כגור של דינוזאור. בעוד ההורים לא מודעים לדרמה המתרחשת לידם, מנסים הילדים להציץ ביצור המסתורי הנמצא בתוך מערה קטנה, מתחת לעלים ולבוץ, ומקווים שאמא-דינוזאור לא תתפוס אותם.

החיפוש אחר הקומפוזיציה המושלמת

האיורים יכולים לשמש כדוגמאות מופת בבית-ספר לקומפוזיציה וצבע. סליקטר, כוכב עולה בעולם הקומיקס הישראלי והבין-לאומי, מביא לעולם ספרי הילדים את הרעננות הויזואלית של ז'אנר הקומיקס. תחום זה, בו המילה הכתובה והדימוי הויזואלי הופכים ליצירה אחת שלמה ואינטגרטיבית, מתאפיין בין השאר במגוון זויות התבוננות שונות בין פריים לפריים. סליקטר שולט בארסנל הקומפוזיציות האפשריות באופן מושלם ולמרות שודאי היה זה תהליך ארוך ומיגע, נראה כי הוא פשוט שלף אותן מהכובע אחת אחת.  בכל איור הוא החליט למצוא זוית ראיה אחרת מקודמתה לסיטואציה אותה הוא מצייר – מבט מלמטה כלפי מעלה או ההיפך, אקסטרים קלוז-אפ, לונג שוט, מבט מענף העץ, מבט מגובה הרצפה ועוד כמה וכמה אפשרויות. התוצאה – עושר ויזואלי נהדר הממשיך להפתיע מחדש בין עמוד לעמוד.


חם חם חם

עושר ויזואלי זה מתקיים על-אף הדלות הצבעונית בה בחר המאייר להשתמש. כמעט כל הספר מצויר בצבעים חמים – כתומים, צהובים, חומים ואדומים, אך אין הדבר פוגם ולו במעט בהנאת הקריאה או הצפייה בספר, להפך. השימוש במיעוט צבעים אלו, תורם לאוירה הכללית של הספר וגורם לו לסיפור להראות כספק מתרחש בסתיו, ספק בשקיעה. לו היה משתמש המאייר ביותר צבעים, יכול להיות שהתוצאה הייתה הרבה פחות מעניינת.

מעניין לעשות ניסוּי בו מחליפים את כל צבעי הספר לצבעים אחרים (הרי בימינו מדובר בשתי דקות עבודת פוטושופ). לו היה הכל מצויר דווקא בכחולים או סגולים, ייתכן כי הייתה מתקבלת תחושה חורפית. ומה היה קורה לו העצים היו ירוקים? הייתה בודאי מתקבלת תוצאה קצת יותר משעממת. סליקטר כמעט ולא משתמש בצבע הלבן. כך נוצרת בכמה מקומות תחושה של יער מוצל ומעט אפל. הרקע בצהוב, העצים הרחוקים בכתום בהיר ללא קו מתאר, וככל שמתקרבים יותר לצופה, הכתומים הולכים ומתכהים עד לחום, ולאט לאט מצרף גם קו המתאר, לתיאור הפרטים הקרובים לצופה.


הו, הדיו!

כמו בכל עבודותיו, צייר סליקטר את הספר בדיו ומכחול. במקומות בהם הוא בחר לוותר על קו המתאר המדויק, הרשה לעצמו סליקטר לעבוד באופן חופשי עם מכחול יבש. גזעי העצים הרחוקים הם לא יותר ממשיכת מכחול יבש אחת. צמרות העצים והשיחים גם הם כתמי דיו במכחול יבש שנוצרו באופן חופשי, כמעט אימפרסיוניסטי, כאילו סליקטר ישב ביער מול העצים ובכמה דקות מהירות בשקיעה לכד את תנועת העלים המנשבים במכחולו. כשהאלמנטים מתקרבים יותר לצופה מצטרף גם מכחול יותר עדין בשחור, אשר מסמן את קוי המתאר הכלליים, אך גם כאן המאייר לא עובד באופן מאוד מדויק ומרשה לעצמו הרבה חופש בתנועת היד. לעומת זאת, דמויות האנשים והילדים מצוירות בקו מתאר מלא, מה שלעיתים גורם להן להראות זרות בתוך היער.


