1 כללי

ערעור על המציאות הוא המפתח לשינוי / נעמה לורד-הראבן

רשימת ביקורת על ספרה של מגי אוצרי, "עיניים אדומות"

נובמבר 17, 2019  

בדיסטופיה שהגתה אוצרי יש הרחקה ובידול של השונים, חלוקה ל"הם" ו"אנחנו". החולים מורחקים מהחברה הבריאה שזונחת אותם לאנחות. המגיפה יוצרת בקרב מי שאינם חולים פחד לא רציונלי, הימנעויות, בורות, חשדנות, ניכור ואנוכיות.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. אנה הגיב:

    אני לא יודעת אם ההתייחסות למחלת נפש כאל "שיגעון" מופיעה בספר עצמו או רק בביקורת, אבל בכל מקרה, הטרמינולוגיה הזו מאוד חורה לי. אנשים עם מחלת נפש, כמוני וכמו חלק מהאנשים הנפלאים ביותר שאני מכירה, אינם "משוגעים", אלא אנשים רגילים עם מחלה. מספיק קשה לנו להתמודד עם תסמיני המחלה עצמה גם בלי הסטיגמות שמשוות אותנו למפלצות משתוללות. אלא אם כן חלק מהפואנטה בספר היא ההבנה שהחולים אינם משוגעים שאסור להתקרב אליהם, אלא אנשים עם מחלה, הבחירה במילה "משוגעים" היא ממש בטעם רע. מלבד זאת, ההצגה של מחלת נפש (גם אם בדיונית, בספר דיסטופי) כמחלה מדבקת היא מאוד מאוד בעייתית, ועשויה לחזק תפיסות שליליות מוטעות לגבי קבוצה גדולה של אנשים, שבעיקר רוצים לחיות את חייהם ולהרגיש טוב בלי שהחברה תנדה או תפלה אותם.
    (אני מדגישה שלא קראתי את הספר, אני מתייחסת רק לביקורת ולאיך שהספר משתקף בה.)

כתיבת תגובה