10 איור

על שפה אישית / שחר קובר

רשימת ביקורת על שני ספרים שכתב ואייר פיטר בראון

אוקטובר 5, 2011  

שני ספרים שכתב ואייר פיטר בראון ראו אור לאחרונה בגרסה עברית: "חיית המחמד של לוסי" בהוצאת כנרת, והשני "הגן הסקרן" בהוצאת מטר. שני הספרים שונים זה מזה כמעט לחלוטין ובכל זאת ניתן להבין כי מדובר ביוצר אחד.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

10 תגובות:

  1. רחל סטולרו הגיב:

    אתמול ראיתי את "הגן הסקרן" בחנות, זה ספר מקסים! מסכימה עם מה שנכתב על "חיית המחמד של לוסי" – הרבה פחות עדין ויפה לטעמי.

  2. גיא גרניט הגיב:

    כרגיל,ביקורות האיור כאן מלמדות הרבה, מעניינות ומדויקות מאד (אם כי אני ספרתי 14 ארובות!). יפה מה שכתבת על החינוך לצבעוניות, וגם ההומור שאתה מוצא ב"הגן".

    לדעתי לא התייחסת להבדל אפשרי בקהל היעד של הספרים, למשל מבחינת גיל, שאולי מסביר במידת מה את השוני ביניהם. יתכן ש"חיית המחמד" "מיועד" לגילאים צעירים מעט יותר?

  3. שחר קובר הגיב:

    רחל, תודה רבה.

    גיא, אני אבדוק את עניין הארובות, תודה 🙂

    לגבי עניין קהל היעד, האמת שחשבתי על זה בזמן הכתיבה אבל החלטתי שהדבר זניח. לדעתי שני הספרים מתאימים פחות או יותר לאותו הגיל. לפחות אצלנו בבית, קהל היעד הצעיר מאוד אוהב את שני הספרים, אבל גם הוא מעדיף את הגן הסקרן, למרות היותו זאטוט בן שנתיים וחצי.

  4. גיא גרניט הגיב:

    המאייר כגאון שיווקי. שמתי לב שאין קישור לאתר המאייר > גוגל > לא התלהבתי מהאתר, אבל מצאתי את הסרטון הבא – http://www.youtube.com/watch?v=xzMZMYdfrFQ – שחיזק אצלי את המחשבה שמדובר במאייר שמבין בשיווק (ועדיין נדרש לעבודה מהצד..). לענייננו, עצם זה שהוא זיהה טרנד עירוני בחיתוליו, פארק ה-high-line, וביסס עליו ספר כבר ב-2009, ספר שיכול להימכר גם בכל חנות מזכרות בניו יורק ובסמוך לפארק עצמו, מעיד על חשיבה נכונה ומעניינת. לזכותו ייאמר שיצא ספר נפלא (קניתי)

    אגב, מה שאהבתי בספר, ומה ששחר כותב בעצם בפסקה האחרונה, זה שבראון לא מתייחס לעיר ספציפית, לניו יורק, זו יכולה להיות כל עיר: העמודים עליהם יושבת מסילת ההייליין שונים בצורתם מאלו שבמציאות, אין בניינים שהם אייקוניים לניו יורק..
    קראתי אותו הבוקר ואכן ספר נפלא, נהניתי לחפש שם, ולמצוא פעם אחד פעם, את ההומור ששחר מדבר עליו. הומור מתוחכם ונהדר שדורש חיפוש ופענוח. אהבתי את רמת הפירוט שמאפשרת להתבונן זמן רב בכל איור, וגם את החיבור בין בניינים בודדים לאורך הספר להופעתם בתמונת העיר הכללית.

  5. גיא גרניט הגיב:

    לגבי הצבעוניות שאתה מדבר עליה – אולי יעניין אותך – כתבה מלפני שבועיים ב"הארץ": "עיתון לילדים בלי צבעים בוהקים"
    http://www.haaretz.co.il/gallery/kids/1.1486945

    וברשותכם, תשבוחת נוספת על "הגן הסקרן" – ההאנשה הזו, של משהו מופשט יחסית, כמו גן, ומתן תכונה כמו סקרנות, שגם משותפת לילד. מבריק!

  6. […] גיא גרניט על "על שפה אישית":לגבי הצבעוניות שאתה מדבר עליה – אולי יעניין אותך – כתבה… […]

  7. […] לא רוקדים בלט" מאת אנה קמפ (שניהם בהוצאת כנרת) ו"הגן הסקרן" לפיטר בראון (הוצאת מטר). אך בשל ההצגה המשכנעת של […]

  8. אפרת משה הגיב:

    האם אני היחידה שמזדעזעת מאיכות התירגום של ספרי ילדים? הגן הסקרן, לדעתי, מתורגם איום ונורא. אני ממש לא מסוגלת לקרוא בו לבתי.
    והאמת, הוא גם די שטנץ. לא רץ למרחקים ארוכים. נחמד אך טרנדי.
    ואני די בטוחה שנעשה שימוש בצביעה במחשב.

  9. גיא גרניט הגיב:

    אפרת – אני לא בטוח לגבי התרגום, וזה גם פחות התחום שלי. אבל לגבי איור/צביעה במחשב – זה די חסר משמעות ובוודאי לא בהכרח מפחית, אוטומטית, מערך האיור.

    הנה, גם זה, בצביעה ממוחשבת

    http://www.facebook.com/media/set/?set=a.4444771645478.178554.1474987228&type=1

  10. […] 3. כי זה גם בריא וגם טעים. ילדים הם סרבני ירקות ידועים, ודרך אחת לשכנע אותם לאכול, או לפחות להתעניין בנושא, היא לגדל ירקות יחד (בקישור תכנית של משרדי החינוך והבריאות בנושא). מאז שיש לי אדניות פעילות בטחינה שלי יש המון פטרוזיליה, לסלט נוספו בצל ירוק, צנוניות ושמיר, לתה נענע ולימונית ולפסטה בזיליקום וטימין (והנה סרטון שמסביר איך כדאי לקטוף). אז נכון, רוב הילדים מעדיפים את האורז שלהם לבן כשלג ולא, חלילה, מנוקד בירוקים, אבל אם לפני הארוחה הם יצאו לקטיף, יש אולי סיכוי שיסכימו לטעום איזה גזר צעיר או עגבניית שרי. קוראים לזה "אפקט איקיאה" – לכל אחד יש חיבה עמוקה לדברים שיצר בעצמו. מתוך: הגן הסקרן. איור: פיטר בראון […]

כתיבת תגובה