בקיצור

בניגוד לשליטה המוחלטת של סליקטר ברקעים, בצבעוניות, ובקומפוזיציות, נראה שהיה מקום לעוד מעט ליטוש ועבודה על פניהן של הדמויות המרכזיות. משהו בעבודת הקו בפני הגיבורים נראית ברמה יותר נמוכה מהעבודה על הרקעים הנפלאים. נדמה שבכמה איורים הוא מעט התקשה לצייר את פני הגיבורים, אולי בגלל זויות המבט המסובכות. כשפני הדמות חזיתית או בפרופיל אין כל בעיה, אולם כשיש צורך בזוית מסובכת בגלל הקצרה, משהו מסתרבל בפני הגיבורים ונראה מעט מעוות. כך למשל באיור בו יונתן, אחד מהאחים, מוצא מקל, שם בחר סליקטר זוית צילום גבוהה מה שהצריך הקצרה מסוימת של גופו ופניו של הילד. אולם נראה כי הראש לא ממוקם בדיוק במקום הנכון וכך גם הגבות. אולי מוטב היה גם לוותר על הריסים שמופיעים כשהילד במרחק כזה מהצופה. הם גורמים לסירבול מיותר.

גם באיור האחרון של הספר ישנה בעיה דומה. הילד מביט מטה וקודקודו פחות או יותר מול הצופה, כך שאולי היה צריך להזיז את עיניו ואפו מעט מטה בשביל ליצור הקצרה יותר מדויקת. בכל זאת, מצליח המאייר לשמור על קו דמיון יפה בין האחים לאורך הסיפור וברור לחלוטין שהם קרובי משפחה. שאר הדמויות מצוירות באופן מוצלח יותר.


הברקה בעטיפה

אי אפשר לסיים בלי לציין את רמת ההפקה הגבוהה של הספר. הוצאת מטר מצטיינת בשנים האחרונות מבחינה זו, ולא נופלת ולו במעט מרמת ההפקה של הוצאות גדולות יותר, אם לא עולה עליהן. הבחירה בפורמט הרוחבי לספר תורמת מאוד לסיפור המתרחש ביער ומאפשרת למאייר ליצור מרחבים של יערות וקומפוזיציות רוחביות מעניינות של צמחייה. ההדפסה על הנייר נטול העץ מחמיאה לרקעי היער הנהדרים של סליקטר ומוסיפה לחמימות הקורנת מהם. על-גבי העטיפה הקדמית נעשה שימוש מחוכם בלקה סלקטיבית על האיור. על עטיפות עם למינציה מט נוהגים בשנים האחרונות להוסיף לקה מבריקה על מרכיבים שרוצים להבליט החוצה. לעיתים על כותרת ולעיתים על הדמויות הראשיות, בהרבה מקרים סתם בלי סיבה של ממש. כי אפשר. כאמור, על עטיפת "גור של דינוזאור" נעשה בלקה שימוש יוצא דופן – דווקא את הרקע הרחוק – השמיים – כיסו בלקה מבריקה. וכך המערה והגיבורים אשר מציצים לתוכה נשארים במט – באפלוליות המערה ובמסתורין שלה, ואילו דווקא השמיים מאחוריהם בוהקים. מבריק.


"גור של דינוזאור" מאת הדס ליבוביץ', איורים: גלעד סליקטר, עורכת: נעה סמלסון, הוצאת מטר, 2010.

שחר קוברמאייר ספרי ילדים, עיתונים ומגזינים בארץ ובעולם. מנהל פורום איור בקפה דה-מרקר.

כתיבת תגובה

12 תגובות:

  1. מאת סיגל משל:

    שחר!! פוסט מרתק. אהבתי את ההתייחסות לפרטים הקטנים באופן מושכל ומעשיר. והאיורים אופפים את הפוסט בצבעוניות החזקה שלהם, בזוויות המבט, בשילובים של הצל שנוכח לעיתים קרובות יותר מהאובייקטים עצמם. נהדר, תודה.

  2. מאת דינה:

    תודה לשחר קובר על כתבה מאירת עיניים. אני, שאין לי ידע בתחום האיור, מודה על כל הזדמנות להציץ לעולם מופלא זה.

  3. מאת גיא גרניט:

    איור נוסף מהספר הוא איור החודש, אוקטובר 2010, באינדקס מאיירים ישראלים בפליקר

    http://bit.ly/meayrim

  4. שחר, זו ביקורת נהדרת. בדיוק המענה לסוגיה שאותה הפניתי לירמי פינקוס בפורום 'איור' בקפה, של כתיבה על איור והתייחסות לאיור במחקר, שהיא לרוב יותר נושאית מאשר צורנית-עיצובית, וכאן אתה מוכיח – ומוכיח היטב – שאפשר גם אחרת. הצורה לא פחות חשובה מהתוכן.

    אני מאד נהנה לקרוא את מה שאתה כותב, ואז להביט אל האיור, לחפש ולמצוא את זה בתוכו, ואז לחזור שוב לטקסט שלך. ממש סיור מודרך בספר.

    לגבי הספר המדובר – בהחלט עושה חשק. מבטיח לחפש אותו בחנויות ולדפדף בו בעצמי. וכאמור, כבר בחרתי בו כ"איור החודש" באינדקס המאיירים בפליקר.

  5. מאת שחר קובר:

    סיגל דינה וגיא תודה רבה.
    סיגל – ההתייחסות שלך לשימוש בצל באיורים נכונה ואולי הייתי צריך להוסיף כמה מילים על-כך.

  6. שחר – אתה מכיר עוד ביקורת וניתוח איור בעברית שנעשים כפי שאתה עושה זאת? דוד רפ ב"הארץ" אמנם משקיע ויורד לפרטים, והוא יסודי, אבל כאמור גם הוא מאלה שעושים ניתוח יותר נושאי מאשר עיצובי-צורני.

    אני מביא קטע לדוגמא מתוך ביקורת שלו על ספר הילדים "הנסיכה שלבשה שקית נייר" (נושאי, למרות שהוא משתמש במונחים כמו מבט מהצד, כפולת עמודים, קומפוזיציה..):

    "בכפולת העמודים הבאה נהרס הארמון ועמו יסודות יחסיהם של רונלד ואליזבת. הדרקון נראה באיור במלוא הדרו, במבט מהצד, כשהוא מתעופף בשמים ואוחז בטפריו בנסיך. זה מפנה אל הצופה את ישבנו, בגדיו המלכותיים עדיין לגופו והוא אוחז בעיקשות במחבט הטניס. על הקרקע נראית דמותה האקספרסיבית מאוד של אליזבת. עשן לבן העולה מהריסות הארמון מכסה על גופה העירום ומאחוריה אחד מעמודי המבנה הקורסים.

    הקומפוזיציה הזאת מרמזת באופן אסוציאטיבי לעמודים שהפיל שמשון במקדש הפלשתי, ואולי אף יותר מכך לקדוש הנוצרי סבסטיאן, המתואר באמנות קשור לעמוד כשחצים מפלחים את גופו. בניגוד לשני הגיבורים הגבריים הללו, אליזבת מצויה בתחילת דרכה ההירואית ולא בסופה"

    אפשר לשאול איך אתה ניגש לכתיבת הביקורות שלך?

  7. מאת שחר קובר:

    גיא,
    אני לא מכיר עוד מקום בו נכתבת בעברית ביקורת על האיורים כמו שאני עושה. אני נוטה להטפל לפן הטכני באיור – עיצוב, קו, צבע וקומפוזיציה ומעט פחות לניתוח הרעיוני, פשוט כי אילו הדברים בהם אני מבין יותר, לדעתי.
    אני ניגש לכתיבת ביקורת באופן מאוד אינטואיטיבי. זה מתחיל בבחירת ספר שמוצא חן בעיני מתוך בליל הספרים שיוצאים לאור, לעיתים בלי לדעת בדיוק למה אני מעדיף את הספר הנבחר ואז אני פשוט מתחיל לכתוב, מבלי לדעת מה באמת ברצוני לומר. הכתיבה מגלה לי למה בחרתי את הספר הזה מתוך השאר, והנושאים אליהם אני מתייחס נקבעים תוך כדי כתיבת הביקורת.

  8. מאת שחר קובר:

    נ.ב – גיא, החוסר בכתיבה מסוג זה וההתייחסות השולית לאיורים בביקורות ספרי ילדים בארץ. (בד"כ – "הספר מלווה באיורים מתוקים"), גרמה לי לרצות לכתוב כאן.

  9. תודה, שחר. תמשיך עם האינטואטיביות החיובית הזו. זה מצליח לך. כיף לקרוא וללמוד!

  10. מאת טלי:

    כמי שמגיעה מהתחום המילולי אני לומדת המון מביקורת כזאת, למרות ואולי בגלל שהיא מאוד מקצועית/טכנית מהבחינה הויזואלית.

    זה מרתק בעיניי, למרות שנשארתי סקרנית ו"רעבה" בנוגע לתוכן…(-:

  11. מאת שחר קובר:

    תודה טלי. מאחר ויש כל-ך הרבה ביקורות ספרים שמדברות על הטקסט, אני משאיר את זה למקצוענים בתחום ומתרכז באיורים. ולגבי הרעב לתוכן – נדמה לי שבספרי ילדים האיור הוא תוכן בדיוק כמו הטקסט.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